אורגנופוספאט למניעת בערה הוא רע(ל) לאדם ולתינוק במיוחד

מבוא: הבחירה בין רע לבין רע יותר?

מעכבי בעירה באים מעיקרון חיובי של למנוע התלקחות של מוצרים ואת ההשלכות של שריפה וכוויות. הם נמצאים היום בכל בית (רהיטים, ריפודים, מוצרי אלקטרוניקה, פלאפונים וטבלטים) ובאמת קשה מאוד להמנע מהם. הם משתחררים לאוויר שאנשים נושמים בבית, וגם במכוניות ובמטוסים ומכיוון שהקשר הכימי שלהם למשטחים חלש הם נישאים באוויר ועם הרוח, כמו אבק, הם מגיעים גם למקורות המים. כלומר הם חלק בעייתי מתוך בעיית הפלסטיק העולמית.

בעיקרון מעכבי בעירה מסוג PBDEs – polybrominated diphenyl ethers אמנם נאסרו לשימוש במדינות מסוימות כמו ארצות הברית, אבל עדין בגלל המיחזור הלקוי החומר הזה נמצא בדם, בשומן, ברקמות העובריות, וגם בחלב האם.

הבעיה הגדולה: תחליפים רעילים וכימיקלים חדשים

*** תוספת מרץ 24
תוצאות מחקר שפורסם באוקטובר 24 בכתב העת Chemosphere בהובלת חוקרים מהארגון Toxic-Free Future’s בדק כלי מטבח המשומשים בבישול (מריות, תרבדים וכו). ממצאים מדאיגים במיוחד.
חלק מהפריטים הביתיים הכילו ריכוזים גבוהים מאוד – פריט אחד הכיל מעכבי בעירה ב-2.3% ממשקלו הכולל, ומגש סושי ב-1.2% ממשקלו הכולל. אותם כימיקלים, ציינו החוקרים נמצאו בעבר בבדיקות הטלוויזיה שערכו ב-2017 ו-2019. מלבד מעכב הבעירה האסור deca-BDE, הם מצאו גם מעכבי בעירה חדשים יותר, כמו bromophenol, שנמצא גם בבדיוקות חלב אם שערכו ב-2023.

במחקר הנוכחי הם שיתפו פעולה עם ד"ר Sicco Brandsma מאוניברסיטת Vrije בהולנד, כימאי עם מומחיות מיוחדת במעכבי בעירה ואלקטרוניקה. הוא מדד את רמות מעכבי הבעירה שנמצאו במוצרי המטבח, וקבע את סוגי הפולימרים של המוצרים שנבדקו. הוא מצא רמות גבוהות יותר של מעכבי בעירה המשומשים לעתים קרובות באלקטרוניקה, כגון ABS ו-HIPS, שניהם מכילים סטירן, שידוע כמסרטן העשוי מבנזן ואתיל-בנזן. למעשה, השימוש הגדול ביותר באתיל-בנזן הוא ייצור סטירן. הפלסטיק הזה כבר מדאיג בגלל הכימיקלים המסוכנים מהם הם עשויים, מה שהופך את זה אפילו יותר מחריד לגלות שהם קשורים לרמות גבוהות יותר של מעכבי בעירה.
ממצאים אלה תומכים בהשערה שחברות מייצרות מוצרים ביתיים באמצעות פלסטיק שחור הממוחזר ממארזים אלקטרוניים.

"מעכבי בעירה הקשורים לסרטן ולהפרעות הורמונליות מגיעים בסופו של דבר במוצרים שאנו משתמשים בהם לאכילה או הכנת מזון, או שילדינו משחקים איתם"

החוקרים מציינים שמציאת מעכבי בעירה בצעצועים ובפריטים המגיעים למגע עם מזון מדאיגה במיוחד מכיוון שמחקרים הראו כי כימיקלים אלו יכולים לדלוף החוצה מכלי מטבח למזון, כמו גם רוק של ילדים דרך הפה של צעצועים. "אין שום סיבה שמוצרים ביתיים אלה יכילו מעכבי בעירה. מטריד ללמוד שהחומרים הפלסטיים המשמשים לייצור אריזות, צעצועים וכלי מטבח עלולים להיות מזוהמים בכימיקלים רעילים ושהמדינות והממשל הפדרלי לא אוסרים את השימוש בהם".

מחקר זה הוא קריאת השכמה לגבי האופן שבו חוסר השקיפות והכישלון בהרחקת כימיקלים מסוכנים ממוצרי פלסטיק מהווים איום על בריאות הציבור והסביבה. זה עוד מצביע על כך שיש לאסור מעכבי בעירה רעילים בכל מוצרי הפלסטיק, מאלקטרוניקה ועד אריזות מזון, ושפלסטיקים מסוימים כמו סטירן רעילים יותר מאחרים.
"אנו יודעים שכדי לצמצם את החשיפות המיותרות הללו לכימיקלים מזיקים, אנו זקוקים לשינוי מדיניות כדי לאסור את השימוש בכימיקלים מזיקים ובפלסטיקים שאינם ניתנים למיחזור בטוח.

ד"ר Erika Schreder המחברת הראשיל של המאמר ציינה שמאז קבלת התוצאות של מחקר זה, היא החליפה את כל כלי המטבח הפלסטיק השחור לעץ או נירוסטה. ובחרה במיכלי זכוכית לשימוש חוזר במקום לשמור ולעשות שימוש חוזר במיכלי הפלסטיק שלה. ( *** בדיוק כפי שאנחנו עשינו לפני שנה ***).
אבל היא מדגישה שזה לא צריך לבוא אך ורק מהצרכנים. "קובעי מדיניות וקמעונאים צריכים לוודא שהכימיקלים והפלסטיק הרעילים האלה יוחלפו בפתרונות בטוחים יותר כדי שנוכל לבשל ולשחק בידיעה שהמוצרים שבהם אנו משתמשים בטוחים".
https://toxicfreefuture.org/blog/not-the-tv-dinner-i-wanted-new-study-reveals-toxic-flame-retardants-in-plastic-food-contact-materials-and-other-household-items/

מחיר החשיפה: הקשר בין מעכבי בעירה לסרטן

*** תוספת אפריל 24 – סרטן ומוות בטרם עת
מחקר שפורסם באפריל 24 בכתב העת JAMA Network Open בחנו האם חשיפה סביבתית ל-PBDE קשורה בסיכון לתמותה מכל הסיבות ולתמותה ספציפית?
מחקר העוקבה השתמש בנתונים מהסקר הלאומי לבריאות ותזונה 2003-2004. נכללו מבוגרים בני 20 ומעלה עם נתונים זמינים על מדידות PBDE ותמותה.
מחקר זה כלל 1100 משתתפים (גיל ממוצע 42.9; 51.8% נשים) אחריהם עקבו בממוצע 15.8 שנים ועד 17 שנים.
לאחר התאמה לגורמים מבלבלים (גיל, מין וגזע ואתניות, אורח חיים, גורמים סוציו-אקונומיים ואינדקס מסת הגוף) למשתתפים שהיו בשליש הגבוה ביותר של רמות PBDE בסרום היה סיכון מוגבר של כ-300% לתמותה מסרטן (פי 4.09) בהשוואה לאלו בשליש הנמוך.
היה גם קשר פחות מובהק עם תמותה מכל הסיבות (43%+).

הפגיעה בדור הבא: התפתחות נוירולוגית, הפרעות התנהגותיות וספקטרום האוטיזם

הילדים שלנו הם הדבר הכי חשוב לנו ומתפקידנו לדאוג להם בכל שלב בחיים.
אנחנו רוצים שיהיה להם רק טוב, שלא יפצעו, שלא יחלו, שלא ייפגעו פיזית או רגשית ואנחנו מוכנים לעשות הכל כדי שזה לא יקרה.
מתי זה פחות קורה? כשהרגל לא טוב חדר עמוק לתוך השגרה שלנו מטעמי נוחיות. לדוגמה פלסטיק וכלים חד פעמיים, עליהם מוגש מזון או משקה חם.
תעשיית הפלסטיק (נפט) לא נמצאת רק במוצרים הסמוכים למזון היא נמצאת בכל מקום. מרכבים ועד לצעצועים ולקוסמטיקה והגוף שלנו סופג את זה מכל כיוון גם דרך הפה וגם דרך העור. כשאנחנו בוגרים יש לנו יותר שליטה על הבחירות שלנו וגם לגוף שלנו לרוב יש היכולת לסלק פלסטיק ורכיבים מפלסטיק אבל כשזה בא בכמויות ומכל כיוון, אני כבר לא בטוח ביכולת שלנו לא להפגע מזה ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתינוקות בשלב הסקרנות האורלית, שבכל דבר נוגעים ומיד נכנס גם לפה.
מתי מוצר חודר לשוק? כשהוא עונה על צורך אבל מדוע היצרנים שיודעים על הבעיתיות של המוצר לא מחפשים פתרון לצורך הזה של עולם נקי יותר ופחות מזוהם? מדוע מדינות לא מעודדות חלופות שבאמת בטוחות?

*** תוספת נובמבר 19 – מעכבי בערה גורמים לבעיות בהתפתחות נוירולוגית וקשיים נפשיים וחברתיים לרבות ספקטרום אוטיזם.

*** תוספת אוקטובר 19
במחקר שפורסם באוקטובר 19 בכתב העת Environmental Science & Technology Letters מדברים על מעקבי הבעירה (organophosphate flame retardants), שנמצאים כמעט בכל דבר היום ממנשאים ועגלות, פלאפונים, ריפודים, שטיחים, וילונות, אלקטרוניקה ואפילו מוצרי תינוקות וצעצועים, והם באים במטרה טובה. למנוע שריפה, אבל.. החומרים הללו מאוד רעילים ונמצאו כמורידים IQ אצל ילדים, גורמים לבעיות פוריות ולעוד בעיות רפואיות רציניות.
החוקרים ציינו שמעכבי בעירה מהווים איום חמור במיוחד לילדים. התינוקות נולדים עם אותה רמת חשיפה כמו אמהותיהם, אך נחשפים עוד יותר בשלב האוראלי שהכל נכנס לפה. לילדים צעירים יכולים להיות פי 3-10 יותר רמות של מעכבי בעירה מלמבוגרים, אולי אפילו יותר. זה יכול לפגוע במוח המתפתח ובאיברי הרבייה שלהם בזמן הפגיע ביותר.
החוקרים גם מציינים שמעכבי בעירה אינם נחוצים באמת או אפילו יעילים בהפחתת סכנת שריפה במוצרים רבים. כימיקלים אלו מתווספים כדי לעמוד בתקנות דליקות, אבל מחקרים מראים שהם לעתים קרובות מעכבים את ההצתה רק בכמה שניות, והופכים שריפות למסוכנות יותר.
הם מסבירים כי לאחר שנים של מחקר והסברה, מעכבי בעירה מסוכנים הנקראים polybrominated diphenyl ethers (PBDEs) הוצאו משימוש בקצף רהיטים, מוצרי אלקטרוניקה ומוצרי ילדים. בעוד שההפסקה שלהם נחגגה בתחילה כניצחון לבריאות האדם, PBDEs הוחלפו עם מעכבי בעירה אורגנו-פוספטים במוצרים רבים. כמו מעכבי הבעירה הישנים של PBDE, מעכבי בעירה אורגנו-פוספטים נודדים ללא הרף אל מחוץ למוצרים ונופלים לאבק. כאשר אבק מזוהם עם מעכבי בעירה מגיע לידיים שלך, אתה יכול בסופו של דבר לאכול את מעכבי הבעירה יחד עם הכריך שלך. המדענים מצאו גם שרמות מעכבי בעירה אורגנו-פוספטים גבוהות לרוב פי 10-100 באוויר, באבק ובמים בהשוואה למעכבי הבעירה הקודמים.

"מעכבי הבעירה החדשים הללו נמצאו רעילים בדיוק כמו מעכבי הבעירה שהם נועדו להחליף"

המדאיג מכל, מעכבי בעירה אורגנו-פוספטים נמצאו כמעט בכל אדם שנחקר. כמה מהם נמצאו ברמות גבוהות מספיק כדי לאיים על פוריות אצל מבוגרים והתפתחות מוחית בריאה אצל ילדים.

"כשהיצרנים צריכים להפסיק להשתמש בכימיקל רעיל, הם מחליפים אותו לרוב בכימיקל דומה עם נזקים דומים. במקרה של מעכבי בעירה, אנחנו קופצים מהמחבת ואל האש"

עבור מחקר זה, החוקרים סקרו כמעט מאה מאמרים מדעיים שנבדקו על ידי עמיתים בנושא מעכבי בעירה. הם השוו ממצאי מחקר על ההשפעות הבריאותיות, הנזקים הסביבתיים והמאפיינים הכימיים של PBDEs ישנים ושל זרחנים אורגניים חדשים יותר.
הם גילו שהכימיקלים החלופיים נישאים ברוח ובמים הרחק ממקורם – אפילו למעמקי האוקיינוס, לפסגות ההרים הקפואות ולקטבי כדור הארץ. הם נמצאים כיום ברחבי העולם, ומזהמים אזורים שבהם מעולם לא נעשה שימוש בחומרים אלה.

"כדי להגן על הדורות הבאים, היצרנים יכולים וחייבים לעצור את מעגל התחליפים הרעילים ולהימנע לחלוטין ממעכבי בעירה מיותרים"

*** תוספת נובמבר 19
מעכבי בערה גורמים לבעיות בהתפתחות נוירולוגית וקשיים נפשיים וחברתיים לרבות ספקטרום אוטיזם.

*** תוספת אוקטובר 20 – תנגודת לאינסולין וסוכרת
מחקר שפורסם באוקטובר 20 בג'ורנל Scientific Reports נעשה מתוך ידיעה שחומרים אלה משפיעים על מצב הסוכר בדם והתינגודת לאינסולין אצל בני אדם בוגרים. ומכיוון שלא ניתן לעשות מחקרים על הריוניות אנושיות, המחקר נעשה על עכברות והוא מצא כי מעכבי בעירה אלה שניתנו גם במינונים נמוכים מאוד במהלך הריון והנקה גרם להן להוליד צאצאים שהפכו לסוכרתיים. המחקר הזה מדגים כי PBDEs גורמים לסוכרת בעכברים שנחשפים לחומר הכימי רק באמצעות אמהותיהם, כלומר בהנקה.
כל התינוקות פיתחו אי סבילות לגלוקוז, רמות גלוקוז גבוהות בצום, חוסר רגישות לאינסולין ורמות אינסולין נמוכות בדם, שכולן סימני ההיכר של סוכרת. בנוסף, החוקרים גילו כי לתינוקות יש רמות גבוהות של אנדוקנבינואידים בכבד, שהם מולקולות הקשורות בתיאבון, חילוף חומרים והשמנת יתר.
אף שהאימהות פיתחו אי-סובילות לגלוקוז, הן לא הושפעו כמו צאצאיהן.
ttps://news.ucr.edu/articles/2020/11/10/chemicals-your-living-room-cause-diabetes

*** תוספת מרץ 21 – מעכבי בעירה (PBDE) מעלים סיכון ללידה מוקדמת.

*** תוספת נובמבר 22 – חשיפה למעכבי בעירה ברחם קשורה לחרדה בהתבגרות.

*** תוספת מרץ 24 – כימיקלים הנמצאים במוצרי ניקוי וחיטוי ביתיים פוגעים בהתפתחות אוליגודנדרוציטים במוח.

*** תוספת אוגוסט 25
מחקר שפורסם באוגוסט 25 בכתב העת Environmental Chemistry and Ecotoxicology מתמקד באחד ממעכבי הבעירה הנפוצים כיום, טריס(1,3-דיכלורופרופיל) פוספט (TDCPP), שנמצא בשימוש נרחב בריפודים, קצף של רהיטים, מכשירי אלקטרוניקה ומוצרים רבים אחרים, במטרה להבין את השפעתו על התפתחות מערכת העצבים.
המחקר השתמש בדגי זברה כמודל לבחינת רעילות נוירו-התפתחותית. החוקרים בחרו במודל של דגי זברה בשל היתרונות הרבים שלהם: העוברים שלהם מתפתחים במהירות מחוץ לגוף, הם שקופים לחלוטין ובעלי מערכת עצבים פשוטה יחסית, מה שמאפשר מעקב מדויק וקל אחר התפתחות המוח והשפעת הכימיקלים עליו בזמן אמת. בנוסף, הם חולקים דמיון גנטי משמעותי עם בני אדם, מה שהופך את הממצאים לרלוונטיים עבורנו.

החוקרים חשפו עוברים של דגי זברה ל-TDCPP ומצאו כי הכימיקל גורם לפגיעה בהתפתחות הנוירולוגית ולליקויים בהתנהגות המוטורית שלהם. הממצא המכריע במחקר זה הוא זיהוי המנגנון שמאחורי הנזק: ה-TDCPP פועל כמשבש אנדוקריני, ונקשר באופן ספציפי לקולטן ייחודי של הורמון בלוטת התריס טריודוטירונין (T3). קולטן זה, המכונה integrin αvβ3, ממוקם על גבי קרום תאי העצב מסוג אוליגודנדרוציטים, שהם תאים ייעודיים במוח שאחראים על יצירת מיאלין (שכבת הבידוד העצבי). בכך, הוא מונע מ-T3 לבצע את תפקידו החיוני ומשבש את מסלולי האיתות התאיים MAPK וסידן. בכך, הוא גורם לשיבוש בתהליכי התקשורת וההתפתחות התקינים של תאי העצב. במילים אחרות, במקום לפעול כרעל, ה-TDCPP מתחזה להורמון טבעי ומשתלט על מנגנון ביולוגי חיוני, ומשבש אותו מבפנים.

החוקרים מדגישים כי ממצא זה מספק הסבר ברור כיצד כימיקל ביתי נפוץ זה עלול להוות גורם סיכון למחלות נוירולוגיות. המסקנה היא שהמחקר מוסיף נדבך משמעותי להבנה שמעכבי הבעירה החדשים אינם בטוחים וכי נחוצים מחקרים נוספים שיחשפו את מלוא היקף הסכנה שהם מציבים לבריאות האדם. לפי הניתוח הכמותי שבוצע, ערכי הסיכון של TDCPP נעים בין 3.83-82.56 מיקרוגרם לליטר, כאשר הטווח הנמוך כבר משיק לריכוזים הקיימים במקורות מים, מה שמצריך התייחסות סביבתית מחודשת.
https://www.eurekalert.org/news-releases/1094080

הקשר למיקרוביום: האם פרוביוטיקה יכולה להגן?

• *** תוספת נובמבר 24 – הקשר למיקרוביום
  מחקר שפורסם בנובמבר 24 בכתב העת Archives of Toxicology במודל עכבר בהובלת חוקרים מאוניברסיטת Riverside, מדווח שתוספי פרוביוטיקה יכולים להפחית את ההשפעות השליליות של PBDEs על התפתחות נוירוטית, התנהגותית ותסמונת מטבולית.
  החוקרים מציינים שחשיפה ל-PBDEs בתקופת ההריון מייצרת התנהגות אוטיסטית ותסמונת מטבולית בעכברים. תרכובות אלו משבשות גם את המיקרוביום של המעי, אשר נקשר לבריאות המוח ולמטבוליזם.
  במחקר שלהם הם הראו שהשלמת תזונה אימהית עם פרוביוטיקה מסוג L. reuteri יכולה לסייע במניעת ההשפעות השליליות הללו. הם מסבירים ש-L. reuteri, הוא חיידק השוכן בדרך כלל במערכת העיכול. בנוסף, ניתן למצוא אותו בשעועית, ארטישוק ובטטה, ובמזונות מותססים כמו לחם מחמצת, מיסו, קימצ'י וכרוב כבוש. חיידק די נגיש לנו.
  והמחקר שלהם הראה שהשלמת תזונה אימהית עם פרוביוטיקה מסוג L. reuteri יכולה לסייע במניעת ההשפעות השליליות הללו.
  במחקר הם חשפו אמהות עכברים לתערובת PBDE או לשמן תירס (ביקרות) במהלך ההריון וההנקה. זה נעשה במשך תקופה של עשרה שבועות כדי להתאים את סוג החשיפות שעומדות בפני בני אדם. לחלק מהעכברים הם הוסיפו LR. ולאחר מכן, הם בדקו את הצאצאים עבור אמות מידה התפתחותיות במהלך התקופה שלאחר הלידה ועבור התנהגות במהלך הבגרות.
  הם גילו שלצאצאים זכרים שנחשפו ל-PBDEs חל עיכוב בעלייה במשקל הגוף. ושצמיחת השיניים החותכות הייתה בתזמון לא תקין בשני המינים. ולהפתעתם, הם ראו שמתן LR עזר לנרמל את שני אלה. לדברי המחבר הראשון, מקסימיליאן דניס, זו הייתה תוצאה משמעותית במיוחד.
  צוות המחקר מצא גם כי הצאצאים החשופים הראו חפירות מוגזמות והיפראקטיביות בבגרות ו-LR הפחית את ההשפעות הללו. יתרה מכך, חילוף החומרים של הגלוקוז ורמות האינסולין השתפרו בנקבות בוגרות שנחשפו לתערובת PBDE.
  הם מציינים ששימוש בטיפולים ממוקדי מיקרוביום המעי לפני הלידה דרך האם עשוי לסייע בהגנה מפני מחלות התפתחותיות הקשורות לחשיפה לתערובת PBDE. שכן הצוות מצא שתערובת ה-PBDE השפיעה על המיקרוביום של המעי ושתוספת LR אימהית קידמה את המגוון של חיידקי המעי בגורים משני המינים. אז "אולי, באמצעות פרוביוטיקה בתזונה שלנו, נוכל להפעיל את המיקרוביום שיפחית את השפעות הרעילות ויגן על בריאותנו".
  https://news.ucr.edu/articles/2024/11/22/probiotic-may-counteract-fire-retardant-chemical-damage

הפתרון מתחיל בבית: הנחיות מעשיות להתגוננות

בהבנה שלי ללא מודעות, לא תהיה גם התחלה למציאת פתרונות.
כמובן שליצרנים חלק עיקרי במשוואה שכן הם אלה שבוחרים את חומרי הגלם לכל המוצרים ולכן חשוב שמידע זה יגיע גם אליהם.
יחד עם זאת הכיוון העיקרי הוא – הצרכן. כולנו צרכנים של מוצרים אלה ויש לנו כוח אדיר בשוק הקמעונאי. אם לא נקנה או נמצא חלופות אקולוגיות, אז היצרנים ייפגעו וייאלצו גם הם לחפש חלופות אקולוגיות.
ועד אז…

• עקרונות להמנעות מירבית מחומרים אלה במיוחד בהריון, הנקה וילדות:
  • הנקה תמיד עדיפה על בקבוקים. אם בקבוק אז סיליקון 100% איכות מזון/רפואי.
  • שימוש במוצרים אורגניים/אקולוגיים מפוקחים (מזון, טיפוח, בישום, קוסמטיקה, ניקוי).
  • סננו את מי הברז (פילטרים מתחת לכיור). וכשיוצאים מהבית לקחת בבקבוקי נירוסטה.
  • להחליף מיכלי אחסון בזכוכית, חרס, נירוסטה, עץ/במבוק/קרטון. בהתאם למוצר.
  • להשתמש בביגוד ואריגים מכותנה, פשתן וקנבאס. להמנע מאריגים דוחי מים ושמן.
  • להשתמש בצעצועים מעץ, כותנה, סיליקון (איכות מזון/רפואי). אפשר ליצור צעצועים לבד.
  • לאפסן בשקיות בד/נייר את המוצרים שמגיעים עטופים בשקית.
  • המנעו מכוסות חד פעמיים במיוחד לשתיה חמה.
  • לעבור למברשות שיניים מבמבוק.
• כדי לצמצם נזקים ולעזור לגוף להיפתר מהם:
  • פירות וירקות (אורגניים) באופן כללי, ירוקים באופן ספציפי – הרבה נוגדי חמצון.
  • ניתן לשלב עם מורינגה, ספירולינה וכלורלה, עשב שעורה וחיטה.
  • להעלות רמות של גלוטתיון.
  • להעלות רמות של אומגה 3 וויטמין די
  • פע"ג/ הזעה/ סאונה.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים