מטפורמין, ויטמיני בי, הומוציסטאין והקשר למחלות רבות

בעיתון הרפואה גיליון דצמבר 2019 היו 2 דברים שקפצו לנגד עיניי.
הראשון דווקא בפרסומת של חברת התרופות 'מדיטק'.

ממליצים בחום לכל מי שצורך מטפורמין (לכל החיים) שייקח 3 ויטמינים מסוג בי (1,6,12).
כאשר היא מציינת את העובדה שתרופת מטפורמין פוגעת בספיגה של ויטמין בי 12 באופן ניכר.
שזה דרך אגב מגובה במחקרים לדוגמה זה:

Long-term use of metformin in DPPOS was associated with biochemical B12 deficiency and anemia

הדבר השני והמעט נסתר (לא כתוב במפורש), מטפורמין מעלה רמות של חומר הנקרא הומוציסטאין בדם, כשלא מסופק לגוף ויטמינים מסוג בי.

Metformin Treatment and Homocysteine: A Systematic Review and Meta-Analysis of Randomized Controlled Trials
our results suggested that metformin could increase the concentration of Hcy when exogenous B-group vitamins or folic acid supplementation was not given

הומוציסטאין: חבר או אויב?

כמו כל דבר שקשור ליצור של גוף האדם זה תלוי רמות.
הומוציסטאין היא חומצת אמינו גופרתית והוא מהווה חומר ביניים בהמרה של הגוף את חומצת האמינו מתיונין לחומצת האמינו ציסטאין שלה חשיבות במטבוליזם של גלוטתיון – שאחראי בין היתר על הורדת רמות של רדיקלים חופשיים שכאשר הם גבוהים הזדקנות התא גוברת. ושל חנקן חמצני שחשוב לבריאות כלי הדם. כלומר גם רמות נמוכות שלו יכולות לגרום לבעיות בריאותיות למשל נוירופתיה פריפרית אדיופתית^[1], מוות של חולי כליה (המודיאליזה)^[2].
המחקרים בנושא אמנם מראים שרמות גבוהות של הומוציסטאין יכולות לרדת עם תיסוף של ויטמיני בי (6,12 ופולאט) בתהליך שנקרא מתילציה. יחד עם זאת התוצאות הקליניות בהקשר זה הן מעורבות, כלומר שילוב ויטמיני הבי לא נמצא מוריד הרבה פעמים את הסיכון למחלות לב ולמוות מהן^{[1][2][3][4][5]}. מה הסיבה/ות לכך? אין על זה כרגע תשובה. יחד עם זאת זה אומר שדברים שמייצרים היפרהומוציסטאין כדאי שלא ייכנסו לפה.

מדדי הומציסטאין

רמת ההומוציסטאין התקינה נעה בין 5 ל-15 מיקרומול/ליטר, עם גבול עליון אופטימלי של 10 מיקרומול/ליטר. כלומר היפרהומוציסטינמיה מאובחנת כאשר רמות הדם עולות על 16 מיקרומול/ליטר. זה מסווג כקל כאשר הרמות נעות בין 16-30, בינוני כאשר הרמות הן בין 30-100 וחמור כאשר הערכים עולים על 100. בשנים האחרונות, דרך אגב, הומוציסטאין עבר מהתייחסות של רק כגורם סיכון לסמן ביולוגי מרכזי.

דצמבר 24 בכתב העת Nutrient

ומה רמות גבוהות של הומציסטאין יכולות לעשות?^[1]

רמות גבוהות של הומוציסטאין נקשרו במחקרים רבים למגוון רחב של בעיות בריאותיות.
הבנת המנגנונים הביולוגיים – כמו הפחתת ייצור תחמוצת חנקן (NO) החיונית לבריאות כלי הדם, ועלייה במיני חמצן תגובתיים (ROS) המובילים לעקה חמצונית ודלקת – ממחישה את פוטנציאל הנזק של הומוציסטאין גבוה לתא ולתהליכי הזדקנות.
במחקרים תצפיתיים, הומוציסטאין גבוה נקשר לקידום היווצרותם של מיקרו-חלקיקים מעודדי קרישה (קרישיות יתר), וכן השפיע לרעה על מחסום הדם-מוח (BBB). קשרים אלו נצפו גם עם סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם[^{1][2][3][4][5]}, שבץ מוחי^[1][2][3], מיימת במוח^[1][2][3], ומחלות נוירודגנרטיביות לרבות פרקינסון ודמנציה^{[1][2][3][4][5][6]}. המנגנונים שבאמצעותם הומוציסטאין תרם לניוון עצבי במודלים אלו כללו הפעלה מוגזמת של קולטני גלוטמאט (excitotoxicity), עקה חמצונית, עלייה ברמות דלקת ופגיעה בתפקוד המיטוכונדריה, בין היתר דרך הגברת ייצור מיני חמצן תגובתיים (ROS) והפחתת ייצור גלוטתיון.
*** תוספת אוקטובר 25
מחקר שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Nutrients מדגיש את התפקיד ההרסני של הומוציסטאין גבוה בתחום הפוריות, הן בגברים והן בנשים. נמצא כי רמות Hcy גבוהות (HHcy) פוגעות בשלמות ה-DNA בזרע ובמיקרוסירקולציה באשכים בגברים, בעוד שבנשים הן משבשות את גדילת הזקיקים, איכות הביצית ורצפטיביות רירית הרחם. המנגנונים: עקה חמצונית ודלקת, אפיגנטיקה (מטבוליזם המתילציה), פגיעה בכלי הדם הקטנים של אברי הרבייה. כל אלהמעלים את הסיכון לכישלון השרשה והפלות חוזרות.

*** תוספת יוני 25 – יותר סדר בבלאגן של עולם המחקר
כאמור לעיל וכפי שעולה ממאות מחקרים…. רמות גבוהות של הומוציסטאין נקשרו למגוון רחב של בעיות בריאותיות, סקירה מקיפה ביותר שפורסמה ביוני 25 בכתב העת Advances in Nutrition, בחנה בקפדנות את הקשרים הללו, תוך הבחנה בין קשרים תצפיתיים לבין קשרים סיבתיים מבוססים.
הסקירה המקיפה כללה ניתוח של: 135 מתא-אנליזות תצפיתיות (מ-95 מאמרים), שבהן כמעט 87% הראו קשרים סטטיסטיים מובהקים בין הומוציסטאין גבוה למגוון מחלות ו-106 מחקרי רנדומיזציה מנדלית (MR) (מ-43 מאמרים), המהווים כלי חזק לבחינת סיבתיות.

הסקירה מציגה את הקשרים שנמצאו בעלי ראיות סיבתיות חזקות ביותר בין רמות גבוהות של הומוציסטאין לבין:

• שבץ מוחי (Stroke), כולל שבץ מוחי של כלי דם קטנים (Small-vessel stroke).
• סכיזופרניה (Schizophrenia).
• הפרעה דו-קוטבית מסוג (Bipolar Disorder I type).
• תסמונת מטבולית (Metabolic syndrome).
• מחלת כבד שומני שאינה אלכוהולית (NAFLD).
• אוסטאוארתריטיס כללי (Overall osteoarthritis) ואוסטאוארתריטיס של הברך (Knee osteoarthritis).

סקירה זו מאפשרת לנו להבחין בין קשרים סטטיסטיים שנצפים במחקרים רבים, לבין קשרים סיבתיים חזקים יותר. לכן… בעוד שהומוציסטאין גבוה נקשר לרוב מחלות הלב וכלי הדם ולמחלות נוירודגנרטיביות במחקרים תצפיתיים רבים, ומנגנונים ביולוגיים מסוימים מסבירים קשרים אלו, מחקרי ה-MR בסקירה זו העלו שסוגי הקשרים הללו לרוב אינם סיבתיים באופן ישיר (כלומר, הומוציסטאין אינו בהכרח הגורם היחיד או העיקרי).
יחד עם זאת, הומוציסטאין נותר סמן ביולוגי חשוב שמצביע על חוסר איזון בגוף. ושמירה על רמות אופטימליות שלו, במיוחד לאור השפעתן של תרופות מסוימות עליו, היא חלק חיוני מאסטרטגיה כוללת לשמירה על הבריאות ומניעת נזקים

אז עכשיו על המאזניים: מצד אחד, סוכרת שניתנת לאיזון משמעותי על ידי תזונה ופעילות גופנית, המהוות גישה טבעית ובטוחה. מצד שני, טיפול תרופתי כמו מטפורמין, שיעילותו בהורדת רמות סוכר ידועה אך כרוך בסיכון לתופעות לוואי לרבות אנמיה, עלייה ברמות הומוציסטאין וההשלכות הנילוות ולפי רנדומיזציה מנדלית רב-משתנית גם לדמנציה.

ולגבי המוצר עצמו שמשווק במודעה? לדעתי יש איכותיים יותר וממקור טבעי! ותמיד לפני הכל – תזונה מגוונת בצורתה המלאה.

כאשר אנחנו מבינים את ההשלכות של עליה בהומוציסטאין. אנו גם יכולים גם להבין מדוע תזונה מבוססת צומח שעשירה בנוגדי חמצון (לוטאולין, קוורצטין, רזברטרול, כורכומין, קאמפרול) תעזור בצמצום הנזקים של הומוציסטאין ובהורדת הייצור שלו^[1] ובמניעת אותן מחלות שהוא גורם להן.

*** תוספת נובמבר 25 – מטפורמין מאיים על אבן היסוד של הטיפול בסוכרת
מחקר קליני חדש ומטריד מטיל צל כבד על אחת מהמלצות הטיפול העיקריות ביותר בסוכרת – השילוב של פעילות גופנית יחד עם מטפורמין. המחקר, שהתפרסם באוקטובר 25 בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism נערך כדי לבדוק האם מטפורמין משבשת את ההסתגלות המטבולית והוסקולרית החיובית המתרחשת בעקבות אימון, ואם שיבוש זה תלוי בעוצמת האימון.

המחקר בוצע במתכונת ניסוי כפול-סמיות מבוקר-פלצבו, בו השתתפו כ-91 מבוגרים בסיכון לתסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו אקראית לארבע קבוצות למשך 16 שבועות: אימון בעוצמה נמוכה או גבוהה, בשילוב עם מטפורמין או פלצבו.
הממצאים היו חד-משמעיים: בעוד שקבוצות הפלצבו המאומנות (גם בעוצמה נמוכה וגם גבוהה) שיפרו משמעותית את הכושר האירובי שלהן ואת הרגישות לאינסולין בכלי הדם (מדד שנמדד באמצעות הרחבת העורק הברכיאלי), קבוצות שנטלו מטפורמין לא הראו שיפור בכושר האירובי בכלל. בנוסף, המטפורמין בלמה את השיפורים הוסקולריים שנצפו בקבוצות הפלצבו, הן בעורקים הגדולים והן בנימים הקטנים (MBF). המחקר גילה גם כי המטפורמין עמעמה את הירידה שנצפתה בקבוצות האימון ללא התרופה במדדי דלקת מרכזיים (כגון TNF-alpha) ואת הירידה בגלוקוז בצום.
מסקנת החוקרים היא שמטפורמין משבשת את ההסתגלות החיובית של הגוף לאימון, ככל הנראה על ידי הפרעה לתפקוד המיטוכונדריאלי – המנגנון שמביא את המטפורמין להורדת סוכר (חסימה מיטוכונדריאלית) הוא זה שמונע מהתאים להפיק את מלוא הפוטנציאל השיקומי של האימון.
החוקרים כמובן לא יציעו את הפסקת התרופה. אלא רק שמעלה שאלות דחופות לרופאים לגבי האופן שבו יש לשלב את הטיפולים הללו וצורך בניטור הדוק יותר של המטופלים
https://www.rutgers.edu/news/why-your-daily-walk-might-not-work-well-if-youre-metformin

לסיכום ממצאים אלה נותנים אישור קליני נוסף לטיעון המרכזי בדבר העדיפות של טיפול שורשי לאיזון מטבולי. המחקר החדש מוכיח, בצורה מדעית מבוקרת, כי הפגיעה של מטפורמין אינה מסתכמת רק בהיבטים הנוירולוגיים (סיכון מוגבר לדמנציה ועלייה בהומוציסטאין) אלא מכרסמת גם באבן היסוד של בריאות מטבולית – היכולת שלנו לשפר את המטבוליזם ואת בריאות כלי הדם דרך פעילות גופנית.

המפתח לאופן שבו פעילות גופנית מגינה מפני סוכרת ויתר מחלות מטבוליות

היכנסו לגם מאמר: "סוכרת – סקירה מפורטת של צמחים ורכיבים למניעה וטיפול" בו תקבלו מידע רחב על הדברים החשובים למניעה ולטיפול לרבות אלה שהזכרתי כרגע.

לידיעתכם.. תרופות אחרות שבשימוש נרחב, כגון תרופות המשמשות לדלקת מפרקים שגרונית (נוגדן TNF) ונוגדי פרכוסים (פניטואין, פנוברביטל, פרימידון) ותרופה לסרטן (מתוטרקסט) גם כן מעלות רמות של הומוציסטאין^[1][2].

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים