באופן עקרוני אנחנו כולנו בני אדם, לכולנו מנגנוני פעולה דומים בתוך התאים, לכולנו מערכת עצבים שמחברת בין איברים למוח ולאיברים אחרים, לכולנו מערכת הורמונלית שמשפיעה על תאים ואיברים.
ובכל זאת, כמה שהמדע חופר לגבי תזונה, אין אף פעם משהו שהוא נכון ובריא לכולם ומתאים לכולם בלי יוצא מן הכלל!
הדברים היחידים שהמדע די עקבי בהם הם, שתזונה עשירה במזון מן הצומח מעלה את הביומרקרים (נוגדי חמצון, נוגדי דלקת, חומצות שומן רב בלתי רוויות) שהוכחו כמורידים נטייה למחלות מהן מתים כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם וסרטן.
ועדין יהיו אנשים שמזונות מסוימים מהצומח לא יעשו להם טוב.
אני בדיעה שכל מה שהטבע נותן לנו ולכל חומר פעיל שנמצא בתוכו יש משמעות אצלנו בתוך הגוף ולטובה. המינון הוא זה שקובע אם יהיה רק לטובה או שמא יתחילו להתרחש גם דברים שליליים. ושיש עוד דברים סביבתיים שמשפיעים על אותו חומר, לטובה ולשלילה.
אני אתן לכם דוגמה:
אוקסלט או חומצה אוקסלית שנמצא באופן טבעי במזונות כה רבים מהצומח שאני באופן אישי לא רואה מצב שאני מפסיק לצרוך אותם: מלפפון (בעיקר בקליפה), תרד, פטרוזיליה, מנגולד, סלק, קלמנטינות, פלפל שחור, אגוזים, טחינה, קטניות ובמיוחד סויה, טופו ומיסו, פירות יער, קקאו ועוד. מזונות שמכילים כל כך הרבה נוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים, מזונות שיכולים למנוע כל כך הרבה בעיות רפואיות שקשורות למערכת חיסון, מערכת עיכול, כלי דם, לב ומוח. עדין יכול להזיק לאנשים מסוימים[1]. לכן לרוב האנשים הוא לא יזיק.
האוקסלט אמנם יוצר קשרים עם מינרלים במיוחד סידן, מגנזיום וברזל ואומר שלא כל המינרלים הללו ייספגו באופן מלא בנוכחות האוקסלטים וכמו כן עקב זאת, נוצרים בין היתר גבישים שאינם מתמוססים בקלות. עם זאת אותם גבישים, אצל הרוב המוחלט של האנשים, יפונו דרך העיכול ודרך השתן.
ישנם אנשים, לא יודעים מי הם מראש, שגבישים אלה מצטברים בכליות והופכים לאבנים (אדיופתי)[2]. לא יודעים מי הם, אבל מכירים כמה גורמים שמעלים סיכון.
שתייה מרובה היא דבר מומלץ בלי קשר למחלה זו או אחרת, אבל לפעמים צריך לשים דגש קצת יותר. וזה אחד המצבים. נטייה לאבנים בכליות והמצאות גדולה של חומצה אוקסלית בשתן.
אז מה עוד יודע המדע לגבי אוקסלאט והנטייה לאבנים?
משהו שאני מציג רבות לגבי המון בעיות רפואיות – המיקרוביום!
למיקרוביום חשיבות גדולה הן בפירוק האוקסלט והן ביצירת אנזימים שמפרקים את הגבישים כמו סידן אוקסלאט שהוא המרכיב העיקרי באבני כלייה. כלומר הם גם משתמשים בו כמרכיב פרהביוטי וגם מפיקים ממנו חומר שמפרק את האבנים[3][4][5][6].
והנה קשר נוסף שמחבר בין מיקרוביום או יותר נכון לחסר או פגיעה שלו על אבנים בכליות – אנטיביוטיקה! כן אנטיביוטיקה גם מעלה סיכון לאבנים בכליות[7]
מערכת עיכול מודלקת (IBD) גם "תורמת" לשכיחות של אבנים. וגם זה קשור במיוחד לפגיעה במיקרוביום ולשימוש רב באנטיביוטיקה[8].
איך שומרים על מיקרוביום מגוון ובריא?
תזונה מגוונת מבוססת צומח[1] (כל הצבעים, כל הטעמים, כל המרקמים), כל המשפחות (פירות וירקות עם קליפה, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, שקדים, זרעים ונבטים ומונבטים) וגם בתוך המשפחות לגוון לדוגמה: ירוקים זה לא רק חסה ופטרוזיליה. זה גם מנגולד, רוקט, רוקולה, תרד, סלרי, בזיליקום, נענע ועוד ועוד. עדשים זה גם ירוק, צהוב, כתום, חום, שחור, קטניות יש עשרות סוגים. כאשר יש סייג אחד. מה שלא עושה טוב. מורידים!
דרכים נוספות לקבל לחיזוק החיידקים הטובים: סיבים תזונתיים, עמילנים עמידים ומזון מותסס: כרוב כבוש (sauerkraut)[1], קימצ'י (קוראני), טמפה (אינדונזי), נאטו ומיסו (יפני), משקה קומבוצ'ה. וכמובן התססת פירות וירקות ביתית. והמדריך הבא לדעתי הוא השלם ביותר חלק 1, חלק 2. ישנה גם הדרכה דרך סרטונים אחרי הרשמה כאן.
במקביל להמנע ממגע וצריכה של:
תרופות המשנות לרעה את הרכב המיקרוביום במיוחד אנטיביוטיקה, אבל גם נוגדות חומציות (PPI), מטפורמין, לקסטיבים, תרופות נוגדות דיכאון (SSRI), סטרואידים ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים.
חומרי חיטוי (אנטיבקטריאליים) המכילים למשל טריקלוזן.
תכשירים המכילים משבשי אותות אנדוקריניים כגון פתלאטים ו'חומרים אורגניים מופלרים, PFAS, BPA, מעכבי בעירה, מזונות מרוססים[2][3] ואולי במיוחד גלייפוסט. וגם פלסטיק.
מזון מעובד[2][3][4][5]/ ומזון מסוכר.
אני סומך על הטבע שאין לו מטרה לפגוע בגוף האדם
ואני לא סומך על רפואה שהולכת כנגד הטבע.
אבנים בכליות מיקרוביום, קצח ודברים נוספים.
היי לך.. אני משקיע שעות רבות כל יום באיתור ותרגום מאמרים כדי לספק לכולם את המידע העדכני ביותר, לבריאות טובה בדרך הטבע. וכדי שאוכל להמשיך לספק את המידע ולתחזק את האתר. כל תרומה, גדולה או קטנה תהיה לעזר רב. לתרומה נוחה ופשוטה דרך Pay Pal.
מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להישאר מעודכנים
superfoodvegan.co.il 
כתיבת תגובה