פרכוסים, אפילפסיה והשפעת מזהמים ותרופות. ומה לגבי התפקוד הקוגניטיבי?

פרכוסים ואפילפסיה: הבדלים, היקף הבעיה והשפעותיה:

הבחנה בין פרכוסים לאפילפסיה:
חשוב להבהיר שלא כל אדם שיש לו התקף סובל מאפילפסיה. התקף הוא אירוע בודד, בעוד שאפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית כרונית שבה פעילות חשמלית לא תקינה במוח המשפיעה על מוחו של אדם ועל המערכת העצבים המרכזית (CNS). מדובר בהפרעה נוירולוגית כרונית רצינית שעלולה לגרום להתקפים בלתי צפויים. היא נחשבת להפרעה הנוירולוגית הרביעית בשכיחותה ומשפיעה על אנשים בכל הגילאים.
לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), אפילפסיה היא המחלה הנוירולוגית השנייה בשכיחותה לגבי מספר שנות החיים האבודות או שנות חיים עם מוגבלות.
באירופה, היא משפיעה על כ-6 מיליון אנשים כאשר 400,000 מקרים חדשים מאובחנים מדי שנה.
בארצות הברית כ-3.4 מיליון אנשים חיים עם אפילפסיה, והתמותה מהפרעה זו עולה בהתמדה.
בישראל יש כ-80 אלף חולים וגם זה עולה בהתמדה.

המנגנונים העומדים בבסיס ההפרעה:
המנגנונים הידועים ביותר נכון להיום כוללים גירוי יתר של נוירוטרנסמיטורים, חסימה של תעלות נתרן, שינוי בתפקוד של נוירונים GABAergic, היפראקטיביות גלוטמטרית, רעילות עצבית, עומס יתר של סידן תוך תאי, עקה חמצונית ותגובה נוירו-דלקתית מוגברת.

מזהמים סביבתיים: הגורם השקט לפרכוסים ולפגיעה במוח:

קשר למזהמים סביבתיים:
למעלה מ-300 מזהמים סביבתיים ותוצרי הפירוק שלהם, כולל חומרי הדברה, הם כימיקלים הנמצאים בדרך כלל בדגימות דם ושתן של אנשים ויכולים להגביר את הסיכון לרעילות עצבית בעת חציית מחסום המוח.

השפעת חשיפה כרונית לחומרי הדברה:
בשנים האחרונות העדויות מתגברות ומראות שחשיפה כרונית לרמות נמוכות (תת-קטלניות) של חומרי הדברה עלולה לגרום להשפעות נוירוטוקסיות או להחמיר נזקים כימיים קודמים למערכת העצבים. למשל ב-2012 יצא מחקר מסוג מטא אנליזה מטעם יוניברסיטי קולג' לונדון (UCL). מחקר זה ביצע הערכה כמותית של נתונים שהוטמעו מ-14 מחקרים ויותר מ-1,600 משתתפים והמחקר מצא כי חשיפה ברמה נמוכה לחומרי הדברה מסוג אורגנופוספאטים (OPs) מייצרת ירידה מתמשכת בתפקוד הנוירולוגי והקוגניטיבי.

חומרי הדברה אורגנופוספאטים פוגעים באזור המוח הקוגנטיבי והחברתי.

מחקר שפורסם במאי 23 בג'ורנל NeuroToxicology מגלה שחשיפה כרונית לחומרי הדברה תעסוקתית (הקשורה לעבודה) מגבירה את גורמי הסיכון לאפילפסיה, הפרעה נוירולוגית הגורמת להתקפים חוזרים ללא גורם הנראה לעין.
למרות שהמנגנון שבאמצעותו חומרי הדברה גורמים להתפתחות מחלות עדיין לא ברור, מחקר זה מציע כי חשיפה לחומרי הדברה סביבתית מגבירה את הסיכון להתקפים באמצעות מנגנונים ברמות מולקולריות או תוך-תאיות.

בהתחשב שמחצית מכל האטיולוגיות (הגורמים) לאפילפסיה הם ממקורות אידיופתיים (לא ידועים), מחקרים כמו זה מדגישים את החשיבות של ההבנה כיצד חשיפה כימית עקבית יכולה להשפיע על בריאות ארוכת טווח ועל פרוגנוזה של מחלות.
החוקרים כתבו: "הגישה לתרחיש חשיפה אמיתי לחומרי הדברה באזור חקלאי גדול במשך 17 שנים; יכולה להיות מקושרת לגישות החדשות המוצעות לסימולציה של חשיפות אמיתיות, ובכך תורמת להבנה טובה יותר של הסיכון האמיתי הקשור לחשיפה ארוכת טווח לחומרי הדברה מרובים"

כדי לקבוע גורמי סיכון תעסוקתיים הקשורים לאפילפסיה בקרב חקלאים והשימוש במוצרי הדברה, החוקרים ביצעו מחקר מקרה-ביקורת על 19,704 אנשים בין השנים 2000-2016 כדי לצפות במקרי אפילפסיה. החוקרים אספו נתונים מרישומי בתי החולים באלמריה (דרום-מזרח ספרד) ומהמרכז למניעת סיכונים תעסוקתיים. מתוך 19,704 אנשים, ל-5,091 יש רקורד של אפילפסיה.
החוקרים מייחסים את העלייה בסיכון לאפילפסיה בקרב אלה העובדים בחקלאות עתירת כימיקלים, במיוחד כזו הסגורה למשל חממות. עם זאת, מחקר זה תומך בממצאים קודמים על הקשר בין אפילפסיה וחשיפה לחומרי הדברה באוכלוסייה הכללית בה הסיכון לאפילפסיה הוא הגדול ביותר בקרב אנשים החיים באזורים כפריים עם שימוש רב בחומרי הדברה (למשל, אזורים חקלאיים) ובפרט אצל אנשים ללא ציוד מגן אישי מתאים (PPE) הכולל כפפות ומסכות.

למרות מחקרים רבים הקושרים הרעלות חריפות של חומרי הדברה להתקפים, מחקר זה הוא אחד הבודדים שעוסקים בחששות לגבי אלו שנחשפו כרונית לחומרי הדברה. המחברים מציגים בין היתר מחקר משנת 2016 מאותו אזור בספרד שהוכיח כי עובדים שהחילו חומרי הדברה היו בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול מתסמינים נוירולוגיים שנמשכים יותר מיומיים, כגון התכווצויות, רעידות, עייפות שרירים, אובדן הכרה ועוויתות. כמו כן חומרי הדברה רבים בשימוש בעבר ובהווה עלולים להוביל להיווצרות התקף בודד או אפילפסיה עקב הרעלה כרונית.
עוד מציג המחקר שלחקלאים ללא כפפות ומסכות יש סיכון גבוה פי שניים ושלושה לאפילפסיה, בהתאמה, לכן המחקר מדגיש את החשיבות של PPE כאמצעי מניעה קריטי להפחתת הסיכון לפתח תסמינים ומחלות הקשורות לחומרי הדברה. עם זאת, PPE לבדו אינו מספיק כדי למנוע חשיפה לחומרי הדברה, במיוחד במצבי חשיפה יומיומיים לחומרי חיטוי, שאריות על מזון וזיהום של המערכת האקולוגית.

מחקרים אלו מדגישים את חשיבות ההבנה כיצד חשיפה כימית עקבית יכולה להשפיע על בריאות ארוכת טווח, במיוחד כשמחצית מהגורמים לאפילפסיה הם אידיופתיים (לא ידועים).
קיימות גם עדויות לכך שחומרי הדברה רבים, מבעבר ומהיום, עלולים להוביל להתקף בודד או לאפילפסיה עקב הרעלה כרונית.

חשיפה לחומרי הדברה בהריון מאיימת על התפתחות השפה של ילדים בגיל 18 חודשים.

מחקרים מזהים גם את התפקיד של חומרי הדברה בהשפעות של מערכת העצבים המרכזית הגורמת למחלות נוירולוגיות אחרות כמו ALS, פרקינסון ואלצהיימר.

לכן מחובתנו לעבור לחקלאות אורגנית אקולוגית כגישה מונעת ולבריאות טובה יותר. חשוב לזכור, שהלקוחות הם אלה המשפיעים על מה נמכר מול מה נשאר (במדפים).

לי באופן אישי ברור שכל בעיה שקשורה למוח יש מזהם סביבתי. ושזה ממש לא מסתכם רק במה שצוין עד כה… יש גם את החלק של זיהום האוויר, חיסונים^{[1][2][3][4][5][6]}, גלייפוסט הנמצא הרבה בחיטה (צליאק)^{[1][2][3][4][5]}, מזהמים תעשייתיים אחרים לרבות קרינה אלקטרומגנטית/מכשירים חכמים^[1][2][3][4]. כל אלה פוגעים בין היתר גם פוגעים במיקרוביום הקשור למערכת החיסון והמוח^[1][2], מייצרים תהליך דלקתי במוח^[1] ומשם הכל יכול לקרות לרבות אפילפסיה, בעיות שינה ובעיות זיכרון.

גאבאפנטין: תרופה נפוצה לפרכוסים ווהשפעתה הנסתרת

בעוד שמזהמים סביבתיים מהווים איום משמעותי על בריאות המוח ועלולים לתרום להתפתחות פרכוסים ולפגיעה קוגניטיבית, מתברר שגם חלק מהפתרונות הרפואיים עשויים לטמון בחובם סיכונים בלתי צפויים.

גאבאפנטין היא תרופה נפוצה מאוד, המשמשת לטיפול בפרכוסים חלקיים באפילפסיה (לרוב כטיפול משלים). ובשנים האחרונות השימוש בה התרחב לטיפול בכאב נוירופתי (עצבי) ומצבים נוספים כמו לתסמונת רגליים חסרות מנוחה. למעשה, במקרים רבים, היא נרשמת יותר למצבי כאב כרוני (אפילו "אוף-לייבל") כלומר למצבים שהיא לא אושרה רשמית עבורם על ידי רשויות הבריאות. כאבי גב כרוניים, כולל כאבי גב תחתון, הם בין האינדיקציות הלא-מאושרות הנפוצות ביותר עבורן היא נרשמת. היא ניתנת גם לחרדה, הפרעות שינה, פיברומיאלגיה ועוד. למעשה, הערכות מסוימות מצביעות על כך שמעל 80% ואף 95% מהמרשמים לגאבאפנטין ניתנים כיום לשימושים שאינם מאושרים על ידי ה-FDA^[1][2][3][4].
היא אמנם שייכת לקבוצת נוגדי הפרכוסים, אך מנגנון הפעולה שלה שונה מרוב התרופות הוותיקות. בניגוד לתרופות שפועלות ישירות על קולטני GABA (המוליך העצבי המעכב העיקרי במוח) או על תעלות נתרן, גאבאפנטין נקשרת ליחידת משנה ספציפית בתעלות סידן תלויות מתח. קישור זה מפחית את שחרורם של מוליכים עצביים מעוררים, ובכך ממתן את העוררות העצבית.
יש לציין כי קיימת תרופה נוספת בעלת מנגנון פעולה דומה, ליריקה (Pregabalin), אשר עשויה להעלות שאלות דומות לגבי השפעותיה הקוגניטיביות לאור ממצאי המחקר הבא.

מחקר חדש שפורסם במאי 25 בכתב העת Regional Anesthesia & Pain Medicine חושף קשר מדאיג בין תרופה נפוצה המשמשת לטיפול בפרכוסים ובכאב כרוני, גאבאפנטין (Gabapentin), לבין סיכון מוגבר לבעיות קוגניטיביות ואף דמנציה.
המחקר, שהתבסס על ניתוח נתונים של 26,416 מבוגרים עם כאבי גב כרוניים בארה"ב, חשף ממצאים מדאיגים:

• בכלל המבוגרים (גילאי 18 ומעלה): מטופלים שקיבלו גאבאפנטין הראו סיכון גבוה ב-29% לדמנציה וסיכון גבוה ב-85% לליקוי קוגניטיבי קל (MCI).
• בקרב מבוגרים שאינם קשישים (בגילאי 18-64): הסיכון לדמנציה היה גבוה פי 2.1 וליקוי קוגניטיבי קל (MCI) היה גבוה פי 2.5.
• בקבוצת הגיל 35-49: הסיכון לדמנציה היה גבוה פי 2.44 וליקוי קוגניטיבי קל גבוה פי 3.5.
• בקבוצת הגיל 50-64: הסיכון לדמנציה היה גבוה פי 2.28 וליקוי קוגניטיבי קל גבוה פי 2.22.
• נצפתה עלייה בסיכון עם עליית תדירות המרשמים: המחקר הדגים כי מטופלים שקיבלו 6 מרשמים או יותר לגאבאפנטין הראו עלייה מובהקת בסיכון לדמנציה ו-MCI, ואלו שקיבלו 12 מרשמים או יותר הציגו סיכון גבוה יותר מאשר אלה שקיבלו 3-11 מרשמים.

למרות שהמחקר הוא רטרוספקטיבי ואינו מוכיח סיבתיות ישירה, הוא מצביע על קשר משמעותי ומדגיש את הצורך במעקב קפדני אחר תפקוד קוגניטיבי בחולים המטופלים בגאבאפנטין, במיוחד בקבוצות גיל צעירות יותר.
יחד עם זאת המחקר הזה מראה שוב שתרופות במיוחד לבעיות כרוניות עלולות בעצמן להשפיע לרעה. ובמקרה זה על התפקוד הקוגניטיבי.

חשבתם שזו התרופה היחידה שנמצאה משפיעה לרעה על קוגניציה? ובכן, לצערנו לא. ההשפעה על התפקוד הקוגניטיבי היא אתגר ידוע בתחום הטיפול באפילפסיה, והיא מאפיינת במידות שונות תרופות רבות, הן ותיקות והן חדשות יותר. הנה כמה דוגמאות בולטות:

• תרופות אנטי-אפילפטיות ותיקות (דור ראשון):
  • פניטואין (Phenytoin): אחת התרופות הוותיקות ביותר, אשר נמצאה קשורה לפגיעה קוגניטיבית הכוללת פגיעה בזיכרון, בקשב ובמהירות עיבוד [1][2].
  • קרבמזפין (Carbamazepine): גם היא תרופה ותיקה, הקשורה להאטה פסיכו-מוטורית, קשיים בקשב ובעיות זיכרון אצל חלק מהמטופלים [1][2][3].
  • חומצה ולפרואית (Valproic Acid): במיוחד בשימוש ארוך טווח ובמינונים גבוהים, נקשרה לפגיעה קוגניטיבית כללית ואף לירידה ב-IQ בקרב ילדים שנחשפו אליה ברחם [1][2][3].
• תרופות אנטי-אפילפטיות חדשות יותר (דור שני ודור שלישי): תרופות אלו פותחו במטרה לשפר את פרופיל הבטיחות ולהפחית תופעות לוואי, כולל השפעה קוגניטיבית. עם זאת, גם בקרבן ישנם אתגרים:
  • לווטירצטם (Levetiracetam – קפרה): למרות שהיא נחשבת ידידותית יותר קוגניטיבית מרובן, ישנם דיווחים על השפעות התנהגותיות/פסיכיאטריות כמו עצבנות, תוקפנות ושינויים במצב הרוח, שיכולים להשפיע בעקיפין על התפקוד הקוגניטיבי היומיומי [1][2][3].
  • טופירמאט (Topiramate): ידועה באופן נרחב כבעלת השפעות קוגניטיביות משמעותיות, במיוחד קשיים במציאת מילים, האטה מחשבתית ובעיות זיכרון [1][2][3][4].

מחקרים אלה מדגישים את החשיבות הקריטית של ניטור קוגניטיבי ודיון פתוח בין רופאים ומטופלים על פוטנציאל ההשפעות ארוכות הטווח של טיפול תרופתי על בריאות המוח הכוללת, לצד השליטה בפרכוסים.

והמטרה שלנו היא לא לייצר בעיות חדשות אלא להבין את התמונה הרחבה של הגורמים מהם יש להמנע ו/או להתמגן מולם ואת האסטרטגיות ההגנה על המוח.

אסטרטגיות תמיכה בבריאות המוח:

1. אומגה 3 (סעיף 3).
2. ויטמין די (סעיף 7).
3. ויטמין סי [1][2].
4. ויטמיני בי הקשורים להורדת הומוציסטאין (בי6, בי12, פולאט) [1][2][3][4][5].
5. מגנזיום ומינרלים נוספים כמו אבץ ונחושת[1]
6. כורכום (סעיף 10).
7. קצח (סעיף 14).
8. אסטקסנטין (סעיף 17).
9. רזברטרול (סעיף 5).
10. סולפוראפן/ מצליבים (סעיף 11).
11. כוסברה (סעיף 6).
12. רעמת האריה.
13. שמן קוקוס (סעיף 1).
14. דיקור סיני (סעיף 9).
15. קנביס.
16. יוגה.
17. תוצרי המוח סרוטונין, דופמין ומלטונין [1][2][3][4]. הורמוני השמחה, חיוניות, קוגניטיות ושינה, המופרעים מאותם גורמים וממצבים רגשיים (מתחים, כעסים וחרדות).

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה