חשיבות המיקרוביום במניעת מחלות לב גם כשיש פגם גנטי

מבוא: המיקרוביום – מפעל הכימיה הפנימי של הגוף

המעי האנושי מכיל טריליוני חיידקים, הנקראים ביחד מיקרוביום המעי, אשר עשויות להיות להם השפעות חיוביות ושליליות על בריאות האדם.
כשהם מאוזנים הם מתפקדים כמפעל כימיה פנימי המייצר תרכובות רבות המקדמות בריאות טובה. עם זאת, אורח חיים לא בריא – תזונה מעובדת, עישון, חוסר פעילות גופנית וחשיפה לתעשיות מזהמות אחרות דרך האוויר, מים והמזון – עלולים לשבש את האיזון, ולהוביל את המיקרוביום לייצר במקום זאת תרכובות שעלולות לעורר הפרעות כרוניות מרובות, כולל מחלות כלי דם ולב.

רקע מקיף: פענוח הקשר בין המיקרוביום ואי-ספיקת לב

*** תוספת אוגוסט 25
מחלת לב וכלי דם היא גורם התמותה המוביל בעולם, ושיעורי התמותה מאי-ספיקת לב נותרים גבוהים למרות הטיפול התרופתי. מאמר שפורסם בנובמבר 25 בכתב העת Genes & Diseases נכתב מתוך צורך דחוף לפתח טיפולים חדשניים ויעילים יותר תוך התמקדות בפענוח תפקידו של מיקרוביום המעי בהתקדמות אי-ספיקת לב, מתוך מטרה לגשר על פער הידע הקיים ולסלול את הדרך לגישות טיפוליות חדשות.
המחקר מסכם, מנתח ומאחד נתונים ממחקרים קיימים רבים כדי להציג תמונה מקיפה על הקשר בין המיקרוביום ואי-ספיקת לב. הוא מתמקד במנגנונים המולקולריים והתאיים שבהם תוצרי המטבוליזם של חיידקי המעיים משפיעים על הלב ועל גורמי הסיכון – גישה טיפולית פוטנציאלית לטיפול ומניעת נזק ללב.

ממצאי המחקר העיקריים:

• השפעה ישירה: המחקר מצא שאי-ספיקת לב מובילה לירידה באספקת הדם למעיים ולעלייה בחדירותם. כתוצאה מכך, חיידקים ורעלנים עלולים לחדור לזרם הדם, ולעורר דלקת כרונית מערכתית שתורמת להתקדמות המחלה.
• השפעה עקיפה (מטבוליטים): החוקרים מפרטים כיצד תוצרי חילוף החומרים של המיקרוביום משפיעים על הלב:
  • טרימתילאמין N-אוקסיד (TMAO): חומר זה נוצר במעיים על ידי חיידקים מחומרים שמקורם במזון (כמו כולין). המחקר מצא כי הוא מקדם טרשת עורקים, דלקת ויצירת קרישי דם, ותורם להיפרטרופיה (הגדלת שריר הלב) ופיברוזיס בשריר הלב
  • חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs): חומצות אלו נוצרות על ידי חיידקי מעיים בתהליך תסיסה של סיבים תזונתיים. הן נחשבות למועילות מאוד, אך רמותיהן נמוכות בחולי לב, וזה תורם להחמרה במחלה.
  • חומצות מרה (BAs): אף על פי שחומצות מרה מיוצרות בכבד, חלקן משתנות על ידי חיידקי מעיים. המחקר מציין שרמות חומצות המרה בפלזמה של חולי אי-ספיקת לב נמוכות באופן ניכר לעומת אנשים בריאים, וכי שינוי זה בהרכב החיידקים (עלייה ביחס בין חומצות מרה שניוניות לראשוניות) קשור באופן ישיר לשיעור הישרדות נמוך יותר בחולים. מחקרים נוספים מראים כי הצטברות חומצות מרה עלולה לגרום לדלקת בשריר הלב ולאי-ספיקת לב.
  • חומצות אמינו: המחקר מציין כי שינויים ברמות חומצות האמינו ונגזרותיהן, שהמטבוליזם שלהן מושפע מהמיקרוביום, יכולים להעיד על מחלה בשלבים מוקדמים. הן משפיעות על חילוף החומרים האנרגטי בלב באופן כפול:
    במצב של עודף אנרגיה (יותר מדי אוכל) הן עלולות להעלות את הסיכון למחלות לב. הוזכר קודם המטבוליט המיקרוביאלי TMAO שפוגע בכלי הדם והלב. החוקרים הזכירו גם את המטבוליט TMAVA, שהוא נגזרת של חומצת אמינו שרמות מוגברות שלו נמצאו קשורות לסיכון גבוה לתמותה.
    במצבים של מחסור קלורי/תזונתי הן יכולות לשמש כמקור דלק חלופי ללב ולשפר את תפקודו. למשל, התערבות במיקרוביום, כמו השתלת צואה (FMT), הראתה יכולת לשקם את חילוף החומרים בלב ולסייע בהפחתת דלקת.

החוקרים מדגישים את המיקרוביום כ"מטרה טיפולית" ואת הפוטנציאל של גישות כמו פרוביוטיקה, תזונה, והשתלת מיקרוביוטה צואתית (FMT) לשיפור הפרוגנוזה. הם מציינים כי יש צורך באסטרטגיות טיפוליות מותאמות אישית לכל מטופל, בהתאם להרכב המיקרוביום הייחודי שלו. בנוסף, הם מדגישים את הצורך במחקרים נוספים כדי להבין את המנגנונים המדויקים, וכן לחקור את האינטראקציה בין המיקרוביום לתרופות קונבנציונליות כדי לייעל את הטיפול.

*** תוספת פברואר 26 – המנגנונים המטבוליים שמאחורי ציר המעי-לב
בסקירה מדעית רחבת היקף שפורסמה בינואר 26 בכתב העת Nutrients, ביקשו חוקרים איטלקים לפענח את ה"שפה הכימית" שדרכה המיקרוביום מתקשר עם שריר הלב ומשפיע על יכולתו לייצר אנרגיה. הצורך במחקר נבע מההבנה שהלב הוא איבר בעל דרישות אנרגטיות עצומות, וכל שיבוש באספקת ה"דלק" המטבולי עלול להוביל להידרדרות מהירה לאי-ספיקה. החוקרים ביצעו ניתוח אינטגרטיבי של נתונים קליניים ומחקרי מנדל (Mendelian randomization) מהשנים 2025–2010, במטרה לבודד את המטבוליטים – אותן מולקולות קטנות הנוצרות על ידי חיידקי המעי – שקובעים את גורל התפקוד הלבבי.

הממצאים המרכזיים שופכים אור על שלושה מטבוליטים קריטיים שעד כה היו ב"שטח המת" של המחקר הקליני. החוקרים זיהו כי רמות גבוהות של PAGln (פנילאצטילגלוטמין, תוצר של פירוק חלבון מהחי) ושל TMAO (טרימתילאמין N-אוקסיד, הנוצר מפירוק כולין ולציטין), קשורות באופן ישיר לפגיעה במיטוכונדריה – "תחנת הכוח" של תאי הלב. נוכחותן של מולקולות אלו בדם מעוררת עקה חמצונית חריפה ופוגעת ב"גמישות המטבולית" של הלב, כלומר ביכולתו לעבור ביעילות בין שריפת שומנים לשריפת סוכרים לצורך הפקת אנרגיה. בנוסף, נמצא כי ייצור עודף של חומצות אמינו מסועפות שרשרת (BCAAs) על ידי מיקרוביום לא מאוזן (דיסביוזיס), מוביל לתנגודת לאינסולין בשריר הלב, מצב שמחליש את עוצמת ההתכווצות שלו לאורך זמן.

מנגד, המחקר הדגיש את חשיבותן של חומצות השומן קצרות השרשרת (SCFAs), ובראשן הבוטיראט, לצד נגזרות אינדול (Indoles) – מטבוליטים הנוצרים מפירוק חומצת האמינו טריפטופן על ידי חיידקים מועילים. חומצות אלו ונגזרות האינדול פועלות כ'דלק נקי' וכשומרי סף עבור הלב; הן מפעילות את מסלול ה-AMPK (חלבון המבקר את מאזן האנרגיה בתא), מחזקות את מחסום המעי כדי למנוע חדירת רעלנים דלקתיים, ובכך משפרות את יעילות השריר ומורידות את הדלקתיות בדפנות כלי הדם

הערך המוסף של מחקר זה טמון באישור הסופי שהוא מעניק לתיאוריית "ציר המעי-לב". בעוד שמחקרים קודמים התמקדו בעיקר בחדירות המעי (Leaky Gut), המחקר הנוכחי מוכיח כי המיקרוביום משפיע על הלב גם ברמה המולקולרית העמוקה ביותר – דרך ויסות האנרגיה של התא. הוא מחזק באופן קליני את הממצאים על "הגיל המיקרוביאלי" ומדד ה-DI-GM, בכך שהוא מספק את ההסבר הביו-כימי המדויק: המיקרוביום אינו רק מנבא מחלה, אלא הוא הגורם המנהל את המטבוליזם הלבבי. בכך, המחקר סוגר את הפער המדעי ומבסס את הצורך בטיפול משולב המשלב תזונה פרה-ביוטית ושיקום המיקרוביום כחלק בלתי נפרד מהפרוטוקול הקרדיולוגי המודרני.

הוכחה מדעית: המיקרוביום מנצח את הגנטיקה

מחלות לב וכלי דם נתפסות לעיתים קרובות כתוצאה של נטייה גנטית. התפיסה הרווחת היא כי אם קיים "פגם" גנטי, הסיכון להתפתחות מחלות אלו הוא בלתי נמנע. אמונה זו מותירה רבים בתחושה של חוסר אונים, כאילו גורלם הבריאותי כבר נקבע מראש על ידי הקוד הגנטי שלהם.
אך האם ייתכן כי לגופנו יש כלי אחר שיכול להתמודד עם אתגר זה? האם למיקרוביום, ה"גן השני" של גופנו, יש את היכולת להתערב ואף להתגבר על נטייה גנטית? מחקרים חדשניים מראים שהתשובה היא כן.

להלן מחקר מאוד מעניין מאוגוסט 2019, לגבי המיקרוביום במניעת מחלות לב וכלי דם במודל של עכברים.
לקחו עכברים עם נטיה גנטית לכולסטרול LDL גבוה עם סיכון מוגבר להיווצרות פלאקים בכלי הדם, שהם חלק עיקרי בגורמי סיכון להתקפי לב.
את העכברים חילקו ל- 3 קבוצות:

• קבוצה אחת קיבלה דיאטה דלת שומנים.
• קבוצה שניה קיבלה דיאטה מערבית (כזו שמעלה סיכון למחלות לב).
• קבוצה שלישית קיבלה דיאטה מערבית עם פפטידים (חלבונים), שאינם קיימים בטבע ושיוצרו במעבדה במיוחד עבור מחקר זה. אותם פפטידים הם סלקטיביים לחיידקים מסוימים ואינם פוגעים בחיידקים המועילים.

ההיפותזה היא שבמקום להרוג חיידקים, ניתן לחזק את ההרכב של החיידקים המועילים על ידי אותם חלבונים.

המחקר נעשה לתקופה של כ- 3 חודשים ונבדקו ערכים של כולסטרול ורמות הפלאקים בכלי הדם כמו כן ביומרקרים של דלקת. והם ראו שאלה שאכלו תזונה מערבית שקיבלו גם את אותם פפטידים היתה ירידה של 50 אחוז ברמות הכולסטרול בדם לעומת הקבוצה שלא קיבלה אותם וכמו כן מצב העורקים היה תקין. בקבוצה של דיאטה מערבית ללא אותם פפטידים היו גם ביומרקרים של דלקת בדם. גם בקבוצה דלת השומנים היו תוצאות דומות לאלה של התזונה המערבית ללא הפפטידים.

Toward novel therapeutics via directed remodeling of the gut microbiome

*** תוספת דצמבר 25 – הוכחה מדעית: המיקרוביום מנצח את הגנטיקה
מחקר מקיף וחדשני שפורסם בדצמבר 25 בכתב העת Nutrients, ביקש להעמיק אל תוך המנגנונים המולקולריים המקשרים בין תזונה, מיקרוביום ובריאות הלב, מתוך הבנה שהגנטיקה לבדה אינה מספקת הסבר מלא להתפתחות מחלות. המחקר התבסס על ניתוח אינטגרטיבי של מאות מחקרי עבר ומודלים ביולוגיים, במטרה לפענח כיצד אותות מהמעי מתורגמים לשינויים פיזיים במבנה הלב. הממצאים המרכזיים מדגישים את קיומו של "ציר מעי-לב" אפיגנטי, המנוהל על ידי תוצרי פירוק של חיידקים. החוקרים מצאו כי בוטיראט וחומצות שומן קצרות שרשרת נוספות (SCFAs – מולקולות דלק הנוצרות מהתססת סיבים במעי), פועלות כמעכבות של אנזימי היסטונים (HDAC). פעולה זו "משחררת" את ה-DNA ומאפשרת ביטוי של גנים מגינים כמו SIRT1, האחראי על אריכות ימי התא, ו-Nrf2, המשמש כ"מתג העל" של מערך נוגדי החמצון בגוף.

המחקר מציב את התזונה הים-תיכונית ותזונה מבוססת צומח (Plant-based) כמודלים האידיאליים להגנה על הלב, בזכות יכולתם לספק שפע של סיבים פרה-ביוטיים המזינים את החיידקים מייצרי הבוטיראט. בנוסף, המחקר מסמן את הצום לסירוגין (Intermittent Fasting) ואת ההגבלה הקלורית ככלים עוצמתיים במיוחד; הם נמצאו כמעוררים הישירים של מסלול ה-AMPK (חלבון המבקר את צריכת האנרגיה בתא), אשר משפר את הגמישות המטבולית של שריר הלב.
החוקרים גם זיהו רכיבים ביו-אקטיביים ספציפיים כבעלי השפעה קריטית: פוליפנולים (כמו רזברטרול מענבים וקוורצטין מבצל), סולפוראפן (מירקות מצליבים), ואומגה 3. רכיבים אלו פועלים כ"שליחים מולקולריים" המפעילים את ה-DNA באופן שמפחית דלקת ומונע חמצון שומנים.
מנגד, המחקר הראה כי רמות גבוהות של רעלנים כמו TMAO ו-LPS (רעלן דלקתי שדולף מהמעי), גורמות למתילציה – מעין "סגירה" כימית של הגנים המגינים. החוקרים הסיקו כי גמישותו של הלב תלויה באופן ישיר באיזון המטבוליטים הללו, כאשר נוכחות גבוהה של חיידקים מועילים הצליחה לנטרל השפעות של "גנים רעים" ולמנוע תהליכי הצטלקות (פיברוזיס) בלב.

הערך המוסף של מחקר זה טמון באישור הקליני הסופי שהוא מעניק לראיות הקודמות שלעיל: הוא הופך את הקשר בין המיקרוביום ללב מ"מתאם סטטיסטי" למנגנון ביולוגי מוכח של "תכנות מחדש". בעוד שמחקרים קודמים הראו שהמיקרוביום משפיע על רמות הכולסטרול, המחקר החדש מוכיח שהוא מחזיק ב"מפתח" לאפיגנטיקה של הלב דרך הפעלת מסלולי אנרגיה כמו AMPK ו-SIRT1. הוא מאשר כי אימוץ דפוסי תזונה ים-תיכוניים וצמחיים, לצד שימוש מושכל בצום לסירוגין, יוצר הגנה מולקולרית אקטיבית. בכך, המחקר סוגר את הפער המדעי ומבסס את המיקרוביום ככלי המרכזי שדרכו התזונה מנצחת את הגנטיקה ומונעת את הזדקנות המערכת הקרדיווסקולרית.

תרופות משנות מיקרוביום: הוכחות מבני אדם

*** תוספת פברואר 22 – תרופות משנות מיקרוביום
ממצאים של שינוי במיקרוביום המעי מאותגרים מכיוון שהם הושגו במחקרים על חולים הצורכים תרופות. לחולים במחלות לב ניתנות מספר תרופות שונות, שכל אחת מהן ידועה כמשנה את המיקרוביום של המעי. כתוצאה מכך, לא ברור אם תרופות או מחלות לב עצמן גרמו לשיבושים במיקרוביום המעי של אנשים עם הפרעות קרדיווסקולריות.
מקור בעיה נוסף טמון בעובדה שמחלות לב מתפתחות לרוב לצד השלבים המוקדמים של עודף משקל וסוכרת מסוג 2, המתאפיינים גם בשיבושים במיקרוביום במעיים. כלומר לא ברור אם זה הביצה או התרנגולת.
כדי לענות על שאלות קריטיות אלו, קונסורציום אירופי של חוקרים הקים את פרויקט המחקר MetaCardis במימון האיחוד האירופי בשנת 2012 כדי לחקור את תפקידם של חיידקי מעיים במחלות קרדיו-מטבוליות.
בשני פרסומים בפברואר 22 בכתב העת Nature Medicine, צוות חוקרים אירופאי-ישראלי מראה כיצד מתרחשות הפרעות גדולות במיקרוביום המעי של חולים הסובלים ממחלות לב

Metabolomic and microbiome profiling reveals personalized risk factors for coronary artery disease
Microbiome and metabolome features of the cardiometabolic disease spectrum

החוקרים גייסו 1,241 אנשים בגיל העמידה מדנמרק, צרפת וגרמניה, כולל אנשים בריאים, אנשים עם השמנת יתר וסוכרת מסוג 2 אך ללא מחלת לב, חולים עם אוטם שריר הלב, אנגינה פקטוריס או אי ספיקת לב. החוקרים כימתו כ-700 מיני חיידקים שונים והעריכו את תפקידם במיקרוביום המעי והשוו את הממצאים הללו ליותר מ-1,000 תרכובות שמסתובבות בדם כאשר רבות מהתרכובות הללו מקורן במפעל הכימיה הפנימי של המעי.
החוקרים מצאו שכמחצית מחיידקי המעיים ותרכובות הדם הללו שונו על ידי טיפול תרופתי ולא קשורות ישירות למחלות לב או לשלבי המחלה המוקדמים כמו סוכרת או השמנת יתר המתרחשים לפני האבחנה של מחלת לב. בין המחצית הנותרת, כ-75% מההפרעות במיקרוביום המעי התרחשו בשלבי המחלה המוקדמים של עודף משקל וסוכרת מסוג 2, שנים רבות לפני שהחולים הבחינו בתסמינים כלשהם של מחלת לב.
עם זאת, השינויים המוקדמים במיקרוביום נמשכו בחולים עם מחלת לב, אשר בנוסף הראו שינויים ספציפיים הקשורים למחלות לב בהרכב ובתפקוד המיקרוביום של המעי.
הן בשלב הדיסמטבולי המוקדם והן בשלבים המאוחרים של מחלת לב מאובחנת, המיקרוביום החולה התאפיין באובדן של תאי חיידקים וכישורים חיידקיים. בנוסף, המטופלים הראו הפלתה בסוגי חיידקים הידועים כמייצרים תרכובות מקדמות בריאות כמו חומצות שומן קצרות שרשרת ויותר סוגי חיידקים המייצרים תרכובות לא בריאות מחילוף החומרים של חומצות אמינו מסוימות בתזונה, כולין ו-L-קרניטין.
ניתוחים של תרכובות הדם שיקפו את חוסר האיזון של המיקרוביום של המעי.
החוקרים מציינים שעכשיו ברור שהפרעות גדולות מתרחשות במיקרוביום המעי של חולים הסובלים ממחלות לב וששינויים אלה עשויים להתחיל שנים רבות לפני הופעת תסמיני מחלת הלב ואבחון. שינויים אלה במיקרוביום אינם מוסברים על ידי טיפולים תרופתיים.
החוקרים מסכמים שמהמחקרים שלהם הן בבני אדם והן במכרסמים הראתה כי ניתן לשנות מיקרוביום מעי לא מאוזן בשלבים שונים של התפתחות מחלות לב ולשקם חלקית על ידי אכילת תזונה צמחית יותר מבוקרת אנרגיה, הימנעות מעישון ועמידה בפעילות גופנית יומיומית. הגיע הזמן לתרגם את העדויות המצטברות לתפקיד המיקרוביום של המעי ליוזמות ממוקדות יותר של בריאות הציבור בניסיונות למנוע או לדחות תחלואה ותמותה הקשורים למחלות לב.
https://cbmr.ku.dk/news/2022/scientists-characterize-the-imbalanced-gut-bacteria-of-patients-with-myocardial-infarction-angina-and-heart-failure/

הכוח שמאחורי הצלחת: מזונות מותססים ובריאות הלב

*** תוספת אפריל 24
במחקר שפורסם בפברואר 24 בכתב העת Frontiers in Nutrition, חוקרים בחנו את הקשר בין צריכה תזונתית של מיקרואורגניזמים חיים לבין תוצאות בריאות הלב וכלי הדם (CVH) בקרב מבוגרים בארצות הברית.
הנתונים למחקר התקבלו מסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומית (NHANES) וכללו שבעה סבבי סקר משנת 2005 עד 2018. כל משתתפי המחקר היו מעל גיל 20 וסיפקו מידע על צריכת החיידקים החיים התזונתיים שלהם, Life's Essential 8 (LE8) – לחץ דם (BP), מדד מסת הגוף (BMI), גלוקוז בדם, שומנים בדם, וכן ארבע התנהגויות אורח חיים: שינה, עישון, פעילות גופנית ותזונה.
כמות חיידקים חיים לגרם הוכמתה מ-9,388 פריטי מזון, ומשתתפי המחקר סיפקו מידע מפורט על צריכה תזונתית במהלך ראיונות אישיים ושיחות מעקב טלפוניות. מידע זה שימש לאחר מכן לסיווג משתתפי המחקר ל- 3 קבוצות: רמות נמוכות, בינוניות וגבוהות של תכולת חיידקים חיים.
ציוני LE8 חושבו כממוצע לא משוקלל של שמונת האינדיקטורים ונעו בין אפס ל-100. בהתבסס על ציון זה, אנשים בטווח של 80-100 נקודות סווגו כבעלי CVH גבוה, 50-79 נקודות נחשבו CVH בינוני, ו אפס עד 49 נקודות סווגו כבעלי בינוני נמוך.
החוקרים גם שיללו משתנים מבלבלים: גזע ואתניות, מגדר, גיל, השכלה, מצב משפחתי, מצב סוציו-אקונומי, ביטוח בריאות, צריכת אלכוהול, מצב השמנה, צריכת תזונה יומית והיסטוריה רפואית נכללו כמשתנים נוספים.
בסך הכל 10,531 אנשים נכללו בניתוח הסופי. נשים היוו מעט יותר ממחצית מקבוצת המחקר, עם גיל ממוצע של כ-48 שנים.
רוב המשתתפים במחקר היו שמנים; כמעט 9% סבלו ממחלות לב וכלי דם, 14% סבלו מסוכרת ו-37% סבלו מיתר לחץ דם. למעלה מ-70% היו עם היפרליפידמיה.
נצפו קשרים מובהקים בין קבוצות של חיידקים חיים תזונתיים וציוני LE8, הן במודלים גולמיים והן לאחר התאמה למשתנים מרובים. עבור כל המרכיבים של LE8, צריכה גבוהה יותר של מיקרואורגניזמים חיים הייתה קשורה להתנהגויות בריאותיות טובות.
לאלו בקבוצות המיקרואורגניזמים הגבוהים והבינוניים היה סיכון נמוך יותר ל-CVD עם יחסי סיכויים של 35%- ו-27%-, בהתאמה. יש לציין כי בקבוצת הצריכה הנמוכה, לציון LE8 ולצריכת מזון היה קשר שלילי ליניארי, בעוד שקשר זה היה חיובי בקבוצת הצריכה הגבוהה. קבוצת הצריכה המתונה של מיקרואורגניזמים הראתה צורת 'U' הפוכה לגבי הקשר בין LE8 לצריכת מזון.
ממצאים אלה מספקים ראיות חזקות התומכות בצריכה של יותר מזונות עשירים במיקרואורגניזמים חיים כדי לשפר את תוצאות CVH.
מזונות מותססים מן הסתם יכילו יותר חיידקים ידידותיים: קימצ'י (קוראני), טמפה (אינדונזי), נאטו ומיסו (יפני), משקה קומבוצ'ה. וכמובן התססת פירות וירקות ביתית.

גיל מיקרוביאלי": מנבא חדש לבריאות הלב

*** תוספת יוני 24
במחקר שפורסם ביוני 24 בכתב העת Nature Medicine, צוות חוקרים בסין ביצע ניתוח של 21 פרמטרים מטבוליים כדי לחקור את הקשר בין חתימות המיקרוביום של המעי למטבוליזם ולגיל כדי להבין טוב יותר את הקשר בין חילוף החומרים, גיל, והסיכון לטווח ארוך למחלות לב וכלי דם.
החוקרים ניתחו נתונים מ-10,207 מבוגרים בגילאי 40-93 אותם חילקו לשתי קבוצות גיל (פחות או יותר מ-60).
הניתוח כלל מאפיינים דמוגרפיים, היסטוריה רפואית, משקל גוף, גובה, היקף מותניים, פרמטרים של בדיקות דם (כולסטרול, אפוליפופרוטאינים, המוגלובין A1c, סוכר בצום, אינסולין בצום, סבילות לגלוקוז דרך הפה, תפקודי כבד (GGT, AST), חומצת שתן, טריגליצרידים) ומשתני אורח חיים (אלכוהול, עישון ורמות פעילות גופנית), שנאספו בשנים 2010 ו-2014.
כמו כן הם סיווגו את משתתפים לחמישה אשכולות מטבוליים מולטי-מורבידיים (MCs) בהתבסס על המשתנים המטבוליים. כל MC ​​הציג תת-פנוטיפ מטבולי ייחודי משלו, כאשר MC1 מייצג קבוצה בריאה מבחינה מטבולית ו-MC4 ו-MC5 מאופיינים במצבים הקשורים להשמנה והיפרגליקמיה, בהתאמה.
החוקרים נעזרו גם בארבעה מאגרי נתונים מטאנומיים צואתיים מישראל, הולנד, צרפת, גרמניה, ארצות הברית ובריטניה ששימשו כקבוצות ביקורת.
התוצאות הראו שאלו שהקבוצות MC4 ו-MC5 היו בסיכון מוגבר של 75% ו-117% למחלות לב וכלי דם, בהתאמה. ממצאים ששוכפלו גם בקבוצת האימות.
הנתונים המטאנומיים של הצואה חשפו שהרכב המיקרוביום של המעי נמצא בקורלציה הן לגיל והן לאשכולות ריבוי תחלואה. יתרה מזאת, בקרב אנשים מעל גיל 60, סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם הקשורות לאשכולות ריבוי תחלואה היפרגליקמיה והשמנת יתר עלה באנשים עם גיל מיקרוביאלי גבוה יותר והצטמצם באנשים עם גיל מיקרוביאלי נמוך יותר, ללא תלות בגורמים כמו מין, גיל, גורמים תזונתיים או אורח חיים.
גיל מיקרוביאלי צעיר יותר, שהתאפיין בירידה בשפע של מיני Prevotella, נמצא כמנטרל את הסיכון למחלות לב וכלי דם אצל מבוגרים יותר, ללא קשר לתרופות, גורמים תזונתיים, רמות השכלה, מין, גיל או אורח חיים.
המחקר חשף חתימות שונות של מיקרוביום מעיים הקשורים לגיל, כמו הפחתה משמעותית במינים של Bacteroides והגברת העושר של חיידקים השייכים למשפחות Enterobacteriaceae ו-Streptococcus. עלייה הקשורה במסלולים פרו-דלקתיים ודפוסי ההזדקנות מיקרוביאליים, ירידה בחסינות, עיכול ותפקודים פיזיולוגיים.
בנוסף נמצא שגיל חיידקים צעיר יותר הפך את הסיכון למחלות לב וכלי דם הקשורות לתפקוד מטבולי, דבר המצביע על כך שהמיקרוביום של המעי מווסת את בריאות הלב וכלי הדם אצל אנשים מבוגרים ולא בריאים מבחינה מטבולית.
https://www.news-medical.net/news/20240609/New-study-reveals-gut-microbiomes-critical-role-in-aging-and-heart-disease.aspx

מדד תזונתי חדש למיקרוביום ובריאות הלב:

*** תוספת יוני 25: מדד תזונתי למיקרוביום המעי (DI-GM) ובריאות הלב
שני מחקרים חדשים שפורסמו ביוני 2025 בכתב העת Frontiers in Nutrition, על ידי צוותי חוקרים שונים, עסקו שניהם בקשר המכריע שבין דפוסי התזונה שלנו, השפעתם על מיקרוביום המעי, והקשר המובהק לבריאות הלב וכלי הדם. מחקרים אלו מבוססים על ניתוח נרחב של נתוני סקר הבריאות והתזונה הלאומי בארה"ב (NHANES), ומספקים ראיות חזקות בקנה מידה לאומי:
הראשון בחן את הקשר בין מדד (DI-GM) לבין שכיחות מחלות לב וכלי דם (CVD) בקרב מבוגרים אמריקאים, באמצעות נתוני NHANES
השני בחן את הקשר בין מדד (DI-GM), ציון מיקרוביוטת מעי מועילה
(BGMS) Beneficial Gut Microbiota Score וציון מיקרוביוטת מעי לא מועילה
UGMS) Unfavorable Gut Microbiota Score) – לבין סיכון למחלות לב וכלי דם (CVD) בקרב 41,193 מבוגרים.

הסבר על BGMS ו-UGMS
מדדים אלו הם חלק ממדד (DI-GM). הרעיון מאחורי המדדים הללו הוא לאפיין את דפוסי התזונה שאדם צורך, ולחזות (או לשקף) כיצד דפוסים אלו משפיעים על הרכב המיקרוביום שלו – כלומר, האם הם מקדמים חיידקים "טובים" או "רעים".
BGMS – מייצג את מידת הצריכה של מזונות או רכיבי תזונה שנקשרו במחקרים קודמים לקידום צמיחה של חיידקי מעי מועילים.
UGMS – מדד המייצג את מידת הצריכה של מזונות או רכיבי תזונה שנקשרו במחקרים קודמים לקידום צמיחה של חיידקי מעי לא מועילים (Unfavorable bacteria) או לדיסביוזיס.
הפירוק הזה מאפשר לדעת מה יותר משפיע: האם ההשפעה החיובית על בריאות הלב מגיעה בעיקר מכך שאנשים אוכלים הרבה מזונות טובים, או מכך שהם נמנעים ממזונות רעים.

ממצאים עיקריים של המחקר הראשון:
המחקר מצא כי ציוני DI-GM גבוהים יותר קשורים באופן מובהק לשכיחות נמוכה יותר של CVD. הממצאים נותרו עקביים ויציבים גם לאחר התאמה למגוון רחב של גורמי בלבול. המחקר מדגיש את הפוטנציאל של התערבויות תזונתיות לקידום מיקרוביום מעי בריא כאסטרטגיה יעילה למניעת מחלות לב וכלי דם.
ממצאים עיקריים של המחקר השני:
קשר הפוך מובהק בין עלייה בציוני ה-DI-GM וה-BGMS לבין ירידה הדרגתית בסיכון ל-CVD. כלומר, ככל שהדיאטה תומכת יותר במיקרוביום מעי מועיל, כך הסיכון למחלות לב נמוך יותר. כמו כן נמצא כי ציון ה-BGMS הראה קשר הפוך חזק יותר לסיכון ל-CVD, מה שמדגיש את החשיבות הישירה של קידום חיידקים אלה. בנוסף, נמצא שהקשרים היו מובהקים יותר בקרב נשים לעומת גברים.
הממצא שBGMS הראה קשר הפוך חזק יותר לסיכון ל-CVD בהשוואה ל-DI-GM, וחשוב מכך, לא נמצא קשר מובהק בין UGMS לסיכון ל-CVD הוא קריטי. זה אומר שבמקרה של מחקר זה, נראה שההשפעה המגנה על הלב מגיעה בעיקר מקידום החיידקים המועילים (על ידי צריכת מזונות התומכים בהם), ופחות מהימנעות מחיידקים לא מועילים.
זה נותן המלצה תזונתית ברורה יותר: "התמקדו בהוספת מזונות טובים לתזונה (סיבים, פוליפנולים, מזונות מותססים)", כלומר הממצאים של המחקר הזה מצביעים על כך שגישה של "הוספה" (של מזונות בריאים המקדמים חיידקים טובים) עשויה להיות משמעותית יותר מגישת "הימנעות" (ממזונות רעים) בהקשר זה. שזה סבבה. ועדיין אני הייתי הולך על שני הכיוונים – סוג של "מספיק טוב" מול "אופטימלי"

לסיכום שני המחקרים: ממצאים אלו, המבוססים על ניתוח נרחב של אוכלוסייה אמריקאית, מספקים ראיות חזקות ומוצקות לכך שדפוסי תזונה התורמים למיקרוביום מעי בריא הם גורם מפתח בהגנה ובמניעה של מחלות לב וכלי דם. הם מחזקים את ההבנה שלנו לגבי "ציר המעי-לב" ואת חשיבות התזונה כאמצעי עוצמתי לקידום בריאות המיקרוביום והגוף כולו.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים