פסוריאזיס – ויטמין די ורכיבים נוספים

פסוריאזיס הוא מצב המוגדר על פי הרפואה כמחלה אוטואימונית של העור. תופעה הגורמת להצטברות של תאי עור המתפתחים במהירות לכדי פלאקים עבים וקשקשת מגרדת ולאי נוחות. מלווה בסיבוכים סיסטמיים המשפיעים באופן משמעותי על איכות חייהם ובריאותם הנפשית של החולים. כמו גם על מחלות לב וכלי דם (שבץ מוחי, מחלת לב כלילית ומחלת כלי דם היקפית).
על פי הערכות 125 מיליון אנשים סובלים מהתופעה בעולם^[1].
תסמינים של פסוריאזיס יכולים לנוע בין קל לחמור.
על פי הקרן הלאומית לפסוריאזיס: פסוריאזיס קלה משפיעה על פחות מ-3% מהגוף.
פסוריאזיס בינוני משפיע על 3-10% מהגוף.
פסוריאזיס חמור משפיע על יותר מ-10% מהגוף.

מחקרים שנערכו במספר מדינות הראו שרמות הסרום של ויטמין די נמוכות משמעותית באנשים עם פסוריאזיס ומתואמות עם הופעת וחומרת המחלה^[2][3][4][5]. ישנם גם מחקרים המציגים שיפור בתסמינים עם מתן ויטמין די אורלי וטופיקלי^[6][7][8][9].
מחקר מענין שהצגתי בעבר מראה חיבור בין חשיפה לשמש – מיקרוביום – עור. ומחקר אחר שמראה שחשיפה לשמש מורידה שכיחות של פסוריאזיס^[10].

מחקר חדש מבית הספר לרפואה The Warren Alpert, שהוצג בבוסטון במפגש הדגל השנתי של האגודה האמריקאית לתזונה Nutrition 2023, מצביע על כך שרמות נמוכות של ויטמין די עשויות להיות קשורות לפסוריאזיס חמורה יותר.

ד"ר Eunyoung Cho ראש צוות המחקר ופרופסור לדרמטולוגיה ואפידמיולוגיה באוניברסיטת Brown מסבירה שלקרטינוציטים, המהווים את עיקר תאי האפידרמיס בעור (כ-90% מתאי האפידרמיס), יש קולטנים של ויטמין די ולוויטמין די יש תפקיד בוויסות חלוקת התאים. זו אחת הסיבות שנעזרים באנלוגים של ויטמין די (משחה או קרם של ויטמין די סינטטי) כדי למנוע את התפשטותם. ההתפשטות שמובילה לפלאקים העבים האופייניים לפסוריאזיס.
מאחר שרוב המחקרים הקודמים נערכו מחוץ לארה"ב, ד"ר Cho ושותפיה ביקשו לחקור אם הקשר הזה ישוכפל באוכלוסייה גדולה ומייצגת לאומית בארה"ב.

הניתוח שכלל 491 מקרי פסוריאזיס מהסקר הלאומי לבריאות ותזונה (NHANES) שנערך בין השנים 2003-2006 ו- 2011-2014, נתונים על רמות ויטמין די בבדיקות הדם ונתונים אחרים, כולל גיל, מין, גזע, מדד מסת הגוף ומצב עישון אכן הדגים קשר ליניארי מובהק בין הגברת חומרת הפסוריאזיס לבין ירידה ברמות ויטמין די. כלומר התוצאות של המחקר הנוכחי מצביעות על כך שתזונה עשירה בוויטמין והעלאת רמות של ויטמין די עשויים לספק תועלת לחולי פסוריאזיס.
המחקר הראה שככל שהיו יותר שטחי עור נגועים רמות ויטמין הדי היו נמוכות יותר ולהיפך.
החוקרים מסכמים שרק מחקר אחד קודם, שפורסם ב-2013, השתמש בנתוני NHANES כדי לנתח את הקשר בין ויטמין D ופסוריאזיס. במחקר הנוכחי החוקרים הצליחו להוסיף נתונים עדכניים יותר, שיותר משילשו את מספר מקרי הפסוריאזיס שנותחו, מה שהפך את התוצאות לעדכניות יותר וחזקות יותר מבחינה סטטיסטית מהנתונים הזמינים בעבר.
https://practicaldermatology.com/news/low-vitamin-d-status-linked-to-pso-severity-2?c4src=home:recent-news

למרות החשיבות הגדולה של ויטמין די בכל אתגר חיסוני ורגשי. זה לא הדבר היחיד שיש לשים עליו דגש.

החלק של התזונה

מחקר שפורסם בפברואר 25 בכתב העת British Journal of Nutrition, בהובלת חוקרים בקינגס קולג' בלונדון, מצא קשרים משמעותיים בין איכות התזונה לחומרת הפסוריאזיס.
המחקר ניתח נתונים מ-257 מבוגרים עם פסוריאזיס שהשלימו סקר מקוון. עמידתם של המשתתפים בציוני איכות דיאטות שונות מבוססות צומח, לרבות דיאטה ים תיכונית ודיאטת לחץ דם (DASH), הוערכה באמצעות שאלון תדירות מזון.

דפוס התזונה של DASH תוכנן במקור להורדת לחץ דם ומדגיש פירות, ירקות, דגנים מלאים, מאכלי חלב דלי שומן ובשר רזה תוך הגבלת מלח, סוכר ושומנים רוויים.
אינדקס תזונה בריאה על בסיס צמחים מאפיין דפוס תזונה עשיר במזון צמחי בריא כולל פירות וירקות, דגנים מלאים, אגוזים וזרעים, קטניות ושמנים צמחיים עשירים בשומנים בלתי רוויים, כמו גם דל במזון מן החי ומזונות צמחיים לא בריאים כגון דגנים מזוקקים, מזון ומשקאות ממותקים ועמילנים מזוקקים.

חומרת הפסוריאזיס הוערכה עצמית באמצעות שאלון מאומת.
המחקר גם התייחס למספר גורמים מבלבלים, כולל גיל, מין, מצב עישון, אלכוהול, צריכת אנרגיה ובריאות נפשית, מה שמבטיח ניתוח מקיף של דפוסי תזונה הקשורים באופן עצמאי לחומרת הפסוריאזיס.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שאנשים עם עמידה נמוכה מאוד במדדי הדיאטות הצמחיות הבריאות (במיוחד פירות, אגוזים וקטניות) היו עם סיכוי גבוה יותר באופן משמעותי לדווח על חומרת פסוריאזיס גבוהה יותר. מנגד צריכה גדולה יותר של בשר אדום ומעובד היתה קשורה לפסוריאזיס חמור יותר.

החוקרים מציינים שאנשים עם פסוריאזיס שואלים לעתים קרובות "כיצד האוכל שהם אוכלים משפיע על עורם, והאם שינוי התזונה שלהם עוזר? מחקר זה מקרב אותנו למענה על שאלות חשובות אלו. מחקר זה מביא ראיות נחוצות לכך שיש תפקיד לייעוץ תזונתי, לצד טיפול קליני סטנדרטי, בניהול סימפטומים של פסוריאזיס".
https://www.kcl.ac.uk/news/plant-rich-low-saturated-fat-diet-associated-with-reduced-psoriasis-severity

ומהכיוון השני

מחקר שפורסם באפריל 25 בכתב העת Nutrients בוחן את התפקיד של צריכת מזון מעובד במיוחד (UPF) על הסיכון לפסוריאזיס על סמך מערכת הסיווג NOVA.
סך של 121,019 משתתפי מחקר בגילאי 40 עד 69 נכללו בניתוח.
החוקרים קבעו את הקשר בין הסיכון לפסוריאזיס חדש לבין צריכת UPF וחקרו את תפקיד הדלקת ומדד מסת הגוף (BMI) בקשר זה.
צריכת UPF סווגה לארבעה רבעים, כאשר הרבעון הראשון מייצג את קבוצת הייחוס או הקבוצה הנמוכה ביותר. לאחר תקופת מעקב חציונית של 12 שנים, הסיכון לפסוריאזיס היה גבוה ב-7% ברבעון השני של צריכת UPF בהשוואה לקבוצת הייחוס.
הסיכון לפסוריאזיס המשיך לעלות ככל ששיעורי צריכת UPF עלו, כאשר סיכון גבוה יותר דווח ב-19% וב-23% בקרב אנשים ברבעונים השלישי והרביעי, בהתאמה. ובאופן ספציפי על כל עלייה של 10% בצריכת UPF, הסיכון לפסוריאזיס עלה ב-6%.
הסיכון הזה הופחת ב-18% אם 20% מ-UPF הוחלפו במזונות מקטגוריה בריאה.

עוד נמצא במחקר שבקרב אלו עם סיכון גנטי מוגבר לפסוריאזיס, צריכת UPF גבוהה יותר הובילה לעלייה של כמעט פי שלושה בסיכון לפתח פסוריאזיס בהשוואה לאלו עם סיכון גנטי נמוך וצריכת UPF נמוכה. לאחר הסרת גורמים מבלבלים: גיל, מין, BMI, עישון, אלכוהול, פעילות גופנית ומצב סוציו-אקונומי, לא נצפה שינוי משמעותי בקשרים אלה.

מתווכים דומיננטיים שנראו במחקר היו: דלקת שתרם ל-6.5% מהקשר בין הסיכון לפסוריאזיס לצריכת UPF. ו- BMI תיווך 30.5% מסיכון זה.
מחקרים נוספים המראים קשר זה [1][2][3].

מה עוד נמצא (מזונות/ תוספים) שיכול למנוע ולטפל?

1. צמחי תבלין ומרפא
   • כורכום [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14]. גם בשימוש חיצוני [15].
2. נוגדי חמצון מפירות וירקות ועשבי תבלין
   • Punicalagin (רימונים)[1][2].
   • Fisetin (תותים, תפוחים, אפרסמון, בצל, מלפפון) [1][2].
   • אנתוציאנידין Delphinidin (ענבים, אוכמניות, חמוציות, רימונים) [1].
   • Hesperidin (הדרים) [1].
   • ליקופן (עגבניות, אבטיח, דובדבנים, אשכולית אדומה, תותים, פפאיה) [1].
   • סולפוראפן [1]; (די-אינדוֹליל-מתאן) [1] (מצליבים: ברוקולי, כרובית, כרוב, קולורבי.
   • Luteolin (סלרי, ברוקולי, ארטישוק, פטרוזיליה, טימין, עלי שן הארי, קמומיל, גזר, שמן זית, מנטה, רוזמרין ואורגנו) [1].
   • אליצין (שום) [1].
   • Kaempferol (קייל, תרד, שעועית ירוקה, ברוקולי) [1][2].
   • פיפרין (פלפל שחור) [1].
   • חומצה רוזמרינית (רוזמרין, מרווה, בזיליקום, אורגנו, מיורן, מליסה) [1][2].
   • Genistein (פולי סויה אורגני, אפונה, פול וקודזו) [1][2].
   • רזברטרול (ענבים, קקאו, בוטנים, אוכמניות, חמוציות, אסאי, ותותי עץ) [1].
   • פיקנוגנול (קליפת אורן צרפתי) [1][2].
   • מאמר סקירה (כורכומין, רזברטרול, ויטמין D, תורמי מתיל ואומגה 3) [1].
3. שמנים וחומצות שומן
   • אומגה 3 [1][2][3][4].
     • מחקר שפורסם במאי 25 בכתב העת British Journal of Nutrition בחן את ההשפעה הפוטנציאלית של צריכת חומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFAs) על חולים בפסוריאזיס שנמצאים בדרגות סיכון שונות גבוה (≥7.5%) או נמוך (<7.5%) למחלות לב וכלי דם טרשתיות (ASCVD) לתקופה של 10 שנים.
       מודלים משוקללים של רגרסיה לוגיסטית חד ורב-משתנית שימשו להערכת ההשפעה של צריכת חומצות שומן רב בלתי רוויות הכוללת ותת-הסוגים שלהן. השפעה זו הוערכה עוד בתת-קבוצה של נבדקים בגילאי 60 ומעלה ופחות מ-60. סך הכל נכללו 8,705 משתתפים, כאשר 41.02% (3,571) היו בסיכון גבוה ל-ASCVD.
       המחקר ראו שהן הפסוריאזיס (65%+) והן צריכה נמוכה של אומגה 3 (27%+) היו קשורים לסיכון גבוה ל-ASCVD. נ
       כמו כן נצפתה השפעה ממתנת של צריכת אומגה 3 על הקשר בין פסוריאזיס לסיכון ל-ASCVD ל-10 שנים (פי 2.56). כמו כן, נמצא שבין מרכיבי אומגה 3, ל-ALA (פי 2.72) הייתה השפעה ממתנת משמעותית יותר על הקשר בין פסוריאזיס לבין הסיכון ל-ASCVD לאחר 10 שנים, במיוחד בקרב נבדקים מתחת לגיל 60 (פי 2.41).
   • שמן זית [1].
   • שמן אובליפיחה [1][2][3].
   • שמן קצח (מריחה ושתיה) [1][2][3][4] עם עץ התה [5].
   • שמן המפ [1][2][3].
   • שמן נים [1].
4. צמח מרפא:
   • ג'ינסנג [1][2][3][4].
   • ליקוריץ (Glabridin) [1]; (Glycyrrhetinic) [1][2][3] ; (Isoliquiritigenin ) [1].
   • קינמון [1].
   • מליסה [1].
   • סקוטלריה [1][2].
   • היפריקום (Astilbin) [1][2].
   • פאוניה [1][2][3][4][5].
5. ויטמינים ומינרלים
   • סלניום [1] יחד עם ויטמין אי [2] ויחד עם קו אנזים קיו 10 [3].
   • מתיל פולאט (ויטמין B9)
     מחקר שפורסם באפריל 25 בכתב העת British Journal of Nutrition נועד לחקור את הקשר בין רמות חומצה פולית בסרום לבין הסיכון לפסוריאזיס על ידי שילוב מחקר תצפיתי עם ניתוח רנדומיזציה מנדלית (MR).
     החוקרים בחנו זאת מהסיבה שחומצה פולית מצד אחד ממלאת תפקיד מכריע בשמירה על חילוף חומרים תאי ולהתפתחות מערכת העצבים שמחקרים לא עקביים בתוצאות שלהם וכי חולי פסוריאזיס מקבלים תרופות שיכולות להשפיע על רמות החומצה הפולית, למשל מתוטרקסט שיחד איתה ממליצים לצרוך B9. חוסר עקביות זה ובמגבלות של מחקר תצפיתי מסורתי החוקרים נעזרו ברנדומיזציה מנדליאנית (MR) המשתמשת בשונות גנטית, ובמיוחד בווריאציות רצף ד.נ.א (SNPs) כדי להסיק קשרים סיבתיים פוטנציאליים בין חשיפות לתוצאות. שיטה זו מציעה מסקנות סיבתיות אמינות יותר מאשר מחקרים אפידמיולוגיים מסורתיים, במיוחד בנוכחות גורמים מבלבלים וסיבתיות הפוכה.
     בסך הכל נכללו במחקר זה 16,773 משתתפים מתוכם, 466 שאובחנו עם פסוריאזיס.
     בניתוחים הראשוניים לא נמצא קשר משמעותי בין רמות חומצה פולית בסרום לפסוריאזיס (0.99). התוצאות היו דומות כאשר נותח חומצה פולית בסרום כמשתנה קטגורי. אולם לאחר אי הכללת 1317 דגימות חריגות, בוצע ניתוח רגישות ברמה רבעונית ואז ראו שבין הרבעון התחתון (Q1) לרבעון השלישי (Q3) ולרביעי(Q4) הקשר הפך למשמעותי (0.78) (0.83) בהתאמה.
     גם הניתוח MR מצא שרמות גבוהות יותר של חומצה פולית בסרום היו קשורות לסיכון מופחת לפסוריאזיס (0.73) וגם ניתוחי רגישות אחרים: שיטת החציון המשוקלל (0.75), ושיטת הסבירות המקסימלית (0.73). גם לאחר אי הכללת SNP הקשר בין רמות חומצה פולית בסרום לפסוריאזיס נותר עקבי עם התוצאות הראשוניות.
     ניתוח SNP גילה ששניים מתוכם פועלים כגורמי הגנה מפני פסוריאזיס.
     ניתוחים מנדלנים נוספים הצביעו על כך שרמות גבוהות יותר של חומצה פולית בסרום, כפי שחזוי גנטית, היו קשורות לסיכון מופחת לפסוריאזיס (0.59-0.84).
     החוקרים מציגים סיבות מדוע מחקרים תצפיתיים אינם עקביים: הבדלים בגודל המדגם, מחקרי מקרה-ביקורת קטנים, שינויים בבקרת איכות המדגם, קבוצות גיל שונות, אוכלוסיות אתניות והרכב מגדרי שונה. ולכן מחקרי MR יכולים להפחית משמעותית את השפעתם של גורמים מבלבלים ולהפוך את הסיבתיות, ובכך להתמודד ביעילות עם מגבלות המחקר התצפיתי.
     החוקרים מציגים מנגנונים ביולוגיים אפשריים: חומצה פולית ממלאת תפקיד קריטי במתילציה של DNA – מנגנון בקרה אפיגנטי מרכזי המווסת את ביטוי הגנים ויכול לדכא את ההפעלה הלא תקינה של גנים הקשורים לפסוריאזיס. על ידי שמירה על דפוסי מתילציה תקינים של DNA, חומצה פולית עשויה לסייע במניעת התפשטות יתר של תאי עור האופייניים לפסוריאזיס. שנית, מחסור בחומצה פולית יכול לפגוע בחלוקת תאים ובגדילתם, מה שמוביל להתפשטות לא תקינה של תאי עור. יתר על כן, חומצה פולית ממלאת תפקיד חשוב בשמירה על איזון מערכת החיסון; מחסור בחומצה פולית יכול לפגוע בתפקוד התאים הדנדריטיים, להשפיע על התמיינות ותגובת תאי Th, מה שעלול להחמיר את התהליכים הדלקתיים המעורבים בפסוריאזיס. לבסוף, תכונות נוגדות חמצון של חומצה פולית עשויות לסייע בהקלה על תסמיני פסוריאזיס על ידי הפחתת נזק חמצוני באמצעות ייצור מופחת של רדיקלים חופשיים.
     החוקרים מסכמים שהעלאת רמות מתיל פולאט בדם דרך תזונה או תוסף עשויה להיות משמעותית במניעה או בהקלה על פסוריאזיס.
     מזונות המכילים חומצה פולית – עלים ירוקים כהים ( קייל, תרד, בוקצ'וי, קולארד, עלי סלק, עלי חרדל, לפת), שעועית, אפונה, עדשים ואגוזים. אספרגוס, כרוב ניצנים, תפוזים, לימונים, בננות, תותים, סלק, מנגו, אבוקדו, במיה, קינואה, זרעי צ'יה וזרעי פשתן טחונים.
6. פרופוליס [1].
7. ג'ל אלוורה [1][2].
8. פרוביוטיקה [1].
9. קנביס [1][2][3][4].

דברים שכדאי להמנע מהם שכן נמצאו קשורים עם פסוריאזיס

• צליאק/ גלוטן (אולי ראונדאפ) [1][2][3][4][5].
• הומוציסטאין [1].
• תרופות להורדת כולסטרול [1].
• סטרס [1][2][3][4].

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה