שומשום מלא – מחלות קרדיומטבוליות ועוד

שומשום (Sesamum indicum) – מקורו באיי סונדה באינדונזיה עם היסטוריה המתפרשת על פני 4,000 שנים. ומצא את דרכו לאסיה ולחלקים מאפריקה, כולל מצרים. לאחר מכן, זרעי השומשום התפשטו לאזורים אחרים בעולם, כולל אירופה ובסופו של דבר לצפון אמריקה.
לשומשום יש הרבה מאוד זנים וצבעיו נעים בין לבן – צהוב – חום ויש גם שחור. לשומשום השחור יש טעם אגוזי חזק יותר וגם עשיר מאוד בנוגדי חמצון^[1].

הגיע הזמן להכיר את הזרעים הקטנים האלה ואת היתרונות הבריאותיים שלהם.

הזרעים מכילים את כל אבות המזון: שומן (49.7%) מכל הסוגים לרבות אומגה 3,6 ו-9 כאשר האחוז הגבוה יותר הוא אומגה 6, חלבון מלא (17.7%), כלומר יש בו את כל חומצות האמינו החיוניות לאדם, כאשר הבולטת ביותר היא טריפטופן ופחמימות (23.5%) מתוכם 12 גרם סיבים.
הויטמינים הבולטים שבו הם ממשפחת B כאשר הבולטים הם: תיאמין (B1), ניאצין (B3), פירידוקסין (B6) ופולאט (B9). יש בו גם רמות יפות של ויטמין E.
המינרלים הבולטים בו הם: סידן, נחושת, ברזל, מגנזיום, מנגן, סלניום ואבץ^[1].

השומשום מכיל גם תרכובת הנקראת ליגננים (sesamin, sesamolin, sesamol, ו-episesamin) שהם פיטואסטרוגנים, פיטוסטרולים ונוגדי חמצון. יש בו גם נוגדי חמצון נוספים ממשפחת הביופלבנואידים ופנולים. למעשה השומשום נמצא בעל השפעות מיטיבות על עקה חמצונית והגברת היכולת נוגדת החמצון^[1][2][3][4].

סקירה שיטתית מקיפה ומטה-אנליזה של מינון-תגובה שפורסמה במרץ 25 בכתב העת Nutrition & Metabolism בהובלת חוקרים מאיראן נועדה להעריך את ההשפעה של שומשום על גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם: משקל גוף והיקפים, לחץ דם, פרופיל שומני, מדדי סוכר ועמידות לאינסולין. כמו כן מדדי דלקת, רמות חמצון השומנים המבוטא על ידי malondialdehyde ואת התכולה הכוללת של נוגדי חמצון.
המחקרים כללו מתן שומשום כאבקה, כשמן או בכמוסה.

המטה אנליזה, לאחר סינון כפילויות ואי התאמות, כללה 13 מחקרים מבוקרים אקראיים (RCT), שנערכו לתקופה של 4-12 שבועות עם סך של 521 משתתפים מאיראן, אוסטרליה, יפן, פקיסטן, טייוואן ותאילנד. הגיל של המשתתפים נע בין 32-61 שנים ומשך ההתערבות נע בין 4 ל-12 שבועות
המחקרים הצביעו על כך שלתוספת שומשום היו השפעות מועילות משמעותיות על המוגלובין מסוכרר (HbA1c) המעיד על רמות גבוהות של סוכר לאורך זמן, חלבון מגיב C (CRP) ואינטרלוקין -IL6. שני אלה מעידים על מצב של דלקת כרונית. כמו כן נמצאה ירידה משמעותית ברמות הסרום הכולל של כולסטרול (TC).
כאשר בחנו תתי קבוצות של גיל ומחלות. אצל בני פחות מ-50 שנים, עם מחלות כרוניות, שקיבלו מינון של פחות מ-10 גרם ליום הראו ירידה בכולסטרול הכולל. יתרה מכך, רמות ה-HDL עלו.
אצל נשים מעל גיל 50 תוספת שומשום הפחיתה את חמצון השומנים.
החוקרים מציינים שהממצאים הללו תואמים מחקרים קליניים בעכברים ובמחקרים אחרים שהתייחסו למחלות אחרות. למשל ירידה במדדי דלקת אצל חולים עם דלקות פרקים.
החוקרים מציעים מספר מנגנוני השפעה

• ההשפעות האנטי-דלקתית של שומשום עשויות לנבוע מהעלאת רמות נוגדי החמצון בסרום, הפחתת חמצון LDL, הפחתת סינתזת חומצה ארכידונית (אומגה 6); עיכוב ייצור פרוסטגלנדין E2; הגברת רמות גמא טוקופרול (ויטמין E); עיכוב מסלול חלבון קינאז המופעל על ידי מיטוגן p38 וחסימת הפעלת מסלולי גורם שעתוק NF-kB והשפעה על שעתוק בתיווך של קולטן (PPAR).
• השפעות על מדדי סוכר עשויות להיות קשורות ל
  • תכולת הפלבנואידים והחומצות הפנוליות להן השפעות ביולוגיות שונות, המסייעות בהגנה על ושיפור בתפקודי תאי בטא של הלבלב.
  • תכולת הסיבים העשירה של שומשום ממלאת תפקיד מכריע בבקרה גליקמית על ידי האטת ספיגת הגלוקוז ושיפור הרגישות לאינסולין באמצעות הפרשת אינקרטינים מוגברת.
  • ססאמין מגביר את הרגישות לאינסולין באמצעות הפעלת מסלולי איתות המואוסטזיס AMPK והגברת הטרנסלוקציה של טרנספורטר מסוג (GLUT4) בתאי שריר השלד שאחראיים על ייצור אנרגיה תאית [1].
• השפעות על חילוף החומרים של שומנים מיוחסים ל
  • ליגננים של השומשום, במיוחד ססמין וססמולי. הם נמצאו משפרים את חילוף החומרים של שומנים על ידי הפעלת קולטן חומצות שומן PPARα, ועיכוב אנזים HMG-CoA reductase, המגביל את הקצב בסינתזה של כולסטרול.
  • חומצות השומן הבלתי רוויות בשמן שומשום, במיוחד חומצה אולאית (אומגה 9) וחומצה לינולאית (אומגה 6), תורמות לשיפור פרופילי השומנים ולהפחתת הדלקת באמצעות אפנון של נזילות הממברנה ומסלולי איתות תאיים.
  • חומצות השומן הבלתי רוויות בשמן שומשום משפרות את פרופילי השומנים על ידי הורדת LDL-C וחמצון שומנים תוך הגברת HDL-C ככל הנראה בשל השפעתן על PPAR המווסת את חילוף החומרים של ליפופרוטאין.
• ההשפעות על יחס נוגדי חמצון .
  • השילוב של γ-טוקופרול וססמין יוצר מערכת נוגדת חמצון ייחודית שבה ססמין מעכב את חילוף החומרים של γ-טוקופרול, מה שמוביל לפעילות נוגדת חמצון מתמשכת והפחתת עקה חמצונית.
  • הליגננים שבשומשום מגבירים את הוויסות של אנזימים נוגדי חמצון דרך מסלול Nrf2/ARE, תוך עיכוב פעילות של NADPH oxidase, ובכך להפחית ייצור מיני חמצן תגובתיים.
  • תכונות נוגדות החמצון של שומשום שנמצאו במיוחד אצל נשים מעל גיל 50 עשויות להיות מיוחסות לליגננים sesamin ו-sesamol. יחד עם זאת, החוקרים מציינים שהתרכובות הפעילות המדויקות שאחראיות להשפעות נוגדות החמצון החזקות עדיין לא זוהו באופן סופי. הם מציגים ניסוי אקראי מבוקר שמטרתו היתה לחקור את ההשפעה של סמנים ביולוגיים של תוספת שמן שומשום לבן על עקה חמצונית במשתתפים עם סוכרת מסוג 2. בניסוי הזה נצפתה ירידה בחומר התגובתי של חומצת Thiobarbituric acid ועלייה באנזימים נוגדי חמצון אנדוגניים (ייצור הגוף) אצל משתתפים אלה. פעילות המנטרלת רדיקלים חופשיים.
• ההשפעות על לחץ הדם לא היו עקביות ככל הנראה בשל שינויים בסוגי ומינוני ההתערבות ומשכי הזמן. יחד עם זאת כן יש מחקרים שהראו שיפור.
  • הליגננים של השומשום שנבדקו במחקרים ונמצאו עם יכולת לווסת את האנזים הממיר אנגיוטנסין (ACE) ולשפר את פעילות האנזים האנדותלי (eNOS), שיחד מקדמים את הרחבת כלי הדם ובכל מווסתים את לחץ הדם.
  • המינרלים הקיימים בשומשום, במיוחד מגנזיום וסידן, משלימים עוד יותר את ההשפעות הללו על ידי תמיכה בחילוף חומרים תקין של גלוקוז וויסות לחץ דם באמצעות תפקידיהם באיתות הסלולרי ובתפקוד כלי הדם.
  • תכולת החלבון של השומשום, עם הריכוז הגבוה של ארגינין ומתיונין, תומכת בייצור חנקן חמצני (NO) ובמערכות נוגדי חמצון תאי.

דברים נוספים שמציינים החוקרים

• ססמין משפר ביוגנזה של המיטוכונדריה באמצעות הפעלת PGC-1α, מה שעשוי לשפר את חילוף החומרים של האנרגיה התאית על פני רקמות מרובות.
• התכונות נוגדות החמצון של התרכובות הביו-אקטיביות של שומשום, כולל γ-טוקופרול וססמינול, תורמות להגנה עצבית על ידי הפחתת עקה חמצונית ומתווכים דלקתיים במערכת העצבים המרכזית. לדוגמה, הוכח שססמין חוצה את מחסום הדם-מוח ומפעיל את מסלול Nrf2/HO-1, אשר משפר את ההגנה הנוגדת החמצון האנדוגנית ומדכא דלקת עצבית.

*** תוספת יולי 25 –חיזוק השליטה הגליקמית בחולי כבד שומני מטבולי
מחקר קליני חדש ורב-עוצמה, שפורסם ביולי 25 בכתב העת BMC Nutrition, מרחיב ומעמיק את הבנתנו לגבי השפעת שמן השומשום על מדדים מטבוליים, ובמיוחד על שליטה גליקמית. מחקר זה, ניסוי אקראי, כפול סמיות ומבוקר, התמקד בהשפעת צריכת שמן שומשום (SO) על מדדי סוכר ואינסולין, דלקת ועקה חמצונית, בקרב 60 נשים עם מחלת כבד שומני הקשורה לחוסר תפקוד מטבולי (MASLD) – מצב רפואי הולך וגובר המהווה גורם סיכון משמעותי גם לסוכרת סוג 2 ולתחלואה קרדיו-מטבולית.
במשך 12 שבועות, הנשים שהשתתפו במחקר, בנות 50–20 עם BMI בין 25-40, חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת ההתערבות צרכה 30 גרם שמן שומשום ליום, וקבוצת הביקורת צרכה שמן חמניות. שתי הקבוצות צרכו את השמנים לצד דיאטה שמגבילה קלוריות (הפחתה של 500 קלוריות ליום) שמטרתה הייתה ירידה במשקל.
ממצאי המחקר היו חד משמעיים:

קבוצת שמן השומשום הציגה שיפורים מובהקים ורלוונטיים קלינית במגוון מדדי שליטה גליקמית:

• ירידה מובהקת ברמות הסוכר בדם בצום (FBG): ירידה ממוצעת של 18.2 מ"ג/ד"ל (השוואתית לקבוצת הביקורת).
• ירידה מובהקת ברמות האינסולין בדם בצום (FSI): ירידה ממוצעת של 3.2 יחידות/מ"ל.
• שיפור משמעותי בתנגודת לאינסולין (HOMA-IR): ירידה ממוצעת של 1.4 נקודות, המעידה על עלייה ברגישות לאינסולין.
• שיפור בתפקוד תאי בטא בלבלב (HOMA-β): עלייה ממוצעת של 15.6 נקודות (המעידה על תפקוד טוב יותר של תאים אלו).
• שיפור במדד הרגישות לאינסולין (QUICKI): עלייה ממוצעת של 0.07 נקודות.

שיפורים אלו נצפו באופן בלתי תלוי בירידה במשקל שהושגה בשתי הקבוצות. כלומר, למרות ששתי הקבוצות חוו ירידה משמעותית דומה במשקל (כ-4.59 ק"ג בממוצע, ללא הבדל מובהק ביניהן), קבוצת שמן השומשום הראתה יתרון מובהק בשיפור מדדי הסוכר והאינסולין. עובדה זו מחזקת את ההשערה שלשמן השומשום עצמו, מעבר לתרומתו לירידה במשקל, יש השפעה ישירה ומועילה על מנגנוני ויסות הסוכר והאינסולין בגוף.

החוקרים מציעים שיתרונות אלו מיוחסים לרכיבים הביו-אקטיביים הייחודיים בשמן השומשום, ובעיקר:

• חומצות שומן חד בלתי רוויות (MUFAs) וחומצה לינולאית (אומגה 6): שתיהן ידועות בתרומתן לשיפור פרופילי שומנים והפחתת דלקת, ועשויות להשפיע על נזילות קרומי התאים ועל איתות האינסולין.
• ליגננים (כגון ססמין, ססמולין, ססמול): תרכובות ביו-אקטיביות בעלות תכונות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת, שמחקרים קודמים הראו שיכולות להגביר את ביטוי הגנים המעורבים בחילוף חומרים של פחמימות ובמסלולי איתות אינסולין.

החוקרים מציינים שהמחקר לא מצא שינויים מובהקים במדדי דלקת (hs-CRP) או עקה חמצונית (MDA) בין הקבוצות, למרות ירידה מסוימת ב-MDA בתוך קבוצת שמן השומשום.
מסקנות המחקר מדגישות את הפוטנציאל של שמן שומשום כתוסף תזונתי בעל תועלת מטבולית משמעותית, בפרט עבור שיפור בקרת הסוכר ותנגודת לאינסולין, גם כאשר הוא נצרך כחלק מדיאטה מופחתת קלוריות. עבור אנשים עם MASLD ואלו בסיכון לסוכרת סוג 2, שילוב שמן שומשום בתזונה היומית יכול להוות כלי תומך חשוב ומשלים למאמצים לירידה במשקל ולשיפור הבריאות המטבולית הכוללת.

*** חשוב לי לציין: המחקר לא פירט במפורש את שיטת הכבישה של השמנים שבהם נעשה שימוש (שמן שומשום ושמן חמניות). סביר להניח, בהיעדר ציון מפורש של "כבישה קרה", שהיו אלה שמנים תעשייתיים וסטנדרטיים הנפוצים בשוק. נקודה זו מדגישה (לפחות מבחינתי) את החשיבות של פירוט מלא על איכות המזון הנבדק במחקרים תזונתיים. אף על פי כן, העובדה ששמן השומשום הראה יתרונות מובהקים גם בתנאים אלו, מדגישה את הפוטנציאל הטמון ברכיבים הפעילים הייחודיים לו, מעבר לאיכות המיצוי. יחד עם זאת, להבטחת מירב היתרונות הבריאותיים, שימור אופטימלי של נוגדי חמצון, ויטמינים, ורכיבים ביו-אקטיביים רגישים לחום, ההמלצה הכללית (וגם שלי) היא לצרוך שמן שומשום בכבישה קרה.

מחקרים רלוונטיים נוספים:

1. מחלות לב וכלי דם [1][2][3].
   • טרשת עורקים [9][10][11][12][5][6][7].
   • לחץ דם [1][2][3][4][5][6][7][8][9].
   • ויסות כולסטרול ומניעת חימצונו [1][2][3][4][5][6].
   • התקף לב [1][2].
   • מונע קרישיות יתר [1].
2. הפרעות מטבוליות [1].
   • סוכרת
     • איזון סוכר [1][2][3][4][5][6], תנגודת אינסולין [7].
     • רטינופתיה (מחלת עיניים) סוכרתית [1].
     • נוירופתיה סוכרתית (עצבוב לקוי עד כאב) [1].
     • כיב סוכרתי [1].
   • כבד שומני [1][2][3][4].
   • השמנה
     *** תוספת אוקטובר 25 – המנגנון המולקולרי לבלימת השמנה
     הראיות המכניסטיות שהוצגו לעיל, לפיהן ליגננים בשומשום מפעילים את מתג המטבוליזם {AMPK} ואת נתיב ההגנה התאי {Nrf2} כדי לווסת מטבוליזם ולחץ חמצוני, מקבלות כעת אישור חזק ופירוט ממוקד בתחום ההשמנה. מחקר פורץ דרך שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Nutrients, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת אוסקה, נועד לחקור האם ססמינול (אחד הליגננים העיקריים בשומשום) יכול לעכב יצירת תאי שומן חדשים (אדיפוגנזה) על ידי מיקוד בשלבים המוקדמים של התהליך המולקולרי. המחקר נערך במעבדה על תאי שומן עובריים, המשמשים מודל מקובל לחקר מנגנוני התמיינות השומן. החוקרים מדדו הצטברות טריגליצרידים (שומן) ומדדים מולקולריים רבים. ממצאי המחקר הראו כי ססמינול במינונים לא-רעילים עיכב משמעותית את הצטברות השומן ואת פעילות אנזימי מפתח בייצורו. הניתוח המדויק גילה כי עיקר ההשפעה של הססמינול הייתה במהלך היומיים הראשונים של התמיינות התאים, שלב הקרוי Mitotic Clonal Expansion (MCE) – שהוא שלב הריבוי המהיר של תאי השומן העובריים.
     החוקרים מצאו כי ססמינול חסם את שלב הריבוי המכריע הזה על ידי דיכוי חלבוני מפתח במחזור התא, ובכך מנע למעשה את שכפול תאי השומן ואת המעבר שלהם למצב של התמיינות בוגרת.
     • ססמינול שיבש את תפקודם של גורמי שעתוק מרכזיים, מבחינה מולקולרית.
     • ססמינול שיבש את תפקודם של גורמי שעתוק מרכזיים, כמו חלבון C/EBPB, ובכך מנע הפעלה של ה"מנועים" העיקריים ליצירת שומן בתא (PPARG ו-C/EBPA).
     • ססמינול פעל כאנטי-אוקסידנט חזק: הוא הפחית דרמטית את רמות הרדיקלים החופשיים (ROS), שהם חלקיקים מזיקים הנדרשים כדי 'להדליק' את מנגנון השומן, והפעיל את מתג המטבוליזם AMPK ואת נתיב ההגנה התאי הראשי (Nrf2-ARE), מה שהגביר את ייצורם של אנזימי הגנה פנימיים בתא, ובכך חיזק את מערך ההגנה של התא.
   • המחקר הזה מספק אישור מכניסטי ממוקד לכלל הראיות הקליניות והתצפיתיות שהוצגו קודם לכן במאמר. אם מחקרי המטה-אנליזה הקודמים הראו שצריכת שומשום מביאה לשיפור במדדי סוכר, שומנים ודלקת, הרי שהמחקר הנוכחי מוכיח באופן מולקולרי כי ססמינול משתמש במנגנונים אלו בדיוק כדי לבלום את יצירת רקמת השומן החדשה עצמה. זהו נדבך נוסף המדגיש את היתרון הטיפולי של ליגננים בשומשום, אשר פועלים לא רק לשריפת שומן קיים אלא גם למניעה אקטיבית של התרחבות רקמת השומן והתפתחות דלקת מטבולית.
     מבחינה פרקטית, ממצאים אלו מחזקים את החשיבות של צריכת שומשום מלא ומוצריו כחלק מאסטרטגיה תזונתית למניעת מחלות קרדיומטבוליות והשמנה, ומדגישים כי השפעתו של הססמינול מושגת באמצעות מנגנונים תאיים ממוקדים שמשפרים את החוסן המטבולי הכולל של הגוף. במילים אחרות, שילוב שומשום וטחינה מלאה בתזונה היומית עשוי להיות כלי תומך רב עוצמה המונע השמנה ודלקת ברמה התאית הבסיסית ביותר.
     מחקר נוסף [2].
   • איזון פרופיל שומני [1][2][3][4][5][6].
   • טריגליצרידים [1][2].
3. מחלות מערכת עצבים ומוח [1][2][3][4].
   • אלצהיימר [1][2][3][4][5].
     • הגנה קוגניטיבית הקשורה לסוכרת [1].
     • הגנה קוגניטיבית מתזונה מערבית [1].
     • הגנה מפני אלומיניום [1].
   • פרקינסון.
   • מחלת הנטינגטון [1].
   • מונע ארוע מוחי על רקע סתימת כלי דם [1].
   • מרגיע [1].
4. הגנה על הכבד והכליות [1].
   • פיברוזיס כבד [1][2].
   • מאלומיניום [1].
   • פגיעה בכליות על רקע השמנה [1] ותזונה מערבית [2].
   • שמירה על הכליות בהזדקנות [1][2].
   • הגנה על הכליות מנזקי טרשת עורקים [1].
5. וויסות דלקת [1][2][3][4].
6. דלקות פרקים [1][2][3][4][5][6][7].
7. אנטי סרטני [1].
8. הגנה על התאים מפני מתכות כבדות כמו קדמיום ועופרת [1].
9. אסתמה/ אלרגיות [1].
10. הגיינת פה ודלקות חניכיים (משיכת שמן שומשום).
11. פיברוזיס ריאתי (סעיף 6).
12. קטרקט [1].
13. ריפוי פצעים [1].
14. כאבים עקב טראומה (עיסוי) [1].
15. שיקום שרירים אחרי פעילות אינטנסיבית [1].
16. עייפות [1].
17. מאמרי סקירה על שומשום [1][2].

לאור מכלול המחקרים הללו על השומשום, עולה תמונה מורכבת יותר מזו שהייתה נהוגה לגבי שומנים מסוימים. נראה שישנה דמוניזציה מוגזמת לשמן ולטחינה, שמקורם בין היתר בחשש מפני תכולת האומגה 6 הגבוהה בהם שהרי במשך זמן רב, ההבנה הרווחת היא שיותר מדי אומגה 6 בתזונה עלולה להעלות את רמות הדלקת בגוף בטח בייחוס לרמות אומגה 3… וגם אני שיתפתי כמה מחקרים המציגים זאת:
"חומצות שומן (אומגה 3/ אומגה 6) – דלקות וכאבים נוירופתיים לרבות מיגרנות".
"התאמת צריכת חומצות שומן (אומגה-3 ו-6) מסייעת בשינויי מצב הרוח אצל אנשים עם הפרעה דו קוטבית".
"חשיבות אומגה 3 למלחמה בסרטן גם בשילוב טיפול ביולוגי".
"תיסמונת העין היבשה – הקשר למיקרוביום ועוד".

ועל כן התעוררה בי השאלה המתבקשת: מהי הכמות ה"גבוהה מדי" הזו? ומה זה אומר גם על היחס בין אומגה 6 לאומגה 3?

*** תוספת יוני 25
נראה שהמדע ממשיך לעדכן את הבנתנו. מחקרים עדכניים יותר, ובהם מחקר שפורסם ביוני 25 בכתב העת Nutrients מערערים על התפיסה הפשטנית שאומגה 6 היא בהכרח פרו-דלקתית. אף שמחקר זה התמקד בחומצות שומן אומגה 6 באופן כללי, הוא מספק תובנות חשובות לגבי תפקידן האמיתי של חומצות אלה, המהוות מרכיב מרכזי גם בשומשום.
המחקר, אשר נערך על קבוצה גדולה של 2777 משתתפים (מתוכם 54% נשים וכמעט 10% ממיעוטים) ממחקרי קהילה ותיקים ומאופיינים היטב כמו Framingham Offspring, בחן את רמות חומצות השומן אומגה 6 (חומצה לינולאית – LA וחומצה ארכידונית – AA) בתאי הדם האדומים של המשתתפים (שמשקפות את צריכת השומן שלהם ב-4 החודשים האחרונים). בנוסף, נבדק הקשר בין רמות אלו לבין עשרה סמני דלקת שונים המייצגים מנגנונים ומסלולים שונים של דלקת בגוף.

ממצאי המחקר היו חד משמעיים ומפתיעים:

• רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית (LA) בתאי הדם האדומים נמצאו בקורלציה הפוכה (כלומר, קשר שלילי) עם חמישה סמני דלקת, כולל CRP, אינטרלוקין-6 (IL-6) ומולקולת היצמדות בין-תאית 1 (ICAM-1).
• גם רמות גבוהות יותר של חומצה ארכידונית (AA) נמצאו בקורלציה הפוכה עם ארבעה סמני דלקת, ביניהם IL-6, ICAM-1.
• חשוב לציין שאף אחד מסמני הדלקת שנבחנו לא הראה קשר חיובי ומשמעותי לרמות אומגה 6 בתאי הדם האדומים.

הממצאים הללו אינם תומכים בהשערה שאומגה 6 היא פרו-דלקתית. למעשה, הם מציעים שחומצות שומן אלו נוטות להיות דווקא בעלות חתימה אנטי-דלקתית. זה מחזק את המלצות ארגונים מובילים (כמו איגוד הלב האמריקאי) שקובעים כי הפחתת צריכת אומגה 6 דווקא עלולה להעלות את הסיכון למחלות לב כליליות^[1][2][3][4].

חשוב לי לשקף צד נוסף שהוא מקור המימון של המחקר החדש.. בין היתר מ'מכון התזונה של הסויה העולמי' (Soy Nutrition Institute Global) הנתמך על ידי 'מועצת פולי הסויה המאוחדים' (United Soybean Board), גופים בעלי אינטרס בקידום מוצרי סויה עשירים באומגה 6. זה לא בהכרח אומר שיש בו הטיות אבל יש פה ייתכנות לניגוד עניינים מסוים שעשוי להשפיע על התוצאות. יחד עם זאת המחקר הזה התמקד בחומצות שומן אומגה 6 באופן כללי ולא ספציפית בשומשום או בשמן סויה, שלגבי האחרון, ישנם חששות נוספים בהקשרים אחרים.

ולכל מי שעדיין מוטרד מיחסי אומגה 3:6 – ישנם פתרונות אסטרטגיים לשילוב זרעים נוספים במתבלים. העדיפות שלי נותרה טחינה משומשום מלא אורגני, ולגבי שמן שומשום, הכללים לשמירת איכותו (כבישה קרה ושמירה בקירור) הם קריטיים.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה