תזונה מבוססת צומח – סרטן השד

סרטן השד הוא צמיחה א-נורמלית של תא אונות השד או צינוריות החלב בשד. תאים אלו גדלים באופן לא מבוקר ועלולים להתפשט אל אזורים אחרים בגוף. הן נשים והן גברים עלולים לחלות בסרטן השד, אם כי סרטן שד בגברים הוא נחשב לנדיר.
ברחבי העולם, סרטן השד הנשי עבר את סרטן הריאות כסרטן המאובחן השכיח ביותר. לפי הערכות, 2,261,419 מקרים חדשים של סרטן שד אובחנו בנשים ברחבי העולם בשנת 2020מתוכן נפטרו 685,000^[1].
בישראל כ- 5,000 נשים, מאובחנות מדי שנה כחולות בסרטן השד.
על פי הרפואה הסיבות לסרטן השד הן בעיקר גנטיות. אבל לנו כבר ברור שיש גנטיקה ויש אפיגנטיקה ובפועל לאורח החיים השפעה עיקרית וגם לחשיפה למזהמים סביבתיים לרבות תרופות ושיטות האבחון המקרינות יש השפעות שליליות.

אין ספק שלתזונה יש גם השפעות חיוביות במניעת סרטן.

1. מחקר שהוצג בקונגרס האירופי בנושא השמנת יתר (ECO) באפריל 2019 בסקוטלנד ופורסם בינואר 20 בכתב העת Journal of the Academy of Nutrition and Dietetics הראה שצריכה גבוהה של חומצות פנוליות (כולל חומצות hydroxybenzoic ו-hydroxycinnamic), הנמצאות בתזונה עשירה בפירות, ירקות, דגנים וקפה, קשורה לירידה בסיכון לסרטן השד לאחר גיל המעבר.
   החוקרים מסבירים שעדויות ביולוגיות ואפידמיולוגיות תומכות גם בקשר הפוך בין צריכת חומצה פנולית ומחלה כרונית הקשורה להשמנה. למרות זאת, לא היו מחקרים על הקשר בין צריכת חומצה פנולית לבין הסיכון ללקות בסרטן שד לאחר גיל המעבר, אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר הקשורים גם להשמנה.
   הצוות ביסס את המחקר שלו על נשים שהשתתפו במחקר The SUN cohort. הם בחרו מדגם של 11,028 נשים שמילאו שאלון תדירות מזון מאומת של 136 פריטים בתחילת המחקר.
   במהלך ממוצע של 11.8 שנות מעקב, היו 101 מקרים של סרטן שד בקרב הקבוצה שנבחרה. סוגי וכמויות החומצות הפנוליות שנצרכו חושבו באמצעות נתוני צריכת המזון המדווחים וכן מאגר מידע על תכולת החומצה הפנולית של כל פריט מזון.
   קבוצת המדגם חולקה לשלוש קבוצות (שלישים) לפי צריכתן של סוגים ספציפיים של חומצות פנוליות, מה שגילה כי השליש של נשים עם הצריכה הגבוהה ביותר היה בסיכון נמוך לסרטן השד ב-62% מהשליש עם הצריכה הנמוכה ביותר.
   חומצות כלרוגניות המצויות כאמור בקפה, בפירות וירקות התגלו כבעלי הקשר ההפוך החזק ביותר לסיכון לסרטן השד (65%).
   החוקרים משערים שההפחתה בסיכון קשורה ככל הנראה בהפחתת דלקת ברקמות השומן, עקה חמצונית או עמידות לאינסולין.
   https://www.eurekalert.org/news-releases/806215
2. מטה-אנליזה של אפקטים אקראיים של מחקרים תצפיתיים פרוספקטיביים שפורסם באפריל 2020 בכתב העת Cancer מצא שצריכה גבוהה של סיבים תזונתיים מורידה סיכון לסרטן שד לפני גיל המעבר וגם לאחריו ב-18% וב-9% בהתאמה. ממצא זה היה עקבי עבור סיבים מסיסים וכן עבור נשים עם סרטן שד לפני גיל המעבר ולאחר גיל המעבר.
3. *** תוספת ינואר 24 – פיטואסטרוגנים
   תרכובות הנקראות איזופלבונים עשויות להפחית באופן משמעותי את הסיכון להישנות או מוות של סרטן השד, על פי מטא-אנליזה חדשה בהנחיית חוקרים ממרכז הסרטן Johns Hopkins Kimmel, שפורסמה בינואר בכתב העת JNCI Cancer Spectrum.
   החוקרים מאוסטרליה, דנמרק, אנגליה, נורבגיה וארה"ב סקרו 22 מחקרים תצפיתיים שבדקו את ההשפעה של צריכה תזונתית של פולי סויה וליגננים, תרכובות שנמצאות גם במגוון מזונות הכוללים זרעים ואגוזים, ירקות ממשפחת המצליבים, זרעי פשתן ותה ירוק על הישנות ותמותה של סרטן השד, כמו גם על תמותה מכל הסיבות.
   זה כלל 11 מחקרים על איזופלבונים של סויה, 3 על ירקות ממשפחת המצליבים, שניים של תה ירוק, 3 על ליגננים ו-3 על אנטרולקטון (enterolactone), מטבוליט שנוצר במעיים על ידי חיידקי מעי.
   איזופלבונים של סויה היו קשורים בסיכון מופחת של 26% להישנות סרטן השד. התוצאות היו בולטות ביותר בקרב ניצולות לאחר גיל המעבר. הפחתת הסיכון הגדולה ביותר נראתה ב-60 מיליגרם ליום. זה שווה ערך לשתיים עד שלוש מנות ביום, כאשר מנה אחת שווה לכוס משקה סויה, 85 גרם טופו או חצי כוס פולי סויה מבושלים.
   ההשפעה של צריכת סויה על הסיכון לתמותה הייתה קטנה יותר (12%) ונראתה בעיקר ב-20-40 מ"ג ליום, או מנה אחת עד שתיים.
   ממצא נוסף, שדווח לראשונה במטה-אנליזה, מתייחס לאנטרולקטון, תרכובת שעברה מטבוליזם מליגננים. נמצא כי אנטרולקטון מפחית את הסיכון לתמותה ספציפית לסרטן השד ב-28% ומוות מכל סיבה שהיא ב-31%, במיוחד בנשים לאחר גיל המעבר (ירידה של 35% במוות מכל סיבה שהיא).
   קשה לחשב את המינון היעיל של ליגננים בתזונה מממצאי אנטרולקטון אלה, מכיוון שמיקרוביום המעי הממלא תפקיד בחילוף החומרים משתנה בין אנשים.
   ממצאים נוספים:
   • צריכת תה ירוק מעידה על הפחתת הסיכון להישנות סרטן השד ב-44% בנשים עם סרטן שד בשלב I או II. ההשפעה הגדולה ביותר נראתה מצריכת שלוש עד חמש כוסות ביום ומחמש כוסות או יותר ביום, כפי שתועד בשני מחקרים יפניים.
   • בקרב אלו שצרכו ליגננים לפני אבחון סרטן השד, הייתה ירידה לא מובהקת בסיכון של 34% בתמותה ספציפית לסרטן וירידה של 19% בכל גורמי המוות בנשים לאחר גיל המעבר.
     החוקרים כמובן חושבים שאין לראות במזונות ובפיטונוטריינטים אלו חלופות לטיפול רפואי ו/או ניתוח.
     https://www.hopkinsmedicine.org/news/newsroom/news-releases/2024/01/natural-compounds-derived-from-soy-and-other-plants-reduce-breast-cancer-recurrence-and-improve-survival-research-shows
   • מחקרים נוספים המראים את הקשר בין פיטואסטרוגנים וליגננדים מפשתן וסויה [1][2][3].
4. *** תוספת אוגוסט 25 – סויה וסרטן השד
   סקירה מדעית עדכנית מציעה פרשנות חדשה ומורכבת בנוגע לתפקידם של רכיבי הסויה השונים בסיכון לסרטן השד, ומטילה ספק במסקנות חד-משמעיות ממחקרים קודמים.
   מטרת הסקירה הייתה לקבוע את תפקידם של סויה ואיזופלבונים בסיכון לסרטן השד, במיוחד לאור ממצאים סותרים הקיימים בספרות המדעית. המאמר בחן את המגבלות במחקרי אוכלוסייה שונים והציע ניתוח מחודש של הנתונים הקיימים, תוך ניסיון ליישב את הסתירות הקיימות.
   המאמר מבוסס על סקירת ספרות נרחבת, שכללה ניתוח נתונים ממחקרים בתרביות תאים שמטרתן להבין את ההשפעה הביולוגית הישירה של איזופלבונים על תאי סרטן השד, ניסויים בבעלי חיים שהעריכו את ההשפעה של חשיפה לסויה בשלבי חיים שונים, מחקרים קליניים התערבותיים בנשים שבדקו את ההשפעה של צריכת איזופלבונים במינונים שונים על בריאות השד בנשים לפני ואחרי גיל המעבר ומחקרי אוכלוסייה (מקרה-ביקורת ועוקבה), שניתחו עשרות מחקרים שונים מכל העולם, עם דגש על הערכת האמינות שלהם, תוך התייחסות לגורמים מבלבלים שנכללו או הושמטו בניתוח.
   הממצאים העיקריים של המחקר:
   בדיקות מעבדה: איזופלבונים בריכוזים הנעים בין 0.1-1 מיקרומולר עלולים לעודד התרבות של תאי סרטן שד תלויי אסטרוגן (ER+). בריכוזים נמוכים יותר, לא נצפתה השפעה, ואילו בריכוזים גבוהים מאוד נצפתה מוות תאי (אפופטוזיס).
   מחקרים בבעלי חיים: בניסויים על מכרסמים, נצפה כי חשיפה מוקדמת (בשלבי חיים מוקדמים) למינוני איזופלבונים נמוכים עשויה למנוע התפתחות גידולים מאוחר יותר. לעומת זאת, במודלים שהושתלו בהם תאי סרטן שד אנושיים, איזופלבונים במינונים הנפוצים בתזונה אנושית עלולים להאיץ את צמיחת הגידולים.
   מחקרים קליניים: בנשים בריאות לפני גיל המעבר, צריכה של 50–45 מ"ג איזופלבונים ביום הראתה השפעה אסטרוגנית על רקמת השד. בנשים עם סרטן שד תלוי אסטרוגן, מחקר בודד הראה עלייה בביטוי של גנים הקשורים להתפשטות תאים.
   מחקרי אוכלוסייה: תוצאות מחקרי האוכלוסייה על סויה וסרטן השד באסיה היו לא עקביות ובעלות אמינות נמוכה, וניתן לייחס זאת בעיקר לשינויים באופן צריכת הסויה. בעבר, צריכה מתונה של סויה שהוכנה באופן ביתי ומסורתי הראתה השפעה מגינה, ככל הנראה בשל פעולתם המשותפת של רכיבים כמו סיבים, חלבונים ופפטידים המרכיבים את מטריצת הסויה. לעומת זאת, במחקרים מאוחרים יותר, נצפתה עלייה בצריכת מוצרי סויה תעשייתיים עם ריכוזי איזופלבונים גבוהים יותר. ההשערה היא שעלייה זו בריכוז עלולה הייתה לקזז את ההשפעות החיוביות של שאר הרכיבים, וליצור השפעה מנוגדת על הגוף. בנוסף, חוסר התאמה בין נתוני צריכת המזון לרמות האיזופלבונים בדם, הטיית זיכרון והזנחת גורמים מבלבלים תרמו גם הם לאי-העקביות בממצאים.
   החוקרים למעשה נותנים פרשנות חדשה לפיה מטריצת הסויה, על שלל מרכיביה (סיבים, חלבונים ופפטידים), עשויה להיות בעלת השפעה מגינה מפני סרטן השד. לעומת זאת, האיזופלבונים, בייחוד במינונים גבוהים הנצרכים ממוצרי סויה תעשייתיים, עלולים להאיץ את צמיחתם של תאי סרטן שד תלויים באסטרוגן.
   
   המחקר מחזק את הטענות שהעליתי על חשיבות הצריכה האורגנית והלא-מעובדת. הוא מסביר כיצד הריכוז הגבוה של איזופלבונים במוצרים תעשייתיים יכול לשנות את השפעת הסויה כולה, ולקזז את היתרונות של רכיבים אחרים כמו סיבים ופפטידים. כמו כן המחקר לא מציג את האיזופלבונים: כמזיקים, אלא מוסיף כי ההשפעה שלהם על סרטן השד היא תלוית מינון וסוג הגידול, וכי יש להיזהר מצריכתם בכמויות גדולות, במיוחד כאשר ישנו גידול תלוי אסטרוגן.
   
   לבסוף הוא מציע גישה מאוזנת יותר, הממליצה על צריכה מבוקרת של סויה על רכיביה, תוך מודעות להבדלים בין סוגי המוצרים השונים.

למאמר המרכז על סרטן השד מניעה וטיפול היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה