טיפול הורמונלי בגיל המעבר קשור לשיעור מוגבר של דמנציה

דמנציה משתייכת לעשר המחלות שהורגות הכי הרבה בעולם המערבי. מקום שישי בארצות הברית וישראל.
50 מיליון אנשים סובלים מדמנציה והם סובלים מירידה משמעותית באיכות החיים קוגנטיבית ונפשית (זיכרון, חשיבה, אגרסיות). בארצות הברית על פי הערכות יש 6.9 מליון דמנטיים ואם המגמות הנוכחיות יימשכו, זה עשוי להגיע ל-13.8 מיליון עד 2060. נשים דרך אגב מהוות שני שליש מהמקרים.

אז אולי זה קשור גם להורמונים?
אולי זה קשור לטיפולים ההורמונליים המוצעים לגיל המעבר ולמניעת סרטנים הורמונליים נשיים?

עלייה ניכרת אפילו במשתמשים קצרי טווח בסביבות גיל המעבר

כך עולה ממחקר דני גדול שפורסם ביוני 23 בכתב העת BMJ.
עלייה נצפתה בשימוש ארוך טווח בטיפול הורמונלי בגיל המעבר, אך גם בשימוש לטווח קצר בסביבות גיל המנופאוזה (55 שנים ומטה), כפי שמומלץ כיום.

על פי החוקרים, ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם הניסוי הקליני הגדול ביותר שבוצע בנושא זה, וקוראים למחקרים נוספים כדי להמחיש השפעה סיבתית.

החוקרים מסבירים שטיפול הורמונלי בגיל המעבר (HRT) משמש להקלה על תסמיני גיל המעבר הנפוצים כגון גלי חום והזעות לילה. הטיפולים כוללים טבליות המכילות אסטרוגן בלבד, או שילוב של אסטרוגן ופרוגסטוגן, וכן מדבקות עור, ג'לים וקרמים.
מחקרים תצפיתיים גדולים הראו ששימוש ארוך טווח בטיפול הורמונלי בגיל המעבר קשור להתפתחות דמנציה, המאששים ממצאים ממחקר (WHIMS), הניסוי הקליני הגדול ביותר בנושא זה.
אבל ההשפעה של שימוש קצר טווח בסביבות גיל המנופאוזה, כפי שמומלץ כיום, לא נחקרה במלואה כמו גם ההשפעה של משטרי טיפול שונים על הסיכון לדמנציה.
כדי לנסות ולמלא את פערי הידע הללו, החוקרים העריכו את הקשר בין שימוש בטיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטין (פרוגסטרון סינטטי) לבין התפתחות דמנציה לפי סוג הטיפול ההורמונלי, משך השימוש וגיל השימוש.
החוקרים הסתמכו על נתוני הרישום הלאומי, הם זיהו 5,589 מקרים של דמנציה ו-55,890 בקרות ללא דמנציה תואמות בגיל (50-60) ללא היסטוריה של דמנציה וללא סיבה בסיסית המונעת מהן טיפול הורמונלי בגיל המעבר.
גורמים רלוונטיים אחרים כולל השכלה, הכנסה, יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות בלוטת התריס נלקחו גם הם בחשבון.
הגיל הממוצע באבחון היה 70 שנים. לפני האבחנה, 1,782 (32%) מקרים ו-16,154 (29%) מקרים קיבלו טיפול באסטרוגן-פרוגסטין מגיל ממוצע של 53 שנים. משך השימוש הממוצע היה 3.8 שנים עבור ה'מקרים' ו-3.6 שנים עבור 'בקרות'.
התוצאות הראו שבהשוואה לנשים שמעולם לא השתמשו בטיפול, אלה שקיבלו טיפול באסטרוגן-פרוגסטין היו בעלי שיעור גידול של 24% לפתח דמנציה ומחלת אלצהיימר, אפילו בנשים שקיבלו טיפול בגיל 55 או צעיר יותר.
אחוז הסיכון היה גבוה יותר עם שימוש ארוך יותר, ונעו בין 21% לשנה אחת או פחות ל-74% עבור יותר מ-12 שנות שימוש.
השיעור המוגבר של דמנציה היה דומה בין משטרי טיפול מתמשכים (נלקחים מדי יום) ומחזוריים (אסטרוגן יומי ופרוגסטין ב-10-14 ימים בחודש).

החוקרים כמובן מדגישים שזהו מחקר תצפיתי, ולכן לא ניתן לקבוע סיבתיות ושהם גם לא יכולים לשלול את האפשרות שלנשים שהשתמשו בטיפול הורמונלי יש נטייה הן לתסמיני גיל המעבר והן לדמנציה. עם זאת, הם מציינים שזה מחקר גדול המבוסס על נתוני טיפול באיכות גבוהה עם זמן מעקב ארוך. כמו כן הם חקרו בנפרד פורמולציות הורמונים מחזוריות ומתמשכות, כמו גם את גיל התחלת הטיפול ומשך הטיפול, מה שמאפשר להם לנתח היבט חשוב שהתעלמו ממנו של נושא זה – הסיכון לדמנציה אצל משתמשות לטווח קצר.
https://www.bmj.com/company/newsroom/menopausal-hormone-therapy-linked-to-increased-rate-of-dementia/

אני יכול להבין את הזהירות וההמנעות מהצהרות הקשורות לקשר סיבתי. אם זה ברמת ההוכחה החותכת ואם זה כדי למנוע את הפגיעה ביצרן.
אז חשוב להוכיח קשר אבל איך מוכיחים? על ידי ניסויים בבעלי חיים ואם רואים קשר גם שם, עדין יזהרו לקבוע, כי בעלי חיים ובני אדם זה לא אותו דבר בדיוק וזה גם נכון. ומצד אחר זה לא אתי לבחון זאת בבני אדם, שכן יש אפשרות לנזק. אז אנחנו נמצאים בפלונטר קבוע שקשר יכול להתבסס רק עוד עשרות שנים של מחקרים תצפיתיים ואז אם יוכח הקשר. מה יעשו? האם יפצו את כל הנפגעות והמתות רטרו?!

לכל הסובלות מתסמיני גיל המעבר ולכל אלה שמעוניינות למנוע את הכניסה לתסמינים אלה. יש מזונות ויש צמחים שיודעים לעשות עבודה.
באמת שאינני רואה סיבה גם אם המחקר הוא "רק" תצפיתי, להעזר במשהו סינטטי שלעולם לא יהיה בטוח לא בשימוש ארוך טווח וכפי המסתמן במחקר זה גם לא בשימוש קצר טווח.

למידע על דמנציה מניעה וטיפול טבעי היכנסו.

ראו גם:
תרופות הורמונליות והקשר לסרטן שד.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה