חלבון P-gp מיקרוביום ומחלות מעי דלקתיות

מחלות מעי דלקתיות: מבוא

מחלות מעי דלקתיות או בקיצור IBD, משפיעות על כ-10 מיליון אנשים ברחבי העולם, כאשר השכיחות עולה בהתמדה הן במדינות המפותחות והן במדינות מתפתחות. הן פוגעות למשל בכ-3 מיליון מבוגרים בארה"ב ועוד כ-1.3 מיליון באירופה. בכ-70,000 איש בישראל בשנת 2022 שהם 0.71% מאוכלוסיית ישראל באותה שנה. וההערכה היא שעם העלייה בשכיחות המחלה, שיעורם של החולים יגיע ל-1% מהאוכלוסיה בשנת 2030, כלומר בין 96,000 ל-106,000 חולים. כך עולה ממסמך שעוסק בשכיחותן של מחלות מעי דלקתיות בישראל.
על פי הערכות, היקף החולים בפועל גבוה יותר שכן ישנם חולים שאינם מאובחנים.

מצבים כרוניים אלו משבשים ופוגעים משמעותית באיכות חייהם של החולים: כאבי בטן, שלשולים מתמשכים, עייפות ותת תזונה. כמו כן מעבר לסימפטומים הפיזיים, מחלות מעי דלקתיות מטילות גם עומסים רגשיים וכלכליים משמעותיים, כאשר אנשים רבים חווים חרדה, דיכאון ומגבלות בעבודה או בפעילויות חברתיות.

למה יש עליה בילדים החולים בקרוהן וקוליטיס. 

המחלות מתחלקות ל-2 קבוצות עיקריות: קרוהן (מעי דק) וקוליטיס כיבית (מעי גס), כאשר קוליטיס כיבית, היא הצורה הנפוצה יותר של מחלות מעי דלקתיות ברחבי העולם. התסמינים כוללים כאבי בטן, התכווצויות קשות, שלשולים מתמשכים או עצירות, ירידה במשקל ודלקת מעיים קשה.

הסימנים המקדימים והאבחון המאוחר

אם כן, הבעיה העיקרית היא שכאשר אנשים כבר מאובחנים במחלה, זה ככל הנראה כמה שנים אחרי תחילת הבעיה.
חוקרים ממכון Francis Crick ואוניברסיטת Aalborg בקופנהגן הראו שניתן לזהות שינויים בבדיקות דם עד שמונה שנים לפני אבחנה של מחלת קרוהן ועד שלוש שנים לפני אבחנה של קוליטיס כיבית. במחקר שלהם שפורסם בנובמבר 23 בכתב העת Cell Reports Medicine, הצוות השתמש ברשומות בריאות אלקטרוניות של אנשים בדנמרק, והשוו בין 20,000 אנשים עם אבחנה של IBD מול ביקורת מ-4.6 מיליון אנשים ללא IBD.
החוקרים מציינים שבעבר חשבו שלרוב האנשים יש תסמינים במשך כשנה לפני האבחנה, אך לעתים קרובות רואים כבר נזק משמעותי למעיים בזמן האבחנה, מה שמצביע על כך ששינויים מתרחשים כבר הרבה יותר זמן.
החוקרים אישרו זאת על ידי התבוננות בעשר שנים של תוצאות בדיקות לפני האבחנה. הם צפו בשינויים בסדרה של מינרלים, תאים בדם וסמנים של דלקת, כמו קלפרוטקטין בצואה. שינויים אלו נצפו עד שמונה שנים לפני האבחנה במחלת קרוהן ושלוש שנים לפני קוליטיס כיבית.
חשוב לחוקרים לציין שרוב השינויים שנצפו היו עדינים והיו מופיעים בטווח התקין עבור בדיקות דם סטנדרטיות, ולכן לא היו מסומנים כגורם לדאגה.
https://www.crick.ac.uk/news-and-reports/2023-11-07_body-changes-up-to-eight-years-before-inflammatory-bowel-disease-diagnosis

הגורמים מהם רצוי להמנע

ישנה חשיבות למודעות האישית של האנשים. הרבה מאוד אנשים לא נותנים חשיבות לתסמינים של מערכת העיכול אחרי מזונות שהם אוכלים. והם לרוב מחפשים פתרונות להשתקת התסמינים. ואם שואלים אותי. אין אפשרות להחלים משום דבר בלי הסילוק של מקור הבעיה. ולכן גם לצורת האבחנות של הרפואה הקונבנציונלית, אין משמעות גדולה להחלמה, כי גם הסמנים המופיעים בבדיקות הדם והצואה הם תוצאה ולא סיבה ולכן סילוקם או דיכויים, לא יביא להחלמה.
לכן בעוד שהטיפולים הרפואיים יכולים להפחית דלקת ותסמינים, אין היום שום דבר זמין לרפואה הקונבנציונלית, לטיפול בשורש המחלה. ולכן עיקר העיסוק היום, צריך שיהיה במניעה. במיוחד מחשיפה לתנאים סביבתיים הפוגעים במיקרוביום:

1. תזונה מערבית דלה בחלבון מהצומח, סיבים תזונתיים, עשירה במזונות מהחי, מזונות מעובדים ובסוכר, תזונה פרו דלקתית (קטגוריה שניה).
   • שומנים תעשייתיים למשל שמן סויה, שמן תירס, שמן חמניות, שמן קנולה (לפתית), שמן כותנה, שמן חריע[1].
   • תוספי מזון (E-NUMBERS) למשל קרבוקסי מתיל צלולוז – E466, טיטניום דיאוקסיד, צבע מאכל (E-131), מתחלבים [1][2].
2. שימוש בתרופות המשנות לרעה את הרכב החיידקים במעיים (מיקרוביום) במיוחד אנטיביוטיקה לרבות במהלך ההריון והינקות, תרופות חוסמי משאבות PPI (צרבות), תרופות פסיכיאטריות, תרופות משלשלות (עצירות), תרופות נוגדות דלקת (NSAIDS).
   • מחקר שפורסם בדצמבר 23 בכתב העת American Journal of Gastroenterology מצא שאנשים עם מחלת מעי דלקתית (IBD) מראים באופן אוניברסלי שימוש מוגבר בתרופות מרשם שנים לפני האבחנה של המחלה.
     ד"ר Linéa Bonfils, מאוניברסיטת Aalborg שבקופנהגן (דנמרק) ועמיתים השוו את השימוש של תרופות מרשם בין אנשים עם וללא IBD בתקופה של 10 השנים שקדמו לאבחנה. הניתוח כלל 29,219 אנשים שאובחנו עם IBD בדנמרק בין השנים 2005-2018 ו-292,190 אנשים ללא IBD שהיוו את הבקרה.
     התרופות נותחו על פי שיטת סיווג לתרופות (ATC) הכוללת 14 קטגוריות (איברים/השפעות על מערכות).
     החוקרים מצאו שלקבוצת IBD היה שימוש מוגבר באופן אוניברסלי בתרופות מרשם לעומת הבקרות התואמות לפני אבחון IBD. עבור 12 מתוך 14 הקבוצות העיקריות של תרופות שיעור המשתמשים היה גבוה פי 1.1 עד פי 1.8 באוכלוסיית IBD עשר שנים לפני האבחנה. התוצאות היו עקביות על פני גיל, מין ותתי סוגים של IBD, אך היו בולטות ביותר עבור מחלת קרוהן (CD). כמו כן נמצא גם שבאוכלוסיית IBD הייתה עלייה חדה בשימוש בתרופות עבור מספר מערכות איברים שנתיים לפני האבחנה.
     הממצאים היו גבוהים יותר באוכלוסית חולי הקרוהן שם ראו פי 2.7 יותר משתמשים בתרופות מדכאות חיסוניות, פי 2.3 יותר משתמשים בתכשירים אנטי-אנמיים ופי 1.9 יותר משתמשים במשככי כאבים ובתרופות הרגעה מאשר בקבוצת הביקורת, 10 שנים לפני האבחנה.
     ממצאים אלו מעלים את האפשרות, שההסתמכות המוגברת על תרופות בתקופת הקדם-אבחון, יכולה להיות קשורה להשלכות אפשריות על בריאות איברים פנימיים (ברבים), סיכמו החוקרים.
     https://medicalxpress.com/news/2024-01-higher-prescription-medications-years-ibd.html
3. הדברה.
4. מיקרופלסטיק.
5. טריקלוזן.
6. יושבנות/ היעדר פע"ג.
7. אי ניהול מצבים רגשיים (סטרס, חרדות, דיכאון).
8. הפרעות בשעון הצירקדי
   מחקר שפורסם בדצמבר 24 בכתב העת Trends in Molecular Medicine בהובלת פרופ' אורן פרוי מהאוניברסיטה העברית ופרופ' יעל וינטרוב מהמרכז לרפואת ילדים שניידר ואוניברסיטת תל אביב, שופכת אור על הקשר המכריע בין השעון הצירקדי של הגוף לבין IBD.
   המחקר מצא שגם פעילות מערכת החיסון וגם תפקודי העיכול עוקבים אחר מקצבים יומיומיים הנשלטים על ידי השעון הצירקדי. ושיבוש של מערכת התזמון הפנימית הזו נקשר לדלקת מוגברת, מה שמצביע על כך שהיא ממלאת תפקיד מפתח בהתפתחות והתקדמות של IBD (כגון מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית).
   החוקרים מציעים רפואה מותאמת אישית: שילוב נתוני כרונוטיפ בתוכניות טיפול, דגימה וניטור ביולוגיים של רוק, זיעה או דם שנאספים בזמנים שונים במהלך היום, לצד נתוני מכשירים לבישים המספקים תובנות לגבי האופן שבו מקצבים צירקדיים משפיעים על דלקת, התערבויות בסגנון חיים: תוכניות המתמקדות בהיגיינת שינה והתערבויות בתזמון הארוחות מתוזמנות כדי להפחית את הדלקת ולדחות את התלקחויות המחלה.
   https://medicalxpress.com/news/2024-12-clock-role-circadian-inflammatory-bowel.

אורח חיים בריא עשוי למנוע אחוז ניכר ממחלות מעי דלקתיות.

הקשר למיקרוביום וחשיבותו

קהילות מיקרוביאליות שונות חיות כמעט בכל חלק בגוף האדם ועליו, כולל על העור, באף וובמיוחד במעיים. לאף אדם אין את אותו מיקרוביום.
בסך הכל המיקרוביום של האדם מכיל יותר מ-100 טריליון אורגניזמים מיקרוביאליים שונים במעיים, שזה פי 10 יותר מכל התאים האנושיים בגוף^[1][2].
המעיים מארחים כ-80% מסך המיקרוביום האנושי והוא חיוני בשמירה על בריאותנו^[3].
המיקרוביום של המעי כולל בעיקר את משפחות:

• (Bacteroides, Prevotella, ו-Porphyromonas) Bacteroidetes.
• Firmicutes (Lactobacillus, Bacillus, Clostridium, Enterococcus, Ruminicoccus)
• Actinomyces
• Proteobacteria
• Verrucomicrobia
• Fusobacterium

הפרעות במיקרוביום קשורות למחלות כולל מחלות מעי דלקתיות, מחלות מטבוליות, חולשה של מערכת החיסון, כלי הדם והמוח. זו הסיבה שמי שמגיע למחלות מעי חווה בעיות גם בחלק ניכר ממערכות אלה בו זמנית.

את הקשר למיקרוביום ניתן לראות גם כאן:
גליקופרוטאינים הן תרכובות של חלבון עם פחמימה שמשמש בעיקר עבור חלבונים שפעולתם נדרשת מחוץ לתא, לדוגמה: נוגדנים, הורמונים ואנזימים.
חלבון P-glycoprotein (P-gp) הוא סוג של חלבון חשוב שמאפשר למעי לתקשר עם מערכת החיסון דרך דופן המעי.
אחד התפקידים שלו הוא לשאוב מהתאים כימיקלים שאינם טבעיים שעשויים להזיק לתא.
בשנים האחרונות הרפואה מודאגת בגללו בכל הקשור לטיפולים נגד סרטן בגלל יכולתו לשאוב תרופות כימותרפיות מתאי הסרטן, ובכך להפחית את יכולתן של התרופות להילחם בגידולים^[1]. עם זאת, החלבון הזה מועיל בסיוע למעי לשמור על הומאוסטזיס – כלומר, מצב של שיווי משקל שבו דלקת כרונית מאופקת. רמות גבוהות של חלבון זה מתאימות למעי בריא ומנגד במחלות מעיים דלקתיות, נראה שהביטוי שלו מופחת.
*** הערת שוליים – זה לא המנגנון היחיד שגורם לעמידות לכימותרפיה (מומלץ לקרוא).

צוות בינלאומי של מדענים מאוניברסיטת באת' (אנגליה) ומבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס זיהה קשר חדש בין תפקוד P-gp המשפיע לטובה על דלקות במעיים, כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן, למולקולות מסוימות המיוצרות על ידי המיקרוביום. שתי הקבוצות של מולקולות שזוהו על ידי מחברי המחקר הן חומצות שומן קצרות שרשרת וחומצות מרה משניות.
שתי המולקולות קיימות במעיים בכמויות בריאות רק כאשר חיידקים מסוימים מקבלים את התנאים הנכונים לשגשג במיקרוביום. חיידקים אלו תורמים לעיכול מרכיבי מזון, כגון סיבים וירקות עלים ירוקים. ממצאי החוקרים תומכים במאגר ההוכחות ההולך וגובר לכך שבריאות המיקרוביום של האדם, ולפיכך רווחתו הכללית, קשורה קשר הדוק לתזונה.

במחקר קודם, צוות החוקרים הוכיח כי P-gp משחרר תרכובות אנטי דלקתיות למעי. מולקולות אלו, הידועות כאנדוקנבינואידים, דומות מבחינה כימית לקנאביס אך ​​מיוצרות על ידי גוף האדם, והן המפתח לשמירה על הדלקת במעיים. אם האנדוקנבינואידים הללו מופחתים או אינם קיימים, הדלקת עלולה להתלקח. המולקולות שזוהו במחקר שפורסם בספטמבר 21 בג'ורנל Microbiome מנחות את P-gp לשחרר את המולקולות האנדוקנבינואידיות החשובות כל כך.
החוקרים מציינים שבמחקרים הקודמים הם ראו שלחלבון P-gp חשיבות בשני מסלולים מנוגדים: פרו ואנטי דלקתי, כלומר הוא חשוב בויסות תהליך דלקת תוך שמירה בריאות המעיים: בהיעדר זיהום, מסלול ה-P-gp האנטי דלקתי פעיל לדיכוי דלקת מיותרת, בעוד המסלול הפרו-דלקתי מוכן להשיק תגובה חיסונית להגנה מפני זיהום במעיים. במחלות מעי דלקתיות האיזון הזה מנוהל בצורה גרועה.
המחקר החדש מראה לראשונה את חיידקי הליבה החשובים לוויסות רמות P-gp במעיים ואת יכולתו לתפקד. החוקרים זיהו 2 משפחות של חיידקים (Clostridia ו- Bacilli classes) שמייצרות חומצות שומן קצרות ותוצרי משנה ממיצי מרה הקשורים לביטוי של P-gp.

מחקר נוסף שפורסם בספטמבר 23 בכתב העת cell death discovery מציג את ההשפעות החיוביות של משפחת חיידקים Lactobacillus בוויסות רמות הדלקת במגוון מנגנונים ומציעים תיסוף שלהם (פרוביוטיקה) כדי לחזק את ציר המעי-כבד וציר המעי-מוח. 2 צירים ידועים במחלות מעי דלקתיות.

פרוביוטיקה כן או לא?

כל הדברים המצוינים מעלה לגבי שימור המיקרוביום, שגשוגו ומניעת פגיעה בו הם סופר חשובים גם בזמן מחלות מעי דלקתיות. כלומר אין אפשרות להרפא מבלי לחזק את החיידקים הטובים.
מזונות פרוביוטיים הם האפשרות הטובה ביותר לדעתי והשאלה הנשאלת היא האם גם פרוביוטיקה יכולה להיות חלק מטיפול. והתשובה לכך היא שכן [1][2][3][4][5][6][7]. יחד עם זאת יש הרבה מאוד פורמולות שונות מבחינת הזנים וכמות החיידקים. זה יכול להתחיל ב 2-6 מיליארד ויכול להגיע גם ל-150 מיליארד ויותר.

אז איך יודעים מה וכמה? לא יודעים מראש ולכן אם בוחרים בפרוביוטיקה, כדאי אולי להתחיל במינוני אמצע של 10-25 מיליארד ושיכילו את הזנים ממשפחות Bifidobacterium ו-Lactobacillus. להקשיב לגוף (החמרה/הטבה) ולהמשיך למנן (הפחתה, הוספה) עד שמגיעים לתחושה הרצויה (נפיחות, מיחושים, יציאות סדירות).

*** תוספת דצמבר 25
מחקר שפורסם בדצמבר 25 בכתב העת Nutrients אשר סקר ניסויים קליניים ומנגנוני פעולה, הדגיש כי הטיפול המוצלח אינו קשור רק לכמות החיידקים, אלא בדיוק מי הם החיידקים.

הזנים שנמצאו יעילים במצבי דלקת מעי (UC):

• קומבינציות מנצחות בניסויים קליניים: מחקרים הראו יעילות גבוהה במיוחד (92.31%) ושיפור בסמני דלקת (כגון IL-6) באמצעות קומבינציה משולשת שכללה את הזנים: B. longum, L. acidophilus, וEnterococcus faecalis קומבינציה זו ונוספות הדגימו שיפור דרמטי בסמן הדלקתי CRP.
• תיקון מחסום המעי: זנים ספציפיים ממשפחת Lactobacillus (כגון L. paracasei ו-L. plantarum) וכן Bacillus וSaccharomyces boulardii הראו יכולת מוכחת במודלים תאיים לתיקון "מעי דולף" על ידי חיזוק החלבונים האחראים על הצמתים ההדוקים.
• דיכוי דלקת ישיר: הזן L. rhamnosus נמצא יעיל במיוחד בדיכוי מסלולי דלקת מרכזיים ובצמצום הייצור של הציטוקינים הפרו-דלקתיים.

לסיכום, כאשר בוחרים פרוביוטיקה למצבי מעי דלקתיים, מומלץ לחפש פורמולות המכילות תערובת של מספר זנים (ולא רק אחד), ובפרט כאלה הכוללות את הזנים שהוזכרו לעיל, כיוון שהם הראו השפעה סינרגטית חזקה הן על הפחתת הדלקת והן על שיקום המחסום המעי.

וחשוב לזכור! כשאדם נעזר בפרוביוטיקה ותזונתו לא מתאימה, האפשרות שלהם לשגשג לא גדולה. כלומר זה חייב תמיד לבוא עם תזונה מתאימה."

אפשרות לריסטרט של מערכת העיכול

צומות מים (בהנחיה ומעקב).
הימנעות מסוכרים מסוימים: אוליגוסוכרים, דו-סוכרים, חד-סוכרים ופוליאולים (רב כוהליים), שהם פחמימות קצרות שרשרת (סוכרים) שהמעי הדק סופג בצורה גרועה עלולים לגרום למצוקת מעיים. השם המקוצר של דיאטה זו נקרא (Low-FODMAP). דיאטה זו נועדה לעזור לאנשים עם תסמונת המעי הרגיז (IBS) ו/או גדילת יתר של חיידקים במעי הדק (SIBO) כדי להבין אילו מזונות הם בעייתיים ואילו מזונות מפחיתים את התסמינים.
מדובר בתוכנית זמנית כלומר זו לא דיאטה שמישהו צריך לעקוב אחריה לאורך זמן.
לדיאטה דלת FODMAP שלושה שלבים:
ראשית, מפסיקים לאכול מזונות עתירי FODMAP. לאחר מכן, אחד אחד מציגים אותם מחדש כדי לראות אילו מהם מטרידים. ברגע שמזהים אחד מהם רצוי להימנע או להגביל אותם.
החלק של האלימינציה רצוי שיהיה שבועיים עד שישה שבועות ולא יותר. ואז כל שלושה ימים, מוסיפים מזוןFODMAP יחיד בחזרה לתזונה, אחד בכל פעם, כדי לראות אם זה גורם לתסמינים כלשהם. אם מזון מסוים גורם לתסמינים, יש להימנע ממנו ספציפית לטווח ארוך.
יש כמה מזונות כאלה עם שכיחות גבוה יותר להחמרה הם מומלץ להמנע: חלב ומוצריו, מוצרים על בסיס חיטה, שעועית ועדשים, ירקות מסוימים, כגון ארטישוק, אספרגוס, בצל ושום, פירות, כגון תפוחים, דובדבנים, אגסים ואפרסקים. במקומם אפשר לשלב מזונות שידועים כיותר ידידותיים ממשפחות אלה כמו שקדים (משקה שקדים), אורז, קינואה ושיבולת שועל, ענבים פירות יער, בטטה ויתר כתומים.
מחקר מצא שתזונה זו מפחיתה תסמינים של עד 86% מהאנשים^[1]. מחקר אחר שבחן אותה גם עם או בלי פרוביוטיקה^[2].
אני מזכיר ש-IBS זה לא קרוהן וקוליטיס. יחד עם זאת הוא שלב אחד לפני. לכן שיטה זו יכולה להיות התחלה של יציאה כרונית מכל איזון הקשור למערכת העיכול.

*** תוספת אוקטובר 25
מחקר מסוג מטה-אנליזה רשתית, שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition כלל השוואה בין 15 תוכניות תזונה לטיפול ב-IBD, אישרה את הגישה שלנו: הטיפול חייב להיות מותאם אישית וממוקד מטרה.

המחקר הראה שגישות תזונתיות שונות מנצחות במדדים שונים:

• להפחתת דלקת מערכתית ושיפור מצב תזונתי, השילוב של דיאטת Low-FODMAP יחד עם תזונה אנטרלית- נוזל מזון מיוחד המכיל את כל אבות המזון בצורה מאוזנת ומוכנה לספיגה, וניתן לשתייה או דרך צינור הזנה היה היעיל ביותר. ממצא זה מעניק חיזוק מדעי חזק לשימוש ב-FODMAP ככלי קריטי לניהול סימפטומים בחולי IBD.
• לשיפור איכות החיים הכללית, נמצא כי השילוב של דיאטה ים-תיכונית יחד עם LFD היה בעל הסבירות הגבוהה ביותר להצלחה.
• להשגת ריפוי והפוגה ברירית המעי עצמה (Endoscopic Remission), דיאטת הדרה ממוקדת (המבוססת על בדיקת IgG) דורגה כיעילה ביותר. מדוב בתכנית אלימינציה מותאמת אישית שמטרתה להימנע ממוצרי מזון המעוררים תגובת נוגדני IgG גבוהה בבדיקות דם.

מסקנת המחקר מחזקת את העיקרון המנחה: עקרונות התזונה הבריאה והים-תיכונית חיוניים לאיכות חיים, אך במצבים אקטיביים או כרוניים, יש צורך בכלים ממוקדים יותר (כגון FODMAP) כדי להשיג שליטה מלאה בתסמינים ודלקת.

סיבים או לא סיבים?

סיבים תזונתיים [1] – טריקי במינון ובסוגים, אבל חשוב במיוחד במניעת המחלה ובתקופת הרמיסיה.
מחקר שפורסם במרץ 24 בכתב העת Cell Host & MicrobeTrusted Source, מצא שסיבים ממלאים תפקיד משמעותי במשחק הגומלין בין חיידקי מעיים והריריות של מערכת העיכול.
הסיבים מעודדים התפתחות של עובי ריר בריא ומעכבים בכך היווצרות דלקת.
המחקר מציין שיש תינוקות שנולדים ללא אינטרלוקין-10, ציטוקין מווסת דלקת הקשור ל- IBD, מתפתחת אצלם בדרך כלל מחלת מעי בינקות או בילדות המוקדמת.
במחקר הנוכחי הם בחנו עכברים ללא גן המייצר אינטרלוקין-10. הם נתנו לעכברים תזונה עתירה בסיבים ולאחר מכן החליפו אותה בתזונה נטולת סיבים (FF).
החוקרים ראו שכל זמן שהם קיבלו סיבים בריאות הרירית, המוקוס, סמני דלקת היו תקינים. מנגד הם ראו שחוסר סיבים תורם להידרדרות של רירית המעי הגס, מה שהוביל במקרים רבים לקוליטיס קטלני. זה מצביע על כך שתזונה עשירה בסיבים עשויה להיות בעלת ערך עבור אנשים עם IBD.
מנגד העכברים עם הדיאטה נטולת סיבים החלו לרדת במשקל בצורה משמעותית לאחר 1-2 שבועות ורבים אף מתו לאחר 60 יום. ההיסטולוגיה (חקר הרקמות) חשפה חדירת נויטרופילים, שחיקת רירית, כיב ובצקת במעיים של העכברים. כלומר תזונה נטולת סיבים הוכחה כמעודדת צמיחה של חיידקים מפרקי מוצין, אשר צורכים את שכבת הריר במערכת העיכול, ומפחיתים את המחסום שהליחה מספקת לרירית המעי = מעי דליף ומודלק.

החוקרים גם הראו שאצל עכברים שהחלו ללא סיבים ועברו בהמשך לסיבים, שרדו.
עוד החוקרים מציינים שמאפיין בולט של דיאטת FF המקדמת מחלות הוא שהרכב המאקרו-נוטריינטים שלה דומה לכמה דיאטות של תזונה exclusive enteral nutrition (EEN) המשמשות קלינית לטיפול בכמה IBDs. דיאטות EEN מכילות מעט מאוד סיבים או כלל לא והן הוכחו בהשראת הפוגה בבני אדם, אך לא ידוע מדוע. אז הם לקחו עכברים ללא אותו גן המייצר IL-10 וראו שדיאטת EEN דלה בסיבים מקדמת ירידה מסוימת במשקל, אם כי לא חמורה כמו דיאטת FF. הם גילו שונות משמעותית במחלה, כאשר חלק מהעכברים דמו לעכברים בריאים שניזונו ב-FR, וחלקם דמו לעכברים חולים שניזונו ב-FF. כלומר תוצאות מעורבות. למרות שחוו פחות דלקת, עכברי EEN עדיין הפגינו עובי ריר מופחת. עכברים שניזונו בתזונה EEN הראו כמויות גבוהות יותר של חומצת שומן מסועפת (BCFA) מסוג isobutyrate (איזומר של בוטיראט) שסייע בדיכוי דלקת.
המחקר הזה למעשה מציג את הכשל של הרפואה בהבנת חשיבות הסיבים אצל מאובחני IBD, שמקבלים לעתים קרובות הוראה להגביל את צריכת הסיבים במהלך התלקחות פעילה על מנת לעזור למזער מצוקה במערכת העיכול, במיוחד כאשר יש חשד להיצרות מעיים. ייתכן שרצוי להפחית רמות של סיבים בתקופות הקשות ביותר של IBD, אבל חשוב לזכור את החשיבות ארוכת הטווח של תזונה עשירה בסיבים, שכן דיאטות עשירות בסיבים הראו תוצאות מבטיחות בניהול (ואפילו היפוך) של IBD בחולים בטווח הארוך. משמעות הדבר היא שכאשר חולים אינם חווים תסמינים חריפים או התלקחויות, כדאי לשלב מזונות עתירי סיבים תזונתיים כדי לעזור לגוון את הרכב המעי אשר יכול להועיל באופן חיובי ל-pH של המעי, לחדירותו וליכולתו לייצר חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA) עם תכונות בריאותיות חשובות לרבות נוגדות דלקת. בתקופת ההתפרצות יהיה אולי מומלץ יותר להעזר במזונות המכילים חיידקים טובים (למשל קימצ'י, נאטו, קפיר, ירקות מותססים), אולי לבחון שילוב פרוביוטיקה. אבל תמיד לזכור. בלי סיבים בכלל הריר המגן על המעי ידולדל = מעי רגיז.

*** תוספת אפריל 24
מחקר שפורסם באפריל 24 בכתב העת BMJ בוחן את הפוטנציאל של פרה-ביוטיקה, סיבים תזונתיים המזינים חיידקי מעיים מועילים, כאסטרטגיה טיפולית עבור IBD.
הם מציינים שמחקרים הראו כי מיקרוביום מעי בריא ממלא תפקיד מכריע בשמירה על בריאות המעיים, ושינויים בקהילת חיידקים זו קשורים ל-IBD. לכן הם מאמינים שקידום הצמיחה של חיידקים מועילים באמצעות פרה-ביוטיקה עשוי להחזיר את האיזון במעי ולהקל על תסמיני IBD. השערה זו הוערכה במספר מחקרים קליניים. עם זאת יש צורך במחקר נוסף על בני אדם כדי להבין היטב את התגובות המותאמות אישית המתרחשות בחולי IBD אלה לפני שניתן יהיה לקבל המלצות קליניות בבטחה, לאילו מהם היעלות הטובה ביותר ומה הם המינונים הבטוחים.
הסקירה מדגישה את הפוטנציאל הטיפולי של פרה-ביוטיקה שונים המופקים ממקורות מזון שונים, כולל:
β-פרוקטנים (עולש, שום ובננות).
גלקטו-אוליגוסכרידים (GOS) (קטניות כמו עדשים וחומוס).
β-גלוקנים (שיבולת שועל, פטריות ושמרים).
Xylo-oligosaccharides (XOS) (מופקים מקנה סוכר, קלחי תירס וקליפת אורז).
פקטין (בפירות הדר ובפירות וירקות אחרים).
עמילן עמיד (בננות בוסריות, תפוחי אדמה ועמילני תירס).
גלוקומנן (שורש הקונג'אק).

קיראו גם
Dietary Fiber in Inflammatory Bowel Disease: Are We Ready to Change the Paradigm?

דברים נוספים שעוזרים למנוע ו/או לשפר את המצב:

1. תזונה מבוססת צומח מלאה מגוונת ובריאה [1].
   • מחקר סקירה שפורסם במאי 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition מאיר זרקור על הדרך שבה רכיבי תזונה ממקור צמחי, כמו פוליפנולים וסיבים תזונתיים, יכולים לחולל פלאים עבור בריאות המעי, במיוחד בהקשר של מחלות מעי דלקתיות (IBD) כמו קרוהן וקוליטיס כיבית. המאמר הוא למעשה "סקירה מקיפה" של עשרות מחקרים קודמים שפורסמו לאורך שנים, והוא מאגד את הידע העדכני ביותר לגבי האופן שבו תזונה צמחית משפיעה על המעי.
     הסקירה אינה מציגה ניסוי חדש, אלא מסכמת ממצאים ממחקרים מגוונים שכללו: מודלים של מחלות מעי דלקתיות בבעלי חיים (בעיקר עכברים וחולדות), תאי מעי לבחינת מנגנונים מולקולריים (מחקרים ביוכימיים במבחנה), מחקרים בבני אדם (בעיקר מחקרי תצפית שבחנו קשרים בין צריכה תזונתית לבריאות).
     המחקר מציג את המגוון הרחב של הפוליפנולים הפעילים:
     חומצות פנוליות (Phenolic acids) שמקורן בעיקר מצמחי תבלין.
     מפחיתות דלקת על ידי ויסות מסלולי איתות תאיים, מגינות על רקמות ומאזנות עקה חמצונית.
     פלבנואידים (Flavonoids) שמקורם במגוון רחב של צמחים, פירות, ירקות ועלים.
     פועלים כנוגדי דלקת ונוגדי חמצון ומסייעים בחיזוק מחסום המעי.
     כורכומינואידים (Curcuminoids) מהכורכום.
     נחשבים לנוגדי דלקת חזקים במיוחד ומשפיעים לטובה על הרכב חיידקי המעי.
     טאנינים טאנינים (ענבים, רימונים, תפוחים, אגסים, אוכמניות, פטל שחור, קיווי, אפרסקים, אגוזי מלך, פקאן, שקדים, אגוזי לוז).
     מציגים פעילות אנטי-דלקתית ונוגדת חמצון, ויכולים לשנות את הרכב חיידקי המעי ולדכא גנים דלקתיים.
     סטילבנים/ רזברטרול (ענבים, אוכמניות, חמוציות, תותים)
     נוגדי דלקת ומשפיעים על מסלולי איתות תאיים וציטוקינים המעורבים בדלקת.
     ליגנאנים (זרעי פשתן, זרעי שומשום, דגנים מלאים: שיפון, שיבולת שועל, שעורה, חיטה מלאה, כוסמת, סויה ועדשים).
     משפיעים על תפקוד תאי האפיתל במעי, החיוניים לשמירה על שלמות המחסום.
     הסקירה מצביעה על כך שרכיבי תזונה מצמחים במיוחד פוליפנולים וסיבים תזונתיים, מסייעים למעי במגוון דרכים: מגבירים את כמות החיידקים הטובים (כמו Bifidobacterium, Lactobacillus) ומפחיתים חיידקים פחות רצויים (Proteobacteria, Lachnospiraceae); הם מפחיתים רמות של חומרים מעוררי דלקת (ציטוקינים פרו-דלקתיים כמו IL-1β, IL-6, TNF-α) ומעלים את אלה שמווסתים דלקת (IL-10); הם תורמים לחיזוק ה"מחסום" המגן של דופן המעי, ובכך מונעים "מעי דולף" וכניסת חומרים מזיקים והם מעלים את ייצור ה-SCFAs, במיוחד בוטיראט, שחיוניות לבריאות תאי המעי ובעלות השפעה נוגדת דלקת.
     המאמר מפרט על שני סוגים עיקריים של סיבים ותרומתם הייחודית:
     סיבים מסיסים: אלה מתמוססים במים ויוצרים חומר דמוי ג'ל, ובעיקרם מותססים על ידי חיידקי המעי.
     פקטין (Pectin): מצוי בתפוחים וקליפות הדרים.
     מחקרים הראו כי פקטין יכול להפחית דלקת במעי (למשל, במעי הדק – איליטיס) ולתקן נזקים למחסום המעי. הוא גם הראה יכולת להפחית חרדה ודלקת.
     אינולין (Inulin): נמצא בארטישוק ירושלמי, בצל, שום ועוד.
     נחשב לפרה-ביוטי מובהק, כלומר מעודד באופן ספציפי גידול חיידקים מועילים כמו Bifidobacterium. האינולין נמצא משפר את בריאות מחסום המעי, מפחית דלקת, משפר מטבוליזם של שומנים, ואף משפיע לטובה על חרדה ודיכאון במודלים מסוימים. עם זאת, המחקר גם מציין מקרים חריגים בהם אינולין גרם דווקא להחמרת קוליטיס או דלקת בכבד, מה שמעיד על הצורך במחקר נוסף והתאמה אישית.
     בטא-גלוקנים (β-glucans): מצויים בשיבולת שועל, שעורה, שמרים ופטריות. הראו יכולת להפחית דלקת ב-IBD על ידי השפעה על פלורת המעי. מחקרים מראים שהם יכולים לשקם את מחסום האפיתל ולהפחית רמות חומרים מזיקים, ולעודד גידול של חיידקים פרוביוטיים כמו Bifidobacterium ו-Lachnospiraceae NK4A136.
     עמילן עמיד (Resistant Starch – RS): סוג של עמילן שאינו מתעכל במעי הדק ומגיע למעי הגס. הוא נמצא כמשפר באופן משמעותי את דלקת המעי הגס ומאפייניה הפתולוגיים במודלים של קוליטיס. הוא מעלה רמות של חיידקים פרוביוטיים (כמו Lactobacillus, Bifidobacterium) ומגביר את ייצור ה-SCFAs.
     גאם (Gums) ומוצילגים (Mucilages): אלו סיבים בעלי תכונות קושרות מים ויוצרות ג'ל. נמצא שגואר גאם מפורק חלקית (PHGG) יכול להפחית דלקת ושינויים פתולוגיים במעי, ולשפר את הרכב חיידקי המעי (למשל, העלאת Bacteroides fragilis group).
     מוצילגים מציעים תכונות נוגדות חמצון ועשויים לסייע במניעת תפקוד לקוי במטבוליזם.
   • סיבים בלתי מסיסים: אלה אינם מתמוססים במים ותורמים בעיקר לנפח הצואה ולתנועתיות המעי.
     החוקרים למעשה מציגים את החשיבות של מגוון תזונתי, שכן לכל רכיב צמחי יש פעילות מעט שונה, זמינות ביולוגית שונה, מקורות שונים של מזונות וצמחים, ומנגנוני פעולה ייחודיים. ההבנה הזו מדגישה את הפוטנציאל העצום של תזונה מבוססת צמחים לא רק למניעת מחלות מעי, אלא גם ככלי תומך ואולי אף טיפולי בהתמודדות עם IBD.
   • *** תוספת יולי 25 –
     חיזוק נוסף מגיע ממחקר עוקבה פרוספקטיבי רחב היקף שפורסם ביולי 25 בכתב העת Molecular Nutrition & Food Research. מחקר זה, שכלל למעלה מ-143,000 משתתפים ממאגר המידע הבריטי ונמשך כ-14.5 שנים, בחן ישירות את הקשר בין דפוסי תזונה מבוססת צומח לבין הסיכון לפתח מחלות מעי דלקתיות (IBD), הכוללות קרוהן וקוליטיס כיבית.
     הממצאים העיקריים הראו קשר הפוך ומשמעותי: תזונה צמחית בריאה (Healthy Plant-Based Diet Index – hPDI) נקשרה בסיכון מופחת לפתח הן קוליטיס כיבית (8%-) והן קרוהן (14%-). המשמעות היא שככל שהתזונה התבססה יותר על מזונות צמחיים בריאים (כמו פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות), כך ירד הסיכון למחלות אלו.
     המחקר גם הראה שתזונה צמחית באופן כללי (PDI) נקשרה גם היא בסיכון מופחת לקרוהן (14%-).
     ומהכיוון השני המחקר מצא קשר חיובי בין תזונה צמחית לא בריאה (Unhealthy Plant-Based Diet Index – uPDI), כלומר כזו העשירה במזונות אולטרה-מעובדים מן הצומח, לבין סיכון מוגבר למחלת קרוהן (15%+). ממצא זה מדגיש שוב את החשיבות לא רק של מקור המזון, אלא גם של דרגת עיבודו.
     המחקר אף זיהה באופן ספציפי פירות וירקות כגורמים מגנים.
     החוקרים זיהו גם גורמים מתווכים אפשריים, כמו ירידה בסמני דלקת בדם (נויטרופילים, תאי דם לבנים וחלבון מגיב סי (CRP), מה שמחזק את ההשערה שלמזונות מבוססי צומח יש תכונות אנטי-דלקתיות מובהקות, אשר עשויות להסביר חלק מההשפעה המגנה שנצפתה.
     ממצאים אלו מספקים ראיות חזקות נוספות לכך שתזונה עשירה בפירות וירקות, ודלה במזונות מעובדים, יכולה להיות כלי חשוב במניעת IBD ובניהול דלקות מעי.
2. פירות וירקות
   • רימונים ופירות יער [2].
   • אוכמניות.
   • מנגו ויתר כתומים/צהובים (בטטה, גזר, דלעת, קישוא) מומלץ לבשל. סוג של ריסטרט למעיים.
   • אבוקדו.
   • כוסברה.
   • ארטישוק (סעיף 6).
3. צמחי תבלין ומרפא
   • כורכום.
   • זעפרן.
   • ג'ינג'ר.
   • אסטרגלוס.
4. נוגדי חמצון
   • פוליפנולים.
   • סולפוראפן (מצליבים) במיוחד נבטי ברוקולי.
5. רכיבי תזונה
   • ויטמין די וחשיפה לשמש מגיל ינקות.
   • אבץ.
   • אומגה 3 [2].
6. שמן זית.
7. משקה נוני אורגני.
8. גוף נפש
   • דפוסי התנהגות וחשיבה.
   • פלצבו מול פלצבו והשפעתו על מצבים רגשיים ועוד.
   • דברים שעוזרים להרגיע את הנפש.
9. אורח חיים בריא עשוי למנוע אחוז ניכר ממחלות מעי דלקתיות.
   • פעילות גופנית.

חשוב להבין שיש הבדל בין מניעה וטיםול וגם הבדל בין התייחסות בזמן רגרסיה או התקף.
וחשוב להבין שאין 2 אנשים דומים אבל יש כלים בסיסיים והקשבה לבטן.
כלומר כל הדברים המצויינם חשובים למניעה עם סייגים אינדיבידואלים שונים.
והרבה מאוד גברים יתאימו גם בזמן טיפול רק ההקשבה לבטן היא יותר קפדנית.

הקשר לבעיות פסיכיאטריות (לחצו על הלינק)

אלונה אלמן במספר ראיונות מדהימים על החלמה מקרוהן

מקור. יוטיוב.

מקור

מקור

מקור

קבוצת הפייסבוק תנועת ההחלמה-קרוהן וקוליטיס בדיאלוג על החלמה.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה