השפעת פלצבו על כאב בראי המוח

אחד הנושאים הכי מרתקים הוא יכולות המוח שלנו והשפעתו על הבריאות שלנו דרך המחשבה או התחושה או האמונה בלבד.
בעבר הצגתי מספר מאמרים המסבירים את אפקט הפלצבו באופן כללי וכיצד אנחנו יכולים להשפיע ולהיות מושפעים לחיוב ולשלילה רק על ידי מילים ומחשבות אם במודע ואם שלא במודע. כלומר זה הכל בחירה.

אופטימיות ופלצבו – פסימיות ונוצבו 
כמה עוצמתי הוא אפקט הפלצבו 
פלצבו מול פלצבו והשפעתו על מצבים רגשיים

במחקר קליני, אפקט הפלצבו נראה לעתים קרובות במה שמכנים קבוצת הטיפול "דמה". כלומר, אנשים בקבוצה זו מקבלים גלולה ללא חומר פעיל ואינרטי. אף אחד בקבוצת הביקורת לא אמור לראות תועלת. אלא שהמוח כל כך חזק ואנשים כל כך רוצים להרגיש טוב יותר שחלקם חווים שיפור ניכר בסימפטומים שלהם. כמה תופעות פלצבו חזקות עד כדי כך שאנשים משוכנעים שקיבלו טיפול אמיתי שנועד לעזור להם.
למעשה, נהוג לחשוב שחלק מהאנשים בקבוצת הטיפול ה"ממשית" מפיקים גם תועלת מאפקט הפלצבו. זו אחת הסיבות לכך שהמחקר הקליני של תרופות כל כך קשה ודורש כמה שיותר מתנדבים כדי שמדענים יוכלו לנתח את התועלת הטיפולית אל מול הדמה.

כאב הוא למעשה תרגום של המוח המבטא תחושה ו/או חוויה נפשית לא נעימה הקשורה בנזק ממשי או אפשרי לרקמה. התחושה הזו באה להתריע שמשהו לא טוב/ שלילי קורה ושיש לעשות משהו בנידון.
הכאב מוריד את איכות החיים והרבה פעמים גורם גם לירידה במצב הרוח ולהתעצמות כמו כדור שלג.
הטיפול בכאב לעולם לא יכול להיות רק שיכוחו שכן שה ימסך בלבד את הפגיעה האפשרית באותו איבר/ריקמה אבל אם זה מגיע מהמוח, בהחלט ניתן לשלב טכניקות דרך מילים/ מחשבות ואמונות כדי להגיע לריפוי מושלם.

מחקר ממרץ 21 בג'ורנל nature communications מציג את הניתוח הגדול ביותר של פעילות איזורים במוח בזמן טיפולי פלצבו. הניתוח (מטא אנליזה) כלל 20 מחקרי הדמיה עם 600 משתתפים בריאים. התוצאות מספקות תובנה חדשה על גודל, מיקום, משמעות והטרוגניות של השפעות פלצבו על פעילות מוחית הקשורה לכאב.
הממצאים הדגימו כי טיפול פלצבו הפחית את הפעילות באזורים המעורבים באותות של כאב מוקדם בגוף, כמו גם מעגלים מוטיבציוניים שאינם קשורים ספציפית לכאב. החוקרים עדיין לומדים כיצד המוח בונה חוויות כאב, אך כבר יודעים שזה שילוב של אזורי מוח המעבדים קלט מהגוף והמעורבים במוטיבציה וקבלת החלטות.
עם המדגם הגדול החוקרים הצליחו למקם בבטחה את השפעות הפלצבו באזורים ספציפיים במוח, כולל התלמוס (Thalamus) וגרעיני הבסיס (Basal ganglia). התלמוס משמש כשער למראות וצלילים ולכל מיני קלט מוטורי חושי. יש בו הרבה גרעינים שונים, שפועלים כמו תחנות עיבוד עבור סוגים שונים של קלט חושי. התוצאות הראו כי חלקים בתלמוס החשובים ביותר לתחושת הכאב הושפעו ביותר מהפלצבו. בנוסף, גם חלקים בקליפת המוח הסומטו-סנסורית (Somatosensory cortex) שהם חלק בלתי נפרד מעיבוד מוקדם של חוויות מכאביות הושפעו. אפקט הפלצבו השפיע גם על גרעיני הבסיס, החשובים למוטיבציה וחיבור כאב וחוויות אחרות לפעולה. למעשה הפלצבו יכול להשפיע על מה שאתה עושה עם הכאב ועל האופן בו הוא מניע אותך, וזה יכול להיות חלק גדול יותר ממה שקורה כאן, זה שינוי המעגלים החשובים למוטיבציה.
הממצאים העלו כי טיפולי פלצבו מפחיתים את הפעילות באינסולה האחורי (Posterior insula), שהוא אחד האזורים המעורבים בבנייה מוקדמת של חווית הכאב. זהו האתר היחיד בקליפת המוח שיכול לעורר ולהפעיל את תחושת הכאב. מסלול הכאב העולה העיקרי עובר מחלקי התלמוס לאינסולה האחורי. התוצאות מספקות ראיות לכך שהפלצבו משפיע על מסלול זה כיצד לבנות כאב.
החוקרים מציינים שמחקרים קודמים הראו גם כי עם השפעות פלצבו, קליפת המוח הקדם מצחית (prefrontal cortex) מופעלת בציפייה לכאב. קליפת המוח הקדם חזיתית עוזרת לעקוב אחר הקשר של הכאב ולשמור על האמונה שהוא קיים. כאשר אזור זה מופעל, ישנם מסלולים המפעילים שחרור אופיואידים במוח התיכון שיכולים לחסום כאב ומסלולים שיכולים לשנות את איתות הכאב והבניה.
הצוות מצא כי הפעלת קליפת המוח הקדם-מצחית היא הטרוגני בין המחקרים, כלומר אין אזורים ספציפיים בו שהופעלו באופן עקבי או חזק בכל המחקרים. הבדלים אלה בין המחקרים דומים למה שנמצא בתחומים אחרים של ויסות עצמי, בהם סוגים שונים של מחשבות ודפוסי חשיבה יכולים להיות בעלי השפעות שונות. לדוגמא, חשיבה מחודשת על כאב באמצעות דימיון וסיפורים מפעילה בדרך כלל את קליפת המוח הקדם מצחית, אך קבלה מודעת אינה עושה זאת. השפעות פלצבו כוללות ככל הנראה שילוב של תהליכים מסוג זה, תלוי בפרטים של אופן הניתוח והנטייה ה"מוקדמת" והמסוימת של אינדיבידואלים.
התוצאות מצביעות על כך שהשפעות פלצבו אינן מוגבלות אך ורק לתהליכים סנסוריים, קוגניטיביים ורגשיים, אלא ככל הנראה כרוכות בשילוב של מנגנונים שעשויים להיות שונים בהתאם לפרדיגמת הפלצבו ולגורמים בודדים אחרים.
https://news.dartmouth.edu/news/2021/03/study-provides-deep-dive-neuroscience-placebo-effects

המחקר הזה ממחיש כמה חשיבות יש למוח על התחושות שלנו וכמה זה דו כיווני. המחקר אמנם עוסק בכאב, אבל לי ברור שזה קשור לכל סיטואציה המוגדרת שלילית. כלומר יש לנו היכולת להשפיע אך ורק על ידי מחשבה או שינוי גישה וזה תלוי אך ורק בנו.
כשאני מדבר עם אנשים שסובלים אני מיד קולט את רמת האנרגיה התודעתית שלהם וכשהיא נמוכה שם אני עושה עבודת הסברה – אין לי ספק שזה חלק מהצלחת הטיפול ולעתים גם החלק העיקרי.

*** תוספת יולי 24
מחקר שפורסם ביולי 24 בכתב העת Nature בהובלת חוקרים מאוניברסיטת UNC חושף מסלול חדש לשליטה בכאב מקליפת המוח אל המוח הקטן – כאשר הציפייה להקלה בכאב מובילה לשיכוך כאב ללא התערבות טיפולית, כמו עם תרופה.
החוקרים מציינים שאפקט הפלצבו אמיתי מאוד. את זה יודעים כבר עשרות שנים, כפי שניתן לראות בתצפיות מהחיים האמיתיים ובמיטב הניסויים הקליניים האקראיים כפולי הסמיות שהגו חוקרים למחלות ומצבים רבים, במיוחד כאב. ועדיין, איך ומדוע מתרחש אפקט הפלצבו נשאר בגדר תעלומה. כעת, מדעני המוח המחקר הנוכחי גילו חלק מרכזי בפאזל.
החוקרים גילו מסלול לשליטה בכאב המקשר את פיתול החגורה (Cingulate cortex) בקדמת המוח , דרך אזור הגשרון (Pons) של גזע המוח, אל המוח הקטן.

החוקרים הראו לאחר מכן כי נוירונים וסינפסות מסוימים לאורך מסלול זה מופעלים מאוד כאשר עכברים מצפים להקלה בכאב וחווים הקלה בכאב, גם כאשר אין תרופה מעורבת. זה מאוד הפתיע את החוקרים "העובדה שהנוירונים בקליפת המוח מתקשרים עם הפונס והמוח הקטן כדי להתאים את ספי הכאב בהתבסס על הציפיות שלנו, הן בלתי צפויות לחלוטין, בהתחשב בהבנתנו הקודמת של מעגלי הכאב.

מחברי המאמר הנוכחי מציינים שההבנה של הקהילה המדעית לגבי היסודות הביולוגיים של שיכוך כאב באמצעות פלצבו באה ממחקרי הדמיית מוח אנושיים, שהראו פעילות בכמה אזורי מוח. למחקרי הדמיה לא היה מספיק דיוק כדי להראות מה באמת קורה באזורי המוח האלה. אז הצוות של עיצב קבוצה של ניסויים כדי ללמוד ביתר פירוט, בדיוק של תא עצב בודד, מה קורה באזורים אלה.
ראשית, החוקרים יצרו תהליך שמגביר את הציפייה להקלה בכאב בעכברים. לאחר מכן השתמשו החוקרים בשורה של שיטות וניסויים כדי לחקור את המורכבויות של קליפת המוח הקדמית (ACC), אשר הייתה קשורה בעבר לאפקט פלצבו-הכאב. בזמן שהעכברים חוו את ההשפעה, המדענים השתמשו בכלים נוספים כגון הדמיות. ניסויים אלה עזרו להם לראות וללמוד את הנוירוביולוגיה המורכבת של אפקט הפלצבו עד למעגלי המוח, הנוירונים והסינפסות ברחבי המוח.
המדענים גילו שכאשר עכברים ציפו להקלה בכאב, הנוירונים הקדמיים של קליפת המוח הקדמית הקרינו את האותות שלהם לגרעין הפונטיני, שלא היה לו תפקיד מבוסס קודם לכן בכאב או בהקלה בכאב. והם גילו שציפייה להקלה בכאב העצימה את האותות לאורך המסלול הזה.
החוקרים מסבירים שיש במסלולים הללו שפע יוצא דופן של קולטני אופיואידים, התומכים באפנון כאב וכאשר הם עיכבו את הפעילות במסלול הזה, הם הבינו שהם משבשים את אפקט הפלסבו של הכאב וגורמים לירידה בסף הכאב. וכאשר הפעילו את המסלול הזה, היתה הקלה בכאב.

לבסוף, המדענים גילו שתאי תאי פורקינייה (תאי עצב שנמצאים בקליפת המוח הקטן) הראו דפוסי פעילות דומים לאלו של נוירוני 'פיתול החגורה' במהלך הציפייה לשיכוך כאב. זוהי עדות ברמה התאית לתפקידו של המוח הקטן באפנון כאב קוגניטיבי.
https://news.unchealthcare.org/2024/07/scientists-discover-brain-pathways-for-placebo-effect-pain-relief/

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים