גלייפוסט נקשר למחלות כרוניות של הכליות

במשך העשורים האחרונים, החיים של עשרות אלפי אנשים, באזורים הכפריים של סרי לנקה, נהרסו עקב אי ספיקת כליות מסיבות לא ברורות (CKDu). מקרים דומים של מחלות כליות מסתוריות הופיעו גם בקהילות חקלאות טרופיות אחרות ברחבי העולם.

מחקר שטח מסיבי של בארות המספקות מי שתייה לקהילות סרי לנקה, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת Duke, זיהה אשם אפשרי – גלייפוסט, התרכובת הפעילה בקוטל העשבים הנפוץ ביותר בשימושו בעולם – ראונדאפ.
תוצאות המחקר פורסמו בספטמבר 23 בכתב העת Environmental Science and Technology Letters.

החוקרים מסבירים שמכיוון ש- Roundup אמור להתפרק בסביבה תוך מספר ימים עד שבועות, השימוש בו אינו מוסדר יחסית על ידי רוב סוכנויות הבריאות הציבוריות. עם זאת כאשר גלייפוסט נתקל ביוני מתכת מסויימים שהופכים מים לקשים – כמו מגנזיום וסידן – יכולים להיווצר קומפלקסים של יוני מתכת גלייפוסט. קומפלקסים אלה יכולים להימשך עד שבע שנים במים ו-22 שנים באדמה. כלומר זה שנטען שהראונדאפ מתפרק מהר לא אומר שאין בו נזק אקולוגי ובריאותי מצטבר. לכן, מוסיפים החוקרים, שעלינו לשקול כיצד גלייפוסט יוצר אינטראקציה עם האלמנטים האחרים הללו, ומה קורה לו כאשר נכנס לגוף האדם כקומפלקס.

החוקרים מציינים שבאזורים חקלאיים מסוימים של סרי לנקה, האקלים הגבוה והיבש בשילוב עם התצורות הגיאולוגיות שלו מייצרים תנאים מושלמים למים קשים (המכילים קומלקסים מתכת-גלייפוסט). ובמקביל באזורים אלה הגיעה CKDu לרמות מגיפה, כאשר עד 10% מהילדים בגילאי 5-11 שנים מראים סימנים של נזק מוקדם לכליות.
פרופ' Nishad Jayasundara, שנולד בסרילנקה הוא חוקר סביבה והשפעות של טוקסינים על האקולוגיה ובריאות האדם והחיות, האמין שגלייפוסט עשוי לשחק תפקיד בהיארעות CKDu בגלל המים הקשים באזור, למרות שסרילנקה אסרה על שימוש בקוטל העשבים.
כדי לבחון את ההשערה שלו, יחד עם חוקרי סביבה וטוקסינים נוספים הם דגמו יותר מ-200 בארות בארבעה אזורים בסרי לנקה.
במעבדה שלהם ב-Duke משתמשים בספקטרומטריית מסה טנדם ברזולוציה גבוהה כדי לזהות מזהמים – אפילו העקבות הקטנות ביותר שלהם – לפי המשקל המולקולרי שלהם. זוהי שיטה רגישה ביותר לזיהוי וכימות המאפשרת מבט רחב על המזהמים הקיימים במערכת מים.
באמצעות טכניקה זו, החוקרים מצאו רמות גבוהות משמעותית של קוטל העשבים ב-44% מהבארות באזורים הפגועים לעומת רק 8% מאלו שמחוץ לו. ונמצא קשר בין רמות החשיפה לפי האזורים לרמות התחלואה הכלייתית לפי האזורים.

החוקרים התמקדו בשתיית מים כמקור מזהם, אבל ייתכן שיש עוד נתיבי חשיפה כמו מגע ישיר של עובדים חקלאיים שעדין מרססים את קוטל העשבים, או אולי דרך מזון או אבק. הם היו רוצים לראות יותר מחקרים המסתכלים על הקישורים בין נתיבי החשיפה הללו.
עוד מוסיפים החוקרים שנמצאו במים שלהם גם רמות גבוהות של פלואוריד ונדיום שגם הם נקשרו לנזק לכליות – במי השתייה של רוב הקהילות עם שכיחות גבוהה של CKDu. החוקרים מסכימים כי יש להקדיש תשומת לב רבה יותר לתרומות הפוטנציאליות של כל אחד מהמזהמים הללו, בנפרד או בשיתוף עם אחרים. אבל בהתחשב בתוצאות המחקר ורמות השימוש הגבוהות של קוטל העשבים ברחבי העולם, החוקרים מבקשים שתוצאות אלו צריכות לשמש אזהרה רצינית כאשר בוחנים את הסיכון לחשיפה לגלייפוסט.
חלק מהדאגה שלהם מגיעה ממחקר על PFAS שנמצאים גם הם בסביבה ובמי שתיה ולא עוזבים אלא רק מצטברים. כלומר בסביבה של מים קשים הגלייפוסט יכול להישאר זמן רב מאוד.
https://pratt.duke.edu/about/news/roundup-ingredient-connected-epidemic-levels-chronic-kidney-disease

המחקר הז מאשש מחקר קודם מיולי 19, של חוקרים אחרים. וגם מחקר מפברואר 24 שבו ראו קשר מדאיג במיוחד בילדים המתגוררים בקרבת אזורים חקלאיים.
עוד לפני כן.. ד"ר Channa Jayasumana מסרילנקה – עבד עם שני עמיתים כדי לחקור את המקור למחלות הכליה CKDu (ממקור לא ידוע) בארצו. ראשית, הצוות זיהה ש-CKDu קשורה לנזק לאבובית הכליות – האיברון שאחראי על החזרת נוטריינטים, סילוק פסולת ווויסות חמצת. אברון זה, דרך אגב לא נפגע כתוצאה מתזונה או מצבים כמו יתר לחץ דם.
הם גם יצאו מנקודת הנחה שמכיוון שהמחלה הופיעה לראשונה באמצע שנות התשעים, חומר רעיל כל שהוא הוכנס לארץ במהלך 30 השנים הקודמות כזה שהוביל לנזק לכליות. המחקר שלהם הוביל אותם לגלייפוסט, קוטל עשבים העונה על כל הקריטריונים לגורם הפוגע, שפותח לראשונה כדי להסיר הצטברות מינרלים בצינורות הדוד, חומר שמעולם לא נועד לשמש בחקלאות.
הגלייפוסט נוטה להתחבר עם מתכות כבדות והשילוב של השניים נמצא מייצר את הפגיעה באבובית הכליות [1][2].
https://truthout.org/articles/monsantos-herbicide-linked-to-fatal-kidney-disease-epidemic-will-ckdu-topple-monsanto/

*** תוספת ספטמבר 25 – המנגנונים המולקולריים לפגיעה בכליה
הבנת הנזק של גלייפוסט, עברה לאחרונה שדרוג משמעותי. בעוד שבעבר התמקדו בעיקר בעקה חמצונית כללית, כעת הראיות מצביעות על מנגנוני פגיעה ממוקדים ביותר, הן בשטח והן ברמה המולקולרית.

מחקר מקיף שפורסם באוגוסט 25 בכתב העת Scientific Reports השתמש בטוקסיקולוגיית רשתות ובמודלים מולקולריים מתקדמים כדי לחשוף שני מנגנונים ספציפיים שדרכם הגלייפוסט עלול לתרום לפגיעה כרונית בכליה ולסרטן כליה:

1. פגיעה במבנה: החוקרים זיהו כי הגלייפוסט נקשר ישירות לאנזימים חלבוניים מרכזיים בכליה הידועים כמטריקס מטלופרוטאינזות (MMPs). חלבונים אלו חיוניים לשמירה על שלמות המטריצה החוץ-תאית (ECM) של הכליה – למעשה, זהו ה"שלד" המבני של הרקמה. הקישור של הגלייפוסט ל-MMP עשוי לגרום לשיבוש ופירוק ה-ECM, תהליך המהווה את הבסיס להתפתחות פיברוזיס, פגיעה כרונית, ואף תורם לפוטנציאל פלישה וגרורות במקרה של סרטן.
2. שיבוש חילוף החנקן: הממצא המפתיע ביותר היה זיהוי מסלול חילוף החנקן (Nitrogen Metabolism) כמסלול המושפע ביותר. מאחר שהגלייפוסט דומה במבנהו לחומצת האמינו גליצין, הוא עלול לשבש אנזימים קריטיים המנהלים את מאזן החנקן בכליה. שיבוש כזה מוביל לחוסר איזון מטבולי ועלול לתרום לנזק רקמתי מתמשך.

מחקר נוסף שמראה את הקשר הזה [1].

ממצאים אלו מחייבים אותנו לאמץ אסטרטגיה כוללת:

במאמר המרכז על מחלות כליה – מניעה וטיפול, תוכלו למצוא עוד מאמרים על מזהמים סביבתיים לרבות חומרי הדברה אחרים

בכל אופן השימוש בגלייפוסט רק עולה ועולה עם השנים יחד עם החקלאות המהונדסת גנטית. זה קרה כי העשבים אותם קוטלים פיתחו עמידות ולכן כדי שייקטלו הוסיפו עוד ריסוסים, דבר שגרם לפגיעה בתוצרת. אז אותה חברה שייצרה את הראונדאפ, היא גם מייצרת את הזרעים המהונדסים שמאפשרים לרסס כמויות גדולות מבלי שיהיה נזק לתוצרת.

ריסוס (בעיה) – הנדסה גנטית (פתרון) – מחלות (בעיה)- תרופות (פתרון) – מחלות נוספות (בעיה) – ארון תרופות (פתרון) – מוות.

מונסנטו – גלייפוסט – תביעות ומיקרוביום

מונסנטו ויתר תעשיות מדבירות – או אורגני

המעגל האינסופי הזה יכול להשתנות רק על ידי הלקוחות. לא על ידי המדינות והרגולטורים. אלה עובדים בשביל בעלי האינטרסים וההון.
עוברים לחקלאות אורגנית ואקולוגית גם אם עולה יותר. רק כך אלה שיפסידו לקוחות יעברו גם הם לאורגני אקולוגי.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה