ההשפעות המגנות של סולפוראפן מפני מחלות מטבוליות

מחלות מטבוליות (השמנה, סוכרת, כבד שומני, טרשת עורקים ויש המוסיפים גם סרטנים רבים) הן המחלות העיקריות בעידן הנוכחי מהן מתים בטרם עת. הן קשורות להרגלי אורח חיים רעים: תזונה מעובדת ומסוכררת, תזונה המכילה מעט מאוד סיבים תזונתיים ורכיבי תזונה חיוניים. יושבנות יתר, סטרס שלא מנוהל וחשיפה למזהמים תעשייתיים המשפיעים המטבוליזם לרבות הדברה, פלסטיסייזרים, משבשי אותות אנדוקריניים, מתכות כבדות, קרינה אלקטרומגנטית, אור כחול (מסכים, לדים) – כל אלה מייצרים עקה חמצונית על התאים והמיטוכונדריה ודלקת כרונית.

נוגדי חמצון רבים מוצעים כחלק בלתי נפרד לצמצום הנזקים של כל האמור לעיל. הם מאפשרים לגוף להתמודד עם רמות העקה החמצונית והדלקת הכרונית.

סולפוראפן (SFN): מנגנון ההגנה והפעלת Nrf2:

סולפוראפן: יצירה וזמינות ביולוגית

אחד מנוגדי החמצון הללו נמצא במשפחת המצליבים (ברוקולי, כרוב ניצנים וכרובית) – סולפוראפן – תרכובת המכילה גופרית ביו-אקטיבית עם זמינות ביולוגית של עד 80%.
הסולפורפאן נוצר מגלוקורפאנין רק כאשר חלה שבירה של דפנות ומחיצות התאים של המצליבים וחל חיבור בינו לאנזים מירוזינאז, שמופיע לאחר חיתוך, קציצה או לעיסה.

תפקיד מולקולרי: Nrf2 וגלוטתיון

הוא בעל אפקט נוגד חמצון בעצמו אך יש לו גם תרומה ביצור גלוטתיון נוגד החמצון המהותי ביותר של הגוף שייצורו יורד עם השנים. כמו כן הוא ידוע כשחקן חשוב במנגנוני הרגולציה הדלקתיים.

מחקר שפורסם בינואר 25 בכתב העת Nutrient מציג את המנגנון בו סולפוראפן משתתף במחלות מטבוליות – פגיעה בוויסות העקה החמצונית של גורם השעתוק Nrf2. כאשר זה קורה, תרכובות רעילות מזיקות מצטברות בתוך התא וגורמות לתפקוד לקוי שלו מבחינה מטבולית. כלומר חוסר ויסות Nrf2 שבא עם הגיל עשוי להיות שחקן מרכזי באובדן מצב החיזור הסלולרי וקידום דלקת שבתורם משפיעים על התפקוד המטבולי של התא למשל תנגודת לאינסולין.

יכולות קליניות רב-מערכתיות – במחקרים רבים הן בעכברים והן בבני אדם

• דיכוי דלקת בנגעים טרשתיים.
• מניעת חמצון כולסטרול ורובד טרשתי בכלי הדם.
• מניעת הצטברות טסיות דם (פקקת).
• שיפור חילוף החומרים של כולסטרול.
• הפחתה משמעותית בריכוז האינסולין בסרום, כמו גם במדד HOMA-IR.
• וויסות תיאבון דרך ההורמון לפטין מה שמשחק תפקיד במניעת השמנת יתר.
• שיפור תפקוד תאי β של הלבלב (HOMA-B).
• הורדת רמות IL-6 ו-CRP (גבוהים בחולי סוכרת).
• מניעת דיסביוזיס של מיקרוביום המעי (השפעה על מטבוליזם של סוכרים ושומנים).
• מפחית השמנת יתר כתוצאה מתזונה (מערבית) עתירת שומן על ידי שיפור תפקוד המיטוכונדריה בשריר.
• הגנה על הכבד (ויסות אנזימי הכבד – ALT, GGT).

סולפוראפן בטרום-סוכרת ופלורת המעיים:

*** תוספת פברואר 25
במחקר שפורסם בפברואר 25 בכתב העת Nature Microbiology בהובלת חוקרים מאוניברסיטת גטבורג שבשוודיה בחנו מיצוי של נבטי ברוקולי (sulforaphane) בחולים עם טרום סוכרת.
ההחוקרים מציינים שזיהו בעבר את sulforaphane כסוכן אנטי-סוכרתי בסוכרת מסוג 2. למשל מחקר שנערך בשנת 2017 הוכיח ירידה משמעותית ברמת הסוכר בדם אצל אנשים עם סוכרת לאחר שנטלו מנות גדולות של סולפורפן המופק מנבטטי ברוקולי.
במחקר הנוכחי , הצוות בחר לבחון זאת גם במצב של טרום סוכרת. מצב מבשר לסוכרת מסוג 2, עם עלייה איטית ברמות הסוכר בדם עקב ייצור אינסולין לקוי.
הסיבה שבחרו זאת היא כי השכיחות של טרום סוכרת בשוודיה מוערכת בשיעור של עד 10%, ללא מבנה טיפול ברור כרגע. כמו כן המצב לא מזוהה לעתים קרובות וגילוי מוקדם מגביר את הסיכוי לא לפתח סוכרת מסוג 2.
המחקר כלל 89 אנשים בגילאי 35-75 עם עלייה ברמת הסוכר בדם בצום ועודף משקל – אינדיקטורים לטרום סוכרת.
המשתתפים חולקו באקראי לקבוצות סולפורפאן או פלצבו למשך 12 שבועות. לא המשתתפים ולא החוקרים ידעו למי הוקצה מה. בסך הכל 74 משתתפים סיימו את כל שלבי המחקר. השלב השלישי כלל מחקר של חיידקי מעיים.
המשתתפים חולקו לפי תתי קבוצות:

1. severe insulin-resistant diabetes (SIRD) – עמידות לאינסולין, BMI גבוה ושכיחות מוגברת של מחלת כבד שומני לא אלכוהולי.
2. mild obesity-related diabetes (MOD) – עמידות מתונה לאינסולין ו-BMI מוגבר .
3. mild age-related diabetes (MARD) – תנגודת לאינסולין, BMI נמוך יחסית, אינדקס כבד שומני וירידה בהפרשת אינסולין.

התוצאות הראו שלמשתתפים שנטלו את התרכובת sulforaphane הייתה ירידה ממוצעת גבוהה יותר ברמת הסוכר בדם בצום בהשוואה לאלו שנטלו פלצבו. יחד עם זאת היו קיימים הבדלים בין הקבוצות. מבחינת מספרים, ההבדלים ברמת הסוכר בדם בצום היו 0.2 מילימול לליטר בין כל המשתתפים שנטלו סולפורפן בהשוואה לקבוצת הפלצבו. (רק לסבירות האוזן, מטפורמין משפיע על רמות הסוכר בצום באותה מידה). ההבדלים היו גבוהים יותר (0.4) בקבוצת MARD ובמיוחד (0.7) באלה עם שילוב טוב יותר של חיידקי מעי –Bifidobacterium, Levilactobacillus ו-Lactiplantibacillus, ויצרני בוטירטים כגון Faecalibacterium ו-Eubacterium.
החוקרים מסכמים: "הטיפול בטרום-סוכרת לוקה כיום בחסר במובנים רבים, אך ממצאים חדשים אלו פותחים את הדרך לטיפול מדויק באמצעות סולפורפן המופק מברוקולי כמזון פונקציונלי. יחד עם גורמי אורח חיים אחרים כולל פעילות גופנית, תזונה בריאה וניהול משקל תוך התייחסות לאיפיון פלורת המעיים".
https://www.gu.se/en/news/reduced-prediabetes-in-people-who-ate-broccoli-compound

*** תוספת ספטמבר 25
בהמשך לסקירת ההשפעות המגנות של סולפוראפן על תהליכים מטבוליים מרכזיים, לרבות שיפור במדדי אינסולין, טרשת עורקים וייצור גלוטתיון, מחקר קליני חדש ומבוקר שפורסם במאי 25 בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism הגיע כדי לבסס את התועלת של משפחת המצליבים על הבקרה הגליקמית באופן סיבתי וישיר. הרקע למחקר VESSEL (VEgetableS for vaScular hEaLth) נבע מהצורך בראיות קליניות חזקות, המבודדות את השפעת המצליבים מסוגי ירקות אחרים, על גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם (CVD), ובעיקר על מדדי הסוכר.

המחקר כלל 18 מבוגרים שאינם סוכרתיים אך סובלים מיתר לחץ דם, שעברו ניסוי אקראי, מבוקר ובהצלבה. המשתתפים צרכו 300 גרם ירקות ביום כמרקים, בשתי תקופות התערבות בנות שבועיים: ההתערבות הפעילה כללה ירקות מצליבים (כמו ברוקולי וכרוב), והביקורת כללה ירקות פקעתיים ודלעת (כמו תפוח אדמה וגזר). מדדי הגלוקוז נמדדו ברציפות כל 15 דקות באמצעות ניטור פלאש (Flash Glucose Monitoring), תוך התמקדות בשונות גליקמית ובתגובת גלוקוז לאחר ארוחה.

הממצאים הסטטיסטיים היו מובהקים: בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת המצליבים הובילה לירידה מובהקת בשונות הגליקמית, המעידה על יציבות רבה יותר של רמות הסוכר לאורך היממה. בנוסף, נצפה שיפור משמעותי בבקרת הגלוקוז לאחר ארוחה, שהתבטא בירידה מובהקת ובממוצע הגלוקוז שעתיים לאחר הארוחה. שיפורים אלה הודגמו במיוחד לאחר ארוחת הערב. ראוי לציין כי לא נצפה הבדל בגלוקוז הממוצע הכולל, מה שמחזק את ההבנה שעיקר התועלת נובעת מהפחתת תנודות הסוכר המזיקות לאחר הארוחות.

החוקרים הדגישו בדיון כי ירידה בשונות הגליקמית היא ממצא קליני חשוב, שכן תנודות גלוקוז קשורות לעלייה בסטרס חמצוני ובסיכון קרדיווסקולרי גם באוכלוסייה שאינה סוכרתית. ממצא זה מחזק את התפקיד של סולפוראפן כמנגנון פעיל, שכן רמתו בדם נמצאה גבוהה יותר לאחר התערבות המצליבים. ההשלכה המרכזית היא כי יש לעבור מהמלצות כלליות לצריכת ירקות, להמלצה ממוקדת להגברת צריכת מצליבים באוכלוסיות בסיכון, במיוחד לאור העובדה שאותו מחקר כבר דיווח בפרסום קודם על הפחתה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי ובטריגליצרידים.

מחקרים נוספים התומכים בפעילות זו של סולפוראפן [1][2][3][4][5][6][7][8][9].

המלצות מעשיות לצריכת מצליבים:

משפחת המצליבים לא מתקבלת היטב אצל כולם. זה תלוי בעיקר באופי המיקרוביום.
אצל מי שמתקבל טוב כדאי לקצוץ אותו ולא לבשל אותו בטמפרטורות גבוהות לאורך זמן. אידוי במשך דקה עד שלוש ובטמפרוטורות הנמוכות מ-140 מעלות ישמרו על רמות טובות של סולפוראפן.

לחוששים מירידה ברמות היוד. פשוט להפריד בינו לבין מאכלים מהים או מתוספי יוד.

דרך ידידותית אחרת ואולי גם עם ריכוז גבוה במיוחד של סולפוראפן, שלא נמצאו משפיעים על בלוטת התריס וגם ידידותיים למערכת העיכול אפילו בחולי קרוהן היא צריכת הנבטים של הברוקולי.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה