הפחתת סוכר ממזונות מתועשים ומבקבוקי שתיה – משמעות בריאותית וכלכלית

לכולם זה ברור ועדין קשה להפתר מהסם הממכר הזה שדוחפים לכל דבר בסופר.
סוכר מעובד הוא מסוכן לבריאות והוא אחד הגורמים העיקריים למחלות מטבוליות (השמנה, סוכרת), מחלות כלי דם ולב ולמוות בטרם עת במגוון עצום של מנגנונים.

אנחנו נמצאים בתקופה שבריאות הציבור והטפה לסולידריות מצד מדינות וארגוני בריאות הגיעה לדרגות גבוהות במיוחד של כפייה כדי שאנשים יהיו בסיכון נמוך יותר לחלות ולמות.
אנחנו נמצאים בתקופה שמאות מיליארדים (כל מדינה והמטבע שלה) הולכים לפח בלי שום השקעה לעתיד שתביא גם להבראה אמיתית ולשגשוג עתידי.

בארה"ב יותר משניים מכל חמישה מבוגרים אמריקאים סובלים מהשמנת יתר (אם מישהו חושב שבישראל מצב ההשמנה שונה… אז לא ממש), אחד מכל שניים חולה בסוכרת וכמעט אחד לשניים מפתח מחלות לב וכלי דם, כאשר אלה מקבוצות בעלי הכנסה נמוכה יותר מועמסים באופן לא פרופורציונלי.

צוות של חוקרים מהאוניברסיטאות הנחשבות בארצות הברית יחד עם 100 ארגוני בריאות מקומיים יצרו מודל בריאותי וכלכלי שמטרתו להראות כמה חולי ומוות ירדו וכמה כסף זה יחסוך למדינה אם יפחיתו מהמזונות והמשקאות המעובדים את רמות הסוכר. ממצאי המודל פורסמו באוגוסט 21 בג'ורנל Circulation.
החוקרים מדגישים שיישום מדיניות לאומית, דורשת תמיכה ממשלתית כדי לפקח על חברות תוך כדי עבודתן לעבר המטרות ולדווח בפומבי על התקדמותן. כלומר זה לא יכול לקרות ללא התערבות המדינה, ***כלומר זה ידרוש מהמדינה לעשות דברים כנגד תאגידי המזון (הון שלטון). וכאן יהיה ניתן לראות כמה הבריאות חשובה לממסד באמת.
הם מקווים שמחקר זה יסייע לקדם את יוזמת הניסוח מחדש בשנים הקרובות. להפחתת תכולת הסוכר במזונות ומשקאות מסחריים ושתהיה השפעה גדולה יותר על בריאותם של האמריקאים מאשר יוזמות אחרות להפחתת כמות הסוכר, כגון הטלת מס על סוכר, סימון תכולת סוכר מוסף או איסור על משקאות ממותקים בבתי הספר.

קיצוץ של 20% מהסוכר ממזונות ארוזים ו -40% ממשקאות עשוי למנוע 2.48 מיליון אירועים של מחלות לב וכלי דם (כגון שבץ, התקפי לב, דום לב), 490,000 מקרי מוות קרדיווסקולאריים ו -750,000 מקרי סוכרת בארה"ב לאורך כל חיי האוכלוסייה הבוגרת

*** אפשר גם לשאול מה היה קורה אילו היו מפחיתים יותר מכמות הסוכר המעובד?
ממש מתחשבים בכולם החוקרים האלה.

החוקרים מצאו כי מדיניות זו תהפוך לחסכונית תוך שש שנים וחסכון בעלויות בתשע שנים. המדיניות יכולה גם לצמצם פערים, עם השיפור הגבוה ביותר בבריאות בקרב מבוגרים שחורים והיספנים, ואמריקאים עם הכנסה נמוכה יותר ופחות השכלה – אוכלוסיות שצורכות הכי הרבה סוכר כתוצאה היסטורית של מערכות לא שוות.

***והרי אכפת להם מהאוכלוסיות המוחלשות… לא???

החוקרים צופים כי החל מעשר שנים, יגיעו לחיסכון של 4.28 מיליארד דולר בסך עלויות הבריאות נטו, ו-118.04 מיליארד דולר לאורך כל חיי האוכלוסייה הבוגרת הנוכחית (גילאי 35 עד 79), על פי המודל. כשמחשבים את העלויות החברתיות של אובדן הפרודוקטיביות של אמריקאים המפתחים מחלות מצריכת סוכר מופרזת, החיסכון הכולל במדיניות זו תעלה ל -160.88 מיליארד דולר לאורך חיי האוכלוסייה הבוגרת. יתרונות אלה צפויים להיות הערכה נמוכה מכיוון שהחישובים היו שמרניים. המחקר גם הוכיח כי אפילו ציות חלקי של התעשייה למדיניות עשוי להניב רווחים בריאותיים וכלכליים משמעותיים.
החיסכון הכולל במדיניות כזו יחסוך 160.88 מיליארד דולר לאורך חיי האוכלוסייה הבוגרת.
החוקרים מציינים שיתרונות אלה צפויים להיות הערכה נמוכה מכיוון שהחישובים היו שמרניים.
המחקר גם הוכיח כי אפילו ציות חלקי של התעשייה למדיניות עשוי להניב רווחים בריאותיים וכלכליים משמעותיים.

החוקרים מסכמים: "סוכר הוא אחד התוספים הברורים ביותר באספקת המזון שהגיוני להפחית אותו לכמויות סבירות, הממצאים שלנו מראים שהגיע הזמן ליישם תוכנית לאומית עם מטרות להפחתת סוכר מרצון, שיכולה להביא לשיפור משמעותי בבריאות, בפערים בריאותיים ובהוצאות הבריאות בתוך פחות מעשור".
https://www.massgeneral.org/news/press-release/Reducing-sugar-in-packaged-foods-can-prevent-disease-in-millions

בגישה שלי צריך להוריד את המוצרים מהמדף, אבל ברור לי שההתמכרות למתוק היא קשה.
האם סימון מוצרים הועיל? האם מיסוי יכול להועיל ואם כן באיזו צורה ובכמה? האם זה בכלל יכול לקרות בישראל ברמה כזו שייפגע בתעשיות? אני בספק גדול!
מחקר לגבי מיסוי פורסם באוקטובר 21 בג'ורנל Psychological. הממצאים שם לא היו מעודדים. את התרגום אתם יכולים לקרוב במאמר המרכז על סוכר

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה