מחקר מצא מנגנון הגנה לא צפוי של כאב במעי (קוליטיס)

כאב הוכר זה מכבר כאחד הכלים המהימנים ביותר של האבולוציה לזיהוי נוכחות של נזק ולאותת שמשהו לא בסדר – מערכת התראה שאומרת לנו לעצור ולשים לב לגופנו.
אבל מה אם כאב הוא יותר מסתם פעמון אזעקה? מה אם כאב הוא כשלעצמו סוג של הגנה?
מחקר חדש בראשות חוקרים מבית הספר לרפואה בהרווארד מצביע על כך שזה בהחלט יכול להיות המקרה.
המחקר, שפורסם באוקטובר 22 בג'ורנל Cell, מראה כי נוירוני כאב במעי העכבר מווסתים נוכחות של ריר מגן בתנאים רגילים וממריצים את תאי המעי לשחרר יותר ריר במהלך מצבי דלקת.
העבודה של החוקרים מפרטת את השלבים של מפל איתות מורכב, המראה כי נוירוני כאב עוסקים בדיבור ישיר עם תאי מעי, המכונים תאי גביע. משמעות הדבר היא שלמערכת העצבים יש תפקיד מרכזי במעיים מעבר להענקת תחושה לא נעימה ושהיא שחקן מפתח בתחזוקת מחסום המעי ומנגנון הגנה בזמן דלקת.

החוקרים מסבירים שהמעיים ודרכי הנשימה שלנו משובצים בתאי גביע, הנקראים על שם המראה דמוי הגביע שלהם, מכילים ריר דמוי ג'ל העשוי מחלבונים וסוכרים שפועל כציפוי מגן שמגן על פני האיברים מפני שחיקה ונזקים. המחקר הנוכחי מצא שתאי גביע המעי משחררים ריר מגן כאשר הם מופעלים על ידי אינטראקציה ישירה עם נוירונים חשי כאב במעיים.
בקבוצת ניסויים, החוקרים הבחינו כי עכברים חסרי נוירוני כאב יצרו פחות ריר מגן וחוו שינויים בהרכב החיידקים במעיים שלהם – דיסביוזיס.
כדי להבהיר כיצד מתרחשת ההצלבה המגוננת הזו, החוקרים ניתחו את ההתנהגות של תאי הגביע בנוכחות ובהיעדר נוירוני כאב.
הם מצאו שמשטחים של תאי גביע מכילים סוג של קולטן (RAMP1), המבטיח שהתאים יכולים להגיב לנוירוני כאב סמוכים, המופעלים על ידי אותות תזונתיים ומיקרוביאליים, כמו גם לחץ מכני, גירוי כימי או שינויים דרסטיים בטמפרטורה .
הניסויים הראו עוד כי הקולטנים הללו מתחברים לחומר כימי בשם CGRP, המשתחרר על ידי נוירוני כאב קרובים, כאשר הנוירונים עוברים גירוי.
החוקרים גילו שהקולטנים (RAMP1) נמצאים גם בתאי גביע אנושיים ועכברים, ובכך מגיבים לאותות כאב.
הניסויים הראו עוד כי נוכחותם של חיידקי מעיים מסוימים הפעילה את שחרור CGRP כדי לשמור על הומאוסטזיס במעיים.
החוקרים מציינים שממצאים אלה למעשה אומרים לנו שהעצבים מופעלים לא רק על ידי דלקת חריפה, אלא גם בקו הבסיס, כלומר רק אם יש חיידקים ידידותיים בסביבה במעיים. נראה שהם "מדגדגים" את העצבים וגורמים לתאי הגביע לשחרר ריר.

חיידקים מאותתים לנוירונים, נוירונים מווסתים את הריר, והריר שומר על בריאות חיידקי המעי.

מאמרים נוספים הקשורים למיקרוביום שעוזרים ל-IBD:
הקשר בין חשיפה לשמש ויטמין די ומיקרוביום במניעה וטיפול של מחלות.
חיידקים טובים ויטמין A ומערכת החיסון.
חלבון P-gp מיקרוביום ומחלות מעי דלקתיות.
חומצות מרה – מיקרוביום – תאי T.
מיקרוביום – אנזים BSH – תזונה פרהביוטית (FOS).
איך חיידקים וטפילים מהמזון מייצרים הגנה עתידית על מערכת העצבים האנטרית?

החוקרים מוסיפים שגם גורמים תזונתיים מילאו תפקיד בהפעלת קולטני כאב. למשל כאשר חוקרים נתנו לעכברים קפסאיצין, המרכיב העיקרי בפלפל צ'ילי הידוע ביכולתו לעורר כאב עז וחריף, נוירוני הכאב של העכברים הופעלו במהירות, וגרמו לתאי הגביע לשחרר כמויות שופעות של ריר מגן.
לעומת זאת, עכברים חסרי נוירוני כאב או קולטנים של תאי גביע ל-CGRP היו רגישים יותר לקוליטיס (דלקת במעיים). הממצא יכול להסביר מדוע אנשים עם דיסביוזיס במעיים עשויים להיות מועדים יותר לקוליטיס.
כאשר החוקרים נתנו CGRP מאותת כאב לבעלי חיים חסרי נוירוני כאב, העכברים חוו שיפור מהיר בייצור הריר. הטיפול הגן על עכברים מפני קוליטיס גם בהיעדר נוירוני כאב. דבר שמדגים ש-CGRP הוא גורם מפתח למפל האיתות המוביל להפרשת ריר מגן.

"כאב הוא סימפטום שכיח של מצבים דלקתיים כרוניים של המעי, כמו קוליטיס, אבל המחקר שלנו מראה שכאב חריף ממלא גם תפקיד מגן ישיר"

הניסויים של הצוות הראו שלעכברים חסרי קולטני כאב היו גם נזקים גרועים יותר מקוליטיס כשהיא התרחשה.
החוקרים מבקשים לשקול את ההשלכות המזיקות האפשריות של חסימת כאב על ידי תרופות נגד כאב המשמשות לעתים קרובות לטיפול בחולים עם קוליטיס.

ראו גם "לתהליך דלקתי תפקיד מרכזי בפתרון הכאב".
בניתוח מסלולי הכאב נצפה סיכון מוגבר (פי 1.76) להתמדה בכאב בקרב חולים שדיווחו על שימוש ב-NSAID.

החוקרים מוסיפים שיש גם סוג של תרופות נפוצות למיגרנה המדכאות את הפרשת CGRP והן עשויות לפגוע ברקמות מחסום המעי על ידי הפרעה לאיתות הכאב המגן הזה.
לתאי גביע יש מספר פונקציות אחרות במעיים. הם מספקים מעבר לאנטיגנים, חלבונים שנמצאים על וירוסים וחיידקים, אשר יוזמים תגובה חיסונית מגינה על ידי הגוף והם מייצרים כימיקלים אנטי-מיקרוביאליים המגנים על המעי מפני פתוגנים. לכן שאלה אחרת שעולה מהעבודה הנוכחית היא האם סיבי כאב מווסתים גם את הפונקציות האחרות הללו של תאי הגביע?
https://hms.harvard.edu/news/study-finds-unexpected-protective-properties-pain

המחקר הזה מבחינתי מסביר מדוע יש להתייחס לתסמיני הגוף כבר מגיל צעיר ולא להשתיק אותם. לכל תסמין יש סיבה וגם משמעות רפואית. כלומר השתקה לא רק שלא פותרת כלום היא גם פוגעת במנגנון הטבעי לתיקון הבעיה. כמו כן השתקת התסמין מאפשרת שימוש חוזר בגורם המזהם וזה לאורך זמן ייצור מצב אוטואימוני.

דברים שנמצאו מונעים ומשפרים תופעות של מעי רגיז: כורכום, רימונים ופירות יער [2][3], מנגו, משקה נוני אורגני, שמן זית, סיבים תזונתיים (*** יותר כמניעה, במצבי דלקת המצב שונה בין בני אדם), להעלות רמות של ויטמין די אם כתוסף או חשיפה לשמש מגיל ינקות, להעלות רמות של אומגה 3 במיוחד ממקור צמחי (פשתן, מרווה מרושתת) השילוב של השניים הוכחו מורידים סיכון למחלות אוטואימוניות. יש לחזק את המיקרוביום עם פרוביוטיקה ותזונה פרהביוטית. לעבוד על דפוסי התנהגות וחשיבה, כי גם למחשבות ולאמונות שלנו (פלצבו) יש השפעה על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו.

ולשמור על המיקרוביום

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה