בריחת סידן – אוסטאופרוזיס

"בריחת סידן" מהעצמות (אוסטאופורוזיס) היא מחלה שמשפיעה על אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50 ברחבי העולם^[1]. על פי הערכות היא משפיעה על 200 מיליון אנשיםברחבי העולם. בדרך כלל בגילאי 65 ומעלה. התופעה מחלישה את העצמות שהופכות דקות וצפופות יותר ממה שהן אמורות להיות. דבר המקדם שברים ונפילות, הנפוצים ביותר הם בירך, פרק כף היד ועמוד השדרה. למעשה רוב האנשים לא יודעים שיש להם אוסטיאופורוזיס עד שעצם נשברת.
אין למחלה הזו תסמינים מקדימים מוחלטים יחד עם זאת ישנם מצבים שיכולים להתקשר עם התופעה למשל איבוד סנטימטר או יותר מהגובה, שינויים ביציבה או התכופפות קדימה, כאבי גב באזור החוליות.

העצם מתחדשת באופן קבוע לאורך כל החיים, ומתפרקת ומחודשת כל הזמן. אבל באוסטיאופורוזיס, הפירוק עולה על הבנייה מחדש. הסיבה לכך היא שהתאים המפרקים את העצם, הנקראים אוסטאוקלסטים, הופכים לפעילים יותר.

הסיבות העיקריות מבחינת הרפואה:

• גיל (מעל 50), נשים בגיל המעבר, היסטוריה משפחתית.
• חסרים של מינרלים כמו סידן.
• יושבנות יתר שמחלישה את השרירים והעצמות.

גורמי סיכון נוספים שהרפואה פחות מתייחסת:

• תרופות להורדת חומציות בקיבה (אומפרדקס) [1][2][3].
• תרופות לבלוטת התריס (אלטרוקסין).
• חשיפה למשבשי אותות אנדוקרינולוגיים.
• חלב – אחד המוצרים הנצרכים ביותר בעולם שאמנם עשיר ברכיבים הקשורים לעצמות אך יש בו גם גורמים הפוכים – חלב שהוזכר כמעלה שכיחות לשברים ומוות.
• ירידה ב-PH של הדם.
  *** ערכים תקינים של PH הדם הם מעט בסיסיים (7.35-7.45). מתחת למינימום = חמצת מטבולית^[1][2], מעל המינימום = בססת. תהליך ויסות מאזן החומצה אמנם בעיקר באחריות הריאות והכליות, כלומר כל זמן שהם פועלים בצורה תקינה הם הווסתים העיקריים. יחד עם זאת במחלות כרוניות כמו מחלות כליה, סוכרת וגם בגיל השלישי יש ירידה ביכולת לווסת את החומציות ואז הגוף נעזר ביונים אלקליים מהעצמות לרבות סידן^[3][4][5]. נמצא גם שמזון חומצי לאורך זמן עשוי לפגוע בתפקודי הכליות^[6][7].
  לכן הפחתת מזונות אלה יורידו את השכיחות לאוסטאופרוזיס. וכמובן שניתן להעזר במזונות אלקליים (בסיסיים) כגון: סלק, תרד, קייל, מנגולד, בננה, מלון, בטטה, אבוקדו, סלרי, גזר, מלפפון, כרובית, דובדבן, אגסים, תפוחים, אננס, פפיה, מנגו, ענבים (צימוקים),זוקיני, אגוזי לוז, כוסמת, פשתן, קינואה כדי לנטרל את החומציות.
• משקאות קלים, מזון מטוגן, בשר, מוצרים מעובדים, ממתקים וקינוחים (סוכר), ודגנים מזוקקים [1].
• *** תוספת מרץ 25 – דלקת כרונית
  ויש גם תהליך טבעי וחשוב שנקרא דלקת. תהליך בו מערכת החיסון מתמודדת עם מזהמים תעשייתיים ורגשיים. תהליך שבא לפתור בעיות הקשורות לאורח החיים. אך באין הקשבה לגוף, הימנעות מאותם מזהמים ועיבוד הטראומות הרגשיות (סטרס). הדלקת הופכת כרונית ומשתתפת בהיווצרות המחלות. כלומר יציאה מאיזון וחוסר יכולת לסיים את התהליך הדלקתי מאפשר את ההתפתחות של מחלות. לכן דלקת כרונית מכונה גם כאם כל המחלות.
  צוות חוקרים מבית הספר לרפואה Keck of USC מצא שחלבונים ומסלולים המעורבים בדלקת קשורים לשינויים בצפיפות המינרלים של העצם (BMD) לאורך זמן. ממצאי המחקר פורסמו בינואר 25 בכתב העת Journal of Bone and Mineral Research.
  החוקרים מסבירים את הסיבות למחקר החדש שלהם:
  שצפיפות מינרל העצם היא מדד לחוזק העצם המכומת לפי כמות המינרלים ברקמת העצם. הוא מגיע לשיא במהלך הבגרות הצעירה ויורד באיטיות במהלך שאר מחזור החיים. כמו כן BMD משמש כסמן לבריאות העצם והוא נפוץ לניבוי הסיכון לאוסטאופורוזיס ומצבים בריאותיים אחרים של העצם.
  שישנם מיליוני מבוגרים בארה"ב החיים עם מחלות המאופיינות במסת עצם נמוכה, והשכיחות הולכת וגדלה עקב האוכלוסייה המזדקנת שלנו. ושהילדות היא תקופה קריטית להתפתחות BMD ותקופה זו יכולה גם לחזות את בריאות העצם לכל החיים. עוד החוקרים מציינים שמחקרים נטו להתרכז באוכלוסיות מאוד ספציפיות. במיוחד במבוגרים ועוד יותר בנשים מכיוון שאוסטאופורוזיס שכיח פי 4 בנשים מאשר בגברים.
  החוקרים גם מדגישים את המשמעות של חלבונים ביצירה ובתחזוקה של עצם, ושלאחרונה מחקרים ניסו לזהות חלבונים בודדים הקשורים אליה.
  המחקר הנוכחי עקב אחר 304 מתבגרים לטינים עם השמנה בגילאי 8-13 בקו הבסיס במשך תקופה ממוצעת של שלוש שנים. החוקרים בחנו קשרים בין למעלה מ-650 חלבונים ומדדים שנתיים של BMD, מה שהפך את זה לאחד המחקרים הראשונים שהעריכו את הקשרים הללו לאורך שנים של מעקב. החלבונים שנמצאו קשורים ל-BMD הוכנסו לאחר מכן למסד נתונים של מסלולי חלבון. בעזרת תוכנה ניקב באילו מסלולים החלבונים מעורבים בגוף האדם. והממצאים הראו שרבים מהחלבונים הקשורים ל-BMD היו מעורבים בנתיבים דלקתיים. חלקם נמצאו קשורים באוכלוסיות בוגרות יותר ומחקרים גם מצביעים על כך שדלקת כרונית יכולה לשבש את חילוף החומרים התקין של העצם.
  בנוסף, החוקרים בדקו קשרים בין BMD לבין תת-קבוצה של סמני חלבון מהחלבונים ההתחלתיים, בקבוצה נפרדת של מבוגרים צעירים. כאן הם גילו שלכמה חלבונים יש קשרים דומים עם BMD נמוך יותר. BMD נמוך הוא גורם סיכון להתפתחות אוסטאופניה ואוסטיאופורוזיס בבגרות.
  https://keck.usc.edu/study-shows-proteins-and-pathways-involved-in-inflammation-are-associated-with-changes-in-bone-mineral-density-over-time/

מה קורה בדרך כלל כשמגלים בעיה עם צפיפות העצם?

כאשר מתגלה בריחה של סידן מהעצמות אנשים, לרבות רופאים, חושבים שתוספת של סידן יכולה לפתור את הבעיה וזה ממש לא נכון. זה משול לצינור מים שיש בו חור ותוספת של מים תסתום את החור.
אז יש כמה דברים שחשוב להבין לפני שדוחפים סידן בכדור למערכת.
סידן תמיד יהיה טוב יותר אם יגיע דרך תזונה וזה ממש לא קשה להגיע ליעד של 1200 מ"ג.
כמות של סידן שמשוטט בדם ולא נספג בעצמות עלול להשתתף בתהליכי הסתיידות כמו למשל טרשת עורקים.
סידן הוא מרכיב חשוב לבריאות העצם אבל הוא לא לבד שם. כמו כן יותר חשוב להבין את הסיבות שגורמות לסידן לצאת ואת הרכיבים שמווסתים את הסיבות הללו ומשלימים את החסרים, כי אחרת הטיפול יהיה משול לצינור עם חור שרק מגבירים את כמות המים. האם החור ייסתם? לא!

ובמקרים חמורים יותר מציעים תרופות ממשפחת ביספוספונטים שכוללות, בין היתר, את התרופות Alendronate (פוסלן, מקסיבון, אלנדרונאט). התרופה הזו מכילה הרבה מאוד זרחן. ומטרתה להאט את קצב פירוק העצם.

שימו לב למחקר שפורסם במרץ 17 בכתב העת Scientific Reports, בהובלת חוקרים מ- אימפריאל קולג' שבלונדון.
הם חקרו דגימות עצם מ-16 אנשים שאובחנו עם אוסטאופורוזיס. כולם סבלו משבירת ירך, ומחצית מהחולים נטלו את התרופה ביספוספונט. לאחר מכן, הצוות השתמש בצילום רנטגן כדי לקבל הדמייה של מבנה העצם ברזולוציה גבוהה. הם גילו שלעצמותיהם של אנשים שנטלו את התרופות לא רק היה מספר גדול יותר של סדקים זעירים, אלא גם היה להם פחות חוזק מכני.

"למרות שזהו מחקר קטן מאוד בשלבים מוקדמים, התוצאות די מפתיעות"

החוקרים מסבירים שהמיקרו-סדקים האלה הם כמו הסדקים הקטנים שצצים כאשר מכופפים שוב ושוב סרגל פלסטיק – הם מחלישים בהדרגה את המבנה ועלולים לגרום לו להיות נוטה יותר להישבר.
הם מוסיפים שהסיבה היא שאוסטאוקלסטים נחוצים כדי להסיר עצם ישנה ופגומה כדי שניתן יהיה להחליף אותה בעצם חדשה. יחד עם זאת, אם התאים הללו נעשים איטיים מדי, העצמות לא מתרעננות בתדירות גבוהה כפי שהן אמורות להיות – מה שמשאיר אותן מועדות יותר לנזק אצל מטופלים מסויימים.
https://www.imperial.ac.uk/news/177851/drug-used-treat-weak-bones-associated/

וזו בעיה נפוצה באופן כללי עם תרופות שכן הן לא עובדות על איזונים אלא על יצירת מציאות ביולוגית חדשה. אם דרך דיכוי/ביטוי מנגנונים טבעיים ואם דרך תוספת דומיננטית שמשפיעה על חוסר איזון.

תופעות לוואי נוספות מוכרות יותר או פחות

תופעות הלוואי של כל הביספוספונטים (אלנדרונאט, איבנדרונאט, ריסדרונט וחומצה זולדרונית) עשויות לכלול כאבי עצמות, מפרקים או שרירים. תופעות הלוואי של הטבליות דרך הפה עשויות לכלול בחילות, קשיי בליעה, צרבת, גירוי של הוושט וכיב קיבה.

התרופות האלה הוזכרו אצלי גם בהפרעות קצב לב.

*** תוספת אפריל 23
תרופה יחסית חדשה 'אבניטי' המכילה את החומר הפעיל romosozumab, שאושרה ב-2019 על ידי ה-FDA, שפועלת על דיכוי סקלרוסטין (חלבון המיוצר באופן טבעי המעכב את תהליכי יצירת העצם).
במחקר שפורסם באפריל 23 בכתב העת Arthritis & Rheumatology צוות של חוקרים מאוניברסיטת Bristol בחן נתונים גנטיים של 33,961 אנשים אירופאים. הצוות זיהה מספר וריאנטים גנטיים הקשורים לרמות נמוכות יותר של סקלרוסטין. הניתוחים שלהם העלו כי הורדת רמות הסקלרוסטין עשויה להוביל לסיכון מוגבר של 30% להתקף לב, כמו גם לסיכון מוגבר להסתיידות של עורקי הלב, יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2. נטייה גנטית לירידה בסקלרוסטין הובילה גם לפרופילי שומנים בעלי סיכוי גבוה יותר לגרום לטרשת עורקים.

*** תוספת יוני 25
מחקר שפורסם במאי 25 בכתב העת scientific reports בהובלת חוקרים מאוניברסיטת אואולו, בחנו נתונים מכמעט 60,000 חולים פינים שהחלו טיפול תרופתי לעצמות בין השנים 2013-2015 והקשר בין תרופות נפוצות לאוסטאופורוזיס לבין תופעה נדירה אך משמעותית שנקראת אוסטאונקרוזיס (נמק) של הלסת. מצב שבו עצם הלסת נחלשת ומתדרדרת כתוצאה מהתרופה.

שכיחות האוסטאונקרוזיס הייתה 0.3% בקרב משתמשי תרופות נוגדות ספיגה antiresorptive (AR)) במינון נמוך ועד 9% בקרב אלו שקיבלו מינונים גבוהים. תרופות נוגדות ספיגה נפוצות בפינלנד, במיוחד בטיפול באוסטאופורוזיס ובמניעת גרורות בעצמות בחולים עם סרטן השד או הערמונית. תרופות ה-AR הנפוצות ביותר הן דנוסומאב וביספוספונטים (פוסלן, מקסיבון, אלנדרונאט, אקטונל).

על פי המחקר, הסיכון לאוסטאונקרוזיס בלסת היה גבוה משמעותית בחולים המשתמשים בדנוסומאב. משתמשים אלו היו בסיכון גבוה עד פי חמישה לסבול מנזק חמור ללסת מאשר אלו הנוטלים ביספוספונטים. כאשר היו מעורבים גם קורטיקוסטרואידים, הסיכון גדל עוד יותר: פי 2 אצל מקבלי אנטי-ספיגה במינון גבוה ופי 6 אצל מקבלי אנטי-ספיגה במינון נמוך.

אז "עזרתי" לעצם הירך ופגעתי בעצם הלסת.

מה כן חשוב לוודא ולהעזר כדי למנוע ולטפל בבעיה?

1. פירות וירקות
   • שזיפים מיובשים מכילים ריכוז גבוה של נוגדי חמצון מסוג פנולים ומינרלים חשובים לבריאות העצם והורדת רמות דלקת (עדיפות לאורגניים, כי לרגילים מוסיפים על פי רוב שמן רע וחומרים משמרים מסוכנים).
   • רימונים.
   • תפוזים.
   • מיץ של בצל מסייע לצפיפות עצם [1].
   • ירקות ירוקים וצהובים משפרים בריאות עצם [1].
   • עגבניות – ליקופן [1].
2. נוגדי חמצון – עוד מפתח לאיזון ולבריאות העצם
   • מעבר לרכיבים בודדים, מחקרים מדעיים עדכניים מדגישים את החשיבות של המאזן הכללי בין גורמים חמצוניים (פרו-אוקסידנטים) לבין גורמים נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) בגוף. מאזן זה מכונה "ציון מאזן חמצון" (OBS – Oxidative Balance Score).
     מחקר מטרייה שפורסם ביולי 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition, בחן את הקשר העמוק בין מאזן חמצון זה לבין סיכון לתמותה מכל הסיבות בקרב אנשים שאובחנו עם אוסטאופורוזיס. המחקר, שהתבסס על נתוני מעקב מקיפים של 776 חולי אוסטאופורוזיס מעל גיל 50 בארה"ב, גילה ממצאים מהותיים:
     • הישרדות גבוהה יותר: נבדקים עם ציון מאזן חמצון גבוה (כלומר, יותר גורמים נוגדי חמצון ופחות גורמים פרו-חמצוניים בתזונה ובאורח החיים) הראו שיעורי הישרדות גבוהים באופן מובהק בהשוואה לאלו עם ציון נמוך.
     • סיכון מופחת לתמותה: למעשה, עלייה בכל יחידה בציון מאזן החמצון (OBS) הייתה קשורה להפחתה של כ-4% בסיכון לתמותה מכל הסיבות!
     • המחקר הדגיש שגם מאזן חמצון תזונתי (DOBS) (המתייחס למרכיבי תזונה) וגם מאזן חמצון של אורח חיים (LOBS) (המתייחס לפעילות גופנית, עישון, אלכוהול ועוד) תרמו באופן מובהק להפחתת הסיכון לתמותה.
   • המחקר הזה הוא תזכורת חזקה לכך שהגוף שלנו פועל במערכת מורכבת של איזונים. אוסטאופורוזיס אינה רק בעיה של "חוסר סידן", אלא תוצאה של תהליכים ביולוגיים מורכבים שבהם עקה חמצונית משחקת תפקיד מרכזי. המשמעות היא שמומלץ לשלב תזונה עשירה במזונות עשירים בנוגדי חמצון: ירקות, פירות, סיבים תזונתיים, ויטמינים (כמו C, E, A, B12), קרוטנואידים ומינרלים (סלניום, אבץ). ובמקביל להמנע מגורמים פרו-חמצוניים. כלומר הם לא רק חשובים למניעת אוסטאופורוזיס, אלא מהווים מרכיב קריטי בהפחתת הסיכון לתמותה כללית בקרב חולי אוסטאופורוזיס. המחקר אף ממליץ לשלב את מדד ה-OBS בפרקטיקה הקלינית לזיהוי אנשים בסיכון גבוה.
     __
   • פלבנואידים מפירות וירקות [1][2][3].
3. ויטמינים ומינרלים שכדאי להעלות
   מאמר סקירה על ויטמינים ומינרלים לבריאות העצם [1].
   • ויטמין די.
     הכי טוב דרך חשיפה לשמש כמה פעמים ביום 15-30 דקות. והיה וצריך עוד, יש גם פטריות מסוימות שמכילות ויטמין די והן גם מזון פרביוטי מעולה לחיידקים הטובים. כפי שנכתב כאן. כמובן שגם תיסוף של ויטמין די בשלב הזה הוא אפשרות חשובה.
     • למידע נוסף על ויטמין די והקשרו לאוסטיאופירוזיס.
     • למידע המחבר בין חשיפה לשמש כמקור לויטמין די ומניעת אוסטאופרוזיס [1][2][3].
   • ויטמין קיי לצפיפות העצם ואוסטאופרוזיס. K1 שכיח בירקות ירוקים (תרד, מנגולד, כרוב ניצנים, ברוקולי). K2 נמצא בנאטו (סויה מותססת).
     • מחקרים שבחנו את 2 הסוגים [1][2][3][4][5].
     • מחקרים שבחנו רק את ויטמין קיי 2 [1][2][3][4][5][6].
   • ויטמין סי גם מסייע לצפיפות העצם, במיוחד בנשים בגיל המעבר [1][2][3].
   • מגנזיום [1][2][3][4][5][6].
4. צמחי תבליו ומרפא אפשרים
   • כורכום [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10].
   • גדילן.
   • כמון.
   • ענבי שועל [1].
5. בריחת סידן נפוצה יותר בתקופה שאחרי המחזור (מנופאוזה) ולכן יש לכך גם חיבור לחסרים ההורמונליים ולמזונות שתומכים באיזון זה. ולכן סויה ומוצריה המכילים פיטואסטרוגנים (איזופלבונים בפרט גניסטאין) משפרים את צפיפות העצם ומונעים אוסטאופרוזיס [1][2][3][4][5][6][7][8].
   טמפה ונאטו (פולי סויה מותססים) נחשבים גם למזון פרביוטי מעולה וגם מונעים אוסטאופרוזיס. ( *** חשוב לוודא אורגני או לכל הפחות שאיננו מהונדס גנטית).
6. חיידקי המעיים חשובים גם לבריאות העצם במגוון מנגנונים – אנטיביוטיקה – מיקרוביום – בריאות העצם.
7. שומנים וחומצות שומן
   • שמן זית.
   • שמן קוקוס.
   • אומגה 3
     מחקר שפורסם בינואר 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition, בחן את הקשר בין אומגה 3 לבריאות העצם.
     המחקר ניתח נתונים מ-8,889 משתתפות בגיל 50 ומעלה בסקר הלאומי לבריאות ותזונה (NHANES). מתוכן, 516 אובחנו עם אוסטאופורוזיס. צריכת אומגה 3 הוערכה באמצעות ראיונות עם נתונים תזונתיים, וצפיפות המינרלים בעצם (BMD) הוערכה באמצעות סריקות DXA (dual-energy X ray absorptiometry).
     המחקר מצא קשר משמעותי בגילאים שמתחת ל-60. מה שמדגיש את החשיבות של התערבות תזונתית מוקדמת.
     החוקרים משערים כי ההבדלים בתוצאות בין קבוצות הגיל עשויים לנבוע משינויים בקצב תחלופת העצם ובספיגת הסידן עם הגיל. הם הסבירו כי אנשים צעירים יותר עשויים לשלב ביתר קלות חומצות שומן אומגה 3 במבני התאים שלהם עקב מטבוליזם טוב יותר של שומנים, והדגישו את הצורך בהתערבויות תזונתיות ספציפיות לגיל.
     החוקרים הציעו מספר מנגנונים שבאמצעותם חומצות שומן אומגה 3 עשויות לתמוך בבריאות העצם. ראשית, EPA ו-DHA הוכחו כמשפרים את ספיגת הסידן במעיים, תהליך חיוני לשמירה על צפיפות המינרלים בעצם. אומגה 3 גם מפחיתה את ייצור ציטוקינים דלקתיים המגרים פעילות אוסטאוקלסטים, מה שמוביל לפירוק מוגבר של עצם. בנוסף, הם מקדמים פעילות אוסטאובלסטים, ומשפרים את היווצרות העצם החדשה. יתר על כן, המחברים ציינו כי יש לקחת בחשבון את האינטראקציה בין אומגה 3 לחומרים מזינים אחרים. שילוב חומצות שומן אומגה 3 עם ויטמין D, מגנזיום וויטמין K2 עשוי להיות בעל השפעה סינרגיסטית על קידום בריאות העצם.
     • חומצות שומן GLA ו- [EPA [1
8. משקה נוני

ולא לשכוח את החשיבות של פעילות גופנית, שמחזקת כל אספקט בריאותי לרבות שלד ושרירים.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים