גלאוקומה – הקשר לשינה – דרכי מניעה וטיפול

גלאוקומה היא הגורם המוביל לעיוורון. נכון להיום ההערכות מדברות על יותר מ-70 מיליון אנשים עם גלאוקומה וככל הנראה ישפיע על 112 מיליון אנשים ברחבי העולם עד 2040.
המחלה מאופיינת באובדן מתקדם של תאים רגישים לאור בעין ובפגיעה בעצב הראייה. גלגל העין מלא בנוזל שקוף המזין את העין ויוצר לחץ על דפנותיה כדי לתת לה את צורתה האופיינית. בעיניים בריאות הנוזל זורם פנימה והחוצה אל זרם הדם, בקצב השומר על לחץ תוך עיני תקין. במחלת הגלאוקומה הנוזל שבעין אינו מתנקז החוצה כיאות וכתוצאה מכך הלחץ התוך עיני עולה ועצבי הראיה נפגעים.

ישנם 4 סוגים לגלאוקומה:

• גלאוקומה פתוחת-זווית (OAG). הסוג הנפוץ ביותר בו צינורות הניקוז שבתוך העין נחסמים חלקית. לחץ זה גורם לזווית שבין הקשתית (רקמה המכילה צבע ומקיפה את האישון) ללובן העין, להפתח.
  תסמינים: הצרות איטית של שדה הראייה.
• גלאוקומה סגורת-זווית (ACG). בסוג זה הזווית שבין הקשתית ללובן העין נסגרת.
  תסמינים: כאב עיניים, עינים אדומות, כאבי ראש, ראיה מעורפלת.
• גלאוקומה משנית שמתרחשת בעקבות מחלות עיניים על רקע דלקות חוזרות. היא יכולה להיות סגורה או פתוחה.
• גלאוקומה מולדת עקב פגם במסנה גלגל העין

הסיבות והגורמים התורמים שלו עדיין לא מובנים לרפואה.

נדודי שינה, נחירות, ישנוניות במהלך היום ואפילו שינה רבה מדי עלולים להגביר את הסיכון לגלאוקומה, לפי מחקר בריטי, שפורסם בנובמבר 22 בכתב העת BMJ Open.
הממצאים מדגישים את הצורך בטיפול בשינה באנשים בסיכון גבוה למחלה, כמו גם בבדיקות עיניים בקרב אלו עם הפרעות שינה כרוניות כדי לבדוק אם יש סימנים מוקדמים לגלאוקומה, מסכמים החוקרים.
המחקר הנוכחי מבוסס על נתונים מהביובנק הבריטי מציע ששינה באיכות ירודה, כולל יותר מדי או מעט מדי עיניים עצומות, ישנוניות בשעות היום ונחירות, עשויות להיות קשורות לסיכון מוגבר לפתח גלאוקומה.
החוקרים מציינים שמחקרים קודמים הצביעו על כך שהפרעות שינה עשויות להיות גורם סיכון למחלה. כלכן די לחקור את הנושאים הללו עוד יותר, החוקרים יצאו לברר את הסיכון לגלאוקומה בקרב אנשים עם התנהגויות שינה שונות: נדודי שינה; יותר מדי או מעט מדי שינה; כרונוטיפים של לילה או בוקר ('ינשופים' או 'עפרונים'); ישנוניות בשעות היום; ונחירות.
החוקרים נעזרו ב-409,053 משתתפים ב-Biobank של בריטניה, שכולם היו בני 40-69 בשנים 2006-2010 בעת גיוסם, ואשר סיפקו פרטים על התנהגות השינה שלהם.
משך השינה הוגדר כנורמלי (7 עד פחות מ-9 שעות ביום). כל מה שמחוץ לטווח זה נחשב מעט מדי או יותר מדי. כרונוטיפ הוגדר על פי הגדרת האדם את עצמו.
חומרת הפרעות השינה (קשיי הירדמות בלילה או יקיצה תכופה במהלך השינה), סווגה: אף פעם, לפעמים או בדרך כלל. בעוד שישנוניות סובייקטיבית בשעות היום סווגה: אף פעם, לא שכיח, לפעמים או תכוף.
מידע רקע על גורמים בעלי פוטנציאל השפעה הובא מהשאלונים שמולאו בעת הגיוס: גיל (ממוצע 57), מין, גזע/אתניות, הישגים לימודיים, אורח חיים, משקל (BMI) ורמת חיים.
רשומות רפואיות ונתוני רישום מוות שימשו למעקב אחר בריאותם והישרדותם של כל המשתתפים עד לאבחון ראשון של גלאוקומה (אשפוז בבית חולים), מוות, הגירה או סוף תקופת הניטור (31 במרץ 2021), המוקדם מביניהם.
במהלך תקופת ניטור ממוצעת של קצת יותר מ-10.5 שנים, זוהו 8690 מקרים של גלאוקומה.
אלה עם גלאוקומה נטו להיות מבוגרים יותר ובעלי סיכוי גבוה יותר להיות גברים, מעשנים וסובלים מלחץ דם גבוה או סוכרת מאשר אלה שלא אובחנו עם המחלה.
למעט כרונוטיפ, ארבעת דפוסי/התנהגויות השינה האחרות היו קשורות בדרגות שונות של סיכון מוגבר לגלאוקומה.
משך שינה קצר או ארוך היה קשור לסיכון מוגבר של 8%; נדודי שינה 12%; נחירות 4%; וישנוניות תכופה בשעות היום 20%.
בהשוואה לאלה עם דפוס שינה בריא, לנוחרים ואלו שחוו ישנוניות בשעות היום היו סיכויים גבוהים ב-10% ללקות בגלאוקומה, לאלה עם נדודי שינה ולאלה עם דפוס משך שינה קצר/ארוך היה סיכוי גבוה ב-13% ללקות בה.
התוצאות היו דומות כאשר סווגו לפי סוגים שונים של גלאוקומה.

החוקרים מסכמים שזהו מחקר תצפיתי, וככזה, אינו יכול לקבוע סיבה. כמו כן המחקר הסתמך על דיווח עצמי ולא על מדידה אובייקטיבית ושיקף נקודת זמן אחת בלבד ולא שוללים את הייתכנות שגלאוקומה עשויה בעצמה להשפיע על דפוסי השינה.
אבל יש לחוקרים הסברים ביולוגיים אפשריים לקשר שנמצא בין הפרעות שינה וגלאוקומה:

• הלחץ הפנימי של העין, גורם מפתח בהתפתחות גלאוקומה, עולה כאשר אדם שוכב וכאשר הורמוני השינה אינם תקינים, כפי שמתרחש בנדודי שינה.
• דיכאון וחרדה, שלעתים קרובות הולכים יד ביד עם נדודי שינה, עלולים גם להגביר את הלחץ הפנימי בעיניים, אולי בגלל קורטיזול לא מווסת.
• פרקים חוזרים או ממושכים של רמות נמוכות של חמצן תאי, הנגרמות על ידי דום נשימה בשינה (עצירת נשימה פתאומית במהלך השינה), עלולים לגרום לנזק ישיר לעצב הראייה.
  https://www.eurekalert.org/news-releases/969532

לשיפור השינה והבנה על תרופות לשינה היכנסו.

גורמי סיכון נוספים לגלאוקומה:

• זיהום אוויר [1][2].
• אור כחול [1][2].
• תרופות לקשב וריכוז.

דברים שיכולים למנוע ולהיטיב עם גלאוקומה [1]:

1. נוגדי חמצון:
   • ויטמין סי [1] ויחד עם ויטמין איי [2].
   • אסטקסנטין.
   • פלבונואידים/פוליפנולים שונים [1][2][3][4][5][6][7][8][9].
   • רזברטרול [1][2].
   • קיו 10 [1][2].
2. צמחי מרפא [1]:
   • כורכום.
   • זעפרן.
   • ג'ינקו בילובה [1][2][3][4][5].
   • קצח [1][2].
   • תה ירוק [1][2].
   • קקאו.
   • ענבי שועל [1]
3. פירות וירקות [1].
   • גוג'י ברי.
   • אוכמניות.
   • בילברי [1] וביחד עם פיקנוגנול [2][3].
4. אומגה 3 [1][2][3][4][5][6].
5. מגנזיום [1].
6. ויטמין בי 3 (ניאצין) [1][2], בי 6 חומצה פולית ובי 12 (הומוציסטאין) [3][4].
7. Puerarin (איזופלבון) [1]
8. סקירה שפורסמה באוקטובר 25 בכתב העת Nutrients מצביעה על קשר חיובי ועקבי בין מספר גורמי אורח חיים לבין סיכון מופחת לגלאוקומה והגנה על בריאות העין:
   תזונת חנקות: צריכה גבוהה שמגיעה בעיקר מירקות עלים ירוקים, קשורה באופן עקבי לסיכון נמוך יותר לגלאוקומה פתוחת-זווית. קשר זה מוסבר על ידי חנקן חמצני (NO) שמתווך תמיכה באנדותל ובכך משפר ומייצב את זרימת הדם לעין (פרפוזיה עינית); פעילות גופנית אירובית ואיכות שינה גבוהה נמצאו כבעלות השפעות מגינות עקביות. הן קשורות ככל הנראה לפרופילים מטבוליים משופרים ושיפור בזרימת הדם לעין, המסייעים בצמצום אובדן תאי גנגליון ברשתית; פלבנואידים (Flavonoids), המצויים בפירות יער ובקקאו, הראו במחקרים קליניים יכולת לשפר את שדות הראייה ולהפחית סטרס חמצוני, ויש להם היגיון ביולוגי חזק בתמיכה באנדותל ובנוירו-הגנה. לבסוף, ויטמיני B מסוימים, כגון פולאט (B9) ו-B1, נקשרו במחקרים פרוספקטיביים לסיכון נמוך יותר לגלאוקומה, מה שמצביע על תפקיד פוטנציאלי במנגנונים מטבוליים.

*** תוספת אפריל 26
מחקר סקירה מקיף שפורסם במרץ 26 בכתב העת Nutrients שופך אור חדש על הפוטנציאל של רכיבים פעילים מהצומח בטיפול ובמניעת גלאוקומה, המהווה את הגורם השני בשכיחותו לעיוורון בעולם. החוקרים ביקשו לבחון חלופות בטוחות ויעילות לטיפולים הקונבנציונליים, שלא תמיד מצליחים לעצור את הידרדרות המחלה וכרוכים לעיתים בתופעות לוואי. הסקירה התמקדה בעשרה מזונות וצמחי מרפא מובילים וניתחה את המנגנונים המולקולריים שדרכם הם פועלים להורדת הלחץ התוך-עיני (IOP) ולהגנה על תאי הגנגליון ברשתית (RGCs) – אותם תאים רגישים לאור שפגיעה בהם מובילה לאובדן הראייה.

אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא היעילות של פוליסכרידים (רב-סוכרים מורכבים) המופקים מגוג'י ברי (Lycium barbarum), אסטרגלוס (Astragalus) ופטריית הריישי (Ganoderma lucidum). נמצא כי רכיבים אלו מצליחים לעכב מסלולים דלקתיים כמו NF-κB ו-JAK2/STAT3 (חלבונים השולטים בתגובה הדלקתית ובתקשורת הבין-תאית) ולמנוע את מותם של תאי העצב גם בתנאים של לחץ עיני גבוה. פטריית הריישי אף הראתה יכולת ייחודית להטות את פעילות המיקרוגליה (תאי החיסון הקבועים של הרשתית) ממצב דלקתי "תוקפני" למצב אנטי-דלקתי מתקן, ובכך היא מספקת הגנה עצבית ישירה.
המחקר מדגיש כי גלאוקומה אינה רק בעיה של לחץ מכני, אלא תהליך הכרוך בעקה חמצונית ובהצטברות של גלוטמט – מוליך עצבי שבריכוזים גבוהים הופך לרעיל ו"שורף" את תאי הראייה. רכיבים כמו קרוצטין (החומר הפעיל בזעפרן) ורזברטרול הראו יכולת מרשימה בדיכוי דלקת במערכת העצבים ובשיפור זרימת הדם לעין, מה שמפחית את הנזק האיסכמי – מצב של חוסר חמצן ותזונה לתאים המאיץ את הפגיעה בעצב הראייה.

המחקר מייחס חשיבות גם לצמחים כמו גינקו בילובה (Ginkgo biloba) – שפועל להגנה על המיטוכונדריה (תחנת הכוח של התא) ומונע את קריסתה תחת לחץ, קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) – שרכיביה מפעילים מסלולי הישרדות תאיים (PI3K/AKT) המפחיתים משמעותית את הלחץ התוך-עיני ושומרים על מבנה הרשתית וגדילן מצוי (Silybum marianum) – באמצעות החומר הפעיל סיליבינין, נמצא כבעל פוטנציאל להפחית פיברוזיס (הצטלקות וחסימה) ברקמות הניקוז של העין, ובכך הוא עשוי לסייע פיזית בניקוז נוזלים יעיל יותר והורדת לחץ. בנוסף, רכיבים כמו ג'ינסנג (Ginsenoside Rg1) ומרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) הראו יכולת לעודד צמיחה מחדש של שלוחות עצביות ולחזק את הרקמה בתנאי חוסר חמצן. החוקרים סיכמו כי למרות שהראיות הפרה-קליניות חזקות מאוד, האתגר המרכזי ב-2026 נותר הזמינות הביולוגית – היכולת של החומרים הפעילים לחדור את מחסום הדם-רשתית ולהגיע לריכוז אפקטיבי בתוך העין.

המחקר מעניק אישום קליני ומדעי עמוק לתובנות הקודמות לגבי הקשר שבין אורח חיים, איכות שינה ותזונה לבריאות העין. בעוד שבעבר התמקדנו בעיקר בגורמי סיכון חיצוניים כמו הפרעות שינה ואור כחול שמעלים את הלחץ התוך-עיני, הממצאים הנוכחיים חושפים את "שכבת ההגנה המולקולרית" המאפשרת לנו להתערב בתהליך המחלה באופן אקטיבי. האינטגרציה בין הידע על חשיבות השינה לבין שימוש ברכיבים כמו זעפרן, גוג'י ברי וניאצין, מציגה אפשרויות טיפוליות שלא מסתפקות רק בהורדת הלחץ המכני, אלא משקמות את סביבת המחיה של עצב הראייה, מגנות מפני נזקי חמצון ודלקת כרונית, ומציעות תקווה ממשית לעצירת הידרדרות הראייה לאורך זמן.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה