נראה שהחיים באזור עם גישה נוחה לפארקים ונהרות מורידים סיכון לאשפוז עקב מחלות כמו אלצהיימר ופרקינסון.

זו המסקנה של מחקר חדש שפורסם בדצמבר 22 בג'ורנל JAMA Network Open המבוסס על יותר מעשור וחצי מעקב בקרב כמעט 62 מיליון אמריקאים בני 65 ומעלה.
החוקרים מבית הספר לבריאות הציבור של הרווארד T.H. Chan בבוסטון, מציינים שמחקר קודם הראה שסביבות טבעיות – כמו יערות, פארקים ונהרות – יכולות לעזור להפחית מתח ודאגה. בנוסף, סביבות טבעיות מספקות הגדרות לפעילות גופנית ואינטראקציות חברתיות, ועשויות להפחית את החשיפה לזיהום אוויר, חום קיצוני וזיהום רעש.

החוקרים בחנו אשפוזים בבתי חולים עקב אלצהיימר/ דמנציה ופרקינסון. ההתמקדות שלהם לא היתה בהערכת הסיכון הראשוני לפתח מחלות אלה, אלא בשאלה: האם חשיפה מוגברת לטבע הורידה את הסיכויים לשינוי בקצב המחלות ולאשפוז הנובע מכך. ובחזית הזו החוקרים הבחינו בקשרים מגנים משמעותיים.

כדי לחקור את היתרון המגן הפוטנציאלי של הטבע, החוקרים התמקדו בקשישים ב-Medicare החיים בארה"ב בין השנים 2000-2016. כ-55% היו נשים, וכ-84% היו לבנים. כולם היו בני 65-74.
במהלך 16 שנות המחקר, כמעט 7.7 מיליון אושפזו בשל אלצהיימר או צורות אחרות של דמנציה, וכמעט 1.2 מיליון אושפזו בשל פרקינסון.
לאורך כל הדרך, החוקרים בחנו את המיקוד של כל מטופל מול מספר סוגים של נתוני סקר גיאולוגי שסיכמו ביחד את רמת ה"ירוק והכחול" הכוללת של סביבות טבעיות כמו פארקים, נתיבי מים או צמחייה כמו עצים, יבולים או דשא.
החוקרים בסופו של דבר מצאו שהסיכון לאשפוז ראשון בבית החולים ירד בקרב אלה שחיו באזורים עם יותר צמחייה. הממצאים הצביעו על קשר נרחב יותר לפרקינסון מאשר לאלצהיימר, אך מראים יתרונות מניעה פוטנציאליים עבור שניהם. עבור אלצהיימר, חיים במיקוד עם קצת יותר מהכמות הממוצעת של צמחייה היו קשורים לשיעורים נמוכים יותר של אשפוזים בפעם הראשונה. עבור פרקינסון, כל שלושת סוגי הטבע – צמחייה, פארקים ואגמים, נהרות או חוף הים – היו קשורים להימנעות מביקור ראשון בבית החולים.

המחקר אמנם לא בחן מדוע סביבה ירוקה יותר עשויה להוריד סיכון נוירולוגי כזה, אבל מן הסתם לחיות במרחבים ירוקים וכחולים או סביבם עשויים להיות עם פחות זיהום אוויר (במיוחד באזור של עצים), פחות מתח ורעש.
מחקרים מראים ששטחים ירוקים מעוררים רגשות חיוביים של אנשים, כמו אושר, ומפחיתים רמות חרדה ורגשות שליליים כמו כעס, כולם קשורים לרמות מתח נמוכות יותר ולהפרשה פחותה של קורטיזול. ואכן ישנם מחקרים שמצביעים על כך שרמות גבוהות של קורטיזול מפחיתות את נפח ההיפוקמפוס^[1][2][3][4], אזור מוח קריטי לשליטה בתגובת הלחץ של הגוף ולביצוע פונקציות זיכרון חיוניות. כמו כן שהות בטבע הוכחה כמשפרת את מערכת החיסון^[4] ובנוסף לכל אלה אנשים שחיים במרחבים ירוקים יותר נוטים להיות גם יותר פעילים פיזית. ופעילות גופנית גם היא הוכחה כממלאת תפקיד בשימור ארוך טווח של התפקוד המוטורי והקוגניטיבי.
https://www.hsph.harvard.edu/news/hsph-in-the-news/time-spent-in-nature-may-reduce-hospitalization-risk-for-neurodegenerative-diseases/

*** תוספת מרץ 25
מטא אנליזה בהובלת חוקרים מהמכללה לבריאות הציבור של אוניברסיטת Georgia שפורסמה בפברואר 25 בכתב העת Ageing Research Reviews בחנה את ההשפעה של גורמי סביבה על דמנציה.
המחקר שילב 54 מחקרים בסקירה שיטתית ו-21 במטה-אנליזה, מה שאיפשר לחוקרים לכמת את ההשפעה של מספר גורמים ביחד.
הניתוח מצא שגורמים שמגורים בקרבת כבישים מרכזיים היו קשורים לסיכון גבוה בכ-10% לדמנציה, וחשיפה לזיהום אוויר הנוצר על ידי כלי רכב ופליטות תעשייתיות – הייתה קשורה לעלייה של 9% בסיכון וזיהום רעש הוכח גם הוא כמגביר את הסיכון בכ-9%.
לחילופין, שטחים ירוקים וכחולים, הכוללים פארקים בנויים וטבעיים וכן מקווי מים, הפחיתו את הסיכון בכ-6%.

"בהתבסס על הממצאים הללו, אנו יכולים להציע לאנשים לבקר בפארקים או ביערות לעתים קרובות יותר וגם לחיות רחוק יותר מהכבישים הראשיים"

החוקרים גם פונים למתכנני הערים לבצע מאמצים בתכנון העירוני ליצירת קהילות המטפחות בריאות קוגניטיבית.
https://news.uga.edu/uncovering-dementias-environmental-triggers/

ראו גם:

התרחקות האדם מהטבע וכיצד משפיע על הבריאות – יד מכוונת?

לדברים נוספים הקשורים לאלצהיימר היכנסו.
לדברים נוספים הקשורים לפרקינסון היכנסו.
לדברים נוספים הקשורים לסטרס, חרדות ודיכאונות היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה