אוקסיטוצין: הורמון האהבה שמחזיק מפתח לזיכרון טוב יותר

הנוירו-הורמון אוקסיטוצין (OXT), שמיוצר בעיקר במוח (היפופיזה) ידוע כמי שמקדם קשרים חברתיים ורגשיים ויצירת תחושות מענגות, למשל דרך אמנות, פעילות גופנית או מין. הוא גם ידוע בהשפעותיו על בריאות הלב.

מעניין לציין כי מחקרים הראו כי הכימיקל הטבעי הזה במוח ממלא תפקיד מכריע גם בתהליכים קוגניטיביים אחרים, כולל למידה וזיכרון. כעת, ייתכן שמדענים גילו בדיוק כיצד OXT משפיע על הזיכרון בבעלי חיים על ידי חקר 'נוירוני אוקסיטוצין' המכילים קולטני אוקסיטוצין ותפקוד שונה בהתבסס על זמינות החומר הכימי במוח.

החיבור בין המוח ללב ולאהבה.
מחקר המחבר בין חיידקי מעיים ואוקסיטוצין מספק מנגנון חדש ליתרונות בריאותיים המקודמים במיקרוביום.

במחקר שפורסם בנובמבר 23 בכתב העת PLOS One, קבוצת חוקרים, בראשות פרופסור Akiyoshi Saito, ו Junpei Takahash מאוניברסיטת טוקיו למדע, התעמקה במסלולים העצביים המורכבים ובמנגנוני האיתות המופעלים על ידי OXT. הם הציעו תובנות חדשות לגבי השלכותיה על למידה וזיכרון.
החוקרים מציינים שקודם לכן הם ראו שאוקסיטוצין עשוי להיות מועמד טיפולי חדש לדמנציה בהתבסס על מחקרים המשתמשים במודל עכבר של מחלת אלצהיימר. כדי לחקור זאת יותר, במחקר הנוכחי, הם בחנו את התפקיד של OXT אנדוגני (המיוצר בגוף) בתפקוד הקוגניטיבי של עכברים. זה נעשה על ידי שימוש בטכניקות פרמקו-גנטיות להפעלת נוירוני OXT ספציפית באזורי מוח ספציפיים. לאחר מכן הוערך התפקוד הקוגניטיבי של עכברים באמצעות משימת Novel Object Recognition (NORT).

המחקר מדגיש את התפקיד המשמעותי של OXT בוויסות הזיכרון החברתי, שכן מחסור בו או בקולטנים שלו נקשר לזיכרון חברתי חריג בעכברים. יחד עם זאת, המחקר הנוכחי מעביר את הפוקוס לתפקיד התמסורת של האוקסיטוצין (OXTergic) האנדוגני בלמידה ובזיכרון, במיוחד בתוך supramammillary nucleus (SuM), אזור שמאפנן גלי תטא בהיפוקמפוס ומעורב ביצירת זיכרון מרחבי ורגשי.

כדי לזהות את הנוירונים שאחראים להשפעה של OXT על הזיכרון, החוקרים בחנו על ידי הדמיה את מוח העכבר לאחר הפעלה ספציפית של נוירוני OXT בגרעין הפאראוונטריקולרי (PVN).
בנוסף, המחקר התמקד בהשפעה של הפעלת נוירונים OXTergic על למידה וזיכרון באמצעות מבוך Y ו- NORT. כמו כן ההפעלה של נוירונים OXTergic חיזקה משמעותית את זיכרון זיהוי האובייקטים לטווח ארוך במבחן NORT. בנוסף, הצוות השתמש בהפעלה סלקטיבית של אקסונים OXTergic ב-SuM, וכתוצאה מכך עכברים השקיעו זמן רב יותר בחקר אובייקטים חדשים, מה שמציע אפנון ישיר של זיכרון זיהוי אובייקטים על ידי אקסונים OXTergic המקרינים מ-PVN ל-SuM.

מחקר זה, בפעם הראשונה, חושף את המעורבות של OXT בזיכרון זיהוי אובייקטים באמצעות ה-SuM. זה מציע השלכות אפשריות להבנת התפקיד של OXT פיזיולוגי במחלת אלצהיימר ומדגיש את המעורבות של תחזיות OXTergic באפנון זיכרון זיהוי.
החוקרים מציינים שישנה אמונה רווחת שדמנציה נוטה להתקדם מהר יותר במסגרות שבהן אנשים חווים בדידות או מעורבות חברתית מוגבלת. והמחקר שלהם שואף להבהיר את התפקיד המכריע של סביבה מגרה שמפעילה אוקסיטוצין במוח, ובכך עשוי להפחית את התקדמות הדמנציה.
https://www.tus.ac.jp/en/mediarelations/archive/20240208_0945.html

המחקר הזה אמנם מציג מנגנון והיבט חשוב שלתחושה של אהבה וחוויות טובות יש השפעה חיובית על המוח (זכרון, דמנציה), אבל זה בא על חשבון החיים של חיות המעבדה.
זה נכון שזה לא המחקר היחיד וזה נכון שלא אתי לבחון זאת על בני אדם, אבל יכול להיות שהגיע הזמן שזה יהיה גם לא אתי על חיות. צריך למצוא מודלים אחרים, או להסתפק בהיגיון בריא, כי סך הכל זה די הגיוני שאדם שעצוב לו יחווה בעיות מוחיות.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה