תסמונת המעי הרגיז – ויטמין די ודרכי טיפול טבעיים נוספים

תסמונת המעי הרגיז (IBS): מבוא, גורמים ודרכי טיפול:

תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא אחת מהפרעות העיכול התפקודיות הנפוצות ביותר בעולם המערבי, והיא מהווה את הסיבה המובילה לפנייה לגסטרואנטרולוגים.
שכיחותה באוכלוסייה הכללית נעה בין 10% ל-25%. עם הבדלים בין אזוריים. למשל דרום אסיה מדווחת עם השכיחות הנמוכה ביותר (7.0%), בעוד שבדרום אמריקה יש את השכיחות הגבוהה ביותר (21.0%). והיא מאופיינת בתסמינים כרוניים כמו כאבי בטן, נפיחות, ושינויים בהרגלי היציאות – בין אם שלשולים, עצירות או שילוב של שניהם.

האבחון של IBS אינו פשוט, מכיוון שאין לה סמן ביולוגי או בדיקה אובייקטיבית יחידה. לאורך השנים, פותחו קריטריונים אבחוניים מבוססי תסמינים, המכונים "קריטריונים של רומא", כדי לסייע לרופאים לבסס אבחנה עקבית ולצמצם את הצורך בבדיקות פולשניות.

ההבנה של IBS התפתחה רבות, וכיום היא נתפסת כהפרעה רב-פקטוריאלית המשלבת מגוון גורמים. הפתופיזיולוגיה שלה אינה ברורה במלואה, אך כיום היא מוכרת כהפרעה הנובעת מחוסר ויסות של ציר המעי-מוח. מערכת מורכבת זו כוללת את מערכת העצבים האנטרית, מערכת העצבים המרכזית, המערכת האוטונומית והאנדוקרינית, ותקשורת לקויה ביניהן יכולה להוביל לתסמינים המאפיינים את IBS.

גורמים מרכזיים נוספים המעורבים בפתוגנזה של IBS כוללים:

• דיסביוזיס של מיקרוביום המעי בתיווך מערכת העצבים האנטרית, האוטונומית והמרכזית, או האינטראקציות המורכבות ביניהן. כמו גם המערכת האנדוקירנית הקשורה לסטרס.
• תפקוד לקוי של תנועתיות מערכת העיכול.
• רגישות יתר של המעיים (Visceral Hypersensitivity).
• גדילת יתר של חיידקים במעי הדק (SIBO).
• רגישויות למזון וחוסר ספיגה של פחמימות.
• דלקת מעי בדרגה נמוכה.
• גורמים פסיכולוגיים כמו סטרס, חרדה ודיכאון, אשר שכיחים מאוד בקרב חולי IBS.

חשוב לציין שקיימת חפיפה משמעותית בין גורמי הפתוגנזה של IBS לבין גורמים חיצוניים, תזונתיים ותרופתיים, אשר יכולים ליצור ולהחמיר חלק מהתסמינים. למשל:

• תזונה פרו דלקתית [1].
• מזון מעובד (סעיף 7).
• תוצרי גליקציה מתקדמים.
• ממתיקים מלאכותיים: סורביטול [1].
• גלוטן [1][2][3][4][5] או שמא הגלייפוסט.
• תרופות כמו PPI לצרבות ואולכוסים [1].
• אלומיניום [1].

לכן הימנעות מהם מהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית טיפול יעילה

ויטמין D: קשר המורכב והפוטנציאל הטיפולי:

אחד הגורמים הנחקרים ביותר בשנים האחרונות בהקשר של IBS הוא ויטמין D. מחסור בו, השכיח בכ-30%-50% מהאוכלוסייה הכללית, נמצא בשכיחות גבוהה אף יותר בקרב חולי IBS

סקירה ומטה אנליזה שפורסמה במרץ 25 בכתב העת Nutrients בחנה את תפקידו של ויטמין D בפתופיזיולוגיה ובניהול של IBS ומצאה מספר מנגנונים מרכזיים דרכם הוא עשוי להשפיע על ההפרעה:

• הגנה על מחסום המעי: ויטמין D חיוני לשמירה על שלמות המחסום הרירי של המעי. מחסור בו נקשר לעלייה ברמות הזונולין – סמן לחדירות מעי מוגברת ("מעי דליף"), שמאפשרת לחומרים להיכנס למחזור הדם ולעורר תגובה דלקתית.

• וויסות מערכת החיסון והמיקרוביום: לוויטמין D תפקיד אנטי-דלקתי משמעותי במעי. הוא תורם לוויסות המיקרוביום על ידי הגדלת אוכלוסיות של חיידקים מועילים כמו Lactobacillus ו-Bifidobacterium, והפחתת חיידקים פרו-דלקתיים כגון Firmicutes ו-Proteobacteria. שיפור במאזן זה (דיסביוזיס) הוא מפתח להקלה בתסמינים.
• השפעה על ציר המעי-מוח: ויטמין D משפיע על ייצור הסרוטונין במעיים, שהוא נוירוטרנסמיטר מרכזי המווסת את תנועתיות המעי ורגישותו. צורתו הפעילה של הוויטמין יכולה לווסת את ביטוי האנזימים והחלבונים הקשורים למטבוליזם של סרוטונין, ובכך להשפיע על תפקוד המעי.

• השפעה על מערכת העצבים: ויטמין D ממלא תפקיד מכריע במערכת העצבים. הוא משפיע על רמות נוירוטרנסמיטרים ועל סינתזת סרוטונין, ובכך משפיע על תנועתיות ורגישות המעיים.

ממצאים נוספים שהציגו החוקרים:

• לחולי IBS יש בדרך כלל רמות נמוכות יותר של ויטמין D בסרום בהשוואה לאנשים בריאים. כמו כן חולי IBS נמצאו בסיכון גבוה יותר למחסור בוויטמין D.
• תוספי וטמין די העלו את רמות הויטמין בדם בממוצע של 20-25 ng/mL לעומת פלסבו.
• צריכה תזונתית של מזונות המכילים ויטמין די לא היתה מספקת מבחינת עליית הויטמין בסרום לעומת קבוצת ביקורת שאינה חולה.
• לתוספת ויטמין D הייתה השפעה חיובית על בריאות הנפש בחולי IBS, במיוחד בשיפור ציוני איכות החיים, החרדה והדיכאון.

החוקרים, גם מציינים שלא באמת ברור האם חסר של ויטמין די אצל חולים אלה הוא תוצאה או סיבה. כלומר האם חוסר שלו גורם ל-IBS או שלאנשים עם IBS יש בעיות ספיגה וכתוצאה מכך חסר של ויטמין די. או אולי גם וגם, כי בסופו של דבר אף אחד לא באמת עוקב אחר המדד הזה בכל שלבי חייו. לפני ואחרי מחלות. אז. אני מניח שכל האפשרויות קיימות.

החוקרים גם מדגישים שיש לעשות עוד מחקרים בהקשר זה. יחד עם זאת אני בספק גדול שיהיו שינויים מרחיקי לכת בממצאים, מהסיבה הפשוטה שלא קיים הרכיב הבודד שיכול לעשות את כל מה שהגוף צריך בכל בעיה. לכן גם אם ויטמין די הוא סופר קריטי לאין ספור מערכות. הוא יתאים כחלק מטיפול ולא כטיפול בודד.

מחקר סקירה נוסף [1].

סקירת גישות תזונתיות ל-IBS:

*** תוספת יולי 25
ניהול תזונתי של תסמונת המעי הרגיז (IBS) נחשב לאחד הכלים הטיפוליים המבטיחים ביותר, אך גם למורכב ביותר. הגישה הטיפולית מתמודדת עם האתגר של חוסר התאמה אוניברסלית, שכן מה שעובד למטופל אחד עלול להחמיר את מצבו של אחר. בעקבות כך, יש צורך בסקירה ביקורתית ומעמיקה של הגישות השונות הקיימות, תוך התייחסות למגוון גורמים כמו מיקרוביום המעי, הקשר בין המעי למוח (Gut-Brain Axis) והשלכות פסיכולוגיות.

סקירה נרטיבית שפורסמה ביולי 25 בכתב העת Nutrients, מבוססת על ניתוח מעמיק של 188 מאמרים וניסויים קליניים. החוקרים ביצעו ניתוח ביקורתי של הספרות המדעית, תוך התמקדות בגישות התזונתיות המרכזיות לטיפול ב-IBS. מטרתם הייתה לא רק לסקור את הראיות המדעיות התומכות בכל גישה, אלא גם לבחון את היישום הקליני שלה ואת השפעותיה על מכלול היבטים בחיי המטופלים, כולל היבטים פסיכולוגיים והשפעה על המיקרוביום.

הממצאים המרכזיים של הסקירה והניתוח:

• דיאטת דלת FODMAP: זוהי הגישה התזונתית עם הראיות המדעיות החזקות ביותר להקלה על תסמיני IBS. המחקר מצא שהיא יעילה בכ-70% מהמטופלים, במיוחד בהפחתת נפיחות וכאבי בטן. עם זאת, מציינים החוקרים כי שמירה על דיאטה זו לאורך זמן עלולה לפגוע במגוון הביולוגי של חיידקי המעיים, במיוחד בהפחתת אוכלוסיית הביפידובקטריה המועילה. לכן, נדרש ליווי מקצועי כדי למנוע חסרים תזונתיים.
• הדיאטה הים-תיכונית: למרות שהיא נחשבת לבריאה ומאוזנת ותורמת למניעת דלקתיות, היא כוללת מזונות רבים עשירים ב-FODMAP. הדיאטה הים-תיכונית נמצאה כמשפרת את איכות החיים ומפחיתה תסמינים פסיכולוגיים כמו דיכאון, אך היא דורשת התאמה אישית כדי למנוע החמרה של תסמיני IBS, במיוחד אצל אלו הרגישים למזונות ספציפיים.
• דיאטה ללא גלוטן: מחקרים הראו שיפור בתסמינים אצל חלק ממטופלי IBS המאמצים דיאטה זו, אך הסיבה לכך כנראה אינה הגלוטן עצמו, אלא הפחתת הצריכה של פרוקטנים (סוג של FODMAP) המצויים בדגנים המכילים גלוטן. החוקרים מדגישים את החשיבות באבחון מדויק (מחלת צליאק לעומת רגישות לגלוטן שאינה צליאק) לפני אימוץ דיאטה מגבילה שעלולה להוביל לחסרים תזונתיים.
• דיאטה ללא לקטוז: בדומה לגלוטן, למרות שחלק ממטופלי IBS מדווחים על הקלה, אין ראיות חזקות לכך שאי-סבילות ללקטוז שכיחה יותר באוכלוסיית ה-IBS לעומת האוכלוסייה הכללית. החוקרים ממליצים לבצע בדיקות אבחון אובייקטיביות (כמו מבחן נשיפה) לפני אימוץ דיאטה זו כדי למנוע חסרים בסידן ובויטמין D.
• סיבים תזונתיים: המלצה זו נתונה במחלוקת. בעוד שסיבים מסיסים (כמו בפסיליום) יכולים לשפר תסמיני עצירות ונפיחות, סיבים בלתי-מסיסים עלולים להחמיר את התסמינים, במיוחד אצל מטופלים עם IBS-שלשול. הגישה צריכה להיות מותאמת לסוג ה-IBS הספציפי.
• דיאטת אלימינציה מבוססת נוגדני IgG: למרות שמחקרים ראשוניים הראו תוצאות מבטיחות, הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להמליץ על גישה זו באופן שגרתי. הנוכחות של נוגדני IgG בדם עשויה להצביע על חשיפה חיסונית ולא בהכרח על אי-סבילות קלינית.

לאור ממצאים אלה החוקרים יצרו המלצה אותה כינו: "10 הדיברות התזונתיות ל-IBS", שמטרתה לשנות את הגישה: במקום רשימה של מזונות אסורים ומותרים, יש להתמקד בהתנהגויות ובעקרונות.

1. אל תאמץ דיאטה לבד – חפש ליווי מקצועי ממומחה.
2. אל תשכח רכיבי תזונה חיוניים – המנע מחסרים תזונתיים.
3. אין דיאטה אחת לכולם – התאם את הדיאטה לצרכים האישיים שלך.
4. היה גמיש – הדיאטה צריכה להיות דינמית ומשתנה.
5. היה סבלני – שינויים לוקחים זמן.
6. אל תתבודד – הדיאטה לא צריכה לפגוע בחיים החברתיים.
7. היה כלכלי – הדיאטה צריכה להיות בת-קיימא גם מבחינה כלכלית.
8. שחרר רגשות מהאוכל – היחס לאוכל צריך להיות בריא, לא אובססיבי.
9. התמקד בבריאות, לא במראה – המטרה היא רווחה, לא אסתטיקה.
10. שלב את הדיאטה בתוכנית טיפול רחבה – תזונה היא רק חלק מפתרון רב-ממדי.

דיברות אלו נועדו לשנות את הפרדיגמה מ"מה לאכול" ל"איך לאכול" – על ידי קידום גמישות, התאמה אישית ואינטגרציה של הטיפול התזונתי בתוך תוכנית טיפול רחבה יותר. הדגש המרכזי הוא על ליווי מקצועי, מניעת הפרעות אכילה ושמירה על איזון בין רווחה פיזית, נפשית וחברתית של המטופל.

*** תוספת אוקטובר 25
לצורך הבהרה והשלמת הראיות בנוגע לסיבים מסיסים, מחקר אקראי מבוקר-פלצבו שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Scientific Reports בחן את יעילות השימוש באינולין/ אוליגופרוקטוז (9.2 גרם ליום למשך 8 שבועות) בקרב אנשים הסובלים מ-IBS עם עצירות דומיננטית (IBS-C). המחקר נועד להעריך כיצד סיב פרהביוטי זה משפיע על חומרת הסימפטומים, דיכאון ואיכות החיים.

הניסוי מצא כי תוספת האינולין הובילה לירידה משמעותית בחומרת הסימפטומים הכוללת. הציון הממוצע בקבוצת האינולין ירד מ-267.3 (דרגה מתונה-חמורה) ל-195.8 (דרגה מתונה), כשיפור מובהק של כ-27% בתוך חודשיים. הפער הקליני בין קבוצת הטיפול לקבוצת הפלצבו נמצא משמעותי, מה שמעיד על עליונות הטיפול. השיפור נצפה במיוחד בסימפטומים כגון כאבי בטן, תדירות כאבי בטן, נפיחות ואי-שביעות רצון מהרגלי היציאה.

במקביל, נמצא שיפור מובהק במדד איכות החיים (IBS-QoL), כאשר הציון הממוצע בקבוצת האינולין עלה מ-61.0 ל-77.4. שיפור זה הצביע על ירידה בפגיעה באיכות החיים הקשורה למחלה. שיפור ספציפי נצפה גם בפרמטרים שהעריכו את מצב העצירות ואת המצב הפסיכולוגי הכללי.

המשמעות הקלינית עבור מטופלי IBS-C היא ששילוב תוסף המכיל אינולין במינון יומי של כ-9.2 גרם (רצוי כתערובת של 50% אינולין ו-50% אוליגופרוקטוז כפי שנעשה במחקר, הניתנת בחלוקה לבוקר וערב) יכול להוות אסטרטגיה תזונתית יעילה להפחתה משמעותית של כאבי בטן ונפיחות, ולשיפור ניכר באיכות החיים.

סייגים והנחיות לשימוש בתוסף:

• אינולין, בהיותו רכיב FODMAP (פרוקטאן), עלול לגרום לתסיסה ואי-נוחות אצל אנשים רגישים – גם אם הוא מגיע ממקור טבעי (כגון ארטישוק ירושלמי או עולש) או כתוסף. לא ניתן להגיע למינון המחקר (9.2 גרם) ממזונות עתירי אינולין מבלי להחמיר את תסמיני ה-FODMAP. לכן, הנתונים מתייחסים לשימוש בתוסף מרוכז.
• בשל רגישות המעיים, חיוני להתחיל את הנטילה במינון נמוך מאוד (כ-1-2 גרם ליום) ולהעלות אותו בהדרגה לאורך מספר שבועות, תוך ליווי מקצועי, במטרה להגיע למינון היעיל של 9.2 גרם.
• אין לראות בתוסף טיפול בודד, אלא כחלק מגישה רב-ממדית הכוללת תמיכה פסיכולוגית/רגשית וטיפול כולל באורח חיים.

הבנה זו של האינולין ככלי טיפולי קושרת אותו גם להיבטים מנגנוניים רחבים יותר של בריאות המעי, כפי שמפורט במאמר: "צריכה של סיבים מסיסים במים מקדמת את חידוש תאי אפיתל המעיים".

גישות תזונתיות, כפי שראינו, אמנם מהוות אבן יסוד בניהול תסמונת המעי הרגיז, אך הן אינן חזות הכל. קיימים כלים וטיפולים נוספים, טבעיים ומשלימים, שיכולים להשפיע באופן משמעותי על התסמינים ועל איכות החיים של המטופל.

להלן מה עוד ניתן לעשות ובמה עוד ניתן להעזר:

• ארטישוק [1][2].
• אסטרגלוס [1].
• כורכום [1][2][3][4][5]. יחד עם בוסווליה [6][7][8][9].
• ג'ינג'ר [1][2].
• ספירולינה – במחקר אקראי מבוקר שפורסם באפריל 25 בכתב העת BMC Nutrition Journal חילקו 54 אנשים לשתי קבוצות האחת קיבלה 1 גרם ספירולינה ביום והשניה פלסבו לתקופה של 12 שבועות. כל המשתתפים סבלו מתסמונת המעי הרגיז. ומטרת המחקר היתה לראות אם יש השפעה על איכות החיים (QoL), חומרת המחלה, קיבולת נוגדת החמצון, מדד עקה חמצונית וחדירות המעי.
  תוצאות עיקריות: למשתתפים בקבוצת SP היה ציון נמוך משמעותית של החלבון זונולין (ביומרקר לחדירות המעי), בציון הכולל של חומרת המחלה. ובציון גבוה יותר בשאלון רמת איכות החיים לעומת קבוצת הפלסבו.
  תוצאות משניות: למשתתפים בקבוצת SP היו רמות נמוכות יותר של מלונידלדהיד (MDA) – סמן לרמת חמצון שומנים נמוך משמעותית ורמת קיבולת נוגדי חמצון (TAC) גבוהה יותר בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
• טריפאלה.
• שמן מנטה [1][2][3][4][5][6] וכמוסות [3].
• מליסה [1].
• פרוביוטיקה/ פרהביוטיקה/ סינביוטיקה [1][2][3][4][5][6][7][8][9[10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22][23][24][25][26].
  L. rhamnosus, L. bulgaricus, L. gasseri, L. acidophilus, L. lactis, L. casei, L. paracasei, L. plantarum , L. salivarius, L. reuteri, Pedioccoccus acidilactici
  B. longum, B. lactis, B. bifidum, B. animalis, B. breve, B. infantis ,
  • פירות וירקות מותססים [1].
  • פרהביוטיקה: GOS [1].
  • בטא גלוקן (סיב הנמצא בדגנים במיוחד בשיבולת שועל מלאים ופטריות) [1].
  • פסיליום [1][2][3].
• פחם פעיל [1].
• אלוורה [1][2][3]. לא למצבי שלשול.
• דיקור [1][2][3][4][5][6][7][8][9].
• הומיאופתיה [1][2].
• פעילות גופנית.
• לוודא רמות מספיקות של נחושת [1]. סלניום [1].
• לבדוק אבץ במצב של שלשולים רבים [1].
• מדיטציה [1] מיידפולנס [1] הרפית מתחים [1]. טכניקת נשימה איטית עמוקה (SDB) [1]. יוגה [1][2]. ביופידבק [1]. פלסבו.
• הנקה מלאה.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה