ניטראטים במי השתיה עשויים להיות קשורים לסרטן הערמונית

ניטראט הוא יון המורכב מאטום של חנקן ושלושה אטומים של חמצן (⁻NO₃). מלחים המכילים את היון הזה נקראים ניטראטים.
אחד המקורות הגדולים לניטראטים נמצא בדשנים והדברה של החקלאות הקונבנציונלית וזה כמו כל דבר אחר חודר גם למי התהום ונמצא בתמהיל של מי הברז.
ניטראטים קיימים באופן טבעי גם במזונות, כאשר המוכר ביותר הוא הסלק. והם גם יכולים להגיע אלינו דרך תעשיית המזון כתוסף מזון. את ההבדלים בינהם תוכלו לקרוא בפוסט: "מדוע ניטראטים וניטריטים בבשר מעובד מזיקים – אבל אלה בירקות אינם מזיקים".

סרטן הערמונית מאוד שכיח בישראל (מקום 1-3) ונראה כי הוא נמצא במגמת עלייה ברחבי העולם. סרטן הערמונית הוא גם הסרטן השכיח ביותר בגברים ספרדיםו מהווה 22% מכלל הגידולים המאובחנים שם.
עם זאת, על פי חוקרים ספרדיים מהמכון לבריאות גלובלית (ISGlobal), הגורמים לה עדיין לא ידועים ברובם, והוא אחד מסוגי הסרטן הבודדים שעבורם הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) לא זיהתה גורם מסרטן ברור. על פי החוקרים גורמי הסיכון המוכרים כיום הם: גיל, מוצא אתני והיסטוריה משפחתית. עם זאת, קיים חשד כי חשיפות סביבתיות מסוימות עשויות לתרום להתפתחות סרטן הערמונית, במיוחד בשלב המתקדם והאגרסיבי יותר שלו. לכן, חשוב מאוד להמשיך ולחקור את הגורמים הסביבתיים העשויים לתרום להתפתחות סרטן זה, על מנת שניתן יהיה לפעול למניעתו.

מטרת המחקר הייתה להעריך האם קיים קשר בין בליעה של חנקות מהמים וטריהלומטנים (THMs), שניים מהמזהמים הנפוצים ביותר במי שתייה.
החוקרים מסבירים שחנקה היא תרכובת שהיא חלק מהטבע, אבל שינינו את המחזור הטבעי שלה. כמו כן THMs הם תוצרי לוואי של חיטוי מים – כלומר. תרכובות כימיות הנוצרות לאחר חיטוי מי השתיה בדרך כלל עם כלור. בניגוד לניטראט, שדרך הכניסה היחידה עבורו היא בליעה, THMs יכולים להישאף ולהיספג דרך העור גם בזמן מקלחת, שחייה בבריכות או שטיפת כלים. חשיפה ארוכת טווח ל-THMs נקשרה עם סיכון מוגבר לסרטן שלפוחית השתן, אך עדויות לקשר בין THMs לסוגים אחרים של סרטן, על פי החוקרים עד כה, מוגבלות מאוד.

הממצאים פורסמו במרץ 23 בג'ורנל Environmental Health Perspectives.

כדי להעריך את הקשר האפשרי בין סרטן הערמונית לחשיפה ארוכת טווח לחנקות ול-THMs במי שתייה, צוות המחקר קר 697 מקרים של סרטן הערמונית בבתי חולים ספרדיים בין השנים 2008-2013 (כולל 97 גידולים אגרסיביים), וכן קבוצת ביקורת שהורכבה מ-927 גברים בגילאי 38-85 שנים שלא אובחנו כחולים בסרטן בזמן המחקר. הממוצע החנקתי וTHMs שאליהם נחשף כל משתתף מגיל 18 הוערך על סמך מקום מגוריו וסוג המים הנצרך (מי ברז, מים בבקבוקים או מי בארות) וכמות המים ששתה לאורך התקופה. הערכות נעשו על בסיס נתונים זמינים מבקרות מי שתייה שבוצעו על ידי עיריות או חברות זכיין, מניתוחים של מים בבקבוקים של המותגים בתפוצה הרחבה ביותר, וממדידות שנלקחו במקומות ספרדיים שונים שסופקו על ידי מי תהום.

החנקה הנבלעת במהלך חייו הבוגרים של אדם באמצעות צריכת מי ברז ומים בבקבוקים עשויה להיות גורם סיכון לסרטן הערמונית, במיוחד במקרה של גידולים אגרסיביים ואצל גברים צעירים יותר

הממצאים שלהם הראו שככל שצריכת החנקה גבוהה יותר, כך גדל הקשר עם סרטן הערמונית. למשתתפים עם צריכה חנקתית גבוהה יותר הנישאת במים (ממוצע לכל החיים של יותר מ-14 מ"ג ליום) היה סיכוי גבוה פי 1.6 לפתח סרטן ערמונית בדרגה נמוכה או בינונית, וכמעט פי 3 יותר לפתח גידול ערמונית אגרסיבי בהשוואה למשתתפים עם פחות חנקה (ממוצע לכל החיים של פחות מ-6 מ"ג ליום).

החוקרים מציינים כי הוצע שלסרטן ערמונית אגרסיבי, הקשור לפרוגנוזה גרועה יותר, יש סיבות אטיולוגיות שונות מאשר לגידולים הגדלים לאט (אינדולנטי) והממצאים שלהם מאשרים אפשרות זו. החוקרים הוסיפו שהסיכונים נצפו כבר אצל אנשים שצורכים מים עם רמות חנקה מתחת לרמה המקסימלית המותרת בהנחיות האירופיות, שהיא 50 מ"ג חנקה לליטר מים.
עוד נמצא במחקר ששתיית מים עם THMs לא הייתה קשורה לסרטן הערמונית, אבל ריכוזם במי הברז היו קשורים להתפתחות של גידולים אלו, מה שמצביע על כך ששאיפה וחשיפה עורית עשויות למלא תפקיד משמעותי בחשיפה הכוללת.

החוקרים כמובן מתריעים שלא מדובר בקשר סיבתי ושיש צורך במחקרים נוספים לאשר אותם. אני באופן אישי לא ממתין למחקרים נוספים ורגולציות.

הקשר לתזונה:

המשתתפים מילאו גם שאלון תדירות מזון, שסיפק מידע תזונתי פרטני. הממצא הבולט של המחקר היה שהקשר בין רמות החנקות בשתיה לסרטן הערמונית נצפה רק אצל גברים עם צריכה נמוכה יותר של סיבים, פירות וירקות וויטמין C. החוקרים מסבירים שנוגדי חמצון, ויטמינים ופוליפנולים בפירות וירקות עשויים לעכב את ההיווצרות של ניטרוזמינים -תרכובות בעלות פוטנציאל מסרטן. יתרה מכך, ויטמין C הראה פעילות אנטי-גידולית משמעותית. וסיבים, מצדם, מועילים לחיידקי המעי, שמגנים מפני חומרים רעילים שמקורם במזון, כולל ניטרוזמינים.
במשתתפים עם צריכה נמוכה יותר של סיבים (≤11 גרם ליום), צריכה גבוהה יותר של חנקה הגדילה את הסבירות לסרטן הערמונית פי 2.3.

צוות המחקר מקווה שמחקר זה יעזור להעלות את המודעות להשפעות הסביבתיות ובריאות האדם הפוטנציאליות של מזהמים במים, ולשכנע את הרשויות להבטיח שליטה קפדנית יותר על משאב טבעי זה. בין הצעדים שהוצעו על ידי מחברי המחקר להפחתת רמות החנקה הם: לשים קץ לשימוש חסר הבחנה בדשנים וחומרי הדברה ועידוד תזונה מבוססת צומח.
https://www.isglobal.org/en/-/nitrato-en-agua-posible-factor-riesgo-cancer-prostata-a-largo-plazo

מוזמנים לקרוא גם על המים בארץ כבר מזמן לא ראויים לשתייה.
ולפרטים נוספים על סרטן הערמונית, גורמי סיכון סביתיים ודרכים טבעיות למנוע ולטפל היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה