טפילים/ תולעי מעיים·מיקרוביום - פרוביוטיקה·מעי רגיז (IBD)·מערכת עצבים אנטרית

איך חיידקים וטפילים מהמזון מייצרים הגנה עתידית על מערכת העצבים האנטרית?

מערכת העצבים האנטרית (ENS) היא רשת של נוירונים תחושתיים, מוטוריים (תנועתיים) ואינטרנוירונים המוטבעים בדופן מערכת העיכול, הנמתחת מהשליש התחתון של הוושט ועד לפי הטבעת והיא שולטת במערכות המשפיעות של מערכת העיכול, המורכבות מהשרירים, בלוטות ההפרשה וכלי הדם
ההערכה היא ש-ENS מכילה למעשה יותר נוירונים מאשר כל חוט השדרה.
ה-ENS מעבדת מגוון של תחושות, כגון אופי תוכן המעי והתרחבות המעי, ומשלבת מידע זה עם קלט ממערכת העצבים האוטונומית. בדרך זו ה-ENS יכול להנחות ולייעל את פעילות השרירים וההפרשות של מערכת העיכול.
רבים מהנוירונים המשפיעים של ה-ENS מושפעים גם על ידי נוירונים מוטוריים פאראסימפתטיים, ולכן הם פועלים כנוירונים אפקטורים של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על ויסות הפעולות הלא מודעות של הגוף, כאשר הגוף במנוחה, במיוחד לאחר אכילה, עוררות מינית, ריור, דמעות, שתן, עיכול ועשיית צרכים.
מסיבה זו ה-ENS נחשבת לחלק בלתי נפרד ממערכת העצבים הפאראסימפתטית, אך הנוירונים התחושתיים המיוחדים בה והעיבוד העצמאי שלה הופכים אותה למורכבת ביותר. היא מציגה קואורדינציה מתוחכמת ומפגינה פלסטיות ולמידה בתגובה לשינוי הרגלי תזונה או שיבושים במעיים.

ENS המתפקד כרגיל חיוני למעי בריא ולחופש מתסמינים הקשורים למעיים. כל שינוי נוירופתי יגרום ככל הנראה למעי רגיז (IBD).

מערכת העצבים האנטרית מושפעת מכל דבר שנכנס לנו לפה במישירין ובעקיפין. ולחיידקים הנמצאים במערכת העיכול (מיקרוביום) החל מהתקופה המוקדמת שלאחר הלידה ולאורך כל השנים עד הזיקנה יש השפעה על ה-ENS.
המיקרוביום איננו רק חיידקים, הוא מכיל מגוון עצום של מיקרואורגניזמים אחרים לרבות אמבות, טפילים מסוגים שונים ועוד.
יציאה מאיזון משפיעה על ENS וזו הסיבה שאנו חווים ומרגישים תסמינים של כאב, עוויתות, שלשולים ועצירות. התסמינים הללו תמיד מלווים בפעילות דלקתית של מערכת החיסון וכשדברים הופכים לכרוניים תיתכן גם פגיעה והרס של תאי העצב האנטריים וכתוצאה מכך פגיעה ביכולת המעי להגיב, לחוש ולנוע. אם מספיק מהנוירונים האלה מתים, מערכת העיכול יוצאת משליטה.
סימפטומים של IBD משקפים את מה שרואים כאשר נוירונים אנטריים מתים בהמוניהם.

ברפואה מייחסים על פי רוב את הפגיעה ב ENS למזהמים כמו חיידקים וטפילים.
יכול להיות שיש קשר בין הופעת המזהמים לפגיעה העצבית, אבל השאלה שנשאלת היא: האם זה החיידק, הטפיל או המזהמים הסביבתיים שחלקם הגדול נמצא באוכל שצורכים, סוג האוכל ואיכותו?

ואולי… רק אולי חיידקים וטפילים הם חלק בלתי נפרד מאיתנו ועושים עבורנו גם שירותים בריאותיים כאשר אנחנו נחשפים אליהם דרך המזון והנשימה?

בעבר הצגתי 3 מאמרים שמציגים שחשיפה למגוון טפילים יש בה דברים טובים שאף יכולים להאריך חיים ולמנוע מצוקות הקשורות למערכת החיסון
האם בטפילי מעיים יש גם דברים התורמים להזדקנות טובה?
פטריות במעיים (מיקוביום) מלמדות את מערכת החיסון כיצד להגיב לקרוביהן המסוכנים יותר (קנדידה אוריס).
מגוון זני פטריות-תסמונת מצוקה נשימתית חריפה (ARDS).

מחקר שפורסם באוקטובר 21 בג'ורנל Cell מציג כי יתכן יתרון לזיהום מעיים, כלומר לא צריך להיבהל כאשר מערכת העיכול נחשפת למה שמוגדר מזהמים (חיידקים, טפילים, פטריות וכו').
המחקר הזה מצא כי עכברים שנדבקו בחיידקים או בטפילים פיתחו צורה ייחודית של עמידות שונה ממה שמוצג על התגובה החיסונית בספרי הלימוד. המחקר מתאר כיצד מקרופאגים במעיים מגיבים לזיהום קודם על ידי הגנה על נוירונים אנטריים, ומונע מהם למות כאשר פתוגנים עתידיים נכנסים.

החוקרים מתארים מעין זיכרון מולד שנמשך לאחר שהזיהום הראשוני נעלם. העמידות הזו אינה קיימת כדי להרוג פתוגנים עתידיים, אלא כדי להתמודד עם הנזק שיכול להגרם כתוצאה מזיהום – שמירה על מספר הנוירונים במעי.

We’re describing a sort of innate memory that persists after the primary infection is gone. This tolerance does not exist to kill future pathogens, but to deal with the damage that infection causes—preserving the number of neurons in the intestine

החוקרים מצאו בעבר שיש מקרים שבהם רמות הרס תאי העצב רבה יותר בעכברים מסויימים ותהו האם לגוף יש מנגנון כלשהו למניעת אובדן עצבי בעקבות זיהום. ובעבודה קודמת שלהם אכן ראו שמקרופאגים במעיים מייצרים מולקולות מיוחדות שמונעות מתאי העצב למות בתגובה לסטרס.

מפה לשם החוקרים החליטו להדביק עכברים בזן לא מסוכן של סלמונלה, מקור חיידקי סטנדרטי להרעלת מזון והעכברים פינו את הזיהום תוך כשבוע ואיבדו מספר נוירונים אנטריים בדרך. לאחר מכן, הם הדביקו את אותם עכברים בחיידק אחר דומה במזון. הפעם, העכברים לא סבלו מאובדן נוסף של נוירונים אנטריים, מה שמרמז שהזיהום הראשון יצר מנגנון עמידות שמנע אובדן נוירוני.
המדענים גילו שגם לזיהומים טפיליים נפוצים יש השפעה דומה ואפילו ציינו שבניגוד לחיידקים פתוגניים, כמה תולעי מעי (הלמינת'ס) למדו לחיות בתוכנו מבלי לגרום נזק מוגזם לרקמה. משפחה זו של טפילים כמו תולעים ונמטודות(flukes, tapeworms, and nematodes), נדבקת בצורה עדינה יותר מחיידקים עוינים מאוד. אבל הם גם גורמים להגנה גדולה ומרחיקת לכת.
במהלך זיהום חיידקי ראשוני החוקרים מצאו שהנוירונים קראו למקרופאגים, שממהרים לאזור ומגנים על התאים הפגיעים שלו מפני התקפות עתידיות. עם זאת, כאשר הלמינת חלחל לתוך המעי, תאי T הם שגייסו את המקרופאגים, ושולחים אותם אפילו לחלקים מרוחקים של המעי כדי להבטיח שכל סולם הנוירונים המעיים יהיה מוגן מפני נזק עתידי.

In contrast to pathogenic bacteria, some parasites like helminths have learned to live within us without causing excessive harm to the tissue. Indeed this family of parasites, which includes flukes, tapeworms, and nematodes, infect in a way that is more subtle than highly hostile bacteria. But they also induce even greater, and more far-reaching, protection
During a primary bacterial infection, neurons call out to macrophages, which rush to the area and protect its vulnerable cells from future attacks. When a helminth insinuates itself into the gut, however, it is T cells that recruit the macrophages, sending them to even distant parts of the intestine to ensure that the whole gamut of enteric neurons are shielded from future harm.  

בסופו של יום, בדרכים שונות, זיהומים חיידקיים והלמינת'ס הובילו שניהם להגנה על נוירונים מעיים.

החוקרים חזרו על הניסויים הללו בעכברים מחנות חיות שנלכדו בטבע, והם בסבירות גדולה יותר כבר נחשפו למזהמים האלה והם אכן ראו שאותם עכברים חיים אלה לא סבלו מאובדן נוירוני מכל זיהום.

Animals in the wild have likely had some of these infections already. We would expect a pre-set tolerance to neuronal loss. Indeed, these animals suffered no neuronal loss from any infection. They had a lot of helminths in general. The parasitic infections were doing their jobs, preventing the neuronal losses that we have seen in isolated animals in the lab

החוקר הראשי מאמין שמחקר זה יכול לתרום להבנה מלאה יותר של הגורמים הבסיסיים ל-IBS ומצבים קשורים כאשר השערה אחת היא שמספר הנוירונים האנטריים במהלך חייך נקבע על ידי זיהומים בגיל הרך, שמונעים ממך לאבד נוירונים לאחר כל זיהום עתידי.

This research could contribute to a more complete understanding of the underlying causes of IBS and related conditions. One speculation is that the number of enteric neurons throughout your life is set by early childhood infections, which prevent you from losing neurons after every subsequent infection
https://www.rockefeller.edu/news/31495-how-foodborne-diseases-protect-the-guts-nervous-system/

זה כמובן לא אומר שצריך להידבק במכוון או לא להתייחס למצב שלוקח הרבה זמן להפתר מהם או למצב שזה חוזר כל שבועיים וכן לחזק את מערכת העיכול (מיקרוביום) והחיסון כשצריך.
עם זאת, זה כן אומר שאם מערכת העיכול נחשפה לטפילים דרך המזון או במקרה של תינוקות באופן כללי כי זוחלים על האדמה ודשא וכדומה. יש בזה חשיבות להגנה מפני זיהומים עתידיים ופגיעה ב-ENS וכתוצאה מכך הורדת הסיכון למעי רגיז ומעיים עצלות.

חוקרים מאוניברסיטת קלגרי בחנו את מיקרוביום המעי והשפעתו על מערכת העצבים האנטרית.
הממצאים שלהם שפורסמו באוקטובר 21 בג'ורנל Microbiome משפרים באופן מיידי את ההבנה של גורמים המסייעים בוויסות מערכת העצבים האנטרית.
החוקרים מציינים שהם חשפו גורמים מיקרוביאליים שעוזרים לווסת את התפקוד והשלמות המבנית של מערכת העצבים האנטרית.

We have uncovered microbial factors that help regulate the function and structural integrity of the enteric nervous system,

המחקר בדק את ההשפעות של דלדול ושיקום המיקרוביום במודל של עכברים באמצעות גישות הגורמות לשינויים מבניים ותפקודיים במעי. החוקרים גילו שבעוד שדלדול המיקרוביום, שנעשה על ידי אנטיביוטיקה (Abx) גרם למעי דק ארוך יותר, פאיסטלטיקה איטית יותר, הפרשת יונים מוגברת וחדירות מעיים. שינויים אלו לוו באובדן של נוירונים אנטריים. החוקרים גם ראו שהתאוששות מיקרוביום טבעית החזירה את תפקוד המעיים וקידמה את הצמיחה של נוירונים חדשים. הממצאים הללו מספקים רמזים לגבי המנגנונים השולטים ב'פלסטיות' או את יכולתה של מערכת העצבים של המעי לעבור תיקון אחרי שניזוקה.

The findings from our work provide clues as to the mechanisms that control 'plasticity' or the ability of the gut nervous system to be repaired if it undergoes damage

החוקרים מציינים שישנו היבט מאתגר במיוחד בחקר התפקידים הפיזיולוגיים הלא ידועים של המיקרוביום של ​​המעי בזיהוי מולקולות ספציפיות שעשויות להשפיע על המארח , שכן יש מספר עצום של מולקולות זאת. ורק אחרי דיונים רבים ומפגשי סיעור מוחות עם צוות המחקר, הם הצליחו להעלות השערות ולהדגים קשר לשתי מולקולות חיידקיות שונות המעורבות בוויסות שלמות העצבים (ליפופוליסכרידים – LPS וחומצות שומן קצרות – SCFA).

The most challenging aspect of researching the unknown physiological roles of the intestinal microbiota lies in identifying specific microbial-derived molecules that may affect the host, as there is a myriad of molecules with the potential to do so. after many discussions and brainstorming sessions with the research team, they were able to hypothesize and demonstrate a link for two different bacterial molecules involved in the regulation of neuronal integrity

Lipopolysaccharide (LPS) supplementation enhanced neuronal survival alongside bacterial depletion
short-chain fatty acids (SCFA) were able to restore neuronal numbers after Abx-induced neuronal loss, demonstrating that SCFA stimulate enteric neurogenesis in vivo
https://news.ucalgary.ca/news/microbiome-discovery-may-open-new-doors-development-treatments-gastrointestinal-diseases

איך שומרים על מיקרוביום מגוון ובריא? תזונה מגוונת מבוססת צומח (כל הצבעים, כל הטעמים, כל המרקמים), כל המשפחות (פירות וירקות עם קליפה, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, שקדים, זרעים ונבטים) וגם בתוך המשפחות לגוון לדוגמה: ירוקים זה לא רק חסה ופטרוזיליה… זה גם מנגולד, רוקט, רוקולה, תרד, סלרי, בזיליקום, נענע ועוד ועוד… עדשים זה גם ירוק, צהוב, כתום, חום, שחור, קטניות יש עשרות סוגים…כאשר יש סייג אחד… מה שלא עושה טוב… מורידים!  ולהמנע ממגע וצריכה של: הרבה מאוד תרופות משנות לרעה את הרכב המיקרוביום ובמיוחד אנטיביוטיקה. השילוב של תרופות עם חשיפה לתעשיות מזהמות הוא המקור לכל הסיבוכים והמוות מונסנטו – גלייפוסט – מיקרוביום מיקרוביום פתלאטים ו'חומרים אורגניים מופלרים' (PFASs) תרכובות משבשות מערכת אנדוקרינולוגית (EDC's) – והקשר לסיבוכים של מחלות זיהומיות לרבות קוביד-19 מזון מעובד [2][3][4][5]/ מסוכר

אם אתם מוצאים את המידע מענין ומועיל ומעוניינים בהמשך העשייה למען בריאות טבעית מודעת לכולם, מוזמנים לתרום בכל סכום (חד פעמי או חודשי)

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s