טרשת נפוצה – גורמי סיכון אפשריים ודברים שיכולים למנוע ולטפל

טרשת נפוצה (multiple sclerosis) היא מחלה אוטואימונית דלקתית כרונית של מערכת העצבים המרכזית. מצב שבו מערכת החיסון יוצאת מאיזון והמיאלין שעוטף את השלוחות של תאי העצב נפגע.
המיאלין הוא בעצם הצבע של ה'חומר הלבן'. והוא חיוני לתפקודה התקין של מערכת העצבים המרכזית. כאשר המיאלין נפגע האותות החשמליים מואטים או נחסמים.

בהתאם למקום שבו מתרחשים ההתקפים, מגוון רחב של תסמינים יכולים להופיע, ולכן טרשת נפוצה ידועה גם כמחלת אלף הפרצופים. פגיעה בראייה, הפרעות חושיות אחרות ושיתוק הן רק חלק מהתסמינים שאנשים החיים עם טרשת נפוצה צריכים להתמודד איתם.

טרשת נפוצה תוקפת לעתים קרובות מבוגרים צעירים. רובם מאובחנים בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם. וההערכה היא שכמעט מיליון מבוגרים בארה"ב ויותר מ-2.8 מיליון ברחבי העולם חיים עם טרשת נפוצה.

במדע הפארמה, כשלא מוצאים את הסיבה, נוטים לקשר אותה לרקע גנטי ולעתים מקשרים גם עם גורמים סביבתיים אבל לא מפרטים אותם, לכן אני אציג אותם בהמשך.
לדוגמה ציטוט מאתר כללית:

מדובר במחלה אוטואימונית שהגורמים לה אינם ידועים. ההנחה המקובלת היא שהמחלה פורצת בגלל שילוב של שלושה גורמים: שיבוש במערכת החיסון, תורשה (גורמים גנטיים) והשפעות סביבתיות כמו חשיפה לזיהומים. השפעות סביבתיות שכיום רואים בהן גורמי סיכון להתפתחותה של טרשת נפוצה הן עישון ומחסור בוויטמין D.
https://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/multiple_sclerosis.aspx

לפחות נתנו איזה שהוא יחס לויטמין די שבהחלט נמצא קשור ביחס הפוך לטרשת נפוצה.

גורמי סיכון מהם כדאי להמנע

בקנדה ובארה"ב יש את השיעורים הגבוהים ביותר של טרשת נפוצה בעולם, עם כשלושה מכל אלף אנשים שנפגעו. ארצות הברית ידועה גם כמלכת הג'אנק-פוד, המזון המעובד, המזון המסוכר שידועים כמשני מיקרוביום לרעה ומעלים רמות דלקת. דברים נוספים שמשנים מיקרוביום לרעה: תרופות, PFASs.
דברים נוספים שמעלים סיכון לבעיות עצביות ומחלות אוטואימוניות לרבות טרשת נפוצה:

• חיסון הפטיטיס בי [1][2][3][4][5][6].
• סטטינים [1][2].
• בשר – מיקרוביום.
• חלב [1][2].
• זיהום אוויר [1][2].
• הדברה [1][2].
• קרינה בלתי מייננת [1][2].
• רגישות לגלוטן [1][2][3].
• לידה קיסרית [2].
• תרופות להורדת סוכר – מחקר של אוניברסיטת אריזונה שפורסם באוקטובר 22 בג'ורנל Heliyon מצא עלייה משמעותית בסיכון לטרשת נפוצה, עקב שימוש במטפורמין אצל גברים מעל גיל 45 (17%+) ואצל נשים מעל גיל 45 אף יותר (53%+). שימוש באינסולין בחולים מעל גיל 45 נקשר לסיכון מוגבר עוד יותר (84%+).
  באותו מאמר ניתן לראות שעד גיל 45 המגמה היא הפוכה וזאת מהסיבה שטרשת נפוצה קשורה גם לחוסר איזון מטבולי למשל רמות גבוהות של סוכר והשמנה. אף אחד לא אומר שתרופות לסוכר לא יודעות להוריד סוכר. אבל המחקר הזה מראה שתרופה לא פותרת את הבעיה בטח ובטח אם האנשים לא עושים שינוי באורח החיים: תזונה, פעילות גופנית, ניהול מתחים. ולימים היא גם מעלה סיכון למחלות נוספות. (*** מנגנון אפשרי מוצג בסעיף 10 למטה).
  שאלה נוספת שצריך לשאול. מי הם רוב האנשים שמקבלים את התרופות האלה, ומתי הם מתחילים.
  נכון שיש סוכרת נעורים, אבל באחוזים היא נמוכה בהרבה (על פי הערכות 8.4 מיליון)^[1]. סוכרת סוג 2 על פי הערכות (462 מיליון)^[2] כלומר פי יותר מ-50. והגיל שבו לרוב מאובחנים אנשים עם סוכר גבוה יהיה בגילאי 45^[3].
• אורגנופוספאט אסטר ותרכובות אמוניום רבעוניות.

הקשר למיקרוביום

• כשהמדע באמת רוצה למצוא משהו ובוחן את הדברים בעין אוביקטיבית, הוא מוצא למשל שישנם תאי דם לבנים שמקורם במערכת העיכול ומגיעים למוח קשורים להורדת מצב הדלקת במקרים כמו טרשת נפוצה. למשל במאמר שפורסם בינואר 19 בג'ורנל Cell החוקרים מראים שתאי דם לבנים שמקורם בתאי B במח העצם, משנים את התנהגותם כאשר הם מופעלים על ידי חיידקים (מיקרוביום) במעי ומייצרים נוגדנים מסוג (IgA) שנודדים למערכת העצבים המרכזית ומייצרים השפעה אנטי דלקתית במהלך התלקחות טרשת נפוצה. כלומר בלעדיהם אותם ווסתי דלקת לא היו מגיעים למוח.
• במחקר אחר שפורסם באוקטובר 22 בג'ורנל Frontiers in Immunology חוקרים מהמחלקה לנוירולוגיה של בית הספר לרפואה Rutgers Robert Wood Johnson איתרו קשר נוסף בין מיקרוביום המעי לטרשת נפוצה. החוקרים בחרו לבחון את הקשר הזה כי במדינות שבהן אנשים עדיין אוכלים יותר סיבים, טרשת נפוצה היא הרבה פחות שכיחה.
  החוקרים מוסיפים שבמספר מחקרים קודמים הבדילו את המיקרוביום של חולי טרשת נפוצה ונבדקים בריאים, אבל כולם ציינו חריגות שונות, כך שלא ניתן היה לדעת איזה שינוי, אם בכלל, הוביל להתקדמות המחלה.
  המחקר הנוכחי השתמש בעכברים שהונדסו עם גנים הקשורים ל- MS כדי לאתר את הקשר בין שינויים בחיידקי המעי לבין מצב דמוי טרשת נפוצה הנקרא אנצפלומיאליטיס אוטואימונית ניסיוני (EAE).
  כשהעכברים הללו התבגרו – ובמקביל פיתחו EAE ומצב דלקתי במעיים הנקרא קוליטיס – החוקרים צפו בגיוס מוגבר של תאים דלקתיים (נויטרופילים) למעי הגס וייצור של חלבון אנטי-מיקרוביאלי בשם ליפוקלין 2 (Lcn-2).
  לאחר מכן, צוות המחקר חיפש ראיות לכך שאותו תהליך התרחש אצל אנשים עם טרשת נפוצה ומצא רמות גבוהות משמעותית של Lcn-2 בצואה של חולים. סמן זה נמצא בקורלציה עם מגוון חיידקים מופחת ורמות מוגברות של סמנים אחרים של דלקת מעיים. בנוסף, חיידקים שנראים מקלים על מחלות מעי דלקתיות הופחתו בחולי טרשת נפוצה עם רמות גבוהות יותר של Lcn-2 בצואה.
  מהמחקר עולה כי רמות Lcn-2 בצואה עשויות להיות סמן רגיש לזיהוי שינויים לא בריאים במיקרוביום המעי של חולי טרשת נפוצה. זה גם מספק ראיות נוספות לכך שדיאטות עשירות בסיבים, המפחיתות דלקת במעיים, עשויות לעזור להילחם בטרשת נפוצה.
  החוקרים מסכמים שהמחקר שלהם בעכברים ואנשים תומך באמונה שהתאמות תזונתיות, כמו העשרה בסיבים, עשויים להאט את התקדמות הטרשת הנפוצה, והם כבר עובדים כדי לבדוק את ההשפעה של התערבויות תזונתיות בחולי טרשת נפוצה.
  https://www.rutgers.edu/news/poor-gut-health-may-drive-multiple-sclerosis-better-diet-may-ease-it.
• במחקר שפורסם בינואר 23 בג'ורנל Genome Medicine נמצא כי לחולי טרשת נפוצה אין את אותם חיידקים במעיים כמו לאנשים בריאים כמו כן ישנם גם הבדלים בהרכב ובתפקוד של החיידקים.
  המחקר כלל 148 חולי טרשת נפוצה דנים ונבדקי ביקורת בריאים באותה מידה, שנתנו דגימות דם וצואה בתחילת המחקר ושוב שנתיים לאחר מכן. באמצעות ניתוחים גנטיים, החוקרים יכלו לזהות אילו חיידקים נמצאים במעיים, ואת ההשפעות של חיידקים אלו.
  החוקרים מציינים כי הממצא של שני סוגים של חיידקים (Faecalibacterium prausnitzii ,Gordonibacter urolithinfaciens) מעודדי בריאות בחולים ללא מחלה פעילה מעניין במיוחד. מדובר בשני מינים של חיידקים המפחיתים תגובת יתר של מערכת החיסון והם נמצאו במידה רבה יותר בחולים שמחלתם לא הייתה פעילה. חיידקי מעיים ספציפיים אלה מייצרים חומצות שומן מסוימות שאיננו יכולים ליצור בעצמנו למשל בוטיראט ויורוליטין A (מטבוליט נפוץ במיוחד לאחר אכילת רימונים, פירות יער ואגוזים).
  https://medicalxpress.com/news/2023-01-intestinal-bacteria-important-piece-jigsaw.amp
• *** תוספת יוני 25
  מחקר שפורסם באפריל 25 בכתב העת PNAS בחן את הקשר בין מיקרוביום המעי לטרשת דרך תאומים, כדי לנטרל את ההבדלים הגנטיים והרגלי אכילה שונים.
  החוקרים מציינים שלמרות שתאומים זהים חולקים כמעט את אותו הרכב גנטי, במקרים מסוימים של טרשת נפוצה תאום אחד עלול לפתח את המחלה בעוד שהשני נשאר ללא תסמינים – המכונה זוג MS-discordant.
  כ-100 זוגות תאומים כאלה משתתפים כיום במחקר MS TWIN STUDY במכון לנוירואימונולוגיה קלינית בבית החולים האוניברסיטאי של LMU מינכן, מה שמאפשר לחקור את המחלה בתנאים דומים יותר. בנוסף להבדלים הגנטיים המינימליים ביניהם, התאומים חיו יחד עד בגרות מוקדמת, כלומר הם נחשפו לרבים מאותם גורמים סביבתיים.
  החוקרים בחנו דגימות צואה מ-81 זוגות תאומים שנרשמו למחקר MS TWIN STUDY, והשוו את הרכבם בין אחים ואחיות. הם זיהו 51 טקסונים – קבוצות של מיקרואורגניזמים – שהיו שונים בשפע בין תאומים עם ובלי תסמיני טרשת נפוצה.
  בנוסף, החוקרים הלכו צעד אחד קדימה במחקר זה: ארבעה מזוגות התאומים הסכימו גם לקחת דגימות מהמעיים הדקים שלהם באמצעות אנטרוסקופיה. ההערכה היא שהאינטראקציות הגורמות למחלות בין מיקרואורגניזמים לתאי החיסון של הגוף מתרחשות שם. עם זאת, רוב המחקרים הקודמים הסתמכו אך ורק על דגימות צואה, המספקות מידע מוגבל בלבד על המיקרואורגניזמים במעי הדק.
  כדי לבדוק האם הדגימות מהמעי הדק מכילות אורגניזמים גורמי מחלות, החוקרים השתמשו בעכברים טרנסגניים מיוחדים. אלה חיים חיים בריאים בתנאים נקיים מחיידקים, אולם לאחר התיישבות עם חיידקי מעיים, הם יכולים לפתח מחלה דמוית טרשת נפוצה.
  כחלק מהמחקר, ניתנו לעכברים דגימות מתאום עם או בלי טרשת נפוצה במקביל. תסמינים נצפו בעיקר בעכברים שהיו מושבתים בדגימות טרשת נפוצה, דבר המצביע על נוכחות של מיקרואורגניזמים גורמי מחלות במעי הדק של אנשים עם טרשת נפוצה.
  לאחר מכן, החוקרים בחנו את צואת העכברים החולים וזיהו שני זנים שלא אות משפחה (Lachnoclostridium sp ו-Eisenbergiella tayi) כגורמים פוטנציאליים למחלות.
  החוקרים מציינים שבשל שכיחותם הנמוכה במעי, חיידקים אלה נקשרו בעבר לטרשת נפוצה רק במחקרים גדולים ומבוקרים היטב. עם זאת, בעזרת האסטרטגיה הניסויית החדשנית שלהם, הם הצליחו לראשונה לאפיין פונקציונלית את החיידקים הללו ולספק ראיות לפתוגניות שלהם.
  הם מדגישים כי ייתכנו מיקרואורגניזמים אחרים בעלי פוטנציאל לעורר טרשת נפוצה ושיש צורך במחקרים נוספים כדי לקבל תמונה מקיפה יותר ולבחון את הפתוגניות של שני המועמדים שזוהו עד כה בפירוט.
  המחקר מדגים את התפקיד שממלאים הרגלי חיים בהתפתחות טרשת נפוצה ומספק אסטרטגיות ניסיוניות חדשות כדי לחקור עוד יותר את השפעותיהם.

עדויות נוספות הקושרות דיסביוזה במיקרוביום לטרשת נפוצה [1]
עדויות נוספות שמקשרות בין פרוביוטיקה לאותו מנגנון מערכת חיסון ובקשר לטרשת נפוצה [1][2]

דברים נוספים שנמצאו מונעים ומסייעים לטרשת נפוצה

1. תזונה מבוססת צומח (איזופלבונים).
   • *** תוספת אוגוסט 24
     תזונה הכוללת אומגה 3 וויטמין D ונמנעת מבשר ומוצרי חלב עשויה לחזות שיפור מסלולי עייפות ונכות עבור אנשים עם טרשת נפוצה. כך משתפים חוקרים אוסטרלים במחקר שפורסם במהדורת יוני 24 בכתב העת Multiple Sclerosis and Related Disorders.
     החוקרים מציינים שאף מחקר לא חקר כיצד שינוי התנהגויות אורח חיים יכולים להשפיע על הנתיבים הללו. כמו כן מחקרים קיימים לא השיגו התאמות בתוצאות, ולפי החוקרים ניתן לייחס אותם לגורמים כגון תזונה ודבקות המשתתף בהתנהגויות נוספות של אורח חיים בריא.
     המחקר הנוכחי בחן קבוצה של 839 משתתפים לתקופה של 5 שנים. המשתתפים סיפקו נתונים דמוגרפיים, קליניים/ בריאותיים. רוב המשתתפים היו עם פנוטיפ טרשת נפוצה לא מתקדם ואובחנו במחלה 7-12 שנים בממוצע לפני תחילת המחקר. חלק ניכר מהמשתתפים לא השתמשו בתרופות נגד עייפות ונטלו תוספי אומגה 3 (שמן דגים, שמן דגים בבמינון גבוה, שמן זרעי פשתן או אחר). המשתתפים גם ציינו אם וכמה ויטמין די (גדול או שווה ל-5,000 IU).
     מדד העייפות יושם על ידי Fatigue Severity Scale. גם חומרת העייפות והנכות הוערכו" וזוהו שני מסלולי נכות קשים; לנכות נמוכה (85%) הייתה מסלול יציב ואילו לנכות גבוהה (15%) הייתה עלייה של 30% בהסתברות לנכות חמורה במשך חמש שנים", כתבו החוקרים. "
     המחקר מצא שתזונה באיכות גבוהה הורידה סיכון לעייפות ונכות מוגברת ב-6% ו-7% בהתאמה, שימוש בתוספי אומגה 3 הורידו סיכון ב-9% ו-8% בהתאמה וויטמין D הוריד סיכון ב-6%.
     מנגד צריכת חלב ומוצריו העלו סיכון ב-8% ו-5% בהתאמה וצריכת בשר העלו סיכון ב-7% ו-6% למסלולים הגרועים יותר של עייפות ונכות. החוקרים סיכמו שהמלצות תזונתיות אלה חשוב שיגיעו למטופלים.
2. שמני מאכל בריאים:
   • בסקירה מנובמבר 23 בכתב העת Nutrients מציגים את ההשפעות הבריאותיות המועילות של 10 שמני זרעי צמחים: שמן זרעי רימונים, שמן שומשום, שמן המפ, שמן פשתן, שמן זית, שמן נר הלילה, שמן קוקוס, שמן אגוזי מלך, שמן acer truncatum bunge, ושמן זרעי emarginatus שמכילים חומצות שומן חיוניות ארוכות והרבה נוגדי חמצון (פוליפנולים).
     נתוני הספרות מצביעים על כך ששמנים אלה יכולים להיות יעילים לטיפול בטרשת נפוצה, בסימפטומים הקשורים לה ובהפחתת התקדמות המחלה, בעיקר באמצעות הפחתת רמות דלקת, שחזור מיאלינציה (remyelination), וויסות חיסוני (Immunomodulation) ועיכוב מתח חמצוני.
   • חומצה אולאית שנמצאת בשמן זית, אגוזים (מלך/פקאן), חמניות, בוטנים, אבוקדו, שומשום וזרעי ענבים.
3. אומגה 3
   • במחקר שפורסם בפברואר 23 בג'ורנל Journal of Biological Chemistry מצאו חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה שמטבוליט של חומצת שומן מסוג אומגה 3 (DHA) עשוי להקל על תסמינים בחולים הסובלים ממחלות דלקתיות כרוניות, כמו טרשת נפוצה. החוקרים בחנו במיוחד את docosahexaenoyl ethanolamide (DHEA), כי הוא הוכח כאנטי דלקתי ובעל תכונות דומות לקנאביס בהקשרים מסוימים. כמו כן הוא נמצא בריכוז הגבוה ביותר במחקרים שלהם על עכברים עם טרשת נפוצה, כשהם היו במצב של הפוגה.
     החוקרים הדגימו בניסוי הנוכחי שכאשר הוסיפו DHEA לתזונה של עכברים המועדים לטרשת נפוצה, הטרשת הגיעה בשלב מאוחר יותר והתסמינים היו פחות חמורים. הפחתה זו נובעת ככל הנראה מנוכחותם של פחות תאי T במערכת העצבים המרכזית.
     https://www.asbmb.org/asbmb-today/science/020823/harnessing-good-fats-to-relieve-ms
   • ספטמבר 19 frontiers in immunology – אומגה 3 נמצא כמועמד למניעה או אפילו טיפול במחלות אוטואימוניות כגון סוכרת מסוג 1, דלקות פרקים, לופוס וטרשת נפוצה.
   • אוגוסט 19  Nutritional Neuroscience – תיסוף אומגה 3 ושמן דגים השפעות מועילות על הפחתת קצב ההישנות, הסמנים הדלקתיים ושיפור איכות החיים של חולי טרשת נפוצה.
   • אוגוסט 18 The Journal of Nutrition – תיסוף אומגה 3 וויטמין D למשך 12 שבועות השפיעו לטובה על מוגבליות, נכויות וחילוף חומרים אצל חולי טרשת נפוצה.
   • דצמבר 17 Multiple Sclerosis Journal – נמצא קשר הפוך מהותי בין צריכת אומגה 3 (ממקור שמן פשתן) לבין סיכון לטרשת נפוצה.
   • ינואר 17 BMC Neuroscience – אומגה 3 בעל תפקיד בתיקון מיאלין במערכת העצבים המרכזית שנפגעה מרעלנים.
   • אפריל 16 Journal of Psychiatric Research – אומגה 3 בעל השפעות משקמות על שלמות החומר הלבן.
   • יוני 13 International Journal of Neuroscience – אלו הצורכים דגים בתדירות גבוהה יותר ואלה הנוטלים תוספי אומגה 3 (פשתן יותר מדגים) היו בעלי איכות חיים טובה משמעותית בכל התחומים ופחות מוגבלויות ופחות התקפים אצל חולי טרשת נפוצה.
   • יוני 13 Journal of Cerebral Blood Flow & Metabolism – תוספי אומגה 3 העניקו הגנה לטווח הקצר והארוך מפני ליקויים התנהגותיים, ניוון עצבי ופגיעה בחומר לבן.
   • ינואר 09 PLEFA – אומגה 3 בעל תועלת טיפולית פוטנציאלית בחולי טרשת נפוצה במנגנון של הורדת matrix metalloproteinase-9 בעקבותיו מחפשים תרופה.
   • *** תוספת נובמבר 25
     גיליון מיוחד שפורסם בנובמבר 25 בכתב העת Nutrients מציג תובנות קליניות חדשות על ידי התמקדות ישירה בביו-סמנים תזונתיים.
     החוקרים בגיליון זה בחנו, בין היתר, את הקשר בין פרופילי חומצות שומן בתאי הדם האדומים לבין מדדי המוגבלות הקלינית והמבנה המוחי.
     במחקר חתך קליני, בו נבדקו משתתפים עם טרשת נפוצה מתקדמת, נמדדו רמות חומצות השומן בתאי הדם האדומים, שהן אינדיקציה מהימנה לצריכה תזונתית ארוכת טווח. נמצא כי הרמות הכוללות של חומצות שומן רוויות היו בקורלציה ישירה עם ציון גבוה יותר במדד EDSS – המדד הקליני המרכזי למדידת רמת המוגבלות ב-MS. במקביל, רמות חומצות שומן רב-בלתי רוויות מסוג אומגה 3 נמצאו קשורות באופן הפוך לסולם חומרת המחלה (MSSS), המעריך את התקדמותה. מסקנת החוקרים הייתה שתוספת של אומגה 3 עשויה לשנות לטובה את הפרופיל הביו-כימי של חומצות השומן בתאי הדם האדומים, ובכך להשפיע חיובית על המוגבלות הקלינית.
     בגיליון זה הציגו גם שימוש בספקטרוסקופיית תהודה מגנטית גרעינית (NMR) כדי להשוות פרופילים מטבוליים של אנשים עם MS ובריאים. החוקרים חישבו מדדים משולבים והראו כי מדד הפגיעות הדלקתית ומדד התת-תזונה המטבולית היו שונים באופן מובהק בין הקבוצות. בקרב חולי MS, מדדים מטבוליים לקויים אלו נמצאו קשורים למוגבלות גבוהה יותר (EDSS), לזמן הליכה איטי יותר, ולנפח נמוך יותר של חומר אפור במוח – ממצא המצביע על קשר בין פגיעות מטבולית והתקדמות הניוון העצבי.
     הדיון במחקר זה הדגיש כי ניהול התזונה הופך לכלי חיוני שמשפיע לא רק על הדלקת, אלא גם על שימור המבנה המוחי והפונקציונליות הקוגניטיבית.
     הגיליון גם הדגיש את אתגרי הניהול הקליני, כאשר נמצא כי ידע תזונתי נמוך הוא גורם נפוץ בקרב חולי MS. בנוסף, הוכח כי אתגרים קוגניטיביים של זיכרון ולמידה מילולית משפיעים לרעה על דיוק הדיווח העצמי של צריכת מזון, מה שמסבך את הערכת הדיאטנים. לאור ממצאים אלו, מחברי הגיליון הדגישו את הצורך שדיאטנים רשומים המתמחים ב-MS יהיו מעורבים באופן מוגבר בצוותי הטיפול, הן לצורך ייעוץ כללי והן לצורך ניהול משקל ותמיכה בפרופיל המטבולי.
     ממצאי גיליון מחקרים זה מאשרים ומחזקים את העדויות הקודמות הקושרות בין איכות השומנים בתזונה, מצב מטבולי כללי והתקדמות הטרשת הנפוצה, תוך הצגת נתונים קליניים ברורים. המחקר החדש מעניק תוקף מדעי עדכני לגישה המטפלת ב-MS כתוצאה של חוסר איזון רב-מערכתי – דלקתי, מטבולי ונוירולוגי. הממצאים על השפעת חומצות שומן רוויות מול אומגה 3 על מוגבלות קלינית יומיומית מספקים כלי מדידה חדש ומדויק לחשיבות המיקוד התזונתי. הם תומכים בהבנה לפיה התערבות ממוקדת באורח חיים, הכוללת העשרת התזונה ברכיבים אנטי-דלקתיים כמו אומגה 3, היא דרך מדעית מוכחת לשפר את הפרופיל הביו-כימי של תאי הגוף ולהשפיע ישירות על התקדמות המחלה, דלקת ואטרופיה מוחית.
4. ויטמין די [1][2][3][4][5][6][7] [8][9][10][11][12][13][14].
5. כורכום [1][2][3][4][5].
6. רימונים [1][2][3][4][5][6].
7. זעפרן (קרוצין) [1].
8. מגנזיום.
9. קו אנזים קיו 10 [1][2][3][4].
10. בי קומפלקס לבעיות הראיה הקשורות לטרשת נפוצה [1][2] ולהורדת רמות של הומוציסטאין שנקשר לטרשת נפוצה [1][2][3][4].
    *** גורמים המעלים רמות של הומוציסטאין: תרופות לסוכרת/ שומנים וכולסטרול/ לחץ דם/ מטוטרקסאט [1][2][3]; LEVODOPA/אנטיאפילפסיה [1][2].
11. חומצה (אלפא) ליפואית [1] (תרד, ברוקולי, עגבניות, תפו"א, שמרים, אפונה, כרוב ניצנים, סובין אורז).
12. פוספוסדיל סרין [1].
13. חשיפה לשמש על פי מחקר שפורסם בפברואר 25 בכתב העת  Neuroimmunology & Neuroinflammation קבלת לפחות 30 דקות של שמש קיץ יומית בשנה הראשונה לחייהם של ילדים שאובחנו עם טרשת נפוצה עשויה להוריד את הסיכון להישנות הטרשת מאוחר יותר בחייהם. המחקר מצא גם שאם לאמו הביולוגית של ילד היו לפחות 30 דקות של שמש יומית במהלך השליש השני של ההריון, לילד היה סיכון נמוך יותר להישנות טרשת נפוצה.
    החוקרים בדקו רשומות בריאות מ-18 מרפאות טרשת נפוצה ברחבי ארצות הברית כדי לזהות 334 ילדים וצעירים עם טרשת נפוצה בגילאי 4-21.
    כדי לקבוע את משך החשיפה לשמש, ההורים או האפוטרופוסים של המשתתפים מילאו שאלונים עם כמה זמן בילה המשתתף ואמם הביולוגית בשמש בתקופות שונות של החיים, איזה סוג של בגדים הם לובשים בדרך כלל ובאיזו תדירות הם השתמשו בקרם הגנה.
    מכלל הקבוצה, 206, (62%), חוו לפחות הישנות אחת במהלך המחקר. הישנות הוגדרה כתסמינים חדשים או חוזרים שנמשכים לפחות 24 שעות ומופרדים ב-30 ימים לפחות מהתקף הטרשת הנפוצה האחרון, ללא חום או זיהום.
    החוקרים מצאו שמתוך 75 משתתפים שהיו להם 30 דקות עד שעה של שמש קיץ יומית במהלך שנת חייהם הראשונה, ל-34 ילדים (45%), היו הישנות. מתוך 182 המשתתפים שקיבלו פחות מ-30 דקות של שמש קיץ יומית במהלך שנת חייהם הראשונה, ל-118 ילדים, (65%), הייתה הישנות.
    לאחר התאמה לגורמים כגון חשיפה לטבק בשנה הראשונה לחיים, עונת הלידה, סוג התרופות שנלקחו לטרשת נפוצה ושימוש בהגנה מפני השמש כגון קרם הגנה, כובעים ובגדים. החוקרים גילו ש-30 דקות או יותר של שמש קיץ יומית במהלך שנת החיים הראשונה היו קשורים בסיכון נמוך ב-33% להישנות בהשוואה לפחות מ-30 דקות של שמש קיץ יומית.
    החוקרים בדקו גם את החשיפה לשמש עבור האמהות הביולוגיות של הילדים. הם מצאו ש-30 דקות או יותר של שמש יומית במהלך השליש השני של ההריון היו קשורות לסיכון מופחת של 32% להישנות עבור ילדם עם טרשת נפוצה.
    https://www.eurekalert.org/news-releases/1072889
    • מחקרים נוספים [1][2][3][4][5][6][7][8][9] גם בקשר למיקרוביום (Gut-Skin-Axis).
14. מגע ותנועה:
    פילאטיס [1][2][3].
    יוגה [1][2].
    פעילות גופנית [1][2][3].
    הידרותרפיה [1][2][3].

בפוסט אחר שקשור למחלה אוטואימונית אחרת, לופוס, אפשר לראות דמיון רב הן בגורמים והן ברכיבים המועילים.
פוסט נוסף קשור "אסטרוציטים – מיקרוביום – מחלות דלקתיות של מערכת העצבים והמוח".

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים