ההשלכות של חשיפה לכספית

כספית (Hg) היא מתכת כבדה כסופה-לבנה שנמצאת במצב נוזלי בטמפרטורת החדר.
כספית מתאדה בקלות ועשויה להישאר באטמוספירה עד שנה. כאשר היא משוחררת לאוויר, היא נודדת בעולם ובסופו של דבר מצטברת בתחתית מקווי המים, שם היא הופכת לצורתה האורגנית הרעילה יותר – מתיל כספית, שמגיעה גם לדגים, כאשר דג הטונה הוא הידוע ביותר בזיהום של כספית.
מחצית מהכספית שנמצאת באטמוספרה נוצרת על ידי אדם ושירותי הבריאות (מדי לחץ דם וחום, חיסונים מסויימים, אמלגם המיועד לסתימת חורים בשיניים)^[1][2][3].
מיליוני אנשים נחשפים לכספית ברמה זו או אחרת ובצורה כרונית (עובדים בכריית זהב, ייצור פולי-ויניל-כלוריד (PVC), עובדים בשירותי בריאות הציבור, איסוף פסולת ומיחזור^[4].

מומחי בריאות מתריעים על הסכנה בחשיפה כרונית (ברמה נמוכה) לכספית, ומכנים אותה "תאונת רכבת ביוכימית" ו"מגיפה שאינה מזוהה". שכן הכספית נקשרת למולקולות, רקמות ותאים בגוף ומכשירה את הקרקע לשורה של מחלות כרוניות קשות

אחת העובדות המטרידות ביותר על חשיפה לכספית היא הקשר שלה עם הפרעות נוירולוגיות, בעיות התנהגות וקשב, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, הפרעות הורמונליות (אנדומטריוזיס, גיל המעבר) ומחלות נפש^[5]. בין היתר משום שכספית יכולה להרוס את מעטפת המיאלין המגנה על העצבים ויצירת עקה חמצונית ודלקת; חשיפה לכספית עלולה לגרום לחסרים וחוסר איזון של מינרלים חיוניים כמו אבץ ונחושת; חשיפה לכספית מפריעה לייצור ולתפקוד של נוירוטרנסמיטורים שונים לרבות GABA; כספית מדללת את רמות הגלוטתיון, נוגד החמצון המוביל בגוף, שנועד לנקות רעלים ומתכות כבדות אחרות.

עם זאת ועל אף זאת איגוד השיניים האמריקאי וגם ה-FDA^[6] ממשיכים למזער את השפעותיו הרעילות, ככל הנראה מהסיבה שהוא בשימוש רפואי. והוא מהווה 50% מהאמלגם המיועד לסתימות של חורים בשיניים – הליך טיפולי נפוץ במיוחד.
אז אולי חלק גדול מהמחלות הנוירולוגיות קשורות אליו.

כבר בשנת 2014 יצא מאמר שמאתגר את התפיסה שאמלגם הוא בטוח. הוא מצא שאמלגאם הוא תורם כרוני משמעותי לעומס כספית בגוף. ד"ר Mark Geier הוא אחד המחברים של המחקר הזה והוא המחבר הראשי במחקר נוסף שפורסם בפברואר 24 בכתב העת Human & Experimental Toxicology. במחקר הזה הוא חפר בנתונים מ-2015 עד 2020 מסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומית (NHANES), שכלל 1,665,890 נשים בהריון. מתוך קבוצה זו, ל-606,840 נשים היה לפחות סתימת אמלגם אחת.
במהלך המחקר עקבו החוקרים בקפידה אחרי כמה כספית נחשפה כל אישה מדי יום פייר קילוגרם משקל גוף. לאחר מכן הם השוו את המספרים הללו למגבלות הבטיחות והתקנות מארבע סוכנויות ממשלתיות. והתוצאות?

• נשים הרות עם אמלגם הראו הפרשת כספית יומית בשתן הגבוהה פי 2.5 בקירוב בהשוואה לנשים שללא.
• נמצא מתאם בולט בין מספר סתימות האמלגם והפרשת כספית בשתן בקרב נשים הרות עם אמלגם, מה שמעיד על קשר מינון-תגובה.
• בקרב נשים הרות עם אמלגם המינון היומי החציוני של אדי כספית מאמלגם הוערך ב-7.66 מיקרוגרם כספית, עם מינון יומי לק"ג משקל גוף של 0.073 מיקרוגרם.
• כ-28% מכלל הנשים ההרות קיבלו מנות אדי כספית שחרגו ממגבלת הבטיחות שנקבעה על ידי הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA), בעוד כ-36% חרגו מהמגבלה המגבילה ביותר שנקבעה על ידי ה-EPA של קליפורניה.

הממצאים של המחקר הזה מציגים אפשרות יותר מסבירה על השפעת הכספית בהתפתחות העובר ומוחו. המחקר אמנם בחן נשים הרות, אבל הכספית הזו קיימת אצל מיליונים רבים, בוגרים ומבוגרים, אז אין שום סיבה לשלול את האפשרות גם למחלות זיקנה לרבות כלי דם ולב ודמנציה.

הפגיעות לכספית תלויה במגוון גורמים, במיוחד לרמות החשיפה, למגוון התזונתי, לאורח החיים ולביטויים גנטיים. לכן יש להמנע ככל הניתן מתעשיות מזהמות ובראש ובראשונה להחליף את הסתימות בחומרים ידידותיים. ולעזור לגוף להתנקות מהרעלים.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה