סוכרת – סקירה מפורטת של צמחים ורכיבים למניעה וטיפול

מידע כללי

על פי הערכות סוכרת מסוג 2 (T2DM) היא מחלה הפוגעת ב-537 מיליון אנשים ברחבי העולם וצפויות לעלות לכ-783 מיליון בשנת 2045, והיא גם אחת מגורמי המוות המובילים (6.7 מיליון בשנה)^[1].
תרום סוכרת מוערך כ-298 מיליון אנשים וב-2045 צפוי להגיע ל-414 מיליון^[2].

סוכרת מסוג 2 – היא הפרעה מטבולית כרונית המאופיינת בעיקר בתנגודת לאינסולין, אי סבילות לגלוקוז, תפקוד לקוי של תאי β של הלבלב והומאוסטזיס לקוי של גלוקוז המייצר היפרגליקמיה (רמות סוכר גבוהות בדם).

ערכי סוכר תקינים מוגדרים כ:
לאחר צום של 8 שעות: 70-100 מ"ג/לדציליטר.
שעתיים לאחר האוכל או בבדיקה אקראית ללא צום: עד 200 מ"ג/לדציליטר.
ערכים של 101-126 מ"ג/לדציליטר הם טרום סוכרת וערכים הגבוהים מ-126 הם סוכרת.
ישנו מדד נוסף שנקרא המוגלובין מסוכר (HbA1c) והוא סוג של ממוצע הסוכר בדם בתקופה של 2-3 חודשים בערכים אלה:

ההשלכה החמורה של המחלה הזו היא הפגיעה בכלי הדם הקטנים וכתוצאה מכך פגיעה במערכת העצבים, בעיניים, באוזנים, בכליות, בעור (נהיה מאוד דק), נטייה לדימומים ופצעים שלא מחלימים כגון כיבים. כל אלה מגבירים את הסיכון של אדם למוות בטרם עת לרבות מהתקף לב, שבץ מוחי וסרטן.

במחקר שפורסם באוקטובר 23 בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology חוקרים מאוניברסיטאות Cambridge ו Glasgow, ניתחו נתונים מ-19 מדינות בעלות הכנסה גבוהה. והם בחנו כמה שנים יורדות מתוחלת החיים של אדם (בממוצע) שאובחן בסוכרת לפי גיל האבחנה.
החוקרים מציינים שהערכות קודמות העלו שמבוגרים עם סוכרת מסוג 2 מתים, בממוצע, שש שנים מוקדם יותר מאשר מבוגרים ללא סוכרת. עם זאת, קיימת אי ודאות לגבי האופן שבו הירידה הממוצעת הזו בתוחלת החיים משתנה בהתאם לגיל בעת האבחנה. כדי לענות על שאלה זו, הצוות בחן נתונים משני מחקרים בינלאומיים גדולים: The Emerging Risk Factors Collaboration ו-UK Biobank – הכוללים סך של 1.5 מיליון אנשים.
על פי נתונים מאוכלוסיית ארה"ב התוצאות הראו שככל שאדם אובחן מוקדם יותר עם סוכרת מסוג 2, כך גדלה הירידה בתוחלת החיים שלו. בסך הכל, כל עשור של אבחון מוקדם יותר של סוכרת היה קשור לכ-4 שנים של ירידה בתוחלת החיים. אנשים שאובחנו בגילאי 30, 40 ו-50 שנים מתו בממוצע כ-14, 10 ו-6 שנים קודם לכן, בהתאמה, מאשר אנשים ללא סוכרת. הערכות אלו היו מעט גבוהות יותר בנשים (16, 11 ו-7 שנים, בהתאמה) מאשר בגברים (14, 9 ו-5 שנים, בהתאמה).
הממצאים היו דומים במידה רבה בניתוחים באמצעות נתוני האיחוד האירופי, כאשר ההערכות המקבילות היו כ-13, 9 או 5 שנים של מוות בטרם עת (בממוצע).

"סוכרת מסוג 2 נתפסה בעבר כמחלה שהשפיעה על מבוגרים, אך אנו רואים יותר ויותר אנשים מאובחנים מוקדם יותר בחיים. כפי שהראינו, זה אומר שהם נמצאים בסיכון לתוחלת חיים קצרה בהרבה ממה שהיה להם לולא הסוכרת"

החוקרים מצאו שרוב הירידה בתוחלת החיים הקשורה לסוכרת נבעה מ'מקרי מוות בכלי דם' – מקרי מוות הקשורים למצבים כמו התקף לב, שבץ ומפרצת. סיבוכים אחרים כמו סרטן תרמו אף הם להורדת תוחלת החיים.
https://www.cam.ac.uk/research/news/type-2-diabetes-diagnosis-at-age-30-can-reduce-life-expectancy-by-up-to-14-years

הטיפול הקונבנציונלי ואי ההתייחסות שלהם לעיקר

הסוכרת מנוהלת בעולם הרפואה הקונבנציונלית על ידי תרופות להורדת סוכר שנמצאות הרבה פעמים לא מועילות ולהם מוסיפים בהמשך הדרך עוד תרופות (קו 2) וכולן כרוכות בתופעות לוואי על רקע חסרים של ויטמינים והעלאת סיכון למחלות לב.

תרופות לא באמת יכולות להוות חלופה לסיבה העיקרית האמיתית לסוכרת, שהיא אורח חיים רע הכולל: תזונה מערבית מתועשת שמרבה במזון מעובד [2][3][4][5], משקאות ממותקים, סוכר ותחליפי סוכר [2] וניטריטים. תזונה שמרבה בחלב, בשר, ביצים – שבין היתר מעלים רמות של תוצרי גליקציה מתקדמים (AGE), תזונה שמרבה בשימוש בשמנים מתועשים כמו שמן סויה, תירס וקנולה.

דברים נוספים שנמצאו מעלים סיכון לסוכרת:

1. שימוש בתרופות שכיחות כמו סטטינים/ נוגדות צרבת/ פרדניזון, וכאלה הגורמות לדיסביוזה במיקרוביום.
   קיראו גם המעבר מתרופה אחת לתרופות והסיכון למחלות מהן מתים בטרם עת.
2. חשיפה למזהמים סביבתיים:
   • PFAS.
   • הדברה.
   • חומרים מונעי בעירה.
   • זיהום אור.
   • מתכות כבדות – מחקר בהובלת חוקרים מאוניברסיטת UIC שבשיקגו, שפורסם בספטמבר 24 בכתב העת Diabetes Care, בחן 510 תושבים ממחוז סטאר, טקסס, אזור לאורך גבול ארה"ב-מקסיקו עם אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של סוכרת ותמותה הקשורה לסוכרת במדינה.
     ארסן ומתכות אחרות ( סלניום, נחושת, מוליבדן, ניקל או בדיל) התגלו במי תהום מקומיים, ואלמנטים אלה עשויים להיבלע גם דרך מזון, מים ותרופות.
     510 המשתתפים סיפקו דגימות שתן ודם. החוקרים מדדו את רמות המתכות השונות בשתן בתחילת המחקר, ולאחר מכן מדדו את רמות הסוכר בדם 3, 6, 12, 24 ו-36 חודשים לאחר מכן.
     בממוצע, רמות הסוכר בדם עלו בכל המשתתפים. אבל באלה שהפגינו בתחילה רמות גבוהות יותר בשתן של מתכות כבדות, רמת הסוכר בדם עלתה בקצב מהיר יותר במהלך שלוש השנים.הם מצאו כי רמות גבוהות של מתכות רעילות בשתן חזו עלייה מהירה יותר ברמת הסוכר בדם במהלך השנים שלאחר מכן. אנשים עם הרמות הגבוהות ביותר של ארסן, סלניום, נחושת, מוליבדן, ניקל ובדיל בשתן היו צפויים להיות טרום סוכרת 23 חודשים קודם לכן וסוכרתיים 65 חודשים מוקדם יותר מאלה עם החשיפה הנמוכה ביותר למתכת הרעילה. דבר שמדגיש גורם סיכון לא מוערך לסוכרת. כמו כן, הוא מדגיש כי ניתן לטפל בגורם סיכון זה על ידי הפחתת החשיפה למזון, מים ומוצרים מזוהמים. "הנתונים הללו תומכים בשימוש במדיניות סביבתית ככלי חדש להפחתת הנטל ההרסני של סוכרת על יחידים ועל החברה בכלל".
     החוקרים מציינים ש"ברפואה הקלינית, הזמן באמת חשוב, ככל שאדם מפתח סוכרת מוקדם יותר וככל שיש לו סוכרת זמן רב יותר, הסיבוכים חמורים יותר. זה מדגיש את הצורך לערב את האנשים האלה מוקדם יותר בקליניקה".
     https://today.uic.edu/arsenic-exposure-linked-to-faster-onset-of-diabetes-in-south-texas-population/
3. חשיפה תזונתית לתוצרי גליקציה מתקדמים (AGES) [1][2][3][4][5][6].
4. יושבנות.
5. סטרס.
6. ניתוח קיסרי מעלה סיכון לסוכרת בבגרות.

לכן הדרכים הטבעיות למניעה וטיפול

1. תזונה מבוססת צומח.
   • מיגוון פירות וירקות: אכילת פירות מלאים מורידים את הסיכון לסוכרת סוג 2 וסיבוכיה.
     • פירות יער ובמיוחד אוכמניות, גוג'י, חמוציות, מאקווי [1].
     • מנגו, אבטיח, פפאיה, ענבים, שזיפים, רימונים, בננה, אבוקדו.
     • פירות יבשים.
     • ברוקולי ויתר מצליבים (סולפוראפן) [1][2][3][4][5][6].
     • במיה.
     • סלרי [1].
     • כוסברה.
   • מאש וקטניות [1][2].
   • קינואה.
   • סיבים תזונתיים.
   • שקדים, אגוזי מלך, פקאנים, לוז, ערמונים.
2. צמחי מאכל/ תבלינים:
   • כורכום.
   • ג'ינג'ר.
   • מורינגה.
   • קינמון.
   • קצח.
   • זעפרן.
   • שום.
   • בזיליקום.
   • עשב חיטה ושעורה.
   • ספירולינה.
   • חילבה [1][2][3][4][5] לרבות סוכרת סוג 1[6].
   • גדילן.
   • סטיביה [1][2] לרבות סוכרת סוג 1 [3][4].
   • שוקולד מריר/קקאו.
   • כמון.
   • פלפל שחור.
   • פשתן.
   • חליטות תה
     • תה ירוק.
     • תה אדום.
     • קמומיל [1].
3. צמחי מרפא:
   • מלון מר (מומורדיקה) [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14][15].[16][17] לרבות סוג 1 [18][19].
   • ג'ינקו בילובה אצל אנשים הסובלים מסוכרת מסוג 2, תמצית גינקו שיפרה את השליטה הגליקמית, את המצב הפסיכולוגי ואת יעילותה של התרופה מטפורמין [1][2]. תמצית גינקו יכולה להגביר את פעילות תאי בטא בלבלב המייצרים אינסולין מבלי לגרום לעמידות לאינסולין [3][4]. ומורידה את הסיכון והחומרה של סיבוכים כגון פגיעה בלב, בכליות ובעיניים אצל אנשים עם סוכרת סוג 2 ותסמונת מטבולית [5][6][7][8][9][10].
   • אסטרגלוס.
   • ג'ימנמה [1][2][3][4][5][6][7].
   • ,נוני.
   • עלי זית [1][2][3][4][5][6].
   • אסטרגלוס [1][2].
   • סקוטלריה [1][2][3][4][5][6][7].
   • ג'ינסנג [1].
   • רודיולה [1].
   • אמלה [1].
4. פטריות מאכל ומרפא, קורדיספס.
5. רכיבי תזונה:
   *** תוספת ינואר 25
   ניתוח נתונים שכלל 132 מחקרים מהשנים 1998-2023, רובם המוחלט (למעט 3) היו מבוססי בית חולים, עם סך של 52,501 משתתפים, שפורסם בינואר 25 בכתב העת BMJ Nutrition Prevention & Health בחן רמות של מיקרונוטרינטים אצל חולי סוכרת.
   החוקרים מציינים שהסיבה לניתוח הנוכחי היא מחקר קודם מ-2024 שהראה שלמיקרונוטרינטים רבים יש תפקיד מפתח בהתפתחות סוכרת מסוג 2, על ידי השפעה פוטנציאלית על חילוף החומרים של גלוקוז ועל מסלולי איתות של אינסולין. לכן הם רצו לאגד את הנתונים ולכמת את השכיחות העולמית של מחסור במיקרו-נוטריינטים בקרב אנשים עם סוכרת.
   הניתוח הראה כי השכיחות של מחסור במיקרו-נוטריינטים (ויטמינים, מינרלים ואלקטרוליטים) בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 2 השתנתה ברחבי העולם, ככל הנראה בגלל הרגלי תזונה מגוונים, בחירות אורח חיים. בסך הכל, השכיחות העולמית הייתה 45%-40 מחולי הסוכרת. כאשר אצל נשים המחסורים היו יותר בולטים.
   הניתוח מצא שחוסר בוויטמין D הוא המיקרו-נוטריינט החסר הנפוץ ביותר (60.45%), אבל גם מחסור במגנזיום היה שכיח (41.95%), השכיחות של מחסור בברזל הייתה 28%. השכיחות של מחסור ב-B12 הייתה 23.78%, וגבוהה יותר בקרב חולים הנוטלים מטפורמין (28.72%).
   החוקרים מציינים שרוב המחקרים שנכללו היו בחתך רוחבי, מה שמקשה על קביעת סיבתיות, כלומר לא ניתן לקבוע אם המחסור במיקרו-נוטריינטים קדם לשליטה גליקמית לקויה או היה תוצאה שלו ושל אופי התזונה. ומכיוון שאין מחקרים תקפים המבוססים על אוכלוסיה שבוחנים מחסור במיקרו-נוטריינטים אצל אנשים בריאים, אי אפשר לערוך השוואות בין חולים עם סוכרת לבין האוכלוסייה הכללית.
   יחד עם זאת החוקרים מציינים ש"ממצאים אלה מדגישים את הקשר המורכב בין מחסור ברכיבים תזונתיים ומחלות מטבוליות כרוניות, ומחזקים את הרעיון ש-T2D הוא לא רק הפרעה בחילוף החומרים של הגלוקוז אלא גם הפרעה של חוסר איזון תזונתי כללי". הם מסכמים ש"בעוד שטיפול בסוכרת מדגיש לעתים קרובות שליטה בצריכת מאקרו-נוטריינטים (פחמימות, שומנים וחלבונים) ושליטה גליקמית, השכיחות הנרחבת של מחסור בוויטמינים ומינרלים מדגישה את הצורך בגישה מקיפה יותר המעניקה עדיפות לאופטימיזציה של רמות המיקרו-נוטריינטים".
   https://www.eurekalert.org/news-releases/1071644
   
   *** תוספת נובמבר 25
   מחקר שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition, נועד להעריך בצורה שיטתית את ההשפעות של תוספי ויטמינים, פעילות גופנית, ושילוב שלהם על תנגודת לאינסולין ומדדים קשורים בחולי סוכרת סוג 2. מטא-אנליזה זו, שניתחה מחקרים רלוונטיים שאותרו במאגרי מידע מוסמכים, סיפקה תובנות לגבי יעילות התערבויות אלו.
   ממצאי המטא-אנליזה הראו כי התערבויות מכל סוג – קצרות טווח (פחות מ-12 שבועות) וארוכות טווח – שיפרו משמעותית את תנגודת האינסולין ואת רוב המדדים הנלווים. עם זאת, התגלו מספר פערים ספציפיים ביעילותן של התערבויות יחידות: תוסף ויטמינים לבדו לא הצליח לשפר משמעותית את המוגלובין מסוכרר (HbA1c), וטיפול יחיד (אימון לבדו או ויטמינים לבדם) לא הוריד משמעותית את רמות הגלוקוז בצום. פערים אלו מדגישים כי רוב ההתערבויות הראו תועלת מובהקת, אך עבור מדדים ספציפיים נדרש לרוב שילוב של התערבויות או התערבות ממוקדת אחרת כדי להשיג שיפור.
   ניתוח ההשוואה הרשתי גילה את ההתערבויות האפקטיביות ביותר מכל קבוצה: התוסף שהוביל לשיפור הגדול ביותר בתנגודת לאינסולין היה פרוביוטיקה. בנוסף, ויטמין D היה היעיל ביותר בשיפור מדד HbA1c, בעוד שויטמין C הציג את ההשפעות החזקות ביותר על גלוקוז בצום ומדדי אינסולין. באשר לפעילות גופנית, נמצא כי התערבויות אימון בעצימות נמוכה עד בינונית שבוצעו שלוש פעמים בשבוע הציגו שיפור משמעותי בכל המדדים המטבוליים. מסקנת החוקרים היא שיעילות ההתערבות אינה אחידה, ויש להתאים את סוג התוסף (או האימון) ליעד הטיפולי המטבולי הספציפי שרוצים לשפר.
   
   המחקר מאשרר ומחזק באופן קליני את המסקנה של המחקר מינואר 25. בעוד שהמחקר הקודם רק הצביע על החסר כגורם סיכון, המחקר הנוכחי מספק ראיה להתערבות ומראה כיצד תוספת ממוקדת של אותם ויטמינים (סי ודי) יכולה להניב תוצאות מטבוליות מדידות, ומדגיש את החשיבות העצומה של פרוביוטיקה כמחולל המרכזי לשיפור תנגודת לאינסולין. לבסוף, הממצאים על משטרי האימון מצטרפים לראיות האדירות שכבר קיימות על פעילות גופנית ומדגימים כי אין דרך לעקוף את הצורך בשילוב התערבויות אורח חיים מקיפות ומדויקות – החל מהמיקרוביום, דרך הויטמינים ועד האימון, כדי לשפר באופן מהותי את הניהול המטבולי של סוכרת
   
   *** [במאמרים המוצגים מטה תוכלו למצוא את מה שכביכול חסר לחוקרים] ***
   • ויטמינים: ויטמין סי, ויטמין די, ויטמין אי [1][2][3], ויטמין קיי, בי קומפלקס.
   • מינרלים: מגנזיום, אבץ, כרום [1][2][3][4], סלניום.
   • נוגדי חמצון: פוליפנולים: רזברטרול, אסטזנטין, אנתוציאנינים, חומצה אלפא ליפואית [1][2][3][4][5][6][7], רוטין (כוסמת, משמשים, דובדבנים, ענבים, אשכוליות, שזיפים ותפוזים) [1], איזופלבונים (סויה) [1].
6. שמני מאכל (כבישה קרה) וחומצות שומן:
   • חומצה אלפא לינולאית – אומגה 3 ממקור פשתן, צ'יה, המפ, אגוזי מלך/פקאן) [1][2][3][4] וEPA/DHA הארוכות [1][2][3].
     • מחקר אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו שפורסם באוקטובר 24 בכתב העת Nutrients, העריך את ההשפעות של תוספת אומגה 3 ממקור דגים בחולים עם סוכרת סוג 2.
       החוקרים מציגים מחקרים שמראים שחומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFAs) לרבות ALA, EPA ו-DHA מיטיבים עם מספר גדול של בעיות בריאותיות גם במניעת סוכרת סוג 2 ובמגוון מנגנונים: שיפור איתות אינסולין, הפחתת דלקת והשפעה על חילוף החומרים של סוכר. כמו כן הם מציגים מחקרים שהצביעו גם על כך שאומגה 3 משפיעה באופן חיובי על מיקרוביום המעי, מה שעוזר לשחזר מיקרוביום מאוזן ולהגביר תרכובות אנטי דלקתיות כמו חומצות שומן קצרות שרשרת. חוסר איזון במיקרוביום של המעי קשור גם הוא לסיכון לסוכרת עקב שיבושים בתהליכים ביוכימיים המובילים לעמידות לאינסולין (ראו סעיף 9 למטה). כמו כן החוקרים גם מציגים ראיות שחוסר איזון מטבולי של שומנים (טריגליצרידים, כולסטרול לסוגיו) יכול גם לשחק תפקיד בהתקדמות של סוכרת. ולכן הם בחרו לבחור את כל אלה במחקר החדש שלהם שנמשך לאורך 3 חודשים.
       החוקרים העניקו קפסולת שמן דגים יומית או פלצבו (מבוסס שמן תירס עשיר ב-PUFAs) לשתי קבוצות של 55 סוכרתיים.
       דגימות דם וצואה נאספו בתחילת המחקר ובסיומו כדי לנתח את כל הפרמטרים שלעיל.
       הממצאים הצביעו על כך שאומגה 3 אמנם לא הפחיתה משמעותית את רמות הגלוקוז בפלזמה בצום בהשוואה לקו הבסיס. יחד עם זאת, קבוצת שמן הדגים חוותה ירידה משמעותית ברמות הגלוקוז בדם בצום בסרום, המוגלובין מסוכרר, תנגודת אינסולין (HOMA-IR), כולסטרול כולל, טריגליצרידים, כולסטרול LDL בהשוואה לקבוצת הפלצבו לאחר שלושה חודשים.
       ההתערבות שינתה גם את חילוף החומרים של פוספוגליצרידים ואת הרכב המיקרוביום לטובה כלומר יותר חיידקים תומכי מערכת חיסון ומטבוליזם בריא.
     • מחקר ברזילאי שפורסם בנובמבר 24 בכתב העת Nutrients מצביע על כך ששמן דגים יכול להחליש את התנגודת לאינסולין ולהפחית אי סבילות לגלוקוז על ידי אפנון התגובה הדלקתית של הגוף.
       המחקר תבססו על ניסויים בחולדות, שלא סבלו מהשמנת יתר אך הפגינו מצב דומה לסוכרת מסוג 2, מחלה המאופיינת בעלייה ברמת הסוכר בדם עקב פעילות מופחתת של הורמון האינסולין.
       במחקר זה, החוקרים הבחינו כי מתן של 2 גרם שמן דגים לכל ק"ג משקל גוף (שווה ערך ל-540 מ"ג EPA, ו-100 מ"ג DHA) שלוש פעמים בשבוע במשך שמונה שבועות, הפחית את תנגודת האינסולין בחולדות ללא השמנת יתר, שיפור ברמת סמן סוכר בדם, ורמות דלקתיות בדם. תכונות, כולל כולסטרול כולל, LDL ("כולסטרול רע") וטריגליצרידים. החוקרים מוסיפים הם מצאו שניתן להפחית תנגודת לאינסולין על ידי אפנון התגובה הדלקתית דרך הלימפוציטים ממצב פרו דלקתי למצב אנטי דלקתי. שינויים אלה גם נוטים להשפיע על תאי מערכת חיסון אחרים, מה שמעורר אפקט מפל. דבר הנצפה במחקרים קודמים גם במקרופאגים.
       החוקרים מציינים שאף על פי שהממצאים נבעו מניסויים פרה-קליניים, הם מציעים תקווה לחולי סוכרת מסוג 2 שאינם שמנים, שהם 10-20% מהכלל העולמי עם המחלה. כלומר מצד אחד לא כל חולי הסוכרת סובלים מהשמנה ומצד שני עדיין קיימת דלקת מערכתית אצל חולי סוכרת ללא השמנה. הם מזכירים מאמר אחר המתייחס לאותו פרויקט, שבו ראו התמוטטות מוקדמת של מנגנונים אנטי דלקתיים בחולדות שאינן שמנות עם עמידות לאינסולין.
       החוקרים מסכמים שתוספי שמן דגים הופכים את הפרופיל הפרו-דלקתי ואת הקיטוב של תאי Th1 ו-Th17 (תתי-סוגי לימפוציטים), ואחריו יש עלייה באחוז תאי T רגולטוריים (Tregs), שמעכבים את ההפעלה של לימפוציטים פרו-דלקתיים.
     • שמן זית.
     • שמן קוקוס.
     • שומשום מלא ושמן.
7. חיזוק המיקרוביום בין היתר ע"י פרוביוטיקה [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10].
   • חיידקי המעי מייצרים את המטבוליט Urolithin-A מחומצה אלגית (רימונים, אגוזים במיוחד מלך ופטל) [1].
   • תה קומבוצ'ה.
8. פעילות גופנית ושיפור פעילות המיטוכונדריה.
9. אור אדום.
10. דיקור [1].
11. שהות והנאה מהטבע.
12. אמבטיות קרח [1].
13. הנקה מורידה סיכון למחלות כלי דם, לב וסוכרת למניקה.

למחקרים הללו מצטרפים מחקרי סקירה:

• מחקר שפורסם בפברואר 2020 בג'ורנל הרפואי Oxidative Medicine and Cellular Longevity מסקר בצורה מאוד יפה את נושא הסוכרת ואילו צמחים ורכיבים תזונתיים יודעים לאזן אותם במנגנונים שונים.
  החוקרים מציגים מולקולות ממקורות טבעיים שהוכיחו את יכולתם להוריד רמות סוכר בדם באחד או יותר מנגנונים האלה: שיפור תפקודי תאי בטא שבלבלב, הורדת תנגודת לאינסולין, ספיגת סוכר ושמירה על איזונו בדם דרך הורמון GLP-1.
  במחקר הנוכחי החוקרים סקרו את הממצאים לפי:
  מחקרים פרה-קליניים (בהם בודקים יעילות ובטיחות התחלתית) בכולם מפורטים המנגנונים (6.1) במאמר:
  בטטה סינית, אסטרגלוס, ליקוריץ, גסטרודיה, קינמון, ג'ימנמה, ג'ינסנג קוראני/סיני, אלוורה (אמודין, אלוהריצין), סקוטלריה, ברברין (רכיב הנמצא בפירות יער), כורכומין (כורכום), דיוסמין (פלבונואיד מהדרים), EGCG (תה ירוק), גניסטאין (סויה), Kaempferol (תרד, קייל, אפונה, ברוקולי), Myricetin (אגוזי מלך), נרינגנין (אשכוליות ופירות הדר), רזברטרול.
  ומחקרים קליניים (6.2):
  בצל, אלוורה, קינמון, אגוזי מלך, מומורדיקה (מלפפון/מלון מר), ריחן הודי (טולסי), ג'ינסנג, גפן היין (רזברטרול).
• בסקירה שיטתית שפורסמה באפריל 24 בכתב העת Antioxidants, חוקרים בחנו את היעילות של קינמון, כורכומין ורזברטרול כתוספי תזונה על גורמי עקה חמצונית ופעילויות נוגדות חמצון, מדדי דלקת, פרופיל סוכרי ושומני (אינטרלוקין (IL-6), חלבון C-reactive ברגישות גבוהה ( hs-CRP), (גורם נמק גידול אלפא (TNF-α), סמן של חמצון שומן (malondialdehyde) ויכולת נוגדת החמצון הכוללת (TAC).
  הם כללו מחקרים שנערכו על מבוגרים בעשר השנים האחרונות, הסירו מחקרים בבעלי חיים, מחקרים בילדים ובמתבגרים, ובסך הכל 22 מחקרים נכללו בסקירה.
  החוקרים מצאו ששלושתם הפחיתו את העקה החמצונית ושיפרו פרמטרים דלקתיים, כולל רמות MDA, TAC, hs-CRP, IL-6 ו-TNF-α. שלושתם נמצאו מווסתים את חילוף החומרים של פחמימות, אינסולין, המוגלובין מסוכרר וריכוז הגלוקוז בדם. בנוסף שלושתם הפחיתו טריגליצרידים (TG) ורמות (LDL-c) תוך העלאת רמות (HDL-c).
  • מחקרים ספציפיים לכורכום
    • כורכומין מפעיל השפעות נוגדות חמצון, אנטי דלקתיות, אנטיבקטריאליות, אנטי סרטניות, אנטי ראומטיות, אימונומודולטוריות, אנטי היפרגליקמיות והשפעות הגנה על הלב-כליות-כבד. הוא מפעיל רצפטור (PPAR-γ), מוריד את הגלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר ו-TNF-α ומשפר את חילוף החומרים של שומנים.
    • הפחית משמעותית את רמות ה-MDA ב-14 חולי T2DM עם מחלת כליות כרונית (CKD). במשך שמונה שבועות, 42 סוכרתיים והיפרליפידמיה צרכו 2,100 מ"ג של כורכומין, מה שהגביר את רמות ה-TAC תוך הפחתת MDA ו-hs-CRP.
    • כורכומין במינון של 1,000 מ"ג ניתן ל-60 חולים עם T2DM ומחלת לב כלילית במשך 12 שבועות, 100 משתתפים עם השמנת יתר וסוכרת קיבלו 300 מ"ג במשך שלושה חודשים כדי לשפר את רמות ה-TAC ולהוריד את רמות ה-MDA וה-hs-CRP.
    • 44 סוכרתיים קיבלו 1,500 מ"ג כורכומין במשך עשרה שבועות ו-80 מ"ג של הפיטוכימיקל במשך 12 שבועות.
  • מחקרים ספציפיים לרזברטרול
    • רזברטרול הוריד במידה ניכרת מדדי סוכרת רבים, כולל MDA, TNF-alpha, IL-6 ו-(hs-CRP), בקרב אנשים בגילאי 18 עד 70 שנים.
    • רזברטרול 200 מ"ג למשך 24 שבועות הוריד משמעותית את האינדיקטורים הללו. באופן דומה, 800 מ"ג של רזברטרול במשך חודשיים העלו את רמות ה-TAC תוך הפחתת MDA ו-hs-CRP. מינון של 1,000 מ"ג של רזברטרול הגביר גם את רמות ה-TAC תוך הפחתת hs-CRP.
    • יין אדום, פירות יער, בוטנים ושוקולד מכילים רזברטרול, אשר משפר את האיזון החמצוני-נוגד חמצון ומווסת את מסלולי האיתות על ידי הגדלת רמות הגלוטתיון ושמירה על שיווי משקל חיזור תאי.
  • מחקרים ספציפיים לקינמון
    • במשך 12 שבועות, 1,000 מ"ג קינמון הפחיתו משמעותית את רמות ה-MDA ב-25 חולי T2DM בני 49 שנים.
    • קינמון 3,000 מ"ג במשך שמונה שבועות הוריד את רמות hs-CRP, IL-6 ו-TNF-α.
    • פוליפנולים של קינמון כמו קטצ'ין, פרוציאנידין, חומצה קינמית ופלבונים מורידים את רמת הגלוקוז בצום, TC, LDL ו-TG על ידי שינוי הומאוסטזיס של גלוקוז בכבד ועיכוב האנזימים PEPCK ו-G6Pase, שמווסתים גלוקונאוגנזה – שמירת רמת גלוקוז קבועה בדם בין הארוחות.

• מאמר סקירה מקיף שפורסם ביולי 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition מספק ניתוח מפורט של הפוטנציאל הטיפולי של צמחים ופטריות לטיפול ומניעה של סוכרת מסוג 2 (T2DM).
• מזונות, צמחים, פטריות ורכיבים ביו-אקטיביים המוזכרים במחקר: ג'ינסנג (ג'ינסנוזידים), כורכום (כורכומין), פלפל חריף (קפסאיצין), שיבולת שועל (סיבים מסיסים).
• פטריות מרפא: מאיטקה, ריישי.
• מנגנוני הפעולה המוצעים לטיפול בסוכרת סוג 2:
  • עיכוב אנזימים המעכלים פחמימות: רכיבים רבים, במיוחד פוליפנולים מפטריות וצמחים, מעכבים את פעילות אנזימי אלפא-עמילאז ואלפא-גלוקוזידאז. עיכוב זה מונע פירוק מהיר של פחמימות לסוכרים פשוטים, ובכך מפחית את ספיגת הגלוקוז במעי ומאט את עליית רמות הסוכר בדם לאחר ארוחות.
  • שיפור תפקוד תאי בטא בלבלב והגברת הפרשת אינסולין: חלק מהרכיבים משפרים את יכולת תאי בטא בלבלב לייצר ולהפריש אינסולין, ההורמון שאחראי על הכנסת סוכר לתאים.
  • הפחתת תנגודת לאינסולין: תרכובות מסוימות, כמו ברברין, יכולות לדמות את פעולת האינסולין או לשפר את הרגישות של תאי הגוף אליו, ובכך לעזור בהורדת רמות הסוכר בדם.
  • פעילות נוגדת חמצון (אנטיאוקסידנטית): פוליפנולים ורכיבים אחרים רבים (במיוחד מפטריות וצמחים) ידועים כנוגדי חמצון חזקים. הם מנטרלים רדיקלים חופשיים ומפחיתים עקה חמצונית, שהיא גורם משמעותי בהתפתחות ובהחמרת סוכרת וסיבוכיה (כמו נזקים לכליות ולכבד).
  • עיכוב מעבר סוכר בכליות: מעכבי SGLT (Sodium-Glucose Co-Transporter) כמו פלוריזין ונגזרותיו (למשל דפאגליפלוזין), גורמים להפרשת סוכר מוגברת בשתן, ובכך מורידים את רמות הסוכר בדם.
  • הגנה מפני סיבוכי סוכרת: הרכיבים הטבעיים עשויים להגן מפני נזקים עצביים (נוירופתיה), נזקים לכליות (נפרופתיה), מחלות לב וכלי דם, ולקדם ריפוי פצעים סוכרתיים. בין היתר, עיכוב האנזים אלדוז רדוקטאז, הפעיל ביתר במצבי סוכר גבוה, מונע הצטברות סורביטול הגורמת לסיבוכים כמו קטרקט ונזק לרקמות.
  • פעילות פרה-ביוטית: חלק מהרכיבים תורמים לשיפור המיקרוביום במעי, מה שיכול להשפיע לחיוב על חילוף החומרים של הגלוקוז.
    סקירה זו מדגישה את הפוטנציאל הגדול של הטבע כמקור לתרופות ונוטרצפטיקה לניהול סוכרת סוג 2, ומציעה יתרונות כמו פרופיל בטיחות משופר, יעילות ועלות-תועלת, תוך התבססות על ידע מסורתי ומחקר מדעי מודרני.

אומרים שזה גנטי. האמנם?

מחקר בהובלת חוקרים מאוניברסיטת Eastern Finland הוא הראשון בעולם שהראה שתזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה מפחיתים את הסיכון לסוכרת מסוג 2 גם אצל אנשים עם סיכון גנטי גבוה. במילים אחרות, כולם מרוויחים משינויים באורח החיים, ללא קשר לסיכון גנטי.
היוקרים מציינים שמחקרים קודמים הראו שניתן למנוע ביעילות סוכרת מסוג 2 על ידי שינויים באורח החיים, אך לא נחקר האם ניתן למנוע את המחלה אפילו אצל אנשים הנושאים וריאנטים גנטיים רבים הגורמים להם נטייה לסוכרת מסוג 2.
בשנת 2021 יצא לדרך ניסוי T2D-GENE ש כלל התערבות באורח חיים למשך שלוש שנים בקבוצה של כ- 1,000 גברים בגילאי 50-75 במזרח פינלנד. כל המוזמנים למחקר סבלו מעלייה ברמת הגלוקוז בצום בתחילת המחקר. קבוצת ההתערבות באורח החיים כללה יותר מ-600 גברים, והשאר שימשו כקבוצת ביקורת. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו הדרכה על אורח חיים מקדם בריאות במפגשים קבוצתיים, והם נתמכו בפורטל אינטרנט המיועד למחקר.
החוקרים חילקו את המשתתפים ל-3 קבוצות על פי רמת הסיכון הגנטי ואלו שהוזמנו למחקר החדש שפורסם ביוני 24 בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, השתייכו לשליש הנמוך ביותר או הגבוה ביותר מבחינת סיכון גנטי, כלומר, היה להם סיכון גבוה או נמוך לפתח סוכרת מסוג 2. הסיכון הגנטי, מסבירים החוקרים, נקבע על סמך 76 וריאנטים של גנים הידועים כבעלי נטייה לסוכרת מסוג 2. במהלך ההתערבות, לא המשתתפים במחקר ולא החוקרים ידעו לאיזו קבוצת סיכון גנטית משתייכים המשתתפים. כל אלה שהשתתפו בהתערבות קיבלו את אותה הדרכה לאורח חיים.
המשתתפים בקבות ההתערבות באורח החיים הצליחו לשפר משמעותית את איכות התזונה שלהם. הם הגבירו את צריכת סיבים תזונתיים, שיפרו את איכות השומנים בתזונה שלהם והגדילו את צריכתם של ירקות, פירות ופירות יער. נצפתה גם ירידה במשקל, אם כי זה לא היה היעד של המחקר. המשתתפים היו פעילים מאוד פיזית כבר בתחילת המחקר, והם הצליחו לשמור על הרגלי הפעילות הגופנית הטובים שלהם לאורך כל המחקר. עם שינויים אלה, ניתן היה להפחית את ההידרדרות של חילוף החומרים של הגלוקוז. השכיחות של סוכרת מסוג 2 הייתה נמוכה משמעותית בקבוצת ההתערבות באורח החיים מאשר בקבוצת הביקורת. ההשפעות של שינויים באורח החיים היו משמעותיות באותה מידה עבור אנשים ללא קשר אם היה להם סיכון גנטי נמוך או גבוה.
https://www.uef.fi/en/article/type-2-diabetes-can-be-prevented-by-diet-and-exercise-even-in-individuals-with-a-high-genetic-risk

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים