התרחקות האדם מהטבע וכיצד משפיע על הבריאות – יד מכוונת?

האם ידעתם שלפני 100 שנים בסך הכל 20% מאוכלוסית העולם חיה בערים? ולפני כן עוד פחות?
האם ידעתם שהיום יותר מ-50% מהאנשים בעולם חיים בעיר ושעוד 30 שנים מעריכים שיגיעו ל-70%?

תהליך העיור (אורבניזציה) החל במאה ה-18, בעקבות המהפכה התעשייתית שגרמה למעבר מהיר של אוכלוסיות עצומות מהכפרים אל הערים. סחף של המונים מהכפר אל הערים הגדולות ואל חיים בצפיפות, בתנאים ירודים ובעוני יחסי – רק כדי לזכות בעבודה במפעלים שצצו בהמוניהם בעיר.
אז גורמים לנו (יד מכוונת) לעבור לעיר כי:
יש יותר תעסוקה ופרנסה.
מגוון גדול יותר של מקומות בילוי.
חיי חברה הרבה יותר תוססים.
יותר קרוב לרפואת חרום
יותר היצע ותחרות בכל השירותים.
יותר! יותר! יותר!
אבל היום אנחנו מבינים שזה גם יותר מזוהם דבר שפוגע בכל החיים על 'ארץ'
ושזה מרחיק אותנו מהטבע ומרחיק אותנו מעצמנו.

וגם אנחנו יותר חשופים ל"מגפות" בגלל הקרבה הפיזית והצפיפות.

להלן מאמר שפורסם ב-2015 עם הכותרת: איך משפיע תהליך העיור על התפרצויות של מגפות זיהומיות.

How urbanization affects the epidemiology of emerging infectious diseases
https://www.tandfonline.com/doi/full/10.3402/iee.v5.27060

והמסקנה שלו: תכנון ראוי של העיר ומעקב יכולים להיות כלים עוצמתיים להגנה על בריאות הציבור ומניעת מחלות מדבקות.

אנחנו בני האדם, חלק בלתי נפרד מהטבע!

ככל שנתרחק ממנו וככל שנעשה דברים כנגדו ולא איתו. אנחנו פוגעים אך ורק בעצמנו.

העולם המודרני הולך לכיוון לא טוב!

התעשיות מזהמות את הטבע, והממשל מכוון את האנשים לישובים עירוניים שם נמצאת פרנסה ושם נמצאים כל שאר המוסדות אותם אנחנו "חייבים" כדי "לשרוד".

במחקר שפורסם בפברואר 19 בג'ורנל PNAS שכלל 900,000 דנים, במצבים סוציואקונומיים שונים (כדי לשלול את המצב הסוציואקונומי כמקור להשפעה נוספת) וסקר במשך 28 שנים (1985-2013), מצא שילדים שחיים בסביבה אורבנית היו ב-55% יותר בסיכון לבעיות נפשיות/פסיכיאטריות.
המחקר גם מצא שככל שילדים יותר נחשפים לטבע עד גיל 10, כך יגדל הסיכוי לבריאות מנטלית בהמשך חייהם.
החוקרים המליצו באופן גורף שחשוב לשמר את הסביבה הטבעית גם בישובים עירוניים ושיהיה יותר ירוק ועצים. והם ציינו שלא מדובר רק בזיהום הסביבתי שקיים יותר בישובים עירוניים, אלא הרבה מעבר לזה.

במאמר מדצמבר 19 בג'ורנל Environmental Pollution מראים בעצם כמה אנחנו מתרחקים מהמקור החשוב ביותר עבורנו (אדמה, עצים, מים, שמש = טבע).
המאמר מראה שקיים קשר הדוק לכך שאנשים שחיים בסביבה ירוקה נמצאים בסיכון נמוך בהרבה לפתח מחלות מטבוליות. סוכר גבוה בדם, השמנת יתר, לחץ דם גבוה ושומנים בדם. דברים שלאורך זמן מעלים סיכון להרבה מחלות מהן מתים הרבה אנשים בעולם המערבי בטרם עת. סוכרת, מחלות כלי דם, לב ושבץ!

מסקנות המאמר:
"גידול שטחים ירוקים סביב מגורים נקשר לסיכון נמוך יותר לתסמונת מטבולית. הממצאים שלנו מצביעים על כך ששטחים ירוקים עשויים להגן על בריאות הלב וכלי הדם-מטבולית."

*** תוספת דצמבר 25 – ההשפעה על הכשירות האנושית
בעקבות הדיון הקיים על סכנות העיור המואץ (מעבר של למעלה מ-50% מהאוכלוסייה העולמית לערים וההשפעה על מגפות, בריאות הנפש והמטבוליזם), סקירה מקיפה ודרמטית שפורסמה בנובמבר 25 בכתב העת Biological Reviews מסכמת ראיות מדעיות המצביעות על כך שהשינוי המהיר שחוותה סביבת האדם ב-300–200 השנים האחרונות יצר "חוסר התאמה סביבתית אבולוציונית" (Environmental Mismatch Hypothesis) חסר תקדים. המחקר נערך על מנת לבחון האם קצב השינוי הקיצוני, המאפיין את האנתרופוקן (התקופה הגיאולוגית הנשלטת על ידי האדם), עולה על יכולת ההסתגלות הביולוגית שלנו ובכך מאיים על הכשירות האבולוציונית האנושית – כלומר, על היכולת שלנו לשרוד ולהתרבות לאורך זמן.

החוקרים בחנו את ההשפעה של סביבות מתועשות, המכונות כיום "המין העירוני-פנימי" (בשל העובדה שאנשים מבלים בממוצע כ-93% מזמנם בתוך מבנים), על ארבע פונקציות ביולוגיות קריטיות להישרדות: רבייה, חסינות, קוגניציה וכושר גופני. הממצאים הצביעו על פגיעה עקבית בכל ארבעת המדדים בסביבות אלו. הראיה המטרידה ביותר נגעה לתפקוד הרבייתי, כאשר החוקרים ציינו שגורמים סביבתיים כתוצאה מהתיעוש אחראים לירידה של מעל 50% בריכוז הזרע הגלובלי מאז 1973. הפגיעה נגרמת, בין היתר, מחשיפה מואצת למזהמי אוויר בערים ולקשת רחבה של כימיקלים משבשי אנדוקרינית כדוגמת פתלטים ומיקרופלסטיק – חלקיקים מיקרוסקופיים אשר מצטברים ברקמות ופוגעים ישירות בייצור הזרע והביציות. בנוסף, המחקר הדגים פגיעה חמורה בתפקוד החיסוני, כולל עלייה בסיכון למחלות דלקתיות ואוטואימוניות, בין היתר עקב אובדן מגע עם מיקרואורגניזמים סביבתיים החיוניים לוויסות המערכת החיסונית (המכונה היפותזת החברים הוותיקים).

כאן נכנס הממצא הקליני המכריע: צוות המחקר של ד"ר קולין שו מאוניברסיטת ציריך, שהוביל את הסקירה, ערך ניסוי קליני ישיר שבו 160 נבדקים שהו שלוש שעות בסביבה עירונית לעומת יער טבעי. המטרה הייתה למדוד שינויים ביו-פיזיולוגיים מיידיים. בניסוי, הנבדקים ביער נדרשו "להתגלגל בבוץ ולחבק עצים" כדי למקסם את החשיפה. הממצאים היו חד-משמעיים: בעת השהות בסביבה הטבעית, אנשים הראו ירידה משמעותית בלחץ הדם, שיפור בתגובה החיסונית ומצב פסיכולוגי משופר. לעומת זאת, החשיפה לסביבה העירונית הובילה לעלייה בלחץ הדם ולתגובות סטרס פיזיולוגיות ופסיכולוגיות חזקות.

החוקר הראשי, ד"ר שו, מסביר את הפגיעה באמצעות תגובת הסטרס הלא-מותאמת שלנו. לדבריו, בעבר האבולוציוני הותאם הגוף להתמודד עם סטרס אקוטי (כמו מפגש עם "אריה") – תגובת "הילחם או ברח" יקרה אך חולפת, שאחריה נדרשת התאוששות. כיום, הסטרס הכרוני בעיר (רעש תנועה, לחץ בעבודה, קונפליקטים) מפעיל את אותה תגובה עצבית חזקה של אדרנלין וקורטיזול, אך בלי ההתאוששות. הגוף מגיב "כאילו מול אריה אחרי אריה אחרי אריה". כתוצאה מכך, לחץ כרוני זה הוא גורם מתווך מרכזי שמחליש את כל ארבע הפונקציות – הוא מאיץ דלקת, משבש את המטבוליזם ופוגע בקוגניציה. הוכח כי שהות ביער מקלה על הסטרס גם באמצעות פיטוצידים (תרכובות נדיפות שמשחררים עצים), המציעים יתרונות לחיסון.

מסקנות החוקרים היו כי חוסר ההתאמה נובע משילוב של שני מנגנונים: ראשית, חשיפה לגורמים מזיקים חדשים (זיהום ורעש); ושנית, אובדן המרכיבים החיוניים (מיקרואורגניזמים ופיטוצידים).

הראיות הדרמטיות של הסקירה מעניקות חותם כשירות אבולוציונית לכל הטיעונים שהוצגו לעיל. המחקר מאשר שהדאגה שלנו אינה רק מהשפעות על אורח חיים או "איכות חיים", אלא על בסיס הישרדותי גרידא. הוא מחבר בין הפגיעה בבריאות הנפש והעלייה במחלות מטבוליות לבין הפגיעה בפוריות ובתפקוד החיסוני, ומספק מסגרת תיאורטית אחת ומדעית המסבירה מדוע חשיפה יומיומית ומכוונת לטבע היא לא פריבילגיה, אלא צורך ביולוגי הכרחי להישרדותו של המין האנושי.
https://www.news.uzh.ch/en/articles/news/2025/into-the-woods.html

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים