תזונה מבוססת צומח – אסתמה – דברים שרצוי להמנע מהם ורכיבים טבעיים שמיטיבים

אסתמה (קצרת/ גנחת) היא מחלה דלקתית כרונית של דרכי הנשימה. מאופיינת בהתקפי היצרות של הסימפונות. היצרות זו גורמת לקשיי נשימה, ל"צפצופים" בנשימה, לחרחורים, ללחץ בחזה ולשיעול עם או בלי ליחה.
אסתמה היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר בעולם, ושכיחותה, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער, הולכת וגוברת. כמחצית מ-300 מיליון חולי האסתמה בעולם משתייכים לקבוצה צעירה זו.

כאשר הגוף נחשף לחומרים שאליהם הוא רגיש, מתחילים תהליכים דלקתיים בצינורות הנשימה, שהינם התקף האסתמה. עיקר ביטויים בהיצרות הסמפונות, בהתכווצות של השרירים העוטפים את הסמפונות ובייצור מוגבר של כיח או ליחה המקשים על הנשימה.

הגורמים השכיחים ביותר להתקף אסתמה על פי הרפואה הם קרדית אבק הבית, קשקשת והפרשות של בעלי חיים, אבקני צמחים, עשן סיגריות, זיהום אוויר, אוויר קר, מחלות בדרכי הנשימה ודלקות בבית החזה.

הגורמים הם הרבה יותר רחבים מהמוצע למעלה:

1. זיהום אוויר [1][2][3][4][5][החל מהריון 6] וגם בזיהום הנחשב נמוך.
2. מחקר פורץ דרך חושף מטבוליטים בתוך הבית כאינדיקטורים מרכזיים באסתמה ובנזלת אלרגית. כימיקלים סינתטיים כמו קוטלי עשבים, קוטלי חרקים ותוספי מזון/קוסמטיקה.
3. פתלאטים [1][2][3].
4. BPA (פלסטיסייזר).
5. שימוש בחומרי חיטוי במהלך הריון קשור לאסתמה ואקזמה בילדות.
6. חשיפה לאנטיביוטיקה בגיל מוקדם.
7. טריקלוזן.
8. תרכובות אורגניות נדיפות (VOCs) [1].
9. מחקר בהובלת חוקרים מאוניברסיטת קוממוטו שפורסם בנובמבר 24 בכתב העת Environmental Pollution ניתח נתונים מלמעלה מ-3,500 זוגות אם-ילד כחלק ממחקר הסביבה והילדים ביפן (JECS). המחקר התמקד בחשיפת נשים בהריון ל-24 סוגים של פנולים, כולל פרבנים ואלקילפנולים, הנמצאים בשימוש נרחב במוצרי צריכה בשל תכונותיהם המשמרות והאנטי-מיקרוביאליות.
   הם בחנו את רמות הכימיקלים בשתן האימהות ועקבו אחר הילדים עד גיל 4.
   המחקר מצא שרמות גבוהות של בוטילפרבן, כימיקל נפוץ במוצרי טיפוח אישיים כמו קרמים ושמפו, במהלך ההיריון המוקדם היו קשורות לעלייה של פי 1.54 בסיכויים להתפתחות אסתמה בילדים. כמו כן הוא מצא שחשיפה לכימיקל 4-nonylphenol שנמצא בחלק ממוצרי ניקוי ופלסטיק, הראה השפעה ספציפית לבנים שנולדו לאמהות שנחשפו לכימיקל זה. הסיכוי לפתח אסתמה היה גבוה פי 2.09.
10. אקמול בהריון [1].
11. סאלמטרול (תרופה במשאפים לאסתמה) מעלה סיכון למוות מאסתמה [1].
12. הדברה[1][2]: גליפוסאט [1]; אורגנופוספאט/כלורפיריפוס [1][2][3][4]; פירתרואידים [1][2]; העשרת גופרית [1].
    • מחקר שפורסם ב אוקטובר 24 בכתב העת Invironmental Epidemiology בהובלת חוקרים מאוניברסיטת קולומביה ומאוניברסיטת דרום קליפורניה, בחן את הקשר בין חומרי הדברה לצפצופי נשימה בילדים בגילאי 5-12 החיים ב-Imperial Valley שבדרום קליפורניה, בגבול עם מקסיקו.
      לדברי המחברים, אחד מכל חמישה ילדים מאובחן עם אסתמה ושיעור הביקורים והאשפוזים בחדר מיון ילדים הקשורים לאסתמה הוא פי שניים מהממוצע בקליפורניה. זה מדגיש את הסיכון הלא פרופורציונלי לתושבים באזור זה בנוגע לחשיפה סביבתית לכימיקלים מזיקים.
      ילדים רגישים יותר לסיבוכים בריאותיים בעקבות חשיפה לחומרי הדברה, מכיוון שהם לוקחים כמויות גדולות יותר של כימיקלים רעילים ביחס למשקל גופם ויש להם מערכות איברים בשלב התפתחות. וה"חקלאות התעשייתית באזור מביאה לאחת מהכמויות הגבוהות ביותר של יישומי הדברה במדינה, כאשר מחוז אימפריאל מדורג ב-12 המובילים (מתוך 58 מחוזות) מאז 2017." כמו כן "בקהילה זו, שותלים וקוטפים שדות מספר פעמים בשנה. ישנם למעלה מ-100 סוגים שונים של גידולים ויותר מ-50 חומרי הדברה (המובחנים על ידי חומר פעיל) בשימוש בעמק האימפריאל בהיקף של למעלה מחמישה מיליון פאונד של חומרי הדברה מדי שנה. מכיוון שבתי ספר ובתים ממוקמים בסמיכות לשדות חקלאיים, החשיפה לחומרי הדברה מעוררת דאגה רבה". לכן כדי לתת מענה לכך, מחקר AIRE מספק ניתוח של השימוש בחומרי הדברה בשנים 2016-2020 בטווח של 400 מטר (מ') מבתיהם של למעלה מ-700 ילדים.
      החוקרים המחקר הנוכחי תישאלו 708 תלמידי בית ספר יסודי מחמישה בתי ספר בחמש קהילות ברחבי העמק האימפריאלי. שאלות דמוגרפיות ואורח חיים, וכן חקירה של תסמינים נשימתיים. עבור כל ילד, חושבו סך חומרי ההדברה שיושמו במרחק של 400 מ' מביתו במשך 12 החודשים שלפני מועד הסקר הבסיסי. תוך שימוש בקבוצות ההדברה: כל חומרי ההדברה; כל חומרי ההדברה למעט גופרית; גופרית בלבד; כלורפיריפוס בלבד וגליפוסט בלבד.
      רמות החשיפה של כל ילד סווגו לאחת משלוש קבוצות: אין, נמוך וגבוה.
      תוצאות המחקר הראו:
      כ-62% מ-708 הילדים חיו בטווח של 400 מ' מיישום חומר הדברה אחד לפחות בתוך 12 חודשים לפני ביצוע הסקר. היו 130 ילדים (18%) עם צפצופים ב-12 החודשים שקדמו לסקר. בתוך 400 מ' ממגורי ילדים, היו 150 חומרי הדברה שונים שהוחלו על פני תקופה של 12 חודשים. זה הסתכם בסך הכל של 56,824 ק"ג של חומרי הדברה שהוחלו על שדות חקלאיים באזור המחקר שלנו בעמק האימפריאל.
      במודלים מותאמים לילדים בקבוצת החשיפה הכוללת 'גבוהה' לחומרי הדברה הייתה שכיחות של צפצופים של 12 חודשים קודם לכן, שהייתה גבוהה ב-10% מזו של ילדים שלא נחשפו לחומרי הדברה.
      ההבדל בשכיחות של צפצופים קודמים של 12 חודשים בקבוצת החשיפה 'גבוהה' לגופרית בהשוואה לקבוצה שלא נחשפה היה גבוה ב-12%.
      תוצאות נוספות הראו שכיחות גבוהה יותר בקבוצות החשיפה "הגבוהות", עבור כלורפיריפוס (15%+) וגליפוסט (9%+) בהשוואה לקבוצות שלא נחשפו.
      נמצא גם קשר לחשיפה לחומרי הדברה ותסמינים נשימתיים בילדים עם היסטוריה של אסתמה. שם הצפצופים היו גבוהים יותר ב-18.6% בתוך קבוצות החשיפה הגבוהות עבור כל הקטגוריות.
13. השמנת יתר [1][2][3].
14. בשר מבושל/ מטוגן/ צלוי מעלה שכיחות לאסתמה אצל ילדים.
15. חלב.
16. חיסונים המכילים אלומיניום [1].

הטיפול התרופתי הקונבנציונלי

נכון להיום, הטיפול המקובל באסתמה, ובמיוחד באסתמה חמורה, מתמקד בעיקר בניהול הסימפטומים ודיכוי הדלקת הכרונית בדרכי הנשימה. זה כולל שימוש במשאפים סטרואידיים כמו פוסטר (Foster), סרבטייד (Seretide) וסימביקורט (Symbicort), מרחיבי סימפונות, ולעיתים גם סטרואידים דרך הפה (OCS) במקרים כמו פרדניזון (Prednisone).
בשנים האחרונות, נכנסו לשימוש גם תרופות ביולוגיות דוגמת מפלוליזומאב (Mepolizumab), דופילומאב (Dupilumab), ואומאליזומאב (Omalizumab), המכוונות ספציפית למרכיבים שונים של התגובה הדלקתית. מטרתן היא להפחית התקפים, לשפר את תפקודי הריאות ולאפשר הפחתה במינון הסטרואידים הסיסטמיים.

אבל האם התרופות ה'ביולוגיות' הללו הן אכן הבשורה לחולים? האם הן נוגעות בשורש הבעיה ולא יוצרות בשל כך תופעות שליליות עתידיות?
עד כה, האמונה הרווחת היא שהתרופות הללו מדכאות או מפחיתות את התאים הדלקתיים שגורמים להתקפי אסתמה. מחקר שפורסם ביוני 25 בכתב העת Allergy מציג ממצאים שעשויים לשנות את ההבנה שלנו לגבי אופן פעולתן, ומעלים שאלות חשובות לגבי יעילותן האמיתית לטווח ארוך מציג ממצאים מפתיעים ומטרידים שעשויים לשנות את ההבנה שלנו לגבי אופן פעולתן, ומעלים שאלות חשובות לגבי יעילותן האמיתית לטווח ארוך והיכולת שלהן לטפל בשורש המצב הכרוני של חוסר ויסות חיסוני (בשל הגורמים המוצגים מעלה שלא מסולקים).

המחקר הוא חלק ממחקר תצפיתי ארוך טווח בשם BIOCROSS, שנועד לבחון נתונים "מהעולם האמיתי" של מטופלים עם אסתמה ומחלות נשימה אחרות. החוקרים ניתחו דגימות דם של 40 מטופלים עם אסתמה חמורה (33 מהם טופלו במפלוליזומאב ו-7 בדופילומאב), לפני תחילת הטיפול ולאחר 4 ו-12 חודשים. כדי לבחון את השפעת התרופות על תאי הדלקת, הם השתמשו בטכניקות מתקדמות ביותר, שמאפשרות לנתח לעומק את השינויים באוכלוסיות תאי הדם, ובמיוחד בלימפוציטים מסוג 2, שהם שחקני מפתח בדלקת הקשורה באסתמה.

החוקרים מצאו שעם הטיפול בתרופות הביולוגיות, מספרם של תאי הדלקת הספציפיים (לימפוציטים מסוג 2) דווקא עלה במחזור הדם של המטופלים. ההסבר לממצא המטריד הזה הוא שהתרופות הפחיתו את יכולתם של תאים אלה לנדוד לרקמות המושפעות מהדלקת, ובפרט לדרכי הנשימה בריאות – שם פעילותם הדלקתית תיווכה את התסמינים האסתמטיים לפני הטיפול. תהליך זה, שבו תאי הדלקת נשארים בזרם הדם ולא נכנסים לריאות, מוצג באיור 1 בפאנלים J ו-K
https://news.ki.se/inflammatory-cells-remain-in-the-blood-after-treatment-of-severe-asthma

כלומר, מצד אחד הטיפול הביולוגי אכן מקל על התסמינים הנשימתיים המוכרים של אסתמה, אך במקביל הוא משאיר את המטופל תלוי בתרופות הללו באופן קבוע. שכן, לאחר הפסקתן, התסמינים צפויים לחזור. יתרה מכך, אם הטיפול הביולוגי אינו מופסק, הוא מכניס את הגוף למצב של דלקת כרונית מוגברת במחזור הדם. מצב זה, של דלקת סיסטמית נמוכת-דרגה, ידוע כגורם סיכון למגוון רחב של מחלות כרוניות אחרות, כולל מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2, מחלות אוטואימוניות ואף סוגים מסוימים של סרטן.

כלומר, מצד אחד הטיפול הביולוגי אכן מקל על התסמינים הנשימתיים המוכרים של אסתמה – שכן הוא מונע את חזרתם של גורמי הדלקת לריאות – אך במקביל הוא משאיר את המטופל תלוי בתרופות הללו באופן קבוע. שכן, לאחר הפסקתן, התסמינים צפויים לחזור. יתרה מכך, אם הטיפול הביולוגי אינו מופסק, הוא אינו מטפל בשורש המצב הכרוני, אלא גורם להצטברות של תאי דלקת במחזור הדם. נוכחות מוגברת זו של תאי דלקת (ללא סילוק הגורמים שלמעלה), ידועכגורם סיכון למגוון רחב של מחלות כרוניות אחרות, כולל מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2, מחלות אוטואימוניות ואף סוגים מסוימים של סרטן.

התובנה הזו, המצביעה על חוסר טיפול בשורש הבעיה מעלה שאלות מהותיות על הטיפול הביולוגי. הממצאים הללו גם מחזקים את הצורך לבחון באופן עמוק יותר את הגורמים השורשיים למצב הכרוני של חוסר הוויסות החיסוני באסתמה, במקום רק לנסות לדכא או לנתב את התסמינים. זוהי קריאה למודעות מחודשת להשפעתם של גורמי סביבה, תזונה ואורח חיים על התפתחות מחלות כרוניות, ולחיפוש אחר פתרונות שמטפלים באדם כמכלול.

החלק של התזונה:

מחקר שפורסם במרץ 2020 בג'ורנל הרפואי Nutrition Reviews מציג את היתרונות של תזונה מבוססת צומח בקשר לאסתמה וגם את הגורמים שמעלים סיכון להתקפי אסתמה.
מחברי הסקירה מציגים למשל מחקר שבו בהשוואה לקבוצת ביקורת, חולי אסתמה שצרכו תזונה צמחית במשך שמונה שבועות חוו הפחתה גדולה יותר בשימוש בתרופות אסטמה ותסמינים פחות חמורים ופחות שכיחים.
במחקר אחר, חולי אסתמה אימצו תזונה צמחית במשך שנה וראו שיפורים ביכולת החיוניות – מדד לנפח האוויר ומדדים נוספים.
המחברים מסבירים כי תזונה מבוססת צמחים מועילה מכיוון שהוכח שהיא מפחיתה דלקת מערכתית, שעלולה להחמיר אסתמה. תזונה מבוססת צמחים מכילה גם כמות גדולה של סיבים, אשר נמצאה קשורה באופן חיובי לשיפורים בתפקוד הריאות. החוקרים מדגישים גם את נוגדי החמצון והפלבנואידים המצויים במזון צמחי, שעשוי להיות להם אפקט מגן.
הסקירה מגלה גם שצריכת חלב עלולה להעלות את הסיכון לאסתמה ולהחמיר את התסמינים. למשל במחקר אחד משנת 2015 נמצא שלילדים שצרכו הכי הרבה מוצרי חלב היו סיכויים גבוהים יותר לפתח אסתמה, בהשוואה לילדים שצרכו הכי פחות. במחקר אחר, ילדים עם אסתמה שובצו בקבוצת ביקורת, שבה לא ביצעו שינויים תזונתיים, או בקבוצת ניסוי שבה נמנעו לחלוטין ממוצרי חלב וביצים במשך שמונה שבועות. קבוצת הניסוי חוותה שיפור של 22% ביכולת הנשיפהלעומת הילדים בקבוצת הביקורת שחוו ירידה של 0.6%.
צריכת שומן גבוהה וצריכת סיבים נמוכה היו קשורות גם לדלקת בדרכי הנשימה ולהחמרה בתפקוד הריאות בחולי אסטמה.

"מחקר פורץ דרך זה מראה כי מילוי הצלחות שלנו במזון מהצומח – והימנעות ממוצרי חלב ומזונות עתירי שומן אחרים – יכול להיות כלי רב עוצמה למניעה וניהול של אסתמה"

מחקרים נוספים מהעבר, שמאשרים שתזונה מבוססת צומח משפרת מצבים של אסתמה [1][2][3].

דברים נוספים שמיטיבים עם אסתמה:

1. ויטמינים ומינרלים
   • ויטמין די
     צוות חוקרים מהמחלקה לפנאומולוגיה מולקולרית באוניברסיטת Universitätsklinikum Erlangen הדגים כיצד נטילת ויטמין D3 יכולה לשנות את התגובה הדלקתית התאית באסתמה אלרגית ולהקל על תסמיני אסתמה. ממצאי המחקר פורסמו במרץ 23 בג'ורנל Journal of Allergy and Clinical Immunology.
     צוות החוקרים גילה שלילדים ומבוגרים שנטלו תוספי ויטמין D3 היו תסמיני אסתמה פחות בולטים והציגו אסתמה פחות חמורה, במקביל להפחתת שימוש במשאפי סטרואידים.
     בתאים מסוימים בדם של אנשים עם רמות גבוהות יותר של ויטמין D3, המדענים גילו כמויות גדולות יותר של חלבון blimp-1, שאחראי על שליטה על התגובה החיסונית של תאי T מסייע. על מנת לקבל הבנה טובה יותר של המנגנון, החוקרים בחנו את ההשפעות שיש למתן ויטמין D3 על התגובה החיסונית בעכברים וגם שם הוויטמין הוביל למקרים פחות חמורים של אסתמה.
     החוקרים גם מצאו פחות נוגדנים מעוררי אלרגיה (IgE) שאחראים למחלות אלרגיות מסוימות כמו קדחת השחת, אסטמה או אקזמה. כמו כן מתן מינונים גבוהים יותר של ויטמין D3 אפילו עורר תגובה אנטי דלקתית במערכת החיסון, במיוחד עם ציטוקין IL-10 ותאים היוצרים blimp-1, שניהם כאמור משתתפים בוויסות תהליכי דלקת.
     החוקרים מציינים שהם הצליחו לראשונה להוכיח שלוויטמין יש השפעה גם על אריכות הימים של תאי זיכרון T, שהם המפתח לתגובה החיסונית ארוכת הטווח במקרה של אסתמה.
   • *** תוספת פברואר 24
     מאמר סקירה של חוקרים מבית החולים Brigham and Women's מחזק את הקשר בין רמות ויטמין D במהלך ההריון לבין צפצופים בילדות ואסתמה אצל הצאצאים. החוקרים פרסמו את הממצאים שלהם במהדורת פברואר 24 בכתב העת The Journal of Allergy and Clinical Immunology.
     "בהתבסס על הממצאים שלנו, אנו ממליצים לכל הנשים ההרות לשקול צריכה יומית של לפחות 4400 IU ויטמין D3 במהלך ההריון שלהן, החל מרגע ההתעברות.", ציין החוקר הראשי ד"ר Scott T Weiss. סקוט מסביר שהסקירה קושרת מחסור בוויטמין D לאסתמה בילדות וצפצופים, גורם עיקרי למחלות בילדים צעירים. וזה חשוב כי כ-40% מהילדים מדווחים על צפצופים יומיומיים בגיל שלוש. ועד גיל 6, 20% מאובחנים עם אסתמה.
     סקוט מסביר שהבנת תפקידו של חומר תזונתי במהלך ההיריון מצריכה התחשבות במינון התזונתי, בעיתוי תחילת המינון וברמות הבסיס בקבוצת הביקורת. והניסוי והאנליזה המקוריים של VDAART ומטה-אנליזות אחרות של תוספי ויטמין D במהלך ההריון לא התייחס לכל אלה.
     נשים הרות עם היסטוריה משפחתית של אלרגיה או אסטמה נרשמו למחקר VDAART המקורי בין 10 ל-18 שבועות של הריון. מחצית מהנשים קיבלו מנה של 4400 IU של ויטמין D בנוסף ל-400 IU של ויטמין D בוויטמין לפני הלידה שלהן. החצי השני קיבל פלצבו לצד הוויטמינים לפני הלידה.
     ממצאי VDAART בגיל שלוש, שפורסמו ב-JAMA ב-2016, הראו ירידה של 20% באסתמה בקבוצת הטיפול, עם מובהקות סטטיסטית גבולית. התוצאות היו אפילו פחות משמעותיות בגיל שש, שפורסמו ב-NEJM ב-2020, "אבל, כאשר ריבדנו את התוצאות לפי רמת ויטמין D בקבוצת הביקורת, שני הניתוחים הללו הפכו למשמעותיים, כאשר אתה מתכוונן לרמות הבסיס של ויטמין D, אנו רואים בדיוק את ההשפעה במחקרים התצפיתיים – ירידה של 50% באסתמה ובצפצופים".
     החוקרים פרסמו את האנליזה של גיל שלוש מחדש ב-PLoS One בשנת 2017 ואת נתוני גיל שש ביולי 23 בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition 2023. מאמר הסקירה האחרון מסכם את המחקרים הללו וכן ממצאים גנטיים המחזקים עוד יותר את האפשרות של קשר סיבתי בין ויטמין D ואסתמה ומציע מספר שיקולים לתכנון מחקר המשך.
     החוקרים מסכמים ש"בהתבסס על התובנות שהושגו מ-VDAART, אנו ממליצים להתחיל בניסוי קליני מעקב מוקדם ככל האפשר בהריון ולהוסיף 6000 IU ויטמין D ולחפש רישום גבוה מאוד של נשים צבעוניות. ניסויים כאלה יכולים להעמיק את ההבנה שלנו לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של ויטמין D על תוצאות ההריון ואסתמה בתחילת החיים."
     https://www.brighamandwomens.org/about-bwh/newsroom/press-releases-detail?id=4580
     מחקרים נוספים שמראים קשר בין ויטמין די לאסתמה [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12].
   • ויטמין בי 6 [1].
   • מגנזיום [1][2].
   • אבץ
     *** תוספת אוגוסט 25 – תפקיד האבץ באסתמה ובנזלת אלרגית בילדים
     מחקר סקירה שפורסם באוגוסט 25 בכתב העת Nutrients נועד לבחון ולסכם את העדויות העדכניות בנוגע למנגנונים הביולוגיים וההשלכות הקליניות של האבץ באסתמה ובנזלת אלרגית בילדים. המחקר נובע מההבנה כי מחלות דלקתיות כרוניות אלו מושפעות מגורמים גנטיים, סביבתיים ותזונתיים, כאשר לאבץ תפקיד חשוב בוויסות החיסון, איזון העקה החמצונית ושמירה על שלמות מחסום האפיתל.
     ממצאי הסקירה מצביעים על קשר מובהק בין רמות אבץ נמוכות לבין מחלות אלו. בקרב ילדים עם אסתמה, נמצאו רמות אבץ נמוכות יותר במחזור הדם, שהיו בקורלציה עם שליטה סימפטומטית ירודה, עקה חמצונית מוגברת ותפקוד ריאתי נמוך יותר. בניסויים קליניים, תוספי אבץ שיפרו תסמינים קליניים, הפחיתו דלקת ושיפרו את תפקוד הריאות. למרות שהתוצאות היו לא עקביות בשל שונות מתודולוגית, הממצאים הסטטיסטיים הצביעו על קשר בעל השפעה קלינית משמעותית, הממוקמת בין קטנה לבינונית. המשמעות היא שלאבץ יש קשר משמעותי לתפקוד הגוף וליכולת לשפר את מצבם של הילדים, מה שפותח פתח להתערבות תזונתית פשוטה ובטוחה.
     המחקר גם מצא גם כי בנזלת אלרגית, מחסור באבץ ברירית האף קשור לדלקת מקומית מוגברת, אם כי נצפו עליות פרדוקסליות בריכוזי האבץ בהפרשות מהאף בזמן מחלה פעילה.
     החוקרים מדגישים שאבץ יכול לשמש כביומרקר פוטנציאלי לחומרת המחלה, אך יישומו מורכב בשל חוסר אמינות רמות האבץ בדם כסמן יחיד.
     בנוסף, נראה כי האבץ תורם לתיקון רקמות, ומפחית נזק לרקמות. לבסוף, הם מציינים כי יש צורך במחקרים התערבותיים ארוכי טווח ומבוקרים היטב כדי לבסס באופן סופי את היעילות והבטיחות של תוספי אבץ.
     החוקרים מסכמים, שאבץ הוא מיקרו-נוטריינט מרכזי בפתופיזיולוגיה של מחלות אלרגיות בדרכי הנשימה. לכן שילוב הערכת מצב האבץ בהערכה קלינית שגרתית, במיוחד בילדים עם מחלה חמורה או לא מאוזנת, עשוי לסלול את הדרך לגישות טיפול מותאמות אישית ויעילות יותר.
     ____
     *** מחקר מאוקטובר 18 בכתב העת Cytokine הראה כי מחסור באבץ עשוי למלא תפקיד חשוב בהתפתחות אסתמה אלרגית במבוגרים, והוא תורם לדלקת ולתפקוד הריאות לקוי. כלומר ממצאים אלו מחזקים את החשיבות של אבץ כתחום מחקר וכלי טיפולי פוטנציאלי לא רק בילדים אלא גם באוכלוסייה הבוגרת.
2. אומגה 3 [2][3][4] [גם בזמן הריון 5].
3. צמחי תבלין ורפואה
   • קצח [1][2][3][4][5][6][7][8].
   • כורכום [1][2][3][4][5][6].
   • ג'ינג'ר [1][2][3][4][5][6].
   • ג'ינקו בילובה [1].
   • ג'ינסנג קוראני [1].
   • הל.
   • תה ירוק [1][2].
   • ליקוריץ [1].
   • פטרית קורדיספס [1][2][3].
4. נוגדי חמצון
   • סולפוראפן (מצליבים) [1][2][3].
   • קליפת אורן (פיקנוגנול) [1][2]
   • קוורצטין [1].
   • ליקופן [1].
   • (genistein and puerarin) סויה [1][2].
5. פרוביוטיקה [1][2][3][4][5][6].
6. דיקור [1][2][3][4].
7. הומיאופתיה [1][2].
8. יוגה [1][2][3][4].
9. פעילות גופנית.
10. חשיפה לאדמה ולחיות משק בונה את מערכת החיסון של התינוקות ומונעת התפתחות אסתמה, אלרגיות ומחלות אוטואימוניות. שהות בטבע [2].

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים