פעילות גופנית לאחר שבץ מעלה סיכויי החלמה ומורידה סיכון למוות מכל הסיבות

ברחבי העולם חמישה וחצי מיליון בני אדם מתים משבץ מוחי מדי שנה ומהווים כ -10 אחוזים מכלל מקרי המוות [1] כאשר נשים מעט פחות מגברים.
שבץ מוחי הוא גם הגורם המוביל לנכות רצינית ארוכת טווח, כאשר השבץ מפחית את הניידות אצל יותר ממחצית מהשורדים בגיל 65 ומעלה. אבל שבץ מוחי מתרחש גם אצל מבוגרים צעירים יותר – למשל בשנת 2014, 38% מהאנשים שאושפזו בשבץ היו בני פחות מ-65.

פעילות גופנית (תנועה) היא דבר הכרחי לכל חי. לפעמים דווקא כשהכי לא נוח או כשהכי קשה – יש לתנועה משמעות עוד יותר גדולה.
בחרתי לחבר בין שלושה מחקרים שמציגים את המשמעות של פעילות גופנית הן להחלמה משבץ והן בהפחתה משמעותית למוות מכל סיבה שהיא

מחקר, שפורסם במאי 23 בכתב העת JAMA Network Open, מבוסס על נתונים הנוגעים ל-1,500 חולי שבץ ב-35 בתי חולים שבדיים. המשתתפים קובצו לפי דפוסי הפעילות הגופנית לאחר השבץ שלהם.
התוצאות מראות ששמירה על פעילות גופנית של ארבע שעות שבועיות במשך 6 חודשים הכפילה את סיכויי המטופלים להחלים היטב.
החוקרים הצליחו בעבר להוכיח קשר הפוך ברור בין פעילות גופנית לחומרת תסמיני השבץ בהופעת המצב בפועל. ממצאים חדשים אלו מדגישים את החשיבות של שמירה על אורח חיים בריא ופעיל גם לאחר אירוע מוחי.
החוקרים מסבירים שפעילות גופנית מתכנתת מחדש הן את המוח והן את הגוף בצורה חיובית לאחר שבץ מוחי. פעילות גופנית משפרת את ההתאוששות של הגוף ברמת התא, מגבירה את כוח השרירים והרווחה ומפחיתה את הסיכון לנפילות, דיכאון ומחלות לב וכלי דם. לא משנה כמה חמור היה השבץ, אלו שנפגעו יכולים להפיק תועלת מפעילות גופנית יותר.
החוקרים מציינים שנשים ואנשים עם קוגניציה לקויה הופכים פחות פעילים לאחר שבץ מוחי ותוצאות המחקר מצביעות על כך שקבוצות אלה זקוקות ליותר תמיכה כדי להתחיל לעסוק בה וחשוב לעשות הכל כדי שזה יקרה.
https://www.gu.se/en/news/physical-activity-crucial-for-poststroke-recovery
מחקר שפורסם באוגוסט 21 בכתב העת המקוון של Neurology® בחן את ההשפעה של פעילות גופנית לאחר שבץ מוחי על מוות מכל סיבה שהיא.
המחקר בדק 895 אנשים בגיל ממוצע של 72 שנים שעברו אירוע מוחי קודם ו-97,805 אנשים עם גיל ממוצע של 63 שמעולם לא חלו בשבץ מוחי.
הפעילות הגופנית השבועית הממוצעת הוערכה מתוך שאלות על פעילויות כגון הליכה, ריצה, גינון, אימון משקולות, רכיבה על אופניים ושחייה. לדוגמה, אנשים נשאלו: "בשלושת החודשים האחרונים, כמה פעמים הלכת לפעילות גופנית? כמה זמן בערך השקעת בכל הזדמנות?". החוקרים השתמשו בתדירות ומשך הזמן של כל סוג של פעילות גופנית כדי לחשב את כמות הפעילות הגופנית.
החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך כארבע וחצי שנים בממוצע. לאחר שהתייחסו לגורמים אחרים שיכולים להשפיע על הסיכון למוות, כמו גיל ועישון, החוקרים ראו כי 25% מהאנשים שעברו שבץ מוחי קודם מתו מכל סיבה שהיא, בהשוואה ל-6% מהאנשים שמעולם לא חלו בשבץ מוחי.
בקבוצת השבץ, 15% מהאנשים שהתאמנו לפחות שלוש עד ארבע שעות הליכה מדי שבוע מתו במהלך המעקב, לעומת 33% שלא התאמנו בכמות המינימלית הזו. בקבוצת האנשים שמעולם לא חלו בשבץ מוחי, 4% מהאנשים שהפעילו כמות זו מתו, לעומת 8% שלא.
תוצאות המחקר הראו שכשאנשים הולכים או עובדים בגינה לפחות 3-4 שעות בשבוע או רוכבים על אופניים לפחות 2-3 שעות בשבוע לאחר אירוע מוחי, עשויים להיות בעלי סיכון נמוך ב-54% למוות מכל סיבה שהיא.
החוקרים מצאו את הירידה הגדולה ביותר בשיעור התמותה בקרב אנשים שעברו שבץ מוחי קודם אך היו מתחת לגיל 75. אנשים עם שבץ מוחי קודם שהיו מתחת לגיל 75 ועמדו ברמת המינימום של פעילות גופנית היו בסיכון נמוך ב-79% למות במהלך מעקב המחקר מאשר אלה שלא. אנשים מעל גיל 75 שהפעילו את המינימום חוו פחות תועלת, אך עדיין היו בסיכון נמוך ב-32% למות.
בנוסף, מצאו החוקרים שאנשים השיגו תועלת גדולה עוד יותר בהליכה שש עד שבע שעות שבועיות (כשעה ביום).
https://www.aan.com/PressRoom/Home/PressRelease/4916

המחקר השלישי מטעם אוניברסיטת Gothenburg מציג את ההשפעה של פעילות גופנית וסוג השבץ הפחות שכיח – על רקע דימום.
המחקר, שפורסם במאי 23 בכתב העת Stroke and Vascular Neurology, ניתח נתונים על 686 אנשים שטופלו בדימום תוך מוחי בבית החולים האוניברסיטאי Sahlgrenska בגטבורג במהלך השנים 2014-2019.
התוצאות מבוססות על ניתוח רטרוספקטיבי. אמנם לא ניתן לזהות קשרים סיבתיים, אך הממצאים בכל זאת ברורים: לאלו שדיווחו על פעילות גופנית סדירה היו שטפי דם קטנים יותר מאלה שדיווחו על חוסר פעילות.
פעילות גופנית הוגדרה כעיסוק בפעילות גופנית קלה לפחות, כגון הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה, גינון או ריקוד, לפחות ארבע שעות שבועיות.
החוקרים מצאו שלאנשים שעוסקים בפעילות גופנית סדירה היו, בממוצע, נפחי דימום שהיו קטנים ב-50% עם הגעתם לבית החולים. על פי החוקרים קשר דומה נראה בעבר במחקרים בבעלי חיים, אך אף מחקר קודם לא הוכיח זאת בבני אדם.

החוקרים מציינים שדימום תוך מוחי הוא הסוג המסוכן ביותר של שבץ מוחי ועלול להוביל למצבים מסכני חיים. הסיכון להשלכות חמורות מהשטף עולה עם היקף הדימום.
כמו כן הם מוסיפים שהממצאים היו משמעותיים ללא קשר למיקום בתוך המוח הגדול. אנשים פעילים פיזית הפגינו דימום מופחת הן באזורים העמוקים של המוח, אשר קשורים לעתים קרובות ללחץ דם גבוה, והן באזורי פני השטח, אשר קשורים למצבים הקשורים לגיל כמו דמנציה.
https://www.gu.se/en/news/exercise-seems-to-protect-against-major-brain-hemorrhage

למידע נוסף הקשור לשבץ, דרכים למניעה ושיפור המצב היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה