תרכובות ביו-אקטיביות מירקות מצליבים: מניעה וטיפול במחלות לב וכלי דם

המצליבים: נבחרת העלית של המטבח הישראלי

משפחת המצליבים (Brassicaceae) היא אחת הקבוצות הנחקרות והמשמעותיות ביותר בתזונה הפונקציונלית. וכוללת את הברוקולי והכרובית הפופולריים, דרך הקייל, כרוב הניצנים, הכרוב (לבן ואדום) והקולורבי, ועד לירקות החריפים יותר כמו צנון, צנונית, רוקולה (ארוגולה), גרגיר נחלים, חזרת וחרדל.

הייחודיות של משפחה זו טמונה בתרכובות הפיטוכימיות שלה. מעבר לסיבים תזונתיים, מינרלים (אשלגן, מגנזיום) וויטמינים (C ו-K), המצליבים עשירים בתרכובות גופרית ייחודיות המכונות גלוקוזינולטים (Glucosinolates), כגון גלוקובראסיצין וגלוקוראפנין – התרכובת שממנה נוצר הסולפוראפן (Sulforaphane), המולקולה הפעילה המרכזית האחראית להפעלת מנגנוני ההגנה בתאים. לצדן, הם מכילים עושר של פוליפנולים (חומצות פנוליות ואנתוציאנינים המעניקים את הצבע הכחול-סגול לכרוב אדום), קרוטנואידים (לוטאין וזאקסנטין) ופיטוסטרולים, המעניקים להם את ספקטרום היכולות הביולוגיות הרחב שלהם.

האתגר הקרדיו-וסקולרי: הגנה על הלב וכלי הדם

מחלות לב וכלי דם (CVD) נותרות אחד הגורמים המרכזיים לתחלואה ותמותה בעולם המודרני. תהליכים כמו טרשת עורקים, יתר לחץ דם, הפרעות במטבוליזם של שומנים בדם – רמות גבוהות של כולסטרול וטריגליצרידים (דיסליפידמיה) ועקה חמצונית כרונית הם אלו שמובילים לפגיעה בתפקוד הלב ובגמישות כלי הדם.

המנגנון המרכזי שבו מתחילה הפגיעה הוא לעיתים קרובות חמצון של כולסטרול LDL ודלקת כרונית בדפנות כלי הדם (האנדותל). מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שצריכה גבוהה של פירות וירקות מהווה גורם מפתח במניעת התהליכים הללו. בתוך קבוצה זו, לירקות המצליבים ישנו מעמד מיוחד בזכות יכולתם להשפיע על מסלולים מולקולריים ספציפיים בגוף, המפחיתים את העומס החמצוני ומשפרים את היכולת של כלי הדם להתמודד עם נזקי המטבוליזם המודרני.

במחקר סקירה מקיף שפורסם במרץ 26 בכתב העת Nutrients, החוקרת Beata Olas (פרופסור לביוכימיה מאוניברסיטת לודז' עם התמחות בתחומי התזונה והביולוגיה המולקולרית) ריכזה נתונים מ-198 עבודות קודמות כדי להבין מדוע ירקות מצליבים נחשבים לכלי טיפולי ומניעתי כה עוצמתי למחלות לב וכלי דם. המניע המרכזי למחקר היה הצורך לפצח את המנגנונים המולקולריים המדויקים שמעבר להמלצה הכללית של "לאכול ירקות", ולבדוק כיצד תרכובות ספציפיות משפיעות על בריאות העורקים והלב.

הסקירה ניתחה שורה של מחקרים קליניים ופרה-קליניים, בהם מחקרים על נבטי ברוקולי שנערכו על קבוצות של מתנדבים בריאים וחולי סוכרת, ומצאה כי צריכה מבוקרת של רכיבים אלו מובילה לשיפור משמעותי במטבוליזם של כולסטרול ובירידה מובהקת במדדי עקה חמצונית (נזק לתאים הנגרם על ידי רדיקלים חופשיים). אחד הממצאים המרכזיים מתמקד בגלוקוראפנין, תרכובת גופרית המצויה בריכוז גבוה במיוחד בברוקולי, המפגינה זמינות ביולוגית גבוהה של כ-80%. החוקרת מדגישה כי רכיב זה פועל כמעורר של מסלול ה-Nrf2, "מתג" גנטי בגוף המפעיל ייצור של אנזימים נוגדי חמצון פנימיים, ובמקביל מעכב את מסלול ה-NF-κB, האחראי על תהליכי דלקת כרונית בדפנות כלי הדם.

המחקר מדגיש כי ההגנה על הלב אינה נובעת רק מעצם צריכת הירקות, אלא מהנוכחות של חומרים פעילים ספציפיים בעלי השפעה ביולוגית מוכחת. בין היתר, מצוינים אנתוציאנינים (פיגמנטים כחולים-סגולים נוגדי חמצון) המצויים בכרוב אדום, ואיזותיוציאנטים המצויים בגרגיר נחלים ורוקולה, אשר הראו במודלים שונים יכולת לשפר את גמישות כלי הדם ולסייע במניעת הצמדות של טסיות דם העלולה להוביל לקרישים. המחברת מציינת כי קיימת זיקה הפוכה בין צריכת ירקות מצליבים לבין הסיכון למחלות לב וכלי דם, ותולה זאת ביכולת של רכיבים אלו להפחית עקה חמצונית ולשפר את מטבוליזם הכולסטרול, כפי שנראה בצריכת נבטי ברוקולי.

מעבר להשפעה הישירה, הסקירה דנה בהשפעה העקיפה של המצליבים על המיקרוביום – אוכלוסיית חיידקי המעי. נמצא כי רכיבים מסוימים, כמו אלו המצויים במיקרו-גרין של כרוב אדום, מסוגלים לשנות את הרכב חיידקי המעי באופן שמסייע בוויסות משקל הגוף ובשיפור פרופיל השומנים בדם. המסקנה הקלינית העולה מהמחקר היא שירקות המצליבים אינם רק מזון, אלא "מטריצה ביולוגית" המספקת הגנה רב-שכבתית. עם זאת, החוקרת מציינת פער קריטי בין הפוטנציאל הטמון בירק הטרי לבין אופן הצריכה שלו, שכן תהליכי עיבוד מסוימים עלולים להוביל לאובדן של למעלה מ-70% מהחומרים הפעילים, מה שהופך את הבנת שיטות ההכנה לקריטית להשגת האפקט הטיפולי הרצוי.

פתולוגיות נוספות שמצליבים ורכיביהם נמצאו מועילים:

• פיברוזיס ריאתי.
• אסתמה.
• פסוריזיאס.
• מחלות אוטואימוניות: לופוס.
• סרטן (באופן כללי + מעיגס, ערמונית, קיבה, לוקימיה, ריאות, שלפוחית השתן, עור, גרורות), סרטן השד, סרטן שחלות, סרטן הלבלב, תודות לאינדולים, סולפוראפן, ובנזיל איזותיוציאנט.
• הליקובקטר.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה