חשיבות אבץ לחיזוק המערכת החיסונית כנגד פתוגנים ואצל מדוכאי חיסון

אבץ הוא מינרל שמשתתף בהמון תהליכים בגוף, הוא חשוב לפעילות אנזימתית, לסינתזה של חלבונים ו- DNA, לחלוקת תאים, ריפוי פצעים ולתפקוד חיסוני תקין והוא גם נמצא ברשימה שלי ושל עוד מטפלים ורופאים אינטגרטיביים בכל הקשור לחיזוק מערכת החיסון. עדיפות דרך מזון (לאנשים מסוימים אבץ בכדורים יכול לעורר בחילות).

מאמר סקירה שיצא ב אפריל 2020 בכתב העת International Journal of Molecular Medicine, מסביר את חשיבות האבץ כחלק בלתי נפרד ממערכת החיסון הטבעית שלנו ובקשר לקוביד-19.

• אבץ ידוע כמווסת חסינות אנטי-ויראלית ואנטיבקטריאלית ומווסת את התגובה הדלקתית. למרות היעדר נתונים קליניים, אינדיקציות מסוימות מצביעות על כך שמודולציה של מצב האבץ עשויה להועיל בקוביד 19.
• ניסויים חוץ גופיים מדגימים שאבץ בעל פעילות אנטי-ויראלית על ידי עיכוב פולימראז של ה-RNA של קוביד 19.
• עדויות עקיפות מצביעות גם שאבץ עשוי להפחית את הפעילות של אנזים (ACE2), הידוע כקולטן של קוביד 19.
• שיפור החסינות האנטי-ויראלית על ידי אבץ עשויה להתרחש גם על ידי ויסות של ייצור אינטרפרון α והגברת פעילותו האנטי-ויראלית.
• אבץ הוא בעל פעילות אנטי-דלקתית על ידי עיכוב איתות NF-KB ומודולציה של פונקציות תאי T רגולטוריים שיכולים להגביל את סערת הציטוקינים.
• שיפור במצב האבץ עשוי גם להפחית את הסיכון לזיהום משני של חיידקים על ידי שיפור רווחיות הרירית ותפקודו התקין של מחסום האפיתל בריאות.
• מצב אבץ קשור באופן הדוק גם לגורמי הסיכון המשויכים לסיבוכים מקוביד-19 כולל הזדקנות, חולשה חיסונית, השמנת יתר, סוכרת וטרשת עורקים.

• אבץ משפיע על אינטרפרון-גמא (IFN-γ) [1], אשר ממלא תפקיד משמעותי בהגנה מפני פתוגנים תאיים [2].

אבץ עשוי להיות בעל השפעה מגינה וטיפול מונע על ידי הפחתת דלקת, שיפור בניקוי הריריות, מניעה של פגיעה בריאה הנגרמת על ידי הנשמה ושיפור היכולות האנטי ויראליות והאנטיבקטריאלית.

מאמרים נוספים שמראים חשיבות של אבץ למערכת החיסון

Zinc and immune function: the biological basis of altered resistance to infection Aug 1998
Zinc in human health: effect of zinc on immune cells
Zinc as a Gatekeeper of Immune Function Nov 2017

חשיבות האבץ לפעילות תאי T והתחדשות התימוס

*** תוספת מרץ 22

במחקר שפורסם במרץ 22 בכתב העת Blood, מדענים מהמרכז לחקר הסרטן Fred Hutchinson חשפו שתי דרכים מרכזיות בהן אבץ תומך במערכת החיסון. הצוות גילה שאבץ נדרש לפיתוח של סוג מיוחד של תאי T וגורם לאיבר חיסוני (בלוטת התימוס) להתחדש לאחר נזק. ושהוא גורם לאיבר חיסוני קריטי, בלוטת התימוס, להתחדש לאחר נזק.

החוקרים מציינים שלאנשים עם רמות אבץ נמוכות מדי יש מעט עד בכלל לא תאי T, ושהתימוס שלהם כמעט אינו קיים. מצב זה שכיח למשל אצל חולי סרטן דם העוברים טיפולים מדכאי חיסון לפני השתלת מח עצם. כאשר אנשים אלו מקבלים תוספת אבץ, התימוס שלהם גדל ומתחיל לייצר תאי T חדשים.

כדי להבין את המנגנון לעומק, הם השתמשו במודל עכברים. הם גילו שחוסר באבץ מאט באופן ניכר את התאוששות התימוס לאחר טיפולים מדכאי חיסון והקרנות. לעומת זאת, תוספת אבץ האצה את ההתאוששות החיסונית. הם הסיקו שאבץ קריטי להתפתחות תקינה של תאי T ולהתחדשות התימוס.

החוקרים זיהו שמה שקורה הוא שתאי T צוברים אבץ במהלך התפתחותם, ולאחר נזק שגורם להם למות, האבץ משתחרר מהם. הצפה זו של אבץ מפעילה מסלול התחדשות בתאי התימוס על ידי הפעלה של חלבון מפתח בשם BMP4. תאים אלה חשים בשינוי ברמות האבץ החיצוניות ומתחילים בתהליך ההתחדשות.

החוקרים מדגישים כי יש למצוא את כמות האבץ המדויקת לכל אדם, וממליצים לבדוק רמות אבץ לפני מתן תוספים. יחד עם זאת, ברור שאבץ חיוני לפעילות תקינה של תאי T ולייצורם, ולכן השגתו באופן יומיומי דרך תזונה נכונה היא הדרך הבטוחה והטובה ביותר.
https://www.fredhutch.org/en/news/center-news/2022/03/dudakov-zinc-thymus-regeneration.html

אסטרטגיית הגוף במלחמה על אבץ: ריקון ולא הרעלה

*** תוספת ספטמבר 25
מערכת החיסון הטבעית שלנו פיתחה לאורך האבולוציה מנגנון שנקרא "חסינות תזונתית". מנגנון זה נועד להגביל את הגישה של פתוגנים למינרלים חיוניים כמו אבץ, שהם קריטיים להישרדותם. שנים רבות שיערו החוקרים כי תאי מערכת החיסון הבולעניים, ובמיוחד הנויטרופילים (PMNs), הורגים פתוגנים על ידי הצפתם באבץ בכמויות רעילות. מחקר חדש שפורסם בספטמבר 25 בכתב העת Journal of Biological Chemistry הציע הסבר שונה ופורץ דרך לאסטרטגיה של הגוף.

מטרת המחקר הייתה להבין איזו אסטרטגיה מפעילים נויטרופילים כלפי אבץ במהלך בליעת פתוגנים: האם הם מפנים אבץ מהפתוגן כדי להחלישו, או מציפים אותו בכמויות שעלולות להיות קטלניות עבורו. כדי לענות על כך, השתמשו החוקרים בטכנולוגיית הדמיה מתקדמת (SR-XRF) על נויטרופילים בולעניים. טכנולוגיה זו אפשרה להם למפות את התפלגות האבץ ברמה תת-תאית, בדיוק של 50 ננומטר, ללא צורך בקיבוע כימי של התאים – מה ששומר על הרכבם הטבעי. בנוסף, בוצעו בדיקות מעבדה משלימות על שמרים מסוג Saccharomyces cerevisiae, כדי לבחון את עמידותם לאבץ ואת השפעת רמתו עליהם לפני המפגש עם הנויטרופילים.

החוקרים גילו ירידה עקבית וברורה בריכוז האבץ בתוך השמרים לאחר שנבלעו על ידי הנויטרופילים, בהשוואה לשמרים חופשיים. ממצא זה מעיד על זרימה נטו של אבץ החוצה מהפתוגן אל תוך הנויטרופיל, ולא להיפך.
המחקר גם הראה כי השמרים עמידים באופן ניכר לריכוזי אבץ גבוהים. הם שרדו בהצלחה גם במגע עם ריכוז אבץ גבוה פי 30-54 מריכוזו הפיזיולוגי בדם.

בדיקות נוספות הראו כי נויטרופילים הצליחו להרוג שמרים ביעילות גבוהה יותר (כ-80% מהם) כאשר השמרים גודלו בסביבה דלה באבץ. לעומת זאת, כאשר השמרים גודלו בסביבה עשירה באבץ, יעילות ההרג של הנויטרופילים ירדה משמעותית (כ-60%).

הממצאים מספקים הוכחה ישירה ומשכנעת שאסטרטגיית ההגנה של הנויטרופילים היא מניעת גישה של פתוגנים לאבץ ולא הרעלה על ידו. נראה כי יכולתם של פתוגנים לשרוד בתוך הנויטרופיל תלויה באופן הדוק בזמינות האבץ עבורם. הבנה מעמיקה של מנגנון ה"חסינות התזונתית" הזה יכולה להוות השראה לפיתוח אסטרטגיות טיפוליות חדשניות שישבשו את מנגנוני הגישה של חיידקים לאבץ, ובכך יחזקו את תגובת מערכת החיסון.
https://www.umu.se/en/news/researchers-uncover-how-immune-cells-use-zinc-to-fight-infections–challenging-long-held-beliefs_12137001/

המחקר מחזק את הטענה שאבץ הוא לא רק רכיב תזונתי, אלא כלי קריטי ב"מלחמת ההישרדות על מתכות" בין הגוף לבין מזהמים. הוא גם מבהיר כי המנגנון המתוחכם הזה אינו פועל בחלל ריק: הוא תלוי באופן מובהק בזמינותו של האבץ מהתזונה היומית שלנו. כאשר רמות האבץ בגוף נמוכות, יכולתם של תאי מערכת החיסון לפנות אבץ מפתוגנים נפגעת, והנשק המולקולרי שהם אמורים להפעיל הופך ללא יעיל. עובדה זו מדגישה שצריכה יומית של אבץ דרך תזונה עשירה במקורותיו היא תנאי מוקדם לתפקוד מיטבי של קו ההגנה החיסוני.

חשיבות אבץ לזיהומים נרכשים בבתי החולים

*** תוספת נובמבר 24
מחסור באבץ תזונתי מקדם זיהום ריאות על ידי חיידק Acinetobacter baumannii – גורם מוביל לדלקת ריאות הקשורה בהנשמה, על פי מחקר חדש שפורסם בנובמבר 24 בכתב העת Nature Microbiology.

[חיידק זה הוא אחד הזנים הנרכשים ביחידות טיפול נמרץ והוא קשור לאלח דם מסכן חיים והוא עמיד לטיפול אנטיביוטי].

צוות חוקרים בראשות אוניברסיטת Vanderbilt גילה קשר בלתי צפוי בין הציטוקין הפרו-דלקתי (IL-13) וזיהום ריאות A. baumannii, והם הוכיחו שחסימת IL-13 מנעה מוות הקשור לזיהום במחלה במודל של בעלי חיים.
החוקרים מציינים שכמעט 20% מאוכלוסיית העולם נמצאים בסיכון למחסור באבץ, שעלול לפגוע בתפקוד החיסוני ומהווה גורם סיכון מרכזי לדלקת ריאות. כמו כן חולים בסיכון למחסור באבץ, במיוחד חולים קשים וקשישים, נמצאים גם בסיכון לזיהום A. baumannii. כאשר חולים במסגרות בריאות יש את הסיכון הגבוה ביותר לזיהום, במיוחד אלה שנמצאים במחלקת מונשמים, ביחידות לטיפול נמרץ או אשפוזים ממושכים. כמו גם אלה המחוברים למכשירים כמו צנתרים, נמצאים.

כדי לחקור האם וכיצד מחסור באבץ בתזונה תורם לפתוגנזה של A. baumannii, החוקרים הקימו מודל עכבר של מחסור באבץ תזונתי ודלקת ריאות חריפה של A. baumannii.
החוקרים מצאו כי בעכברים חסרי אבץ עלה העומס החיידקי בריאות, שהתפשט לטחול מה שהוביל לתמותה גבוהה יותר בהשוואה לעכברים עם צריכת אבץ מספקת בתזונה. הם הראו כי העכברים חסרי האבץ מייצרים יותר IL-13 במהלך ההדבקה וכי מתן IL-13 לעכברים עם אבץ מספק מקדם את התפשטות A. baumannii לטחול. מנגד טיפול נוגדנים ל-IL-13 הגן על עכברים חסרי אבץ מפני מוות כתוצאה מ-A. baumannii.

החוקרים מציינים שהממצאים מוסיפים לקבוצה הולכת וגדלה של מחקרים המראים שחסרים מסוימים של חומרים מזינים קשורים לייצור IL-13 ולתגובה חיסונית "סוג 2"

נקודות למחשבה בקשר לתקופת הקורונה

בתקופה מאוד קצרה מגלים כל הזמן עוד ועוד סימפטומים שמיוחסים לוירוס הזה. כאשר כל אדם שמעט עוסק בבריאות יודע שלכל סימפטום יכולים להיות המון סיבות, אז איך הם יודעים אם זה מזה או מזה או מזה??? על סמך מה הם קובעים שהוירוס עושה את זה???
קחו למשל את אחד הסימפטומים המשויכים לקוביד-19 איבוד חלק מחוש הטעם והריח. בכתבה המצורפת אפילו נטען שבדיקת ריח עשויה להיות יעילה יותר בזיהוי מבדיקת חום.
איך הם יודעים שהוירוס גורם לזה? על סמך מה?!
אולי. סתם אולי. זה קשור לחוסר של אבץ [1][2][3][4][5][6][7][8]?
אולי יש גם סיכוי שקשור לויטמין די [1][2][3][4]?
לא יודע לומר בוודאות. אני לא קובע עובדות סתם כי ככה!!!
או שעושים בדיקה או שלוקחים את התוספים של אותו רכיב ורואים אם המצב משתפר.
מה שמעניין הוא ש-2 רכיבים בודדים אלה הם קריטיים לפעילות תקינה של מערכת החיסון וכשיש אתגר על מערכת החיסון, איזה שהוא מזהם, אז מן הסתם הגוף צורך את אותם רכיבים יותר מהרגיל ואז אולי, פשוט אולי אחד החסרים האלה גורמים לאותו סימפטום ולא הוירוס???
שלא נדבר על התזונה שמקבלים המאושפזים בבתי החולים. מה הפלא שבזמן הכי קריטי לאותם רכיבים מהותיים למערכת החיסון, יש כל כך הרבה נפילות.
אבל חשוב להבין זה לא רק זה או רק זה שיציל אנשים! זה הכל ביחד! מכלול של ריאקציות בין רכיבים שונים.

כבר בספטמבר 20 יצא מחקר שמראה בצורה ברורה שחסר של אבץ נמצאים אצל החולים ושיש קשר לחומרת המחלה.
The study data clearly show that a significant number of COVID-19 patients were zinc deficient. These zinc deficient patients developed more complications, and the deficiency was associated with a prolonged hospital stay and increased mortality.

*** תוספת מרץ 21
מחקר שפורסם בפברואר 21 בג'ורנל Nutrients למעשה ממחיש את טענת החוקרים (מלמעלה) על חשיבותו הן ברמת התחלואה והן בתמותה. חוקרים מבית החולים del Mar שבספרד רצו לבדוק האם רמות אבץ בסרום הוא מדד לחומרה ומוות של חולים בקורונה.
החוקרים ניתחו נתונים מ- 249 מבוגרים שאושפזו במחלקות קוביד-19 של בית החולים בין התאריכים: 09.03.20-01.04.20. הגיל החציוני של המשתתפים היה 65 שנים. בסך הכל, 28% מהמשתתפים נדרשו לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ, ו -9% מתו בבית החולים. כ- 23% מהמשתתפים היו ברמות אבץ בסרום נמוכות בעת קבלתם. משתתפים עם רמות אבץ נמוכות היו בסיכון גבוה יותר לחוות קוביד-19 ורמות מוגברות של סמנים דלקתיים (אינטרלוקין -6 וחלבון תגובתי C).
עבור המשתתפים עם רמות אבץ בריאות, זמן ההחלמה היה בערך פי שלוש פחות מאשר אצל אלו עם רמת סרום נמוכה: 8 ימים לעומת 25 ימים, בהתאמה.

אנשים עם רמות אבץ נמוכות היו בשיעור תמותה גדול משמעותית (21%) מאשר בקבוצת האבץ הבריאה (5%).

לאחר התאמה להבדלים בגיל המשתתפים, מין, תחלואות תחלואה וחומרת המחלה, המחקר מגלה כי עלייה של אבץ בפלסמת הדם ביחידה אחת קשורה ישירות להפחתה של 7% בסיכון למות מקוביד -19
בניסוי מעבדה מקביל, החוקרים הוכיחו כי ריכוזי אבץ מוגברים מקטינים את שכפול ה- SARS-CoV-2 בתרביות תאים ולכן הם מציעים משתנה זה כפרמטר חדש לניבוי האבולוציה של חולים, כמו גם להתחיל ניסויים קליניים הנוגעים לתוספי אבץ בחולים עם רמות נמוכות שאושפזו ב-COVID-19 וליישם תוכניות למתן תוספי מזון לקבוצות בסיכון לרמות נמוכות של אבץ.
https://www.eurekalert.org/pub_releases/2021-03/idm-azt030421.php

איפה יש אבץ בכמויות יפות?
נבט חיטה, זרעי דלעת, זרעי המפ, צנוברים, קשיו, גרעיני חמניות, טופו, עדשים, קוואקר, שיטקי.
קוואקר, "אורז" בר ,כוסמת, אמרנט, קינואה ודגנים מלאים.
אזוקי, טופו, עדשים, ושאר קטניות.
להגברת הספיגה של האבץ מומלץ להשרות את הזרעים ואף להנביט.
כי אחד הדברים שמפריעים בספיגה שלו היא חומצה פיטית. על כך כתבתי כאן.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים