שמן סויה תורם למגיפת הסוכרת והשמנת יתר אך לא רק…

כמו שמן קנולה גם שמן סויה מאוד נפוץ בבתים במיוחד בארצות הברית ובמדינות שאימצו את התזונה המערבית המעובדת, לרבות ישראל, סין והודו. שימושו עלה החל משנות ה-70 כחלק גדול בתזונת הבקר והעופות, שכן הסויה עשירה בחלבון איכותי. כלומר מדובר בתוצר לוואי של מגמת העליה בכמות הנדרשת של תעשיות אלה. כמו כן מדובר בשמן זול ולכן יש עדיפות להכניס אותו למאכלים וסלטים הנמכרים בסופרים. וכן הוא גם נמצא במאכלים כאלה המוגדרים בריאים וטבעוניים.
אחד המרכיבים העיקריים של שמן סויה הוא חומצה לינולאית (LA). חומצה לינולאית היא חלק מקבוצה שנקראת אומגה 6. אמנם יש מחקרים שמראים את חשיבותה לבריאות למשל לממברנות של תאים, אבל ישנם גם מחקרים המראים שרמות גבוהות שלה ו/או רמות נמוכות של אומגה 3 מייצרות מחלות.

חומצות שומן (אומגה 3/ אומגה 6) – דלקות וכאבים נוירופתיים לרבות מיגרנות

מחקר שפורסם בינואר 2020 בג'ורנל הרפואי Endocrinology מטעם חוקרים מאוניברסיטת Riverside שבקליפורניה, בחן אם קיים קשר בין שמן סויה לבעיות תפקודיות של המוח. החוקרים כותבים שהם כבר מצאו בשנת 2015^[1] קשר בין שמן הסויה למחלות מטבוליות כמו סוכרת והשמנת יתר וכמו כן שגם אם מורידים את רמות החומצה הלינולאית, זה אולי מוריד את הסיכון לסוכרת והשמנה אך פוגע בתפקודי הכבד^[2]. הם החליטו לבחון את ההיפותזה ששמן הסויה משפיע גם על בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), שכן בין יתר התפקידים שלה היא אחראית גם על איזון הורמונלי, קרי מחלות מטבוליות.
במחקר הם בחנו שמן סויה, שמן סויה מופחת חומצה לינולאית ושמן קוקוס. ובעוד ששמן הקוקוס נמצא שרמת השפעתו זניחה, שמני הסויה הראו שינויים באזור של ההיפותלמוס. הם ראו שחלק מהגנים של העכברים בהיפותלמוס לא פעלו כראוי. הם ראו למשל שתיפקודו של הגן שאחראי על ייצור הורמון האוקסיטוצין (הורמון האהבה) ירד בצורה משמעותית. אך לא רק הוא.. יחד איתו היו כ-100 גנים נוספים שפעילותם ירדה. דבר שגרם להם לחשוד שלא מדובר רק בבעיה של חילוף חומרים/הורמונלי, אלא באופן כללי באפשרות של פגיעה של ממש בתפקודי המוח, שיכולים להוביל גם לבעיות אחרות כמו חרדות, דיכאון, אוטיזם ופרקינסון (גם דופמין מופרש על ידי ההיפותלמוס).
אחד החוקרים אמר שהמחקר מראה על קשר ישיר בין שמן הסויה אך מיהר לציין שמדובר בשמן עצמו ולא במוצרי סויה אחרים (טופו, אדממה,משקה סויה, רוטב סויה, בהם אין או יש מעט מאוד מהחומצה הלינולאית ומכילים רכיבים מזינים אחרים.

כמובן שזה נבדק רק על עכברים וכדי להראות שעושה כך על בני אדם, יש לעשות עוד מחקרים ועדין ההמלצה של אחד החוקרים היא להוריד את הצריכה של שמן הסויה.
https://news.ucr.edu/articles/2020/01/17/americas-most-widely-consumed-oil-causes-genetic-changes-brain

נקודה נוספת למחשבה.. רוב פולי הסויה בעולם הם מהונדסים גנטית ומרוססים היסטרית. ויש מצב שזו הסיבה לכך שהמוח מגיב אליו כמו שמגיב. כי הוכח שגליפוסאט יכול גם הוא ליצור בעיות קוגנטיביות ופגיעות נוירולוגיות האם זה השמן או ההמצאות האפשרית של גליפוסט^[1][2]?

את זאת יהיה ניתן לדעת רק אחרי שישוו במחקר את שמן הסויה הרגיל, אל מול מקבילו האורגני.

*** תוספת יולי 23
חוקרים מאוניברסיטת ריברסייד, ממשיכים לבדוק את "נפלאות" השמן והפעם בחנו את השפעותיו על המעיים של עכברים שניזונו באופן עקבי מתזונה עשירה בשמן סויה במשך עד 24 שבועות במעבדה. הם מצאו שחיידקים מועילים פחתו וחיידקים מזיקים, במיוחד adherent invasive Escherichia coli (AIEC), עלו – חיידקים אלה גבוהים ושכיחים במיוחד במחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן וקוליטיס.
ממצאי המחקר פורסמו ביולי 23 בכתב העת Gut Microbes.
החוקרים מסבירים שבעוד שהגוף זקוק ל-1-2% של חומצה לינולאית ליום מסך השומנים בתפריט. בתזונה הטיפוסית המערבית מקבלים 8-10% מדי יום ועודף חומצה לינולאית משפיע לרעה על המיקרוביום של המעי.

במחקר הנוכחי החוקרים מצאו שתזונה עשירה בשמן סויה מעודדת את הצמיחה של AIEC במעיים. חיידק זה משתמש בחומצה לינולאית כמקור לפחמן כדי לענות על הדרישות התזונתיות שלו. בנוסף לכך מספר זנים של חיידקים מועילים במעיים אינם מסוגלים לעמוד ברמות החומצה הלינולאית ומתים וגם החומצה הלינולאית גורמת למחסום האפיתל של המעי להפוך לדליף. לאחר מכן רעלים יכולים לדלוף מהמעיים ולהיכנס לזרם הדם, מה שמגביר מאוד את הסיכון לזיהומים ולמצבים דלקתיים כרוניים, כגון קוליטיס.
החוקרים מציינים שהעלייה ב-IBD מקבילה גם לעלייה בצריכת שמן סויה בארה"ב.

תזונה מערבית פוגעת במערכת החיסון במעיים בדרכים העלולות להגביר את הסיכון לזיהום ולמחלות מעי דלקתיות.

החוקרים מציעים את שמן הזית כחלופה בריאה, שכן הוא מכיל רמות נמוכות של חומצה לינולאית ועשיר ברכיבים רבים אחרים שנמצאו מונעי מחלות (לרבות את אלה ששמן הסויה מקדם). שמן הנפוץ בתזונה הים תיכונית וגם היא נמצאה צורידה סיכון למחלות רבות מהם מתים בטרם עת.
https://news.ucr.edu/articles/2023/07/03/widely-consumed-vegetable-oil-leads-unhealthy-gut

מה רבו מעשיך שמן זית – אלצהיימר וע….וד
דיאטה ים תיכונית קלאסית וירוקה.

*** תוספת נובמבר 25
במטרה להבין לעומק את ההשפעות השליליות הנצפות של צריכת שמן סויה מופרזת, הממלא תפקיד מרכזי בתזונה המערבית, המשיכו חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד (UCR) לבודד את המנגנונים המדויקים המקשרים את השמן לבריאות. כזכור, מחקרים קודמים של הקבוצה הצביעו על קשר ישיר בין שמן סויה להשמנת יתר ושינויים מטבוליים, ואף הראו שינויים נוירולוגיים בהיפותלמוס.

במחקר שהתפרסם באוקטובר 25 בכתב העת Journal of Lipid Research, החוקרים פענחו את המנגנון הסלולרי המדויק שבאמצעותו שמן סויה מעודד עלייה במשקל. סיבת המחקר הייתה להבין מדוע שמן סויה נחשב מעודד השמנה יותר משמנים אחרים, על ידי חקירת תפקידם של המטבוליטים הנוצרים מחומצות השומן שבו. במסגרת המחקר, השוו החוקרים את השפעת תזונה עשירה בשמן סויה (10% מסך הקלוריות היומיות היו חומצה לינולאית, LA) לתזונה המבוססת על שמן קוקוס (דל ב-LA), על עכברים רגילים ועל עכברים מהונדסים גנטית (α7HMZ).

הממצאים המרכזיים הראו כי עכברי α7HMZ הפגינו עמידות משמעותית להשמנה: הם לא עלו במשקל באותה מידה, לא סבלו מאי-סבילות לגלוקוז ולא פיתחו כבד שומני, בניגוד לעכברים הרגילים. ניתוח חלבונים ומטבוליטים חשף כי העכברים העמידים להשמנה הראו רמות נמוכות יותר של מספר אנזימים (כמו CYP2Cs ו-EPHX1) שתפקידם לעבד את החומצה הלינולאית. ירידה זו באנזימים הובילה לירידה משמעותית בכמות תוצרי החמצון הדלקתיים המכונים אוקסילפינים (Oxylipins), ובפרט מטבוליטים כגון DiHOME ו-DiHODE, בכבד שלהם. החוקרים מצאו כי רמות האוקסילפינים הללו בכבד היו בקורלציה חיובית חזקה עם משקל הגוף.

מסקנת החוקרים והמשמעות המעשית היא שהאוקסילפינים הללו, שהם תוצרי חמצון של חומצות שומן רב-בלתי-רוויות (PUFAs), הם ככל הנראה הגורמים המניעים המרכזיים להשמנת יתר ולפגיעה המטבולית, ולא החומצה הלינולאית עצמה. הדגש מהדיון הוא ששונות בביטוי הגנטי (בחלבון HNF4α ובאנזימים הרלוונטיים) משפיעה על יעילות ייצור האוקסילפינים; זו הסיבה שרוב האנשים יהיו רגישים מאוד לשמן הסויה, בעוד שמיעוט קטן (עם פגם גנטי ספציפי זה) עשוי להיות מוגן.

מחקר מולקולרי זה מספק הסבר מנגנוני מוצק לכלל הראיות הקודמות בדבר נזקי שמן הסויה. המנגנון ברור: עודף חומצה לינולאית (LA) מוביל לייצור מוגבר של אוקסילפינים – שהם המולקולות המתווכות היוצרות את הנזק. זהו החיבור המדעי המאשר ומסביר את הפגיעה הרב-מערכתית שנצפתה בעבר: הפגיעה הנוירולוגית במוח, ההפרעה המטבולית (השמנה), והדלקת הכרונית במעיים. תהליך זה גם מחבר את הממצאים על הפגיעה במחסום האפיתל במעי (מעי דליף) ובמיקרוביום. הראיות המצטברות מוכיחות כי שמן סויה מפעיל נתיבים דלקתיים ומטבוליים מזיקים, המצדיקים את ההמלצה להפחית את צריכתו באופן משמעותי, במיוחד לאור העובדה כי שיעור הצריכה המודרני נמצא הרחק מעבר למה שהגוף התפתח להתמודד עמו.

ההמלצה שלי לגבי שמן סויה זהה לזו של שמן קנולה. לא לגעת! להשאיר על המדף!
כמו כן להסתכל על רכיבי כל המוצרים שקונים והיה ורשום שמן צמחי לא לקנות, גם אם לא ידוע בוודאות מהו השמן, סיכויים גבוהים שזה שמן סויה, כן. גם באלה המוצגים אורגניים.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים