תרופות הורמונליות והקשר לסרטן שד

נשים בגיל המעבר נעזרות בתרופות הורמונליות סינתטיות (HRT).
בישראל מדברים על 150-200 אלף נשים.
הסיבות להמלצה של לקיחת תרופות אלה הן מניעת גלי חום בגיל המעבר (כאשר המחזור החודשי מפסיק). למשל באתר של הכללית, כך זה מוצג:

טיפול הורמונלי מונע תסמינים של גיל המעבר כמו גלי חום והזעה. הוא גם מגן על העצמות ועל הלב, אך חשוב להתחיל אותו בזמן: לפני גיל 60 ופחות מ־10 שנים לאחר תום הווסת
https://www.clalit.co.il/he/your_health/womens/hormontreatment.aspx

כאשר בודקים את הלך הדברים בעולם המדעי לגבי טיפול הורמונלי חלופי רואים זיגזגים לכאן ולכאן, כלומר אין חד משמעיות ביכולת לנתח מחקרים.
למשל בשנת 2002 יצא מחקר גדול של המכון האמריקאי לבריאות האשה (WHI) שהראה שכן מעלה סיכון לסרטן שד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11851540

בשנת 2012 יצא מסמך הצהרה בנושא טיפול הורמונלי חלופי לגיל הבלות על פי האגודה הצפון אמריקאית למנופאוזה, שמשנה את הדיעה וההמלצות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22367731

ואז בא המחקר האחרון שפורסם באוגוסט 2019 בג'ורנל הרפואי THE LANCET והוא קובע כך:
שימוש של 5 שנים בתחליפי הורמונים מגיל 50 מעלה סיכון לסרטן שד בגילאים 50-69. (בסוגריים אתן דוגמה מספרית לכל 100 אלף נשים)
תרופות שמכילות שילוב של אסטרוגן עם פרוגסטרון 1 לכל 50 נשים (2000)
תרופות שמכילות אסטרוגן ופרוגסטרון לסירוגין 1 ל- 70 (1430)
תרופות שמכילות רק אסטרוגן 1 ל- 200 (500)
כל המספרים האלה מוכפלים פי 2 אם השימוש בתרופה הינו למשך 10 שנים.

הערה חשובה לגבי 'חלון ההזדמנויות': בהקשר של טיפול הורמונלי חלופי בגיל המעבר, קיים מושג ברפואה המודרנית המצביע על כך שהטיפול נחשב בטוח ויעיל יותר כאשר הוא מותחל בסמוך לתחילת גיל המעבר (לרוב, עד עשר שנים מהפסקת המחזור האחרון או לפני גיל 60). הדבר מתייחס בעיקר להפחתת סיכונים קרדיווסקולריים (מחלות לב וכלי דם). עם זאת, חשוב להבין שממצאי המחקר הנ"ל מ-2019 מדגישים כי גם בתוך 'חלון' זה, הסיכון המוגבר לסרטן שד כתוצאה מטיפול הורמונלי משולב עדיין קיים ומשמעותי, ובייחוד עם שימוש ממושך, כפי שפורט במספרים לעיל.

עכשיו על כף המאזניים גלי חום מול סרטן שד.

*** תוספת יוני 25 – התמונה מתבהרת גם בקרב נשים צעירות יותר

בעוד שמרבית המחקרים מתמקדים בנשים בגיל המעבר ואחריו, ניתוח משותף רחב היקף של עשרות מחקרים פרוספקטיביים, שפורסם ביוני 25 בכתב העת Lancet Oncology שפך אור חדש על הקשר בין טיפול הורמונלי לסרטן שד בקרב נשים צעירות. המחקר כלל כמעט חצי מיליון (459,476) נשים בגילאי 16-54. המחקר נערך במגוון מדינות מצפון אמריקה, אירופה, אסיה ואוסטרליה – מה שהופך אותו למקיף וחזק במיוחד.

מדוע נשים צעירות מקבלות טיפול הורמונלי?

לרוב, אנו מקשרים טיפול הורמונלי לגיל המעבר.
השחלות הן בלוטות קטנות בצורת אליפסה הממוקמות משני צידי הרחם. הן מייצרות ומאחסנות את הביציות ומייצרות הורמונים חשובים – בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון – השולטים במחזור החודשי וההיריון. אולם, הן אינן מפסיקות לתפקד כאיבר אנדוקריני פעיל גם לאחר גיל המעבר, וממשיכות לייצר הורמונים כמו טסטוסטרון ואנדרוסטנדיון, שלהם תפקיד קריטי בחשק המיני, תפקוד מטבולי תקין, חוזק שרירים ועצמות, בריאות גניטורינארית (מערכת מין-שתן), מצב רוח ותפקודים קוגניטיביים.

בטווח גילאים זה, הסיבות לנטילת טיפול הורמונלי הן מגוונות ומשקפות דילמות רפואיות מורכבות, החל ממצבי חירום רפואיים שבהם הטיפול חיוני להצלת חיים ואיכות חיים, ועד הקלה על תסמינים במצבי מעבר.

1. אי ספיקת שחלות מוקדמת (POI), מצב בו השחלות מפסיקות לתפקד לפני גיל 40.
2. כריתת שחלות דו-צדדית מוצעת לרוב כ"טיפול" מונע לנשים עם סיכון לסרטן הורמונלי. מדובר באחוז גבוה של נשים שעוברות הליך זה. סיבות אחרות יהיו כחלק מכריתת רחם, מצבים פתולוגיים אחרים בשחלה: במקרים של גידולים (שפירים או ממאירים) בשחלות, ציסטות גדולות או אנדומטריוזיס חמורה הפוגעת קשות בשחלות .
   ויש לכך השלכות עתידיות אפשריות שחשוב להכיר למען בחירה מושכלת. את הידע תמצאו במאמר שלי: "הסרת שחלות עשויה להאיץ את תהליך ההזדקנות ובעיות בריאותיות נוספות".
3. תסמיני פרי-מנופאוזה חמורים: נשים בשנות ה-40 המאוחרות או תחילת שנות ה-50, החוות תסמינים קשים במעבר לגיל המעבר, עשויות לקבל טיפול הורמונלי כדי להקל עליהם.

ממצאי המחקר מצביעים על תמונה מורכבת וסימן אזהרה לאוכלוסיה די גדולה של משתמשות בגילאי 16-54:

• לא נמצא קשר משמעותי כולל בין טיפול הורמונלי לבין סרטן שד המאובחן לפני גיל 55.
• בקרב נשים שקיבלו טיפול באסטרוגן בלבד שהיה לרוב לאחר כריתת רחם), המחקר מצא קשר הפוך לסרטן שד בגיל צעיר.
• לעומת זאת, טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטין (הניתן בדרך כלל לנשים שרחמן לא הוסרו) הראה קשר מובהק לסיכון גבוה יותר לסרטן שד. קשר זה היה חזק יותר בשימוש ממושך של מעל שנתיים (18%+), ובקרב נשים עם רחם ושחלות (15%+).
• הקשר לסוגי סרטן אגרסיביים: נקודה קריטית במחקר זה היא שהסיכון המוגבר כתוצאה מטיפול משולב (EPT) היה חזק יותר באופן משמעותי עבור סוגי סרטן שד אגרסיביים יותר, כמו סרטן שד שלילי לקולטני אסטרוגן (44%+) וסרטן שד טריפל-נגטיב (50%+).

ומה המשמעות של זה עבור נשות ישראל? על פי נתוני הלמ"ס נכון , בסוף 2023 חיו בישראל כ-4,949,800 נשים. מתוכן, כ-2.55 מיליון נשים נמצאות בטווח הגילאים 16-54. המחקר מצביע על כך שכ-6% מהנשים בקבוצת גיל זו השתמשו בטיפול הורמונלי משולב. אם נתון זה משקף את המצב בישראל, הרי שמדובר בכ-153,000 נשים ישראליות הנוטלות תכשיר משולב זה, ונמצאות בסיכון מוגבר לסרטן שד, ובמיוחד לסוגים אגרסיביים של המחלה, כפי שהודגם במחקר. נתון זה מדגיש את הרלוונטיות הקלינית והציבורית של ממצאי המחקר.

ניתוח המעגל שאינו פותר את השורש – כשל מחשבתי עמוק בגישה הרפואית

גורמים סביבתיים במיוחד כימיקלים משבשי אותות אנדוקריניים גורמים לבעיות פריון, סרטנים הורמונליים נשיים, שחלות פוליציסטיות, מנופאוזה ואוסטיאופורוזיס. לזה יכולים להצטרף גם טראומות ועניינים רגשיים, יושבנו ויתר אורחות חיים לא בריאים. ובמקום להתמודד עם שורש הבעיה – הרפואה מציעה לעיתים קרובות התערבויות אגרסיביות אלה. מה שיוצר בעיות חדשות שגן הגורמים לא מוסרים אלא רק התוצאות ולכן הרבה םעמים דברים חוזרים רק במקום אחר. כלומר לא רק שהדרך אינה פותרת את הבעיה המקורית, אלא עלולה להחמיר בעיות אחרות וליצור סיכונים חדשים. למשל סרטן שד, דמנציה, וקשת רחבה של מחלות כרוניות נוספות.

במודל זה, נראה כי הפארמה מציגה לעיתים קרובות מעגל של 'בעיה-פתרון-בעיה-פתרון' – מודל שאינו מכוון לבריאות אמתית או לריפוי שלם, אלא לניהול מתמיד של מצבים רפואיים וליצירת תלות ארוכת טווח בהתערבויות חיצוניות.
הדבר מחייב אותנו, כפרטים וכחברה, לבחון בביקורתיות כל המלצה רפואית. עלינו לדרוש התייחסות מעמיקה לשורשי המחלה, להבין שטיפולים אגרסיביים עלולים להזיק אם אינם מטפלים בשורש, ולהעדיף ככל הניתן גישות הוליסטיות שמטרתן לחזק את הגוף באופן טבעי, לתמוך ביכולותיו לסלק רעלים, לטפל בדלקת ולשמר את האיזונים העדינים והמורכבים שבו, במקום התערבות קיצונית.

ומה בכל הקשור למתן הורמונים כאמצעי מניעה להריון?

*** תוספת מרץ 23
ניתוח נתונים על ידי חוקרים מהיחידה לאפידמיולוגיה וסרטן של אוכלוסיית אוקספורד הראה שכל סוג של אמצעי מניעה הורמונליים עלול להגביר את הסיכון לסרטן השד.
הממצאים פורסמו במרץ 23 בג'ורנל PLOS Medicine
המחברים מציינים כי מחקרים קודמים הראו ששימוש בגלולה המשולבת למניעת הריון, המשלבת אסטרוגן ופרוגסטוגן, היתה קשורה לעלייה קטנה בסיכון לחלות בסרטן השד שיורד לאחר הפסקת השימוש.
כמו כן ציינו החוקרים שהשימוש באמצעי מניעה המכיל פרוגסטוגן בלבד עלה משמעותית בשנים האחרונות, אך המידע על הקשר שלהם לסיכון לסרטן השד היה מוגבל.
בשנת 2020, היו מרשמים רבים שהונפקו באנגליה לאמצעי מניעה אוראליים המכיל פרוגסטוגן בלבד, כפי שהיו למניעת הריון משולבת.
החוקרים ניתחו נתונים של 9,498 נשים שפיתחו סרטן שד חודרני בין הגילאים 20 עד 49 ו-18,171 נשים בעלות התאמה הדוקה ללא סרטן שד אשר פעלו כביקורת.
הנתונים נאספו על ידי ה-Clinical Practice Research Datalink (CPRD).
ל-44% מהנשים עם סרטן השד ול-39% מהנשים ללא סרטן השד שנכללו במחקר היה מרשם לאמצעי מניעה הורמונלי בממוצע שלוש שנים לפני האבחנה, כמחצית מהן קיבלו מרשם למניעת הריון פרוגסטוגן בלבד.
הנתונים שימשו לחישוב עוצמת הקשר בין שימוש בכל סוג של אמצעי מניעה הורמונליים לבין הסיכון לסרטן השד. חישובים אלו הותאמו לאחר מכן כדי לקחת בחשבון גורמי סיכון מבוססים כגון מדד מסת הגוף (BMI), מספר הלידות המתועדות והזמן מאז שהאישה ילדה.
החוקרים שילבו את תוצאות ה-CPRD על שימוש באמצעי מניעה פומיים עם אלו ממחקרים אחרים שפורסמו בעבר כדי להעריך סיכונים עודפים מוחלטים, כלומר המספר הנוסף של נשים שצפויות לפתח סרטן שד באלו שהשתמשו באמצעי מניעה אוראליים בהשוואה לאלו שלא.

בנתוני ה-CPRD, הייתה עלייה משמעותית בסיכון לסרטן השד הקשורה לשימוש באמצעי מניעה הורמונליים, ללא קשר לשאלה אם אמצעי המניעה שנרשם לאחרונה היה תכשיר פומי משולב (אסטרוגן ופרוגסטוגן) (23%), תכשיר פומי בלבד (פרוגסטוגן). 26%), פרוגסטוגן בזריקה (25%), או התקן תוך רחמי משחרר פרוגסטוגן (32%).
בנתוני ה-CPRD, הסיכון המוגבר לסרטן השד הקשור לשימוש באמצעי מניעה אוראלי ירד לאחר הפסקת השימוש: שנרשם עד לפני שנה (33%); שנרשם עד לפני 1-4 שנים (17%); שנרשם עד לפני חמש שנים או יותר (15%).
עוד הוסיפו החוקרים כי כאשר הממצאים לגבי אמצעי מניעה עם פרוגסטוגן בלבד שולבו עם מחקרים שפורסמו בעבר, היה סיכון מוגבר לסרטן השד במשתמשים נוכחיים ואחרונים בכל ארבעת סוגי התכשירים המכילים פרוגסטוגן בלבד: דרך הפה (29%), בהזרקה (18%), מושתלים (28%), והתקנים תוך רחמיים (21%).
החוקרים העריכו כי הסיכון העודף המוחלט לפתח סרטן שד במשך תקופה של 15 שנים בנשים עם חמש שנות שימוש באמצעי מניעה אוראליים נע בין שמונה מתוך 100,000 נשים לשימוש מגיל 16-20; ל-265 מתוך 100,000 לשימוש מגיל 35-39. כלומר הסיכון עולה תלוי גיל השימוש.
https://www.ceu.ox.ac.uk/news/any-type-of-hormonal-contraceptive-may-increase-risk-of-breast-cancer?ref=image

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה