צרבת הליקובקטר ואומפרדקס והפתרונות הטבעיים שניתן לעשות

מחלת ריפלוקס קיבתי-וושטי (GERD).
לפי הערכות, 20-30% מהאוכלוסייה המערבית סובלים מתסמיני GERD בעוד השכיחות באסיה היא בסביבות 8-9%.
מצב פתולוגי המשפיע על מערכת העיכול והוא כרוני ורב-משתני. סימן ההיכר העיקרי של הפרעה זו הוא תנועה לאחור של תוכן הקיבה לתוך הוושט. התסמינים הבולטים של GERD הם: צרבת; דלקת כרונית כאשר המעורבים העיקריים הם: [אינטרלוקין-(8,6 ו-1β), נויטרופילים, מיני חמצן תגובתיים. אירועים אלו תורמים לדלקת כרונית, שיפוץ רקמות ופיברוזיס. תאי אפיתל של הוושט שמייצרים ציטוקינים, מולקולות הידבקות (MAdCAM-1, ICAM-1, VCAM-1 ו-E-selectin)].
במקרים חמורים נראה גם פגיעה ברירית והיווצרות כיבים בתריסריון, בקיבה או בוושט שהם גם מעלים סיכון לתסמונת בארט ולסרטן באזורים אלה.
GERD יכול לגרום גם לתסמינים חוץ-וושטיים כמו שיעול כרוני, דלקות גרון, אסטמה ושחיקת שיניים, מה שמעיד על המשמעות המערכתית שלו ועל הצורך לעשות שינויים בחיים.
חשוב לציין שלא כל ריפלוקס הוא חומצי. ישנם אנשים ששסתום הקיבה פשוט נחלש. אם מאורח חיים לחוץ ואם מלעיסה לא מספקת של תכולת המזון.

הסיבות לGERD על פי הרפואה הן בעיקר^[1][2][3][4]:

• גיל (זיקנה).
• עישון, אלכוהול.
• מצבים כמו השמנה, בקע סרעפתי, מחלות רקע כמו סוכרת.
• מזונות ומשקאות מסויימים כמו קפה, חריף, שום ובצל.
• תרופות מסוימות כמו אספירין ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), אנטיביוטיקות מסוימות, תרופות פסיכיאטריות, תרופות להורדת לחץ דם כמו חוסמי תעלות סידן, תרופות לאסתמה, תרופות הורמונליות.

הכי חשוב זה להמנע והתחלה של מניעה היא תמיד הבנת הנושא

*** שימו לב שרוב התרופות הללו גורמות לדיסביוזיס של המעי. והקטע הוא שתרופות ייעודיות לצרבת נמצאות גם בתוך הרשימה הזו! ודיסביוזיס של המעי הוא אולי הגורם העיקרי למחלות ממערכת העיכול ודלקת כרונית.
לכן ההבנה המתבקשת היא שמדובר בבחירה באורח חיים רע וטיפול לא מתאים, כלומר ואי התייחסות למקור הבעיה. וגיל הוא לא באמת גורם, שכן גם תינוקות חווים תסמינים אלה.

דבר חשוב נוסף להבנה הוא מטרת החומציות של הקיבה. שהיא לפרק את השומנים והחלבונים למולקלות קטנות יותר לשיפור הספיגה של אבני בניין אלה כלומר היא חלק בלתי נפרד מעיכול תקין. וניתן גם להסיק שכשיש חומציות יתר זה יכול להיות גם קשור לאופי ואיכות המזון ולאופי האכילה.

בעיסוק היומיומי שלי מול אנשים אני נתקל כמעט כל יום בכאלה שסובלים מצרבת והקטע הכי מפתיע כשאני מתחיל לשאול שאלות… זה שהרבה מהם בכלל לא מודעים שזה קשור לאוכל שהם אוכלים.
זה נכון שיש עוד דברים שיכולים להשפיע על המצב כמו סטרס, מאמץ פיזי מוגבר, בקע סרעפתי, עיכוב בפינוי המזון, חסרים אנזימתיים (בעיקר במבוגרים), משקאות אלכוהוליים ועישון. אבל הכל מתחיל בתזונה לא טובה לאדם האינדיבידואל, גם אם מבחינת האדם זה קרה פתאום.
הפעם הראשונה שמרגישים תחושה לא נעימה בבטן ומתעלמים, הפעם השניה שלא קישרו שזה מ'זה' והפעם השלישית שאולי הבינו שזה מ'זה' אבל ה'זה' הזה כל כך טעים וקשה להפסיק איתו, אז כנראה שה"זה לא מזה"' = הדחקה.

ואז פונים לרפואת האינסטנט להקל על הצריבה הנוראית. לעתים מתחילים עם סותרי חומצה פשוטים ואחרי תקופה מסוימת שזה מפסיק לעזור, מגיעים לתרופות מסוג PPI (מעכבי משאבות פרוטונים), שפועלות במנגנון של עיכוב הפרשת החומצה. בישראל האחרונות מומלצות היום כאפשרות ראשונה כאשר מגיעים לרופא או לרוקח.
לכן כשמבינים את החשיבות של החומצה ושהפתרון המוצע (תרופות להורדת חומציות) הוא אך ורק 'עבודה בעיניים' וזה שממשיכים כאילו כלום לא קרה ("כי היי. אין צריבה יותר") וכשאין שום שינוי באורח החיים.. בסופו של דבר עושה את ההיפך ולאורך זמן מחמיר את התסמינים, מפחית את היכולת להשתקם ובדרך גם מפריע לתהליך העיכול ולספיגה של רכיבים חיוניים ביותר כמו מגנזיום ובי 12, שגם כך חסר אותם בתזונה של היום. אז מה הפלא שתרופות אלה מעלים סיכון לכל מיני תופעות מטרידות:

• PPI מעלה סיכון למוות בטרם עת.
• PPI מעלה סיכון לדמנציה.
• PPI מעלה סיכון לסוכרת.
• PPI מעלה סיכון לסרטן הלבלב.
• PPI מעלה סיכון לסרטן כבד [1][2][3].
• PPI מעלה סיכון לסרטן קיבה [1][2].
• PPI מעלות סיכון לאי ספיקת כליות.
• PPI מעלה סיכון לאלרגיות.
• PPI מעלה סיכון לצליאק.
• PPI נקשרו לאוסטיאופרוזיס.
• PPI משנה מיקרוביום לרעה.
• PPI מעלה סיכון לזיהומים חמורים בילדים.
• תרופות לצרבת מעלות סיכון לכאבי ראש ומיגרנות.
• PPI נקשרו לתסמונת המעי הרגיז.
• PPI נקשרו להורדת רמות חנקן חמצני וסיכון למחלות לב וכלי דם.

ואז מבינים שטעינו ואז נשאר לקוות שלטבע יש את האפשרות לתקן. וככל שמבינים זאת מאוחר יותר, זה נהיה קשה יותר לטיפול. והמגוון התזונתי יורד. לכן ההמלצה הגורפת היא לא להכנס בכלל לדרך הזו.

השלב הבא הוא הקשבה לגוף והשינוי התזונתי

ישנם כמה מזונות שידועים כפוטנציאל להתחלת צרבת, וכאשר מזהים אותם, חייבים להפסיק איתם גם אם הכי טעים בעולם… יש תחליף לכל דבר אם מחפשים.
חיטה, מוצרי חלב, בשר אדום ומעובד (באופן כללי חומרים משמרים רבים), מטוגנים, שומניים מדי. משפחת הסולניים (עם החרצנים הקטנים כמו חצילים, פלפלים, עגבניות) גם יכולים לעצבן את הקיבה אצל אנשים מסויימים.

מחקרים שנעשו על כל מיני מזונות ורכיבים ממזונות שעשויים להיות אפקטיביים הן כמניעה, הן כהקלה והן כטיפול. חשוב לזכור שמדובר בסטטיסטיקה ולא באמת ניתן לדעת איךאידיבידואל יגיב. אז להתחיל תמיד במינונים נמוכים כדי לראות איך זה עובר ואז להגביר מינון או כמות.

1. תזונה מבוססת צומח [1].
   • סלרי – סותר חומצה ומונע פגיעה ברירית (ulcer) [1][2].
   • מיץ של תרד – מוריד חומציות [1].
2. צמחי תבלין וחליטות
   • כורכום – מוריד חומציות, מונע ומטפל בדלקת, מוריד שכיחות של ריפלוקס ומטפל גם בהליקובקטר [1][2][3][4][5][6].
   • ג'ינג'ר – מונע פגיעה בריריות הקיבה ותומך בטיפול כנגד הליקובקטר. מוריד ייצור חומצה [1][2][3][4].
   • תה ירוק (קטכינים) – מוריד חומציות ומונע פגיעה ברירית הקיבה. מחקה את פעולת PPI ללא תופעות לוואי. וגם נוגד חיידקים מזהמים [1][2].
   • מרווה סינית (אדומה) [1].
3. רכיבי תזונה
   • חומצה אלגית (ellagic acid) שנמצאת בפירות וירקות כמו פירות יער, רימונים, ענבים ואגוזים כמו מלך פקאן. מורידים הפרשת חומצה [1][2].
   • טנינים (tannic acid) שנמצאים בעיקר בתה (ירוק,שחור) אבל גם בפירות כמו ענבים ואפרסמון. הם מורידים ייצור חומצות קיבה [1].
   • חומצה אולאית (uleic acid) שמקורה בשמנים כמו זית וזרעי ענבים – מפחיתה ייצור חומצה [1].
   • קוורצטין שנמצא במזונות כמו פירות יער אדומים וכחולים כהים, תפוחים, פירות הדר ועוד – מוריד ייצור חומצה [1] ויחד עם ויטמין אי [2].
   • פקטין [1].
4. תוספי תזונה אפשריים
   • משקה אלוורה [1].
   • נוני (פרי או משקה) – מוריד הפרשת חומצה, פרוקינטי (משפר ריקון קיבתי) ומונע דלקות בקיבה [1].
5. ניהול סטרס [1][2].

*** תוספת מרץ 25 – הרחבת היריעה
מאמר סקירה שפורסם במרץ 25 בכתב העת Nutrients מבין את ההשלכות של טיפול תרופתי ומציע דרכים טבעיות לטיפול ב-GERD.

• פוליפנולים ופלבונואידים – הוכח כי יכולים לתרום באופן משמעותי לניהול GERD על ידי וויסות דלקת, נטרול עקה חמצונית וקידום ההגנה על הרירית כמו גם ייצוב מיקרוביום המעי (תכונה פרהביוטית). פוליפנולים גם מפחיתים את רמות מיני חמצן תגובתיים ובכך מונעים את החמצון של רירית הוושט.
  החוקרים מזכירים את הקוורצטין הנמצא בין היתר בבצל ותפוחים שמסוגלים להפחית דלקת בוושט ולעכב ציטוקינים פרו-דלקתיים כגון (TNF-α). החוקרים מזכירים את ה-EGCG פוליפנול המצוי בתה ירוק שיודע בין היתר להפחית את הפעלת גורם שעתוק NF-κB הידוע בייצור תהליכים דלקתיים. החוקרים גם מזכירים את הכורכומין שנמצא מקדם ריפוי של רירית פגומה תוך הפחתת הפרשת חומצה.
  החוקרים גם מציינים שפיטוכימיקלים אלה יכולים להגביר את רמות נוגדי החמצון האנדוגניים, להפחית את יצירת פפסין וחומצות קיבה, ולהפחית את חימצןן השומנים וייצורהתהליך הכיבי, ובכך למזער נזק מאוחר יותר לרירית הקיבה.
• חליטות ותמציות:
  • קמומיל בעל תכונות אנטי דלקתיות ומרגיעות אשר עשויות לסייע בהקלה על גירוי הוושט ולקדם ריפוי רירית. הפרחים עשירים בטרפנואידים ובפלבנואידים, כגון אפיגנין, קוורצטין האחראים על התכונות האנטי-דלקתיות, נוגדות העוויתות והרפיית העיכול. לקמומיל גם תכונות מרגיעות מערכת עצבים, ויסות רמות של גזים ונפיחיות התורמים לחומרת GERD.
  • ליקוריץ (ובמקרים של לחץ דם גבוה או לשימוש ארוך טווח, תמצית ללא DGL שמעודדת הפרשת אשלגן מהגוף) מגבירה את הפרשת הריר ויוצרת מחסום מגן מפני נזקי חומצת הקיבה, (11β-HSD2), ובכך להגביר את פעילות המינרלוקורטיקואידים, ולהפחית את הדלקת; דיכוי phospholipase A2 ו-cyclooxygenase כדי להפחית פרוסטגלנדין E2 והצטברות טסיות. נוגדי החמצון שלו מונעים ייצור ROS וחמצון שומנים במיטוכונדריה. הוא תומך גם בתפקודי כבד על ידי הפחתת אנזימי סרום ושיפור פתולוגיית רקמות, ושיפור ההגנה הכוללת של מערכת העיכול. הוא גם נמצא יעיל יותר מטיפול תרופתי.
  • ג'ינג'ר (gingerols ו-shogaols) מייצרת השפעות פרוקינטיות (תנועת מעי) המשפרות את התרוקנות הקיבה ומפחיתה ריפלוקס חומצי ומעורבים בהגנה על הרירית. יש לו גם תכונות רבות נוגדות דלקת (Nrf2, p38 ,MAPK ו-NF-κB. יש לו גם תכונות נוגדות בחילה ותנועתיות מעי שמקלות על תסמיני GERD נפוצים.
  • נטופית (Marshmallow plant) – השפעות ידועות היטב של אנטי-דלקתיות, פעילות נוגדת החמצון, אימונומודולטוריות והגנה על רירית מערכת העיכול. השורש מכיל פוליסכרידים ביו-דביקים וריריים המייצרים מחסום מגן על פני משטחי רירית, ובכך מפחיתים דלקת ומעודדים התחדשות רקמות. הרכיבים הביו-אקטיביים של המרשמלו, כולל פלבנואידים ונוגדי חמצון, המשפיעים על מסלולי דלקת על ידי הפחתת TNF-α ו-IL-6.
  • אולמוס רוברה (Slippery elm) ובשמו היותר מוכר בוקיצה – משמש להרגעת גירוי במערכת העיכול והוושט במשך זמן רב. תכולת הריר שלו סופגת מים ויוצרת ג'ל צמיג המהווה מחסום מגן על פני משטחי רירית. הוא מורכב מפוליסכרידים. עדויות הראו שיפורים משמעותיים בתסמינים הקשורים ל-GERD, כגון צרבת ובעיות עיכול. במחקר קליני בן 16 שבועות. המשתתפים הראו ירידה של 60-80% בכאבי מערכת העיכול, מיקרוביום מחוזק וירידה בחדירות המעי. כמעט חמישים אחוז ממשתתפי הניסוי הפחיתו את התלות שלהם ב-PPI, ואנשים רבים הצליחו להכניס מחדש מזון טריגר מבלי לחוות הישנות סימפטומים. התכונות הרפואיות של בוקיצה מיוחסות בעיקר לתכולת הרירית שלו המגן על פני משטחי רירית, ושומר על הוושט מפני גירוי ודלקת הקשורים לחומצה. יתר על כן, ההשפעות שלו קשורות גם לתכונות נוגדות חמצון, אנטי מיקרוביאליות וריפוי פצעים. כל אחת מהתכונות הללו יכולה לעזור למקסם את היתרונות האפשריים של חומר טבעי זה לטיפול ב-GERD.
  • הדס מצוי (Myrtus communis) תמצית הזרעים מראה תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-מיקרוביאליות המועילות ל-GERD ולכיבי קיבה. מקל על תסמינים כמו הקאות וכאבי בטן ובהפחתת חומציות הקיבה וחומרת הכיב.
• פרוביוטיקה ופרהביוטיקה (סינביוטיקה). יש להם תפקיד חשוב בוויסות פלורת המעיים כדי להקל על תסמיני GERD. משפחות Bifidobacterium ו-Lactobacillus נמצאו ממגרים חיידקי הליקובקטר פילורי באמצעות תהליכים שונים. הם יכולים גם לעזור להפחית רגישות יתר של הוושט באמצעות שיפור תקשורת מעי-מוח דרך עצב הוואגוס ושיפור תפקוד המחסום הרירי. פרה-ביוטיקה, כגון אינולין ופרוקטואוליגו-סוכרים (FOS), מעודדים ת את הצמיחה של חיידקי מעיים טובים, וכתוצאה מכך ייצור חומצת שומן קצרת שרשרת (SCFA) כגון butyrate בעלי תכונות אנטי דלקתיות ומשפרים את שלמות האפיתל ובכך מאפשרים להם להפחית נזק רירי הקשור ל-GERD. יתר על כן, לפרה-ביוטיקה היכולת לשלוט בחילוף החומרים של חומצות מרה והורדת ריפלוקס המרה. בקצרה, שילוב הפעולות של פרוביוטיקה ופרה-ביוטיקה הוא אסטרטגיה מבטיחה לטיפול ב-GERD.
• אלוורה שנמצא מפחית במידה ניכרת צרבת, רגורגיטציה ובחילות.
  ג'ל אלוורה, המתקבל מהעלה הפנימי של הצמח, מכיל פיטוכימיקלים פעילים כמו אנתראקינונים ((aloin A, aloin B, ו-aloe-emodin)), פוליסכרידים ופלבונואידים. חומרים ביו-אקטיביים אלו תורמים באופן משמעותי לפעילות האנטי-דלקתית, נוגדת החמצון והגנה על קיבה של הצמח.
  מחקרים פרה-קליניים וקליניים הראו כי אלוורה עשויה לווסת את ציר המעי-מוח על ידי ויסות תפוקת חומצת הקיבה ותכולת המים בתריסריון. סירופ אלוורה הוכח כמשפר את תסמיני GERD באופן דומה לתרופות קונבנציונליות כגון אומפרזול ורניטידין מבלי לגרום לתופעות לוואי. הוא נמצא נסבל היטב והוכח כיעיל בהפחתת תסמיני GERD כגון צרבת, רגורגיטציה ובחילות. לאלוורה יש גם יתרונות טיפוליים עבור תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלות מעי דלקתיות (IBD) כמו קוליטיס כיבית (UC) ומחלת קרוהן. בנוסף, נצפה משפר את שלמות מחסום המעי ומפחיתים דלקת הקשורה לקוליטיס.
  היתרונות של אלוורה להגנת הקיבה נובעים מהיכולת שלה להוריד את הפרשת חומצת הקיבה ורמות הדלקת תוך שיפור ההגנה על הרירית. וויסות הפרשת חומצת הקיבה והגנה מפני נזק הנגרם על ידי חומצה.
• חומרים המייצרים ג'לטינים (Raft-forming) למשל: גואר-גאם, קסנטאן-גאם, קראגינאן (carrageenan) ופקטין. הם מייצרים ג'ל כאשר הם נחשפים לחומצת קיבה, וכתוצאה מכך מחסום קצף צף שמונע מחומצה להגיע לוושט ומפחית את אפיזודות הריפלוקס. הם נמצאו יעילים יותר באופן מובהק מפלסבו ומסותרי חומצה מסויימים.
• שמנים אתריים: ציפורן (eugenol) שהדגימו השפעות הגנה משמעותיות על הקיבה על ידי ייצור ריר מוגבר המגן על דופן הקיבה וללא שינויים בנפח המיץ הכולל ובחומציות שלה. שמן אתרי תפוז מר (limonene) שנמצא מונע באופן משמעותי פגיעה ברירית מערכת העיכול בחולדות על ידי הגברת ייצור הריר ללא השפעה על ייצור חומצה חוזרת וגסטרין הנפוצים ב-GERD גם שמן אתרי לימון הציע הגנה על הקיבה על ידי הפרשת ריר מוגברת.

כאשר הבעיה מתרחבת לזיהום (הליקובקטר)

כשהולכים לרופא הוא יציע קוקטייל של אנטיביוטיקה וגם אם יחסל את החיידק ולא תמיד מצליח ההשלכות, הן בהווה והן לעתיד, על מערכת העיכול הן גדולות.
באופן כללי שימוש באנטיביוטיקה לא יכול להיות טיפול לבעיה שהמקור שלה הוא חוסר איזון של חיידקים טובים, מהסיבה הפשוטה שאנטיביוטיקה מדללת את החיידקים הטובים ומאפשרת צמיחה של זנים אופורטוניסטיים בעייתיים שעמידים לאנטיביוטיקה.

רכיבים שיכולים להוות חלופה לאנטיביוטיקה מבלי לפגוע במיקרוביום:

כמו במקרה של צרבות, בטח שגם כאן כשמדובר בתופעה חריפה יותר. יש להקשיב לבטן, לשנות מינונים ופעמים לפי התחושה של הגוף וגם לעצור ולהחליף למשהו אחר אם יש תסמינים חדשים.

1. קצח [1][2][3][4][5][6].
2. שמן אורגנו [1][2], יחד עם דבש [3], יחד עם קורנית [4][5] יחד עם חמוציות [6].
3. חמוציות [1][2][3][4][5].
4. שום [1][2][3][4][5][6].
5. ג'ינג'ר [1][2].
6. אוכמניות [1].
7. ליקוריץ – משפר מוקוס ועוזר כנגד החיידק [1][2].
8. ויטמין די – חסר שלו מוריד מהתנגודת החיסונית [1][2][3][4].
9. ויטמין בי 2 – המנגנונים שבהם ויטמין B2 מסייע בהתמודדות עם הליקובקטר:
   • גירוי תאי מערכת החיסון: ריבופלבין יכול לעורר את ריבוי המונוציטים והנויטרופילים, ולשפר את פעילותם של מקרופאגים, החיוניים לפינוי פתוגנים.
   • הפחתת דלקת: הוא יכול לדכא ציטוקינים פרו-דלקתיים וייצור תחמוצת חנקן, אשר מיוצרים ביתר במהלך זיהום הליקובקטר פילורי.
   • הגנה מפני עקה חמצונית: תכונותיו נוגדות החמצון של ריבופלבין מסייעות לנטרל מיני חמצן תגובתיים (ROS) הנוצרים במהלך הזיהום, ומגנים מפני נזק חמצוני לתאי המארח.
   • עיכוב ישיר על הליקובקטר פילורי: יכול לעכב את הצמיחה של הליקובקטר פילורי על ידי הורדת הביטוי של גנים המעורבים בשכפול ותיקון DNA, דבר שעלול לשבש את יכולתו להתרבות; הפרעה למטבוליזם של ברזל (הליקובקטר פילורי זקוק לברזל כדי לשרוד, וריבופלבין עלול להפריע למנגנוני רכישת הברזל שלו).[1][2][3].
10. פרוביוטיקה – עזרה בחיסול החיידק. ישנה משפחה LR שיודעת גם לחסל חיידקים [1][2][3][4][5][6][7].
11. רזברטרול [1].
12. אסטזנטין (נוגד חמצון מאצה אדומה) ושאר קרוטנואידים [1][2][3][4][5].
13. נבטי ברוקולי + סולפוראפן [1][2][3][4][5][6][7].
14. ויטמין U – מיץ כרוב [1][2][3] – כיב קיבה.
15. ניהול סטרס [1][2][3]. סטרס כרוני גם מחליש את התפקוד של מערכת החיסון וגם מחמיר את הבעיה עד לכדי יצירת כיבים.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים