כימותרפיה – עוד אמת התגלתה

קשה! מצאתי לי תפקיד קשה להכלה!
קריאה של מחקרים שמצד אחד מראים כמה שהגוף שלנו גאוני, אבל מהצד השני מראה כמה מדע הפארמה מעוות ולא מבין שום דבר ברפואה אמיתית.

מיטוכונדריון – אברון שקיים בתוך התאים עם 2 תפקידים עיקריים:

• נשימה תאית – הפקת אנרגיה.
• אחסון ושמירה על החומר התורשתי (DNA) בשונה מזה הנמצא בגרעין למטרתו הבלעדית של המיטוכונדריון.

רוב המידע הגנטי נמצא בגרעין התא והוא מהווה את המקור העיקרי לתפקוד התא ומקורו מהאם ומהאב.
ה-DNA המיטוכונדרי הוא למטרתו האישית בלבד ומקורו מהאם בלבד. לרשותכם סרטון הדגמה…

כימותרפיה – תרופה ציטוטוקסית שמטרתה הרס התא, במטרה להשמיד תאים סרטניים או עיכוב ההתמיינות שלהם.
הכימותרפיה איננה סלקטיבית לתאי סרטן ולכן תופעות הלוואי כה רבות וקשות מאוד הכוללות ירידה משמעותית באיכות החיים.

עמידות לכימותרפיה

בעיה נוספת, שלא כתובה באף אתר רפואי אך הוזכרה כמה פעמים בסדרה המצוינת של eastern medicine – journey through asia, שהסרטן באיזה שהוא שלב מגלה עמידות לכימותרפיה ובכך הופך אותה ללא מועילה ורק מזיקה. זו גם הסיבה שבסך הכל אצל 3% משורדי הכימותרפיה הסרטן לא חוזר. אצל כל השאר הוא חוזר והכימותרפיה כבר לא מועילה יותר.

הנתון הזה מקבל אישור במחקר החדש מדצמבר 2019, שפורסם בג'ורנל הרפואי Nature Metabolism. מנגנון חדש התגלה במיטוכונדריה. המיטוכונדריה מתפקדת כקו הגנה ראשון בזיהוי סטרס של DNA, כלומר כאשר ישנו איום על התא. הדבר יגרום לשחרור חלבון מיוחד בשם אינטרפרון (ISGsׂׂ) והוא מאותת לתא שיש יתכנות לפגיעה ומפעיל את מערכת החיסון כנגד המזהם הסביבתי. ועכשיו מסתבר להם שאותו מנגנון מופעל גם במקרה של כימותרפיה! וזה מה שגורם לעמידות.
המדע המעוות שוב יפעל כנגד הגוף יחפש ויטפל ב"אשם" שכל תפקידו הוא למנוע נזק ל-DNA של התא ולתקן אותו.
https://www.salk.edu/news-release/mitochondria-are-the-canary-in-the-coal-mine-for-cellular-stress/

*** תוספת ינואר 21
מחקר מינואר 21 פורסם בג'ורנל Cell גילה כי תאים סרטניים נכנסים למנגנון הישרדות אבולוציוני עתיק, כדי לשרוד את הסביבה הקשה שנוצרת על ידי כימותרפיה או גורמים ממוקדים אחרים.
הגידול מתנהג כמו אורגניזם שלם, מסוגל להיכנס למצב של חלוקה איטית, לחסוך באנרגיה כדי לעזור לו לשרוד. הגידול "נעזר" בתוכנית הישרדות עוברית המשמשת יותר מ-100 מינים של יונקים בכדי לשמור על עובריהם בטוחים בגופם בתקופות סביבתיות קיצוניות, כגון טמפרטורות גבוהות או נמוכות. או חוסר אוכל. כאשר התנאים משתפרים או חוזרים למצב נורמטיבי, ההתרבות הטבעית חוזרת כאילו כלום לא קרה. זה מסביר גם כן את תופעת העמידות לטיפול הכימותרפי והחזרה של הגידול אחרי הפסקתו.
https://www.uhn.ca/corporate/News/PressReleases/Pages/Cancer_cells_hibernate_like_bears_to_evade_harsh_chemotherapy.aspx

כימותרפיה יוצרת תגובת שרשרת רעילה בתאים בריאים

כאשר חולי סרטן מקבלים כימותרפיה, לעיתים רחוקות מספרים להם על "פצצת הזמן" הביולוגית המופעלת בתוכם – כזו שממשיכה להתפוצץ זמן רב לאחר סיום הטיפול.
מחקר שפורסם במאי 24 בכתב העת BJC Reports חשף מנגנון נסתר העומד מאחורי ההשפעות ארוכות הטווח ההרסניות של הכימותרפיה, וחושף אמת שונה בתכלית ממה שאונקולוגים מספרים לחולים.
כאשר כימותרפיה הורגת תאים – תאים גוססים משחררים שברים מסוכנים הנקראים "חלקיקי כרומטין נטולי תאים" (cfChPs) לזרם הדם. בניגוד למוות תאי רגיל, כימותרפיה יוצרת צונאמי של חלקיקים רעילים אלה שמציפים את מערכות הניקוי של הגוף. חלקיקים אלה אינם פשוט נעלמים – הם חודרים באופן פעיל לתאים בריאים בכל הגוף, פוגעים ב-DNA ומפעילים מסלולים דלקתיים באיברים הרחק מאתר הגידול המקורי. זה מסביר מדוע כל כך הרבה חולי כימותרפיה מפתחים "סרטן משני", פגיעה קוגניטיבית, נזק ללב ותפקוד לקוי של מערכת החיסון שנים לאחר הטיפול.
מדאיג עוד יותר הוא הנזק המצטבר עם כל מחזור טיפול. כל טיפול כימותרפי יוצר שיטפון חדש של חלקיקים רעילים אלה, אשר יכולים להישאר פעילים בגוף במשך חודשים, ויוצרים נטל רעיל מורכב שהרפואה הקונבנציונלית מתעלמת ממנו לחלוטין.
הנזק מהחלקיקים הרעילים של הכימותרפיה הוא נרחב:

• לוקמיה משנית מופיעה עד 6.8% מהחולים המקבלים חומרי כימותרפיה מסוימים.
• נזק לבבי מתרחש עד 26% מהחולים המקבלים כימותרפיה מסוג אנתרציקלין.
• נזק עצבי קבוע משפיע על 30-40% מהחולים המקבלים כימותרפיה מבוססת פלטינום.
• פגיעה קוגניטיבית ("מוח כימותרפי") משפיעה על עד 75% ממקבלי הכימותרפיה.

עד כה, תופעות לוואי אלו יוחסו פשוט לרעילות תרופתית ישירה. הגילוי שרבות מהן נגרמות על ידי גל משני זה של נזק cfChP – נזק שנמשך זמן רב לאחר סיום הטיפול – אמור לשנות את האופן שבו אנו ניגשים לטיפול בסרטן. אבל מידע חיוני זה נותר קבור ברובו בעוד שחולים סובלים שלא לצורך.

היבט מהפכני במיוחד של מחקר זה הוא גילוי שתרכובות טבעיות יכולות לנטרל ביעילות את החלקיקים הרעילים הללו, ובכך למנוע פוטנציאלית חלק ניכר מהנזק הנלווה של הכימותרפיה.
החוקרים זיהו שילוב של רזברטרול ונחושת שהפגינו יכולת יוצאת דופן להיקשר ל-cfChPs ולמנוע מהם להיכנס לתאים בריאים.

שלא כמו התערבויות תרופתיות, גישה טבעית זו פועלת עם מערכות ניקוי הרעלים של הגוף עצמו כדי לנטרל את האיום מבלי לגרום לתופעות לוואי נוספות.

לידיעתכם ישנם עוד רכיבים טבעיים שתומכים בפעולה זו

• קוורצטין: מסייע לייצב את קרומי התאים, מה שהופך אותם לעמידים יותר לחדירת cfChP.
• N-אצטילציסטאין: נוגד חמצון המסייע לחדש את הגלוטתיון, ההגנה העיקרית של הגוף מפני תרכובות רעילות.
• תרכובות הנמצאות בפטריות ריישי ו'זנב תרנגול הודו' מסייעות לווסת את התגובה החיסונית ל-cfChPs ותומכות בתיקון תאים תקין.

הגישות הטבעיות, דרך אגב, לא נראות כמפריעות להשפעות האנטי-סרטניות של הכימותרפיה – הן מכוונות ספציפית לנזק המשני תוך מתן אפשרות לכימותרפיה עדיין לתקוף תאי סרטן.
לכן אם אתם או אדם אהוב עומד בפני כימותרפיה כדאי יהיה למצוא אונקולוג אינטגרטיבי, לתזמן את חומרי ההגנה הללו כראוי – מחקרים מציעים ליטול אותם בימים שלפני ואחרי הטיפול, ולא במהלך הכימו עצמו.

הערת אזהרה לשימוש בכימותרפיה – גרורות

*** תוספת נובמבר 21
במשך עשרות שנים, מדענים התמקדו בהשפעות של כימותרפיה על התכונות הפנימיות של תאים סרטניים המאפשרים לתאים לשרוד, להתנגד לכימותרפיה ולהתפשט. רק בעשר השנים האחרונות לערך חשפו חוקרים את ההשפעות של כימותרפיה על תאים שאינם סרטניים ותרומתם לגרורות.
צוות של חוקרים מאוניברסיטת אוהיו חוקר את היסודות של גרורות סרטן במשך שנים, ומצא בעבר שהפעלה של גן ספציפי בתאי מערכת החיסון היא קשר מכריע בין סטרס להתפשטות הסרטן^[1] וכי תרופת הכימותרפיה paclitaxel מפעילה שינויים מולקולריים בתאי החיסון המאפשרים לתאי סרטן השד לברוח מגידול^[2].
המחקר שפורסם בספטמבר 21 בג'ורנל International Journal of Molecular Sciences מוסיף לראיות שכימותרפיה מקדמת את התפשטות הסרטן מעבר לגידול הראשוני, ומראה כיצד תרופה אחת של כימותרפיה מאפשרת לתאי סרטן שד להידחק ולהיצמד לציפוי כלי הדם בריאות.
המחקר בעכברים לא מותיר ספק שתרופות כימו גרמות לשינויים בתאים שאינם סרטניים המאפשרים תהליך זה.
המחקר הזה התמקד על ההשפעות של תרופת הכימו cyclophosphamide על תאים שאינם סרטניים לפני שקיים סרטן כלשהו, ​​תוך התמקדות בריאות כאתר של גרורות.
תרופה זו משמשת לטיפול בסרטנים שונים לרבות לימפומה, מיאלומה נפוצה, לוקמיה, סרטן השחלות, סרטן השד, סרטן ריאות, נוירובלסטומה וסרקומה,
החוקרים הזריקו מנה אחת שלה לעכברים בריאים וחיכו ארבעה ימים עד שהם יבצעו חילוף חומרים והפרשת התרופה. לאחר מכן הם נתנו לעכברים זריקות תוך ורידיות של תאי סרטן השד, שאפשרו להם לנוע לריאות. בתוך שלוש שעות מההזרקה, התאים הסרטניים חדרו לצמתים מוחלשים בין תאי כלי דם בריאות ונקשרו למבנה התחתון שלה ובכך נמנעו מלהשטף בזרם הדם.
החוקרים זיהו שתי סיבות: רווחים נפתחו בין התאים שבדופן כלי הדם. וחומר שנמצא מתחת לתאים האלה, הנקרא קרום הבסיס, שינה את המאפיינים באופן שנתן לתאים סרטניים להיצמד כך שהם לא ייגררו על ידי זרימת הדם.
בעכברי ביקורת שלא קיבלו כימותרפיה, הידבקות תאי הסרטן לדפנות כלי הדם הייתה מינימלית יחסית.
החוקרים מסבירים שתאי האנדותל המצפים את הצד הפנימי של כלי הדם הם כמו קיר לבנים, וכל לבנה מוצמדת היטב ללבנה הבאה. מה שהם מצאו כאשר טיפלו בעכברים בכימותרפיה הוא שזה גורם לכלי הדם לדלוף, כך שהצומת כבר לא כל כך הדוק ותאי הסרטן יכולים "למחוץ" את עצמם דרך שכבת הלבנים. כמו כן החוקרים מצאו שכימותרפיה שינתה את קרום הבסיס הבסיסי, כך שברגע שתאי הסרטן "נמחצים", הם מוצאים מקום להאחז בו.

צוות המחקר קבע כי נוכחות של cyclophosphamide הובילה לעלייה ברמות של אנזים בדם הנקרא MMP-2, וכי עלייה זו גרמה לשינויים בממברנה הבסיסית שאפשרה לתאים סרטניים להיצמד לדופן כלי הדם.
על פי החוקרים זהו הצעד המרכזי שנותן את הדחיפה לתאים סרטניים באתר משני = גרורות. כל העניין של מודל טרום הטיפול שלהם נועד לשאול את השאלה: האם כימותרפיה משפיעה על תאים נורמליים בצורה כזו שהם יסתובבו ויעזרו לתאים סרטניים? התשובה היא כן.
https://news.osu.edu/chemo-helps-breast-cancer-cells-get-their-foot-in-the-door-to-the-lungs/

כימותרפיה – גיל ביולוגי

• *** תוספת יוני 23
  במחקר רב-מרכזי שפורסם ביוני 23 בכתב העת Cancer, חוקרים מהמכללה הרפואית של ויסקונסין (MCW) חברו למרכזי סרטן מובילים מרחבי המדינה כדי לבחון האם הסרטן והטיפולים בו מאיצים את ההזדקנות.
  באמצעות מדדים אפיגנטיים חדשים להערכת הזדקנות ביולוגית החוקרים גילו כי שורדות סרטן שד – במיוחד אלו שנחשפו לכימותרפיה – הראו הזדקנות אפיגנטית גדולה יותר מאשר בני גילם בני אותו גיל ללא סרטן.
  החוקרים מסבירים שההזדקנות האפיגנטית מספקת שיטה למדידת תהליך ההזדקנות הבסיסית ועשויה להיות כלי קליני שימושי בזיהוי שורדי סרטן בסיכון גבוה יותר לתוצאות גרועות ואיכות חיים (QOL) רעה.
  החוקרים נעזרו בנתוני מחקר TLC והעריכו את ההזדקנות הביולוגית של המשתתפים בשתי נקודות זמן (שנתיים ו-5 שנים) לאחר ההרשמה למחקר. משתתפי המחקר היו בגילאים 62-84 שנים; לרוב השורדות היה סרטן שד בשלב מוקדם וכשליש (32.6%) קיבלו כימותרפיה.
  התוצאות גילו כי הניצולים היו מבוגרים יותר מבחינה ביולוגית מהביקורת (ללא סרטן) ב-24 חודשים או יותר לאחר ההרשמה וההבדלים הללו נמשכו עד 60 חודשים. בנוסף, ניצולים שקיבלו כימותרפיה הראו את ההבדלים הגדולים ביותר, ובקרב קבוצה זו, נשים עם גיל אפיגנטי מבוגר יותר דיווחו גם על תפקוד קוגניטיבי גרוע יותר.
  החוקרים מסכמים שהתוצאות שלהם מצביעות על כך שחשיפה לטיפול בסרטן, ובמיוחד כימותרפיה, קשורה ליותר הזדקנות ברמה הביולוגית, ומספקות תמיכה לתפיסה שטיפולי סרטן מסוימים עשויים להאיץ את ההזדקנות.
  https://www.mcw.edu/newsroom/news-articles/novel-research-older-breast-cancer-survivors-experience-accelerated-aging-worse-functional-outcomes
• *** תוספת אוקטובר 24
  מחקר בהובלת חוקרים מ-UCLA Health Jonsson Comprehensive Cancer Center שפורסם באוקטובר 24 בכתב העת של המכון הלאומי לסרטן (JNCI) מצא שטיפולים נפוצים לסרטן השד – כימותרפיה, הקרנות וניתוחים – עשויים לתרום להאצת ההזדקנות הביולוגית אצל שורדות.

כימותרפיה והשפעתה על המוח

ההתקדמות בטכנולוגיית הדמיה רפואית סיפקה תובנות חשובות לגבי ההשפעות המשמעותיות של כימותרפיה על קישוריות המוח, במיוחד אצל חולות שאובחנו כחולות בסרטן השד.
מחקר שפורסם באפריל 25 בכתב העת Journal of Magnetic Resonance Imaging חשף שינויים קריטיים בדפוסי קישוריות המוח במהלך כימותרפיה, ומעלה שאלות מהותיות לגבי הרווחה הקוגניטיבית של חולות סרטן שעוברות טיפול. מחקר פורץ דרך זה מדגיש לא רק את המחיר הפיזי של כימותרפיה, אלא גם את ההשלכות הנוירולוגיות הפוטנציאליות שלה, שיכולות להתבטא בתפקוד קוגניטיבי לקוי ושינוי ביכולות עיבוד הזיכרון.

המחקר ניתח בקפידה את פעילות המוח של 55 חולות סרטן השד שקיבלו כימותרפיה, והשווה את הסריקות שלהן לאלו של 38 משתתפות בריאות בקבוצת הביקורת במשך מספר חודשים. באמצעות הדמיה תפקודית של המוח בתהודה מגנטית (fMRI) – טכניקה המודדת את פעילות המוח על ידי גילוי שינויים בזרימת הדם – החוקרים הצליחו למפות שינויים בקישוריות המוח בדיוק יוצא דופן. האופי האורכי של המחקר אפשר תצפית על האופן שבו קישוריות המוח התפתחה, או במקרים מסוימים הידרדרה, ככל שהטיפול התקדם, ובכך סיפק מבט דינמי על השפעות הכימותרפיה על המוח האנושי.
החוקרים מציינים כי סריקות של המטופלות גילו שינויים בולטים בקישוריות בשני אזורי מוח קריטיים: המערכת הלימבית הקדמית וקליפת המוח הקטן. למערכת הלימבית הקדמית תפקיד מכריע בתפקודים ניהוליים, הכוללים קבלת החלטות, ויסות רגשי ומשימות קוגניטיביות מורכבות. ולקליפת המוח הקטן קשר לזיכרון וללמידה. ההידרדרות שנצפתה באזורים אלה לאורך מחזור הטיפול מצביעה על קשר ישיר בין כימותרפיה לפגיעות קוגניטיביות, המכונות לעתים קרובות יחד "מוח כימותרפי" בקהילות מטופלים.
החוקרים הדגישו את דחיפות ממצאיהם בכך שהדגישו כי שינויים אלה בתפקוד המוח לא היו רק מהירים אלא גם מתקדמים. הם ציינו שככל שהכימותרפיה נמשכה, ההפרעות בקישוריות התגברו והתרחבו מעבר לתצפית הראשונית, דבר שעשוי להצביע על עומס קוגניטיבי גובר על המטופלות. להשפעה מצטברת זו של תפקוד מוחי משובש עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת, לא רק על איכות החיים של ניצולות סרטן השד, אלא גם על בריאותן הקוגניטיבית לטווח ארוך.

ככל שהמודעות לתופעות לוואי קוגניטיביות הקשורות לטיפולי סרטן הופכת בולטת יותר ויותר, ממצאי המחקר מייצגים צעד קריטי לקראת הבנת המנגנונים העומדים מאחורי שינויים אלה. ההשלכות משמעותיות, במיוחד כאשר אנשי מקצוע בתחום הבריאות שואפים לפתח אסטרטגיות טיפול ממוקדות בחולה אשר מפחית את ההשפעות השליליות של הטיפול על תפקוד המוח.
https://scienmag.com/exploring-the-impact-of-cancer-treatment-on-brain-connectivity/

כימותרפיה והשפעתה על השרירים

*** תוספת אוקטובר 21
מחקרים קודמים מצאו שכימותרפיה יכולה לעורר אובדן שרירים אצל אנשים שחיים עם סרטן, אך מחקר חדש שנערך בפן סטייט ופורסם באוקטובר 21 בג'ורנל American Journal of Physiology מצא שזה עשוי להשפיע גם על האופן שבו הגוף בונה שרירים חדשים – וגם במינונים נמוכים מהידוע בעבר ושיש לכך השלכות אפשריות על טיפולים ותוכניות גמילה.
לדברי החוקרים, היה ידוע בעבר שתרופות כימותרפיות יכולות להשפיע על המיטוכונדריה בתוך התאים, מה שעלול לגרום לאובדן רקמת השריר בתהליך הנקרא עקה חמצונית.
במחקר החדש שלהם, החוקרים חקרו שלוש תרופות כימותרפיות שונות (פקליטקסל, דוקסורוביצין ומריזומיב) הם מרחו מספיק מכל תרופה כדי להשפיע על התאים מבלי לעורר מתח חמצוני, תהליך שכבר ידוע כמשפיע על תאי שריר. התרופות הושמו על התאים עד 48 שעות, ובכל שלושת המקרים, תהליך יצירת הריבוזומים החדשים הושפע. מכיוון שהריבוזומים חיוניים לסינתזת חלבון, ממצאים חדשים אלה חושפים דרך אחת שבה כימותרפיה משפיעה על ייצור חלבוני השריר על ידי הפרעה לתהליך בונה השריר, הנקרא סינתזת חלבון.
החוקרים מציינים שבסופו של דבר, ייתכן שיישום של טיפולי סרטן צריך לקחת בחשבון שגם במינונים נמוכים שאינם גורמים ללחץ חמצוני, תרופות כימותרפיות מסוימות עדיין עשויות לקדם את אובדן רקמת השריר. הגידול כבר הופך אותך לחלש, הוא תורם לאובדן מסת שריר, ותרופות הכימותרפיה עוזרות לגידול להשיג זאת. בנוסף לכך לתוצאות יש גם פוטנציאל לשנות את האופן שבו אנשי מקצוע בתחום הבריאות חושבים על הדרכים שבהן כימותרפיה משפיעה על הגוף.
החוקרים בחרו לעשות את המחקר הזה בתאים מתורבתים מכיוון שבאורגניזם חי, כימותרפיה משפיעה גם על תאים שאינם שרירים כמו אלה בלבלב ובכבד, שיכולים לאחר מכן לעורר תהליכים משלהם שיכולים להשפיע גם על תאי שריר. והם רצו סביבה מאוד מבוקרת עם רק תאי השריר ותרופות כימותרפיות כדי שנוכל לבחון בצורה מדויקת מאוד איך הם מתקשרים.
החוקרים מוסיפים שבמשך זמן רב אנשים חשבו שהבעיה עם כימותרפיה ואובדן שרירים היא בעיה עם פירוק החלבונים שכבר קיימים בשריר לכן, הרבה מחקרים וטיפולים בעבר היו למטרה למנוע פירוק חלבון. אבל המחקר שלנו מצביע על בעיה גם בסינתזת חלבונים, או בנייה של חלבוני שריר חדשים.
כך שאם אדם מקבל כימותרפיה בזמן שעובר תוכנית לשיקום פעילות גופנית, יתכן שהכימותרפיה יכולה לעכב את ההתקדמות שלו. במהלך התערבויות בפעילות גופנית, השרירים צריכים ליצור ריבוזומים, אשר לאחר מכן בונים חלבונים חדשים. אבל אם התרופה חוסמת את זה, ייתכן שהשיקום לא יצליח. ההשלכות של העבודה הזו עשויות להיות עצומות, ואנחנו מתחילים לראות את קצה הקרחון.
https://www.psu.edu/news/story/chemotherapy-may-affect-muscle-cells-lower-doses-previously-thought/

כימותרפיה והשפעתה על הדורות הבאים

*** תוספת נובמבר 22
שימוש בכימותרפיה בתקופת ההתבגרות יכולה להגביר את הרגישות למחלות בדורות הבאים.

ואם כבר עוברים כימותרפיה

החלק של פעילות גופנית

לפעילות גופנית יש יכולת גם למנוע סרטן וגם להחלים ממנו.

• חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת Washington בסנט לואיס רצו להבין את הקשרים הדינמיים בין פעילות גופנית לקוגניציה לפני, במהלך ואחרי כימותרפיה. שכן ירידה קוגניטיבית הקשורה לטיפול בסרטן היא דאגה קלינית הולכת וגוברת. חלק מהחולים עם סרטן חווים פגמים בזיכרון, קשיי ריכוז או קושי למצוא את המילה הנכונה לסיום משפט ולחשוב. מצב המכונה: "chemo brain" או "ערפל מוחי". מצב שנשים רבות (75%) שמקבלות כימותרפיה חוות.
  מצב שללא ספק מאתגר עוד יותר את המציאות הלא פשוטה שהנשים הללו חוות (פיזית ורגשית) הן מהסרטן והן מהטיפול). ולכן חשוב למצוא משהו שיתמוך בתקופה הזו עוד יותר.
  הממצאים שלהם פורסמו באוגוסט 21 בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
  החוקרים ניתחו נתונים ממדגם ארצי של 580 חולות סרטן שד ו-363 משתתפים ללא סרטן, ששימשו כביקורת. הם מדדו פעילות גופנית כפי שדווחו על ידי מטופלים בשאלון שנלקח לפני, מיד אחרי ושישה חודשים לאחר הכימותרפיה. באותן שלוש פעמים, החוקרים העריכו גם ארבעה מדדים שונים של תפקוד קוגניטיבי.
  בתחילת המחקר, כ-33% מחולי הסרטן עמדו בהנחיות הפעילות הגופנית שממליצות על לפחות 150 דקות של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת בשבוע. במהלך כימותרפיה, אחוז החולים שעומדים בהנחיות ירד ל-21% ולאחר מכן התאושש ל-37% שישה חודשים לאחר סיום הטיפול. שיעור המשתתפים ללא סרטן שעמד במינימום השבועי של 150 דקות של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת נע סביב 40% בכל שלוש נקודות הזמן.
  הערכות הקוגניציה כללו שני מדדים של האופן שבו אנשים תופסים את הקוגניציה שלהם; בדיקה של זיכרון חזותי; ומבחן של תשומת לב מתמשכת.
  התוצאות הראו שמטופלים לא פעילים הראו ירידה בתפקוד הקוגניטיבי הנתפס, הנחשב למשמעותי קלינית. בכל ההערכות, מטופלים שעמדו בהנחיות הפעילות הגופנית לפני ואחרי כימותרפיה הובילו בעקביות לביצועים טובים יותר מהמטופלים שמעולם לא עמדו בהנחיות.
  חולות סרטן השד שעמדו בהנחיות הפעילות הגופנית לפני הכימותרפיה, הגיעו בסופו של דבר לביצועים דומים לאלה של המשתתפים הבריאים (פעילים ולא פעילים) במבחני הזיכרון והקשב והם גם לא הראו ירידה קוגניטיבית בעלת משמעות קלינית.
• *** תוספת אוקטובר 24
  גם חוקרים מאוניברסיטת Ottawa בוחנים את ההשפעה של פעילות גופנית בזמן טיפולים לסרטן. הם למשל ראו בשנת 2019 את ההשפעה החיובית בזמן טיפול של הקרנות.
  מחקר חדש שלהם שפורסם באוקטובר 24 בכתב העת Cancer בחן את ההשפעה של פעילות אירובית בחולות סרטן שד שעברו כימותרפיה.
  הניסוי הקליני שלהם כלל 57 נשים קנדיות מאוטווה ומוונקובר שאובחנו עם סרטן שד בשלב I-III והחלו בכימותרפיה. כל הנשים השתתפו ב-12-24 שבועות של פעילות אירובית: 28 התחילו את התרגיל הזה מהתחלת הטיפול הכימותרפי ו-29 התחילו לאחר סיום הכימותרפיה. הערכות תפקוד קוגניטיבי נערכו לפני התחלת הכימותרפיה ולאחר סיום הכימותרפיה. נשים שהשתתפו בתוכנית האימונים האירוביים במהלך הכימותרפיה דיווחו על תפקוד קוגניטיבי טוב יותר וחשו שהיכולות המנטליות שלהן השתפרו בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול סטנדרטי ללא פעילות גופנית.
  כמו כן בדיקה נוירופסיכולוגית – שיטה מבוססת ביצועים המשמשת למדידת מגוון תפקודים נפשיים – גילתה ביצועים קוגניטיביים דומים בשתי הקבוצות לאחר השלמת הכימותרפיה. מה שמחזק הצורך להמליץ על פעילות גופנית כחלק שגרתי בטיפול בסרטן. הסופרת הראשית של המחקר ד"ר Jennifer Brunet ציינה "זה עשוי לעזור להעצים נשים שחיות עם סרטן לנהל באופן פעיל הן את בריאותן הפיזית והן הנפשית במהלך הטיפול ואחריו". היא הוסיפה שצריך ליצור תכנית לפעילות גופנית ושתהיה קלה לאימוץ.
  https://medicalxpress.com/news/2024-10-clinical-trial-aerobic-brain-fog.html

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים