עליה מתמדת בשימוש בתרופות פסיכיאטריות בקרב נערים

לא יודע מה יותר עצוב.

שהנוער (12-18) של היום יותר חרד, יותר מדוכא ויותר עם נטיות אובדניות. או שהטיפול בהם הוא בתרופות/סמים מסוכנים שמשבשים את המוח ולאורך זמן הופכים תלותיים ואז הנטיות רק מתעצמות.

מחקר סקירה נעשה בארצות הברית ופורסם באוקטובר 2019 בג'ורנל הרפואי journal Clinical Toxicology הביא נתונים מאוד מדאיגים באשר לתרופות המרשם הללו שכוללות בין היתר את התרופות הבאות ממשפחת הבנזודיאזפינים שמשווקות גם בישראל.

• לוראזפאם – לוריוון
• קלונאזפאם – קלונקס, ריווטריל, אלפרליד, קסנגיס
• אלפראזולאם – זאנקס, אלפרוקס

לכולן תופעות לוואי בטח ובטח בשימוש ארוך טווח! וגם מוות עשוי להגיע!

החוקרים ניתחו 296,838 מקרי חשיפה לבנזודיאזפינים הכוללים ילדים מתחת לגיל 18 שהתקבלו מ- National Poison Data System. המחקר מצא שבין השנים 2000-2015 חלה עליה במרשמים לתרופות אלה ב-54% ואיתן גם עלתה השכיחות בתוצאות חמורות במיוחד אצל הנוער. כמחצית מהחשיפה לתרופות האלה תועדו כשימוש יתר מכוון, שימוש לא נכון, או כניסיון התאבדות וזה שינוי גדול לעומת שנים עברו.
הממצאים של מחקר זה, מציינים החוקרים, מראים גם עלייה בקרב בני נוער הנוטלים חומר נוסף אחד או יותר, מה שמגביר את חומרת ההשפעות, כולל מוות או תסמינים מסכני חיים שיכולים להשפיע על בריאות עתידית.
החוקרים מודאגים שכן כ-70,000 ילדים מקבלים טיפול במיון מדי שנה עקב מנת יתר של תרופות, כאשר כמעט 12% מהביקורים הללו מביאים לאשפוז. והזמינות המוגברת של תרופות מרשם היא גורם סביר להרעלות מבוגרים וילדים כאחד.
https://www.rutgers.edu/news/teen-overdoses-anxiety-drug-rising

*** תוספת נובמבר 22
מחקר חדש של אותה קבוצת חוקרים שפורסם בנובמבר 22 בכתב העת JAMA Network Open בדק באיזו תדירות צעירים עם הפרעות שינה קיבלו מנת יתר של תרופות בחודשים שלאחר התחלת תרופות מרשם לשינה באמצעות מאגר תביעות המכסה צעירים מבוטחים פרטיים בגילאי 10-29. החוקרים זיהו כמעט 90,000 צעירים שקיבלו בנזודיאזפינים או טיפול מרשם חלופי להפרעת שינה. לאחר מכן בחנו החוקרים מנת יתר של תרופות בקבוצה זו בששת החודשים שלאחר תחילת הטיפול.
המחקר מצא שבני נוער ומבוגרים צעירים המטופלים בהפרעות שינה באמצעות בנזודיאזפינים עשויים להיות בסיכון גבוה יותר למנת יתר. ואומר שהתרופות או לא משפיעות מספיק או לא משפיעות בכלל ואז המינון עולה.
https://www.rutgers.edu/news/drug-used-sleep-disorders-linked-higher-risk-overdose-teens-young-adults

זה אומר שהמצב הרגשי של הנוער היום רעוע עד קשה ודורש התייחסות דחופה!
האם זה מעודף מסכים? האם זה מהרשתות החברתיות? האם זה קשור לחינוך בבית ובבית הספר? האם זה קשור לתזונה מתועשת? האם זה קשור למזהמים סביבתיים? האם זה בגלל שהיד של הרופא קלה על ההדק ושאין לו כלים אחרים?
אני מאמין שזה תמהיל של כולם בצורה זו או אחרת.
מגפת התרופות הפסיכיאטריות היא בדיוק כמו האופיאטית ובדיוק כמו האנטיביוטית. שימוש גבוה מהמחויב במציאות, בחומרים שהגוף שלא מכיר וחוסר התייחסות לאדם כאדם (גוף ונפש).
ואז מתפלאים (או שלא) שתרופות נמצאות במקום הרביעי במקרי המוות במדינות מודרניות.

*** תוספת נובמבר 23
מחקר מגלה שהטיית פרסום העלתה את היעילות של בנזודיאזפין ביותר מ-40%.

*** תוספת ינואר 24
חברי הפאנל של ה"תנ"ך הפסיכיאטרי החדש" קיבלו יותר מ-14 מיליון דולר מהתעשייה.

*** תוספת דצמבר 24
השימוש בתרופות נוגדות דיכאון (SSRI/SNRI) קשור לתופעות לוואי מיניות כולל רגישות מופחתת של איברי המין הנמשכת לאחר הפסקת התרופה, כך עולה ממחקר בהובלת אוניברסיטת Simon Fraser.
המחקר, שפורסם בספטמבר 24 בכתב העת Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, מצביע על כך ש-13% מהאנשים שהשתמשו בתרופות נוגדות דיכאון דיווחו על ירידה ברגישות הגניטלית.

ד"ר Yassie Pirani המחבר הראשון של המאמר מציין שהתופעה הזו נעלמה מתחת לרדאר כל כך הרבה זמן, בעיקר בגלל סטיגמה, בושה ומבוכה. "לחלק זה נפתר עם הזמן, אבל עבור הרבה אנשים זה לא עובר. דיברתי עם מישהו שפיתח את התסמונת הזו בגיל 33. הוא בן 66 עכשיו ושום דבר לא השתנה." הוא מוסיף: "דיברתי עם בני נוער שמקבלים את זה וזה הרסני. אין שום דרך להצהיר עד כמה זו חוויה מטרידה עבור אנשים. זה לא קשור רק לאיברי המין, זה קשור באופן כללי לקיום מערכות יחסים, חוסר אונים ללא הסכמתך. זו פגיעה חמורה".
המחלה היא ספקטרום. עבור חלקם, זה מתון, איברי המין שלהם מרגישים פחות תחושה, אולי 80% ממה שהיה פעם. בעוד שבמקרים חמורים יותר, מדובר בחוסר תחושה מוחלט.

נתוני המחקר נלקחו מסקר גדול יותר שהתמקד בבריאות הנפש, טיפול המרה וגורמים אחרים המעצבים חוויות הקשורות למגדר ומיניות במהלך גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.
כחלק מהסקר הקהילתי, המשתתפים נשאלו אם אי פעם נטלו תרופות נוגדות דיכאון והפסיקו ולאחר מכן חוו הפרעות בתפקוד מיני.
פיראני מסביר שהמחקר בנוגע ללהפרעות הקשורות לתרופות פסיכיאטריות הוא מסובך בשל העובדה שתסמינים רבים, כמו חשק מיני נמוך, יכולים להיות מיויחס גם לדיכאון. עם זאת, חוסר תחושה באברי המין, הוא סימפטום שאינו קשור לדיכאון. כלומר "אין הסבר רפואי מדוע אנשים חווים חוסר תחושה באיברי המין שלהם עקב דיכאון או חרדה (או מצבים נפוצים אחרים שעבורם רושמים SSRIs/SNRIs)".
חלק מהבעיה, כפי שפיראני רואה זאת, הוא שאנשים לא מוזהרים מפני הסיכונים ולכן הם מסכימים לתרופה שלא מדעת. לכן הממצאים מדגישים את הצורך בשיטות חינוך ובאזהרות חזקות יותר של מטופלים ושל רושמים, כך שהמטופלים יוכלו להחליט בעצמם אם הסיכון שווה את זה.

*** תוספת מאי 25
בעוד מדענים מבקשים להבין את ההשפעות ארוכות הטווח של תרופות נוגדות דיכאון הניתנות לבני נוער, מחקר חדש מאוניברסיטת טקסס באל פאסו מגלה כי השימוש בתרופות נוגדות דיכאון, ובמיוחד בפרוזאק, בקרב נשים מתבגרות עשוי לתרום לעלייה ברגישות לכאב בהמשך החיים.
המחקר על עכברים פורסם במהדורת יוני 25 בכתב העת Journal of Psychiatric Research.

"גוף המחקר המשותף שלנו בנושא זה מתחיל לחשוף תמונה מורכבת, שבה חשיפה לפרוזאק בקרב מתבגרים יכולה לעצב את המוח בדרכים מתמשכות". פרופ' Sergio Iñiguez

אינייגואז, פרופסור לפסיכולוגיה הוסיף כי שיעורי מתן תרופות נוגדות דיכאון, עלה לפני הקורונה וב-63.5% מהר יותר לאחר מכן, במיוחד עבור נשים.

פרוזאק, הידועה גם בשם פלואוקסטין, נכללת בקטגוריה המכונה מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיבי (SSRI) הנמצאת בשימוש נרחב לטיפול בדיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית והפרעות מצב רוח אחרות. ולא ידוע מספיק על השפעותיהן ארוכות הטווח. לכן צוות המחקר של UTEP יצא לעצב מחקר שבודק רגישות לכאב בעכברים בוגרים שקיבלו פרוזאק כמתבגרים. הוא הסביר שעכברים משמשים בדרך כלל במחקר פסיכולוגי מכיוון שהדמיון הגנטי שלהם לבני אדם פירושו שתגובותיהם בדרך כלל יהיו קרובות לתגובות אנושיות.

במחקר עצמו 20 עכברים מתבגרים קיבלו מים עם פרוזאק מעורבב במשך שבועיים. כשהפכו לעכברים בוגרים בגיל 70 יום בערך – שבועות לאחר סיום הטיפול – נבדקה רגישותן לכאב על ידי הנחתן על צלחת חמה. הצלחת החמה הייתה חמה מספיק כדי לגרום לאי נוחות מסוימת לאורך זמן אך לא חמה מספיק כדי לגרום לכאב אמיתי או כוויה. כל עכבר הונח על הפלטה החמה למשך 30 שניות או עד שליקק את כפות רגליו האחוריות. בדומה לכלבים, עכברים מלקקים את כפותיהם כדרך להתמודד עם אי נוחות. המחרא הראה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, העכברים שקיבלו את פרוזאק כמתבגרים ליקקו את כפותיהם מהר הרבה יותר, דבר המצביע על רגישות מוגברת.

החוקרים משערים כי שימוש בפרוזאק בקרב מתבגרים יכול לשבש את התבגרות קליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית, אזור במוח המסייע בוויסות כאב. התרופה עשויה גם להגביר סמני דלקת במוח התורמים לנוסיספציה – תהליך זיהוי גירויים מזיקים ויצירת תחושת כאב.

מחקרים עתידיים של הקבוצה יתמקדו בביולוגיה העומדת מאחורי הרגישות המוגברת לכאב במוחם של העכברים. כלומר לחקור את מנגנוני המוח האחראים לתופעת לוואי ארוכת טווח זו.
https://www.utep.edu/newsfeed/2025/may/antidepressant-use-in-teens-contributes-to-increased-pain-sensitivity-in-adulthood.html

וברגיל. הם לא נגד התרופה. זה רק כדי להבין טוב יותר את ההשלכות העתידיות ואת האפשרות לשפר את התרופות הללו ולא חלילה לבחון את האמצעים של הטבע.

לוקחים אחריות על הבריאות של ילדינו!

במאמר המרכז על בריאות הנפש תוכלו למצוא מה חשוב שיקרה, ממה להמנע וכלים טבעיים לעזרה.
במאמר המרכז על איכות השינה תוכלו לראות שהתרופות לא באמת אפקטיביות יותר מפלסבו, שהן טומנות הרבה מאוד תופעות לוואי, גם עבור אלה שנועדו לטפל ושיש תהליך גמילה קשה. מנגד תוכלו למצוא את הדברים שחשוב לוודא ואת הטיפולים הטבעיים האפשריים.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה