פעילות גופנית והקשר לסרטן

אין לזה גיל מסוים שהכי מומלץ להתחיל איתו, כלומר זה חשוב לבריאות שלנו מהרגע שבו אנחנו יכולים לעמוד על הרגליים.

הטכנולוגיה שינתה באופן דרמטי את אורח החיים שלנו, והרבה יותר אנשים נמצאים כעת יותר בישיבה ופחות פעילים.
היכולת להזמין הכל אליך יחד עם מכשירים שעושים את כל העבודות עבורנו הביאה אותנו לחיים "קלים" ללא תנועה מספקת. אם זה להתקשר כדי שיביאו לנו, אם זה לסוע במקום ללכת ואם זה לעלות בדרגנועים ומעליות במקום במדרגות, ואם זה המדיחים שמורידים לנו מהראש את שטיפת הכלים הידנית אם זה ה- I robot במקום המטאטא. וכן הלאה…

פעילות גופנית אירובית, הליכה, ריצה, שחייה, משחקי כדור למיניהם ועוד. הגוף שלנו צריך וצורך תנועה כל הזמן ולא מספיק רק ללכת למקרר או ללכת לאוטו. אלא ללכת בשביל ללכת!!!

• זה חשוב לזרימת הדם.
• זה חשוב למניעת מחלות (לב, סוכרת, השמנה, לחץ דם גבוה).
• זה חשוב גם במניעת איבוד מסת שריר ויחד עם תזונה (עלים ירוקים למשל וחלבון איכותי) גם בניית השריר.
• זה חשוב לכל גיל ואם שואלים אותי במיוחד בגילאים שקצת יותר קשה, מגיל 50 ובגיל השלישי. כי יש איבוד גדול יותר של מסת שריר (סרקופניה) שגורם בגילאים מאוחרים גם לנפילות ולפציעות ראש מסכנות חיים.

פעילות גופנית וסרטן – מניעה:

• במחקר שפורסם ביוני 16 בכתב העת JAMA מראים את הקשר שבין פעילות גופנית במניעת יותר מ-13 סוגים שונים של סרטן בחלק מהמקרים בעשרות אחוזים (וושט, כבד, ריאות, כליות, עור, ראש וצוואר, מעי גס, פי טבעת, שלפוחית, שד ועוד)

המלצה גורפת לכל חולי ומשוקמי סרטן באשר הם – עשו פעילות גופנית אירובית וכוח.

• מניעה וטיפול, "מרשמים" מותאמים.
  מחקר שפורסם באוקטובר 19 בכתב העת CA: A Cancer Journal for Clinicians מוצג בצורה מקיפה את היכולות של פעילות גופנית בנוגע לסרטן ובניהולו של הסרטן.
  לטענת החוקרים הם יכולים לבנות "מרשמים" המותאמים לסוגי סרטן בהתאם למיגבלות הפיזיות לאותו סרטן.
  החוקר הראשי של המאמר Prof. Schmitz לקח גם חלק במחקר אחר שגם הוא הראה קשר בין פעילות גופנית למניעה וטיפול בסרטן.
  הממצאים הראו קשר מובהק, סטטיסטית בין פעילות גופנית בעצימות גבוהה לעומת עצימות נמוכה בקרב אנשים בריאים, לבין ירידה בסיכון לחלות בסרטן חודרני במספר סוגי סרטן: סרטן שלפוחית השתן (15%), סרטן שד (21%-12%), מעי גס (19%), רחם (20%), ושט (21%), קיבה (19%) וכליה (12%).
  הם נותנים הנחיות כלליות כמו 20-30 דקות ביום, 3 פעמים בשבוע פעילות אירובית ועוד פעמים 20-30 דקות אימוני כוח.
  בקרב מחלימות מסרטן השד, עצימות גבוהה ביותר של פעילות גופנית, לעומת עצימות נמוכה ביותר, היתה קשורה בירידה של 48% בסיכון לתמותה מכל סיבה וב-38% ספציפית לתמותה מסרטן השד. פעילות גופנית שבועית מאומצת פי עשרה מפעילות נמוכה ביותר היתה קשורה במחלימות מסרטן השד לירידה של 27% בסיכון לתמותה מכל סיבה ושל 25% לתמותה מסרטן השד.
  בקרב מחלימים מסרטן המעי הגס, נמצא קשר עקבי בין פעילות גופנית בעצימות גבוהה ביותר שבוצעה אחרי האבחנה במחלה לעומת פעילות בעצימות נמוכה ביותר לבין תמותה מכל סיבה ומסרטן המעי הגס (בטווח של 42%-38%).
  בקרב המחלימים מסרטן הערמונית עלה כי פעילות גופנית בעצימות גבוהה ביותר שבוצעה אחרי האבחנה במחלה, לעומת עצימות נמוכה ביותר, היתה קשורה לירידה של 38% בתמותה מסרטן הערמונית.
  https://insights.ovid.com/crossref?an=00005768-201911000-00024

• *** תוספת אוטובר 21 – מספר מקרי סרטן נמנעים, נתונים לפי מדינות וסוגי סרטן
  דו"ח חדש שפורסם באוקטובר 21 בכתב העת Medicine & Science in Sports & Exercise מצא כי יותר מ- 46,000 מקרי סרטן בשנה בארצות הברית יכולים להימנע אם אמריקאים יעמדו בחמש שעות בשבוע בהנחיות הפעילות הגופנית המומלצות בעצימות בינונית.
  החוקרים מראים כי 3% מכלל מקרי הסרטן בקרב מבוגרים בארה"ב בני 30 ומעלה במהלך 2013 עד 2016 יוחסו לחוסר פעילות גופנית והשיעור גבוה יותר בקרב נשים (ממוצע שנתי שנתי מקרים מיוחסים 32,089) בהשוואה לגברים (14,277).
  עבור גברים ונשים כאחד, מדינות עם השיעור הגבוה ביותר של סרטן המיוחס לחוסר פעילות גופנית היו בדרום, כגון קנטקי, מערב וירג'יניה, לואיזיאנה, טנסי ומיסיסיפי, בעוד שהשיעורים הנמוכים ביותר נמצאו באזור ההרים ובמדינות הצפון, כמו יוטה, מונטנה, וויומינג, וושינגטון וויסקונסין.
  זהו המחקר הראשון שמעריך את מספר מקרי הסרטן המיוחסים לחוסר פעילות גופנית על סמך מיקום הסרטן (שד, רירית הרחם, מעי, קיבה, כליות, אדנוקרצינומה של הוושט ושלפוחית ​​השתן) לפי מדינה. הנתונים מראים כאשר מתמקדים באתרי סרטן ספציפיים, 16.9% ממקרי סרטן הקיבה, 11.9% ממקרי סרטן רירית הרחם, 11.0% ממקרי סרטן הכליות, 9.3% ממקרי המעי הגס, 8.1% ממקרי סרטן הוושט, 6.5% ממקרי סרטן השד הנשי ו -3.9% ממקרי סרטן שלפוחית ​​השתן היה קשור לחוסר פעילות גופנית.
  החוקרים מסכמים שממצאים אלה מדגישים את הצורך לעודד פעילות גופנית כאמצעי למניעת סרטן וליישם התערבויות ברמה האישית והקהילתית המתייחסות למחסומים ההתנהגותיים-חברתיים-כלכליים השונים לפעילות גופנית. ההבנה וצמצום החסמים לפעילות גופנית חיונית לאופטימיזציה של אסטרטגיות התערבות הממוקדות לקבוצות סיכון ברחבי הארץ.
  https://pressroom.cancer.org/PhysAct_PAF

פעילות גופנית וסרטן – טיפול ושיקום (שורדי סרטן):

• סרקופניה וסיכויי החלמה: חשיבות מסת השריר במאבק בסרטן
  מחקר שפורסם בפברואר 19 בכתב העת Scientific Reports מדגיש באופן ברור את הקשר הקריטי בין סרקופניה (דילול שרירים) לבין סיכויי ההחלמה מסרטן, ובפרט בקרב חולים המטופלים בטיפולים אימונותרפיים חדשניים.
  המחקר, שבדק 42 חולים עם סרטן ריאות מתקדם מסוג תאים לא קטנים (NSCLC) שקיבלו טיפול אימונותרפי (מעכבי PD-1) מצא ממצאים מדאיגים ומשמעותיים:
  • שכיחות גבוהה: 52.4% מהחולים במחקר סבלו מסרקופניה כבר בתחילת הטיפול.
  • הישרדות קצרה יותר ללא התקדמות המחלה (PFS): חולים עם סרקופניה חוו הישרדות קצרה יותר באופן מובהק ללא התקדמות המחלה (חציון של 2.1 חודשים), לעומת חולים ללא סרקופניה (חציון של 6.8 חודשים). כלומר, ההתקדמות במחלה הייתה מהירה פי כ-3.2 בחולים עם סרקופניה.
  • תגובה נמוכה יותר לטיפול: שיעור התגובה הכולל לטיפול היה נמוך משמעותית בקרב חולים עם סרקופניה (9.1%) לעומת חולים ללא סרקופניה (40.0%). זו ירידה דרמטית ביעילות הטיפול.
  • סיכויי הישרדות לטווח ארוך: שיעור ההישרדות ללא התקדמות המחלה לאחר שנה היה 38.1% בקרב אלו ללא סרקופניה, אך רק 10.1% בקרב הסובלים מסרקופניה.
  • השפעה גם בקרב חולים עם מצב תפקודי טוב: גם בקרב חולים שמצבם הכללי נראה טוב (לפי מדד ECOG), סרקופניה עדיין נקשרה בתוצאות גרועות יותר באופן מובהק, בדומה לחולים עם מצב תפקודי ירוד.
• מסקנות המחקר מדגישות כי סרקופניה בתחילת הטיפול היא מנבא משמעותי לתוצאות גרועות יותר בחולי סרטן ריאות מתקדם המקבלים טיפולים אימונותרפיים. החוקרים ממליצים לבצע בדיקת סקר לסרקופניה כדי לזהות חולים שייתכן ויזדקקו להתערבות תזונתית ופיזית נוספת, במטרה לשפר את סיכויי התגובה שלהם לטיפול ולשרוד לטווח ארוך יותר.
  ממצאים אלו מחזקים את הטענה שלא רק העדר המחלה חשוב, אלא גם מסת השריר משחקת תפקיד חיוני ביכולת הגוף להתמודד עם הסרטן והטיפולים בו.
• איך זה קשור לפעילות גופנית?
  הממצאים המדאיגים לגבי סרקופניה בחולי סרטן, כפי שהודגמו במחקר על סרטן ריאות, מחדדים את החשיבות העצומה של פעילות גופנית בהקשר זה. סרקופניה אינה רק תוצאה של הזדקנות; היא מושפעת באופן דרמטי מחוסר פעילות פיזית, תזונה לקויה, ותהליכים דלקתיים המוגברים על ידי מחלת הסרטן וטיפוליה. כאן נכנסת פעילות גופנית לתמונה ככלי טיפולי קריטי: פעילות גופנית, ובמיוחד אימוני התנגדות, היא הדרך היעילה ביותר למנוע ולטפל בסרקופניה. היא עוזרת לבנות ולשמר מסת שריר, שהיא חיונית להתמודדות עם המחלה. זה גם ישפר את התגובה לטיפול שכן היעדר סרקופניה קשורה לתגובה טובה יותר לטיפולים, במיוחד לטיפולים אימונותרפיים. ככל הנראה על ידי שיפור הסביבה הפנימית בגוף, כולל תגובה חיסונית טובה יותר. פעילות גופנית גם עוזרת עם חולש, בחילות, כאבים ותופעות לוואי אחרות של טיפולי סרטן. היא משמרת את התפקוד הפיזי, משפרת את מצב הרוח ומאפשרת איכות חיים טובה יותר במהלך ולאחר הטיפולים. היאגם מונעת ועוזרת להתמודד עם כחשון סרטני (cachexia) – מצב של דלדול שרירים חמור וירידה במשקל – המשפיעה על כשליש ממקרי המוות מסרטן מתקדם.
  לכן, ההמלצה הגורפת היא לשלב פעילות גופנית, הן אירובית והן אימוני כוח, כחלק בלתי נפרד ממסע ההתמודדות עם סרטן, החל משלב המניעה, דרך הטיפולים הפעילים ועד לשיקום ולאחריהם, כ"מרשם" חיוני לבריאות ולחיים ארוכים ואיכותיים יותר.

ממצאים אלו מחזקים את הטענה שלא רק העדר המחלה חשוב, אלא גם מסת השריר משחקת תפקיד חיוני ביכולת הגוף להתמודד עם הסרטן והטיפולים בו.

• *** תוספת ינואר 22 – ישיבה ממושכת, הנחיות פעילות גופנית ותמותה בשורדי סרטן.
  לנצח את הסרטן הוא הישג עצום, אבל האופן שבו השורדים חיים את חייהם לאחר מכן משפיע גם על אריכות החיים שלהם.
  מחקר שפורסם בינואר 22 בג'ורנל JAMA Oncology בחן נתונים על ניצולי סרטן שהשתתפו בסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומית של ארה"ב מ-2007 עד 2014. לצורך המחקר, הצוות אסף נתונים על יותר מ-1,500 שורדי סרטן. במהלך עד תשע שנות מעקב מתו כמעט 300 חולים
  נמחקר מראה כי מי שלא עמדו בהנחיות הפעילות הגופנית לאמריקאים [150 דקות בשבוע של פעילות גופנית בשעות הפנאי בעצימות בינונית עד נמרצת] וישבו יותר משמונה שעות ביום היו בעליה של יותר מפי חמישה בסיכון למוות מכל הסיבות – סרטן ולא סרטן.
  החוקרים מציינים שהקשר היה מטריד במיוחד מכיוון שגילו שכשליש מהשורדים בסרטן לא התאמנו וישבו יותר משש שעות ביום. רק כשליש קיבל את 150 שעות הפעילות המומלצות בשבוע.
  החוקרים מציינים שכאשר אנו מתמודדים עם המציאות של אוכלוסיה גדלה במהירות של שורדי סרטן, התערבויות והתמקדות בשינויים בהתנהגות הן קריטיות. האתגר הוא כיצד להתאים אישית את ההתערבויות הללו, בהתחשב בפרופילים המגוונים של חולי סרטן. למחקר שלנו יש השלכות קליניות ומדיניות ליצור ביחד תוכניות המספקות לשורדי סרטן יכולת, מוטיבציה והזדמנויות ליזום שינויים חיוביים כדי לשבת פחות ולנוע יותר.
  עוד מציינים החוקרים ששורדי סרטן לא מקבלים לעתים קרובות את המסר שהם צריכים להיות פעילים פיזית. אחת מהסיבות עשויה להיות שלמטופלים אין מוטיבציה או שהם לא מרגישים טוב, אבל זה גם בגלל שהם גם לא מעודדים להיות פעילים.
  בקהילת הטיפול הקליני, הם רואים שקלינאים רבים עדיין אומרים למטופלים לשמור על האנרגיה שלהם כדי לנוח, כאשר מה שאנחנו צריכים להגיד להם זה שזה בטוח להיות פעילים פיזית, ויש הרבה יתרונות בריאותיים להיות פעילים פיזית. התוצאות הללו תומכות בכך שעדיף לעשות משהו מאשר לעשות כלום.
  החוקרים מסכמים שאנשים צריכים לשאוף ל-150 דקות עד 300 דקות בשבוע של פעילות בעצימות בינונית, אבל מה שאנחנו גם לומדים עכשיו זה שגם אם אתה משיג את זה, עדיין יש השפעות מזיקות של ישיבה ממושכת בשרידות של אנשים אחרי הסרטן.
  https://medicalxpress.com/news/2022-01-worse-outcomes-cancer-survivors.html

• *** תוספת אפריל 22 – פעילות גופנית לפני התפתחות סרטן, כחשון סרטני
  מחקר חדש שהוצג באפריל 22 בועידה השנתית של American Society for Investigative Pathology זיהה יתרון נוסף בשמירה על שגרת הפעילות הגופנית. בניסויים שבוצעו עם עכברים, החוקרים גילו שפעילות גופנית לפני התפתחות סרטן הייתה קשורה לצמיחת גידול איטית יותר והפחתת ההשפעות של סיבוך סרטני המכונה תסמונת 'כחשון סרטני' (cachexia), הפרעה מטבולית המשפיעה על עד 80% מהחולים עם סרטן מתקדם וקשורה לכשליש מכלל מקרי המוות מסרטן. החולים חווים דלדול שרירים פרוגרסיבי חמור, ירידה במבנה ותפקוד הלב ואיכות חיים ירודה יותר^[1].
  לצורך המחקר החדש, החוקרים חקרו עכברים שהתעמלו על הליכון במשך שמונה שבועות או שלא ביצעו שום פעילות גופנית. לאחר שמונת השבועות, החוקרים גרמו לסרטן בחלק מהעכברים שהתעמלו וחלק מהעכברים שלא, תוך שהם השאירו כמה עכברים משתי הקבוצות נקיים מסרטן כדי לשמש כביקורת.
  החוקרים גילו שלעכברים עם סרטן ואורח חיים בישיבה יש תפקוד לב ירוד יותר – כפי שנמדד עם אקו לב – מאשר לעכברים שהתעמלו לפני השראת הסרטן. כמו כן, לעכברים בקבוצה הפעילה היה נפח גידול קטן יותר ומסת גידול קטנה ב-60% מאשר לעכברים בקבוצה הלא פעילה.
  החוקרים מציינים שרוב הפעילות הגופנית, במיוחד האימון האירובי, נגישה מאוד ובמחיר סביר, לכן עיסוק בפעילות גופנית אירובית עקבית כמו ריצה היא דרך חסכונית להפחית את הסיכון לסרטן ולסיבוכי סרטן.
  החוקרים מוסיפים שמחקרים קודמים הראו שלפעילות גופנית יכולות להיות השפעות אנטי דלקתיות ועלולה להשפיע לטובה על 'כחשון סרטני' על ידי האטת התפתחותה ושימור מבנה ותפקוד הלב. עם זאת, מעט מאוד מחקרים התמקדו בהתניה מוקדמת.
  המחקר הפרה-קליני הזה הצביע על כך שנראה כי התניה מוקדמת – או פעילות גופנית לפני נשיאת הגידול – ממלאת תפקיד חשוב בהגנה על הלב במהלך 'כחשון סרטני' על ידי שימור מבנה ותפקוד הלב. זה גם עזר לעצור את צמיחת הגידול, אפילו כאשר העכברים לא התאמנו במהלך התקופה הנושאת את הגידול.
  https://www.newswise.com/articles/exercise-could-help-reduce-severity-of-serious-cancer-complication

• מחקר אחר מאפריל 22 – פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן המעי ומאריכה חיים של חולים.

• *** תוספת דצמבר 22 – מיוקינים, סרטן ערמונית מתקדם, "כל מנה נחשבת"
  מחקר חדש של אוניברסיטת אדית קואן (ECU), שפורסם בנובמבר 22 בג'ורנל Prostate Cancer and Prostatic Diseases גילה עד כמה חשובה פעילות גופניתת – אפילו עבור אנשים עם סרטן מתקדם.
  עבודה קודמת של מכון המחקר ECU, שפורסמה בפברואר 22 בג'ורנל Medicine and Science in Sports and Exercise הראתה שגברים עם סרטן ערמונית מתקדם יכולים לשנות את הסביבה הכימית של גופם במשך שישה חודשים של אימון פעילות גופנית כדי לדכא צמיחה של תאים סרטניים.
  הצוות ראה רמות מוגברות של חלבונים הנקראים 'מיוקינים' (סוג של ציטוקינים), אשר מיוצרים על ידי שרירי השלד ויכולים לדכא את צמיחת הגידול ואף לסייע במאבק פעיל בתאים סרטניים על ידי גירוי מגוון תהליכים אנטי-סרטניים בגוף.
  המחקר החדש הראה שאימון בודד של פעילות גופנית יכול להעלות את המיוקינים עוד יותר ולגרום לדיכוי נוסף לסרטן.
  החוקרים מדגישים שזה נצפה בחולים עם סרטן מתקדם וחשוך מרפא, כאשר החולים כבר קיבלו טיפול נרחב במשך שנים רבות.
  במחקר עצמו תשעה חולים עם סרטן הערמונית בשלב מתקדם ביצעו 34 דקות של פעילות גופנית בעצימות גבוהה. סרום דם נאסף מיד לפני ואחרי, ולאחר מכן שוב 30 דקות לאחר האימון.
  הצוות מצא שהנסיוב שהושג מיד לאחר "מנה" זו של פעילות גופנית הכיל רמות מוגברות של מיוקינים אנטי-סרטניים וכתוצאה מכך דיכוי הצמיחה של תאי סרטן הערמונית במבחנה בכ-17 אחוזים.
  רמות המיוקין בנסיוב ודיכוי הסרטן חזרו לקו הבסיס לאחר 30 דקות.
  החוקרים תיארו זאת כפריצת דרך באונקולוגיה של פעילות גופנית ושזה עוזר להבין מדוע חולי סרטן שמתעמלים מפגינים התקדמות מחלה איטית יותר ושורדים זמן רב יותר.
  החוקרים מסכמים שהמינון האופטימלי של פעילות גופנית עדיין לא ידוע, אבל הוא צפוי להיות 20 דקות פלוס בכל יום וחייב לכלול אימוני התנגדות כדי להצמיח את השרירים, להגדיל את הגודל והקיבולת של "בית המרקחת" הפנימי, ולעורר את ייצור המיוקין. כמו כן שמחקר זה מספק ראיות חזקות להמלצה שחולים עם סרטן הערמונית, וסביר להניח שכל אחד עם כל סוג סרטן, צריך לבצע פעילות גופנית ברוב הימים, אם לא כל יום, כדי לשמור על סביבה כימית בתוך גופם המדכאת את התפשטות תאי הסרטן.
  https://www.ecu.edu.au/newsroom/articles/research/exercise-is-medicine-for-cancer-and-every-dose-counts-even-in-late-stages-of-the-disease

• ***תוספת מאי 23 – אימונים קצרים, תאי חיסון קוטלי סרטן.
  שני מחקרים בראשות מדענים מאוניברסיטת TURKU שבפינלנד מראים שאימונים קצרים של פעילות גופנית קלה או מתונה יכולים להגדיל את מספר תאי החיסון בזרם הדם של חולי סרטן. כלומר פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן ומפחיתה את תופעות הלוואי של טיפולים בסרטן. בנוסף, היא משפרת את איכות החיים של החולים ואת הפרוגנוזה שלהם.
  המחקרים פורסמו בינואר 23 בג'ורנל Frontiers in Physiology ובאפריל 23 בג'ורנל scientific reports. שני המחקרים כללו 28 חולי לימפומה וסרטן שד שאובחנו לאחרונה. חולות הלימפומה היו בגילאי 20-69 וחולות סרטן השד בגילא 37-73.
  החוקרים מציינים שבעבר חשבו שחולי סרטן צריכים פשוט לנוח לאחר אבחנה של סרטן. כיום, יש יותר ויותר מידע שמראה שפעילות גופנית יכולה לשפר את הפרוגנוזה.
  החוקרים מוספים שמחקרים פרה-קליניים קודמים שלהם מצאו שפעילות גופנית משפיעה על תפקוד מערכת החיסון כך שיותר תאי חיסון מועברים לאתר הגידול והם הופכים פעילים יותר בהשמדת תאים סרטניים. שני המחקרים האחרונים נועדו לברר האם פעילות גופנית קצרה משפיעה על גיוס תאי חיסון בחולי סרטן.
  ואכן הם ראו שרק 10 דקות פעילות גופנית הספיקו.
  במהלך המחקר, המטופלים עשו תרגיל של 10 דקות על אופניים. דגימות דם נלקחו פעם אחת לפני האימון ופעמיים לאחר האימון. התנגדות הדיווש נקבעה בנפרד עבור כל מטופל כך שתתאים לפעילות גופנית קלה או מתונה. המטרה החשובה ביותר הייתה שהמטופלים יוכלו לדווש 10 דקות ברציפות ללא תשישות, אך בצורה כזו שהדופק יעלה.
  החוקרים ניתחו את מספרם של כמה תאי חיסון שונים, מדגימות הדם והשוו את המספרים בדגימות לפני ואחרי האימון.
  המממצאים הראו שפעילות גופנית הגדילה את מספר תאי החיסון המסוגלים להרוס תאים סרטניים. במהלך התרגיל, תאי T ציטוטוקסיים ותאי הרג טבעיים עלו בזרם הדם של חולי לימפומה. בחולות סרטן השד, התרגיל גם העלה את המספר הכולל של תאי הדם הלבנים מסוג T (ציטוטוקסיים והרג) כמו גם את מספר המונוציטים ותאי B. השינוי היה מהיר וחולף וברוב המטופלים חזר מספר תאי החיסון לרמה התואמת את ערך המנוחה בדגימות הדם שנלקחו 30 דקות לאחר סיום האימון.
  החוקרים מצאו גם קשר בין עוצמת הפעילות הגופנית לבין השינוי במספר תאי החיסון בשתי קבוצות החולים. ככל שקצב הלב ולחץ הדם של החולים עלו יותר, כך הועברו יותר תאי חיסון לזרם הדם. עם זאת, הם מדגישים, שלמרות שהתוצאות הצביעו שככל שעוצמת הפעילות גבוהה יותר ושיותר תאים חיסוניים מועברים לזרם הדם, גם פעילות גופנית בעצימות קלה או מתונה הנמשכת 10 דקות בלבד עשתה כן.
  https://www.utu.fi/en/news/press-release/exercise-increases-the-number-of-cancer-destroying-immune-cells-in-cancer

• *** תוספת יולי 24 – פעילות גופנית, תאי הרג טבעיים בסרטן השד
  מחקר שפורסם ביוני 24 בכתב העת Frontiers in Immunology בהובלת חוקרים מאוניברסיטת טורקו מראה שפעילות גופנית של 30 דקות יכולה להגדיל את שיעור תאי הדם הלבנים בזרם הדם שקוטלים את תאי הגידול של חולות סרטן השד.
  החוקרים מציינים שלא כל תאי הדם הלבנים הורסים תאים סרטניים. סוגי התאים החשובים ביותר שהורסים תאים סרטניים הם תאי T ציטוטוקסיים ותאי הרג טבעיים (NK).
  במחקר השתתפו 20 חולות סרטן שד שזה עתה אובחנו ולכן טרם החלו בטיפולי הסרטן. במהלך המחקר, המטופלות דיוושו על אופניים במשך 30 דקות בהתנגדות לבחירתם. דגימות דם נלקחו מהמטופלות במנוחה לפני הדיווש, במהלך התרגיל ולאחר התרגיל.
  דגימות דם נותחו כדי לחשב את הכמות של סוגים רבים ושונים של תאי דם לבנים, והכמויות שנמדדו במהלך האימון הושוו לאלו במנוחה.
  במהלך התרגיל, כמותם של מספר סוגי תאי דם לבנים שונים עלתה בזרם הדם. מספר תאי T ציטוטוקסיים משמידי סרטן ותאי הורגים טבעיים גדל ביותר. מצד שני, מספר תאי T רגולטורים ותאי T אחרים שמקורם במיאלואיד לא השתנה. דבר שהשפיע באופן חיובי על הפרופורציות של סוגי תאי הדם הלבנים השונים.
  החוקרים מציינים שעם הידע הנוכחי, הם אינם יכולים לומר לאן הולכים תאי הדם הלבנים לאחר האימון, כי לא בדקו את זה במחקר הנוכחי, אולם במחקרים פרה-קליניים אחרים נראו תאים אלה נודדים לאזור הגידול.
  החוקרים גם לא בדקו במחקר הנוכחי איך פעילות גופנית משפיעה בסוגים שונים של סרטן השד. ובמחקר הקודם שלהם, הם מצאו אינדיקציות קטנות לכך שסוג סרטן השד עשוי להשפיע בצורה מסוימת על השפעות הפעילות הגופנית על תאי הדם הלבנים. יחד עם זאת, המתאמים שמצאו לא היו חזקים במיוחד ולכן, לא ניתן להסיק מסקנות נחרצות מהתוצאות. לכן לפי הידע הנוכחי, זה מועיל לכל חולי הסרטן להתאמן, והמחקר האחרון שלהם תומך ברעיון הזה, מעודדים החוקרים.
  הם מסיימים שהמידע הזה יכול להיות קריטי עבור אנשים מסויימים שכן אלה שעוברים טיפולי סרטן הרבה פעמים נוטים לעייפות ולחוסר מוטיבציה והרבה פעמים גם להרס של תאי דם לבנים, ולכן כל שעליהם לעשות זה למצוא את הפעילות המינימלית הזו שניתן יהיה להתמיד בה.
  https://www.utu.fi/en/news/press-release/already-30-minutes-of-exercise-increases-the-proportion-of-tumour-killing-white

*** תוספת ינואר 25 – פעילות גופנית לפני אבחון, התקדמות ותמותה.
פעילות גופנית סדירה לפני אבחון סרטן עשויה להוריד את הסיכונים להתקדמות המחלה וגם למוות, כך עולה ממחקר שפורסם בינואר 25 בכתב העת British Journal of Sports Medicine. ואפילו ברמות נמוכות יחסית של פעילות גופנית.
במחקר הנוכחי צוות בינלאומי ניתח נתונים אנונימיים מ DHMS, התוכנית הרפואית הפתוחה הגדולה ביותר בדרום אפריקה, המכסה כ-2.8 מיליון מוטבים שמקושרים גם לתוכנית Vitality שמציעה אימוץ התנהגות אורח חיים בריא, צבירת נקודות עבור פעילות גופנית, מעקב אחר פעילות גופנית, נוכחות מתועדת בחדר כושר או השתתפות רשומה בפעילויות כושר מאורגנות.
סוג הפעילות, תדירות הפעילות, משך ועצימות הפעילות נרשמים ומתורגמים לדקות שבועיות של פעילות גופנית.
בסך הכל, 28,248 חברי תוכנית Vitality עם סרטן בשלב 1, ונתוני פעילות גופנית מקיפים לשנה שקדמה לאבחון, נכללו במחקר, שנפרש על פני השנים 2007-2022.
סרטן השד והערמונית היו סוגי הסרטן השכיחים ביותר, שהיוו 44% מסך המחקר.
משך הזמן בין האבחנה הראשונית להתקדמות המחלה, מוות או יציאה מהמחקר נע בין חודש לכמעט 13 שנים.
הסרטן לא התקדם בכמעט שני שלישים מכלל המדגם (65.5%), אבל בקצת יותר משליש (34.5%) כן. ובעוד 81% שרדו, 19% מתו לפני תום המחקר. הזמן הממוצע עד למוות היה 20 חודשים והזמן הממוצע להתקדמות היה 7 חודשים.
רמות הפעילות הגופנית בשנה שלפני האבחון סווגו כ: ללא; נמוך ( עד 60 דקות שבועיות); בינוני עד גבוה (60 דקות שבועיות או יותר של פעילות גופנית בעצימות בינונית.
לאחר התחשבות בגורמים בעלי פוטנציאל השפעה, לרבות גיל באבחון, מין, מעמד כלכלי וחברתי ומצבים בריאות אחרים
במחקר מצא ששיעורי התקדמות הסרטן והתמותה מכל סיבה שהיא היו נמוכים יותר בקרב אלו שהיו פעילים פיזית בשנה שקדמה לאבחנתם. הסיכויים להתקדמות המחלה היו נמוכים ב-16% עבור אלו שעסקו ברמות נמוכות של פעילות גופנית בשנה הקודמת מאשר בקרב אלו שלא רשמו כל פעילות גופנית, בעוד שהסיכויים עבור אלו שעסקו ברמות בינוניות עד גבוהות היו נמוכים עוד יותר ב-27%.
באופן דומה, הסיכויים למוות מכל סיבה שהיא היו נמוכים ב-33% בקרב אלו שעסקו ברמות נמוכות של פעילות גופנית בהשוואה לאלו שלא רשמו פעילות גופנית כלשהי, וב-47% נמוכים יותר עבור אלו שברמות בינוניות עד גבוהות.
כמו כן שנתיים לאחר האבחון, הסבירות לאי התקדמות המחלה בקרב אלו ללא פעילות גופנית בשנה שלפני האבחון הייתה 74%, לעומת 78% ו-80%, בהתאמה, עבור אלו שהשיגו רמות פעילות גופנית נמוכות ומתונות עד גבוהות. בעוד שהסבירות להתקדמות המחלה גדלה ככל שחלף הזמן, היא עדיין הייתה נמוכה יותר עבור אלו שהעלו רמה מסוימת של פעילות גופנית בשנה שקדמה לאבחנתם.
לאחר 3 שנים, הסבירות לאי התקדמות המחלה הייתה 71%, 75% ו-78%, בהתאמה, ללא פעילות גופנית, נמוכה ובינונית עד גבוהה. ואחרי 5 שנים, זה היה 66%, 70% ו-73%, בהתאמה.
דפוסים דומים ניכרו גם במוות מכל סיבה שהיא. שנתיים לאחר האבחון, הסתברות ההישרדות בקרב אלו ללא פעילות גופנית בשנה שקדמה לאבחון הייתה 91% לעומת 94% ו-95%, בקרב אלו שרשמו רמות נמוכות ומתונות עד גבוהות. ההסתברויות המקבילות להישרדות 3 שנים לאחר האבחון היו 88%, 92% ו-94%, בהתאמה, ו-84%, 90% ו-91%, בהתאמה, לאחר 5 שנים.
החוקרים מציעים כמה הסברים ביולוגיים סבירים לממצאים ובראשם הדרך שבה פעילות גופנית מחזקת את החסינות על ידי הגדלת מספרים של תאים הורגים טבעיים, לימפוציטים, נויטרופילים ואאוזינופילים.
פעילות גופנית עשויה גם להוריד את הסיכון להתקדמות של סרטנים הרגישים להורמונים, כגון סרטן השד והערמונית, על ידי ויסות רמות האסטרוגן והטסטוסטרון.
החוקרים מסכמים ש"פעילות גופנית עשויה להיחשב כמקנה יתרונות משמעותיים במונחים של התקדמות ותמותה כוללת לאלו שאובחנו עם סרטן. בעולם שבו הסרטן ממשיך להוות נטל משמעותי בבריאות הציבור, קידום הפעילות הגופנית יכול להניב יתרונות חשובים בכל הנוגע להתקדמות הסרטן וכן למניעתו ולניהולו".
https://www.wits.ac.za/news/latest-news/research-news/2025/2025-01/regular-physical-activity-before-cancer-diagnosis-may-lower-progression-and-death-risks.html

מחקרים נוספים
Impact of exercise on health outcomes in people with cancer: an umbrella review of systematic reviews and meta-analyses of randomised controlled trials. Apr 25

האפשרות של פעילות גופנית לתמוך גם בזמן הטיפולים הרפואיים בסרטן על שלל תופעות הלוואי הקשות. מוצג בסוף המאמר על כימותרפיה.

הקשר: פעילות גופנית – מיקרוביום – סרטן

• *** תוספת יולי 25: המיקרוביום כשותף סמוי במאבק בסרטן
  לצד היתרונות הישירים של פעילות גופנית על מערכת החיסון ומסת השריר, מחקר חדש שפורסם ביולי 25 בכתב העת היוקרתי Cell, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג חושף מנגנון נוסף ומשמעותי המתווך את השפעתה המגנה של פעילות גופנית: חיידקי המעי (המיקרוביום).
  פרופ' Marlies Meisel מציינת בהודעה לעיתונות שזהו המחקר הראשון מסוגו שמראה כיצד פעילות גופנית משפרת את תוצאות הסרטן ומשפרת את התגובה לאימונותרפיה על ידי עיצוב מחדש של המיקרוביום במעי.
  מחקר זה, שנערך במודלים פרה-קליניים של מלנומה, מראה כיצד פעילות גופנית משפרת את יעילותם של טיפולים אימונותרפיים (מעכבי PD-1 – ICI), שהם אבן יסוד בטיפול בסוגי סרטן רבים.
  הממצאים המרכזיים מגלים:
  • המיקרוביום הוא שחקן מפתח: פעילות גופנית לא רק משפיעה ישירות על הגוף, אלא גם משנה את הרכב ופעילות חיידקי המעי.
  • הגברת מטבוליט ספציפי: פעילות גופנית מגבירה את "מטבוליזם חד-פחמני" של חיידקי המעי, מה שמוביל לעלייה ברמות המטבוליט פורמט (formate). מטבוליט הפורמט, המיוצר על ידי חיידקי המעי בתגובה לפעילות גופנית, משפר באופן דרמטי את פעילות תאי ה-T הציטוטוקסיים (CD8 T cells – Tc1). אלו הם תאי מערכת החיסון שהם "חיילים קוטלי סרטן" ומהווים את העיקרון הפעיל מאחורי טיפולים אימונותרפיים רבים. המחקר אף גילה כיצד בדיוק הפורמט הזה פועל בתוך תאי החיסון כדי לחזק אותם במאבק נגד הסרטן, ובכך תורם להבנה מעמיקה יותר של ההשפעה האנטי-סרטנית של פעילות גופנית.
  • ביומרקר פוטנציאלי: החוקרים מצאו כי רמות גבוהות של פורמט המופקות על ידי מיקרוביום אנושי יכולות לשמש כביומרקר (סמן ביולוגי) לתגובה חיסונית משופרת נגד סרטן מלנומה.
• המשמעות של מחקר זה היא עצומה: הוא מספק ראיה חזקה לכך שהקשר בין פעילות גופנית למניעה וטיפול בסרטן עובר גם דרך ציר המעי-חיסון. הוא מדגים שחיידקי המעי אינם רק "תושבים פסיביים", אלא שותפים פעילים בתגובה החיסונית שלנו לסרטן, וכי פעילות גופנית היא דרך יעילה לתמרן את השותפות הזו לטובתנו.
  ממצא זה מחזק עוד יותר את ההמלצה לבצע פעילות גופנית סדירה כחלק מאסטרטגיה מקיפה למאבק בסרטן, ומציע כיוונים חדשים למחקר ולטיפול, כולל התערבויות ממוקדות במיקרוביום לשיפור תוצאות טיפולי סרטן.
  https://www.upmc.com/media/news/070925-gut-microbes

וזה כמובן לא המחקר היחיד שמציג את הקשר בין פע"ג למיקרוביום. הצגתי זאת גם במאמר: "פעילות גופנית ומיקרוביום – קשר דו כיווני"

וכל אלה הם סיבה יותר מקריטית להתחיל לנוע ברמה יומיומית. מניעת סרטן והיכולת להחלים ממנו!

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה