הליטוזיס (ריח פה) – היגיינה בסיסית – מניעה וטיפול בדלקות כרוניות

הליטוזיס (ריח רע מהפה) הוא מצב שכיח המשפיע על 50% מהמבוגרים בשלב מסוים בחייהם.
ריח רע מהפה גובה לעתים מחיר פיזי ונפשי עקב מבוכה חברתית ויכול להתקדם לסטיגמטיזציה והתבודדות.
ריח רע מהפה הוא הסיבה השלישית בשכיחותה לכך שאנשים פונים לרופאי שיניים – אחרי עששת שיניים ומחלות חניכיים, שלעתים קרובות הולכות יד ביד עם הליטוזיס.

גורמים ומתאם: ריח פה, חיפוי לשון ודיסביוזיס

כ- 85% מהמקרים מקורו של ריח רע מהפה הוא בפה, בדרך כלל כתוצאה ממחלות חניכיים ו/או חיפוי על הלשון המורכב מחיידקים, תאי אפיתל מתים, מטבוליטים, הפרשות האף ורוק. כ- 10% ממקרי הריח הרע נגרמים מהפרעות הקשורות לאוזניים, האף או הגרון, ו-5% הנוספים קשורים למערכת העיכול (קיבה, מעי, מלחי מרה).
כאשר הסיבה של הליטוזיס היא מהפה/ חיפוי על הלשון. הריח נובע מתוצרי פירוק של חיידקים מסויימים שעולים עקב דיסביוזיס בפה. בתהליך זה נוצרות תרכובות גופרית נדיפות (VSCs)^[1].

רוב המיקרואורגניזמים האחראים להליטוזיס מעורבים גם בפריודונטיטיס (דלקות חניכיים), כלומר יש מתאם חיובי בין ריח רע מהפה לדלקת חניכיים ולגובה ריכוזי ה-VSC בפה.
עם זאת, כאשר מתחשבים בציפוי הלשון, המתאם מתחזק עוד יותר.
ההערכה היא כי מבין המקרים של הליטוזיס שמקורם בפה 51-73% עשויים להיות קשורים לציפוי הלשון.

מה גורם לציפוי לשון?

לרוב האנשים הבריאים יש ציפוי לשון, שהוא בדרך כלל דק, לבנבן ולח מעט. כאשר המצב יוצא מאיזון הציפוי בלשון מתעבה ומקבל גוון אפרפר או צהבהב, המורכב מחיידקים, תאי אפיתל מתים, מטבוליטים, הפרשות מהאף והרוק.
אחד הגורמים העיקריים לחיפוי הוא מחלת חניכיים. על פי סקירה שפורסמה ב-Journal of Breath Research, לאנשים עם מחלת חניכיים יש פי 4 יותר ציפוי לשון^[6]. עם זאת, אפילו אצל אנשים ללא מחלת חניכיים, חלקיקי מזון עלולים להיתפס בין הבליטות והסדקים על הלשון, מה שמוביל לציפוי ביופילם חיידקי.

גורמים נוספים לריח פה: חוסר בשתיה, עישון, מאכלים כמו שום ובצל.

הסכנות שבמי פה אנטיספטיים (כלורהקסידין ואלכוהול):
עוד חשוב להבין שדיסביוזיס בפה נובע מאותן סיבות של דיסביוזיס במעים. מזונות מעובדים, מזונות מסוכרים ופחמימות פשוטות^[1], שימוש באנטיביוטיקה ותרופות אחרות כמו נוגדי צרבת נוגדי דלקת.
כמו גם שימוש באופן יומי במי פה המכיל רכיבים אנטיספטיים כמו כלורהקסידין (CHX), המומלצים על ידי רופאי שיניים, בדיוק כמו אנטיביוטיקה מחסל זנים טובים ורעים. וכך עשוי להזיק לבריאות הפה ומצבים בריאותיים נוספים.
למשל במחקר בו 36 אנשים השתמשו במי פה פלצבו במשך דקה אחת, פעמיים ביום במשך שבוע אחד, ולאחר מכן במי פה CHX תוך שימוש באותו פרוטוקול למשך שבוע נוסף. נצפה שינוי גדול במיקרוביום לאחר השימוש במי פה כלורהקסידין, מה שגרם למצבים חומציים יותר, המעלים סיכון לעששת וזמינות נמוכה יותר של ניטריט וחיידקים מפחיתי חנקה דרך הפה^[2]. שינויים אליה עשויים להשפיע גם על בריאות הלב^[3], הפרעות מטבוליות לרבות סוכרת מסוג 2^[4] ולעלייה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי לאחר שבוע^[5][6].

*** תוספת יוני 24
על פי מחקר שפורסם ביוני 24 בכתב העת Journal of Medical Microbiology שנערך במכון לרפואה טרופית בבלגיה, נמצא הבדל משמעותי בהרכב ובמספר החיידקים במיקרוביום הפה של המשתתפים לאחר שימוש במי פה על בסיס אלכוהול מסוג Listerine.
בניסוי המוצלב המשתתפים קיבלו 3 חודשים של ליסטרין לשימוש יומיומי ואחריו 3 חודשים של שטיפת פה פלצבו או להיפך. החוקרים בחנו את הרכב החיידקים לפני השטיפות ואחריהן.
ד"ר Jolein Laumen המחברת הראשונה של המחקר ציינה ששני מינים של חיידקים היו בשפע משמעותי לאחר השימוש במי פה מדי יום: Fusobacterium nucleatum ו-streptococcus anginosus שנקשרו לקידום מספר מחלות, כולל מחלות חניכיים וסרטן הוושט והמעי הגס. ובמקביל ראו גם ירידה בזן חיידקים בשם Actinobacteria, חיידקים אלה ממירים את החנקות שברוק לניטריט לצורך יצירה של תחמוצת החנקן (NO), שחשובה לבריאות כלי הדם והלב – מנגנון המקשר בין המיקרוביום הפה לבריאות הלב וכלי הדם.
ד"ר לאומן מוסיפה ש"מי פה על בסיס אלכוהול זמינים באופן נרחב, הציבור עשוי להשתמש בהם מדי יום כדי להתמודד עם ריח רע מהפה או למנוע דלקת חניכיים, אבל הם צריכים להיות מודעים להשלכות האפשריות".

היגיינת הפה

• ניקוי לשון מכני יכול להסיר פסולת וציפוי הלשון (מהפנים כלפי חוץ)^[7].
• לעיסת מזון סיבי מסייעת לניקוי טבעי של הפה, מפחיתה ציפוי לשון וריח רע מהפה. למעשה, במחקר שנערך על 20 אנשים שאכלו ארוחה עשירה בסיבים או דלת סיבים, לקבוצה עתירת הסיבים הייתה הפחתה גדולה יותר בריח רע מהפה מיד לאחר הארוחה והן 2.5 שעות לאחר מכן^[8].
• אלטרנטיבה טבעית לשטיפת פה תהיה משיכת שמן קוקוס (כף אחת למבוגרים וכפית אחת לילד), שיש לו אפקט ליפופילי ורכיבים אנטיבקטריליים, שעוזרים להעלים ביופילם לא בריא מהשיניים מבלי לגרום לנזק לחיידקים הטובים.
  משיכת שמן שימשה כתרופה איורוודה מסורתית בהודו מאז ימי קדם. כדי לנסות את זה, פשוט לוקחים כמות קטנה מהשמן ומעבירים סביב הפה עם הלשון ובין השיניים. למשך 3-20 דקות, לאחר מכן יורקים את השמן.
  בסקירה שיטתית שבדקה את ההשפעה של משיכת שמן קוקוס על בריאות הפה, שמן קוקוס הוריד משמעותית את ציוני אינדקס הפלאק בהשוואה לקבוצת ביקורת, תוך הפחתת ספירת מושבות החיידקים ברוק^[9][10].וכן להפחית את הפלאק שגורם לדלקות חניכיים^[11].
  דרך אגב גם משיכת פה עם שמן שומשום כבישה קרה נמצא מועיל להיגיינת פה ודלקות^[1][2][3].
• משחת השיניים שלי מכילה ג'ל אלוורה (מהקקטוס), שמן קוקוס, חימר ירוק ו/או אבקת חוואר. כדי לתת עוד רענון לפה ניתן להוסיף שמנים אתריים כמו ציפורן, ג'וניפר ומנטה.

Eating leafy greens could be better for oral health than using mouthwash

תזונה ומחלות חניכיים: הקשר המערכתי

מחלות חניכיים (פריודונטיטיס) הן הרבה יותר מדימום קל בזמן צחצוח. זוהי דלקת כרונית של רקמות התמיכה של השן, הנגרמת על ידי דיסביוזה של חיידקי הפה עקב הרגלי אכילה והיגיינה בסיסית לקויים, שבסופו של דבר עלולה להוביל לנסיגת חניכיים, כיסי חניכיים, ניידות שיניים ואפילו אובדן שיניים. למעשה, הן נחשבות לגורם מספר 1 לאובדן שיניים במבוגרים. והנה נתון מזעזע: בארצות הברית, 47% מהמבוגרים מעל גיל 30 סובלים מפריודונטיטיס כרונית^[1].

אז מה הקשר בין המעיים לדימום בחניכיים?
מסתבר שהתמונה מורכבת ומרתקת: בריאות החניכיים שלנו קשורה באופן הדוק למיקרוביום של המעיים ולתזונה שלנו שמשפיעה על החניכיים לא רק ישירות, אלא גם דרך וויסות הדלקת המערכתית בגוף כולו.

מחקר שפורסם ביולי 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition, בחן את הקשר בין "מדד תזונתי למיקרוביום המעיים" (Dietary Index for Gut Microbiota – DI-GM) לבין מחלות חניכיים.

החוקרים, שניתחו נתונים של מעל 9,000 משתתפים, מצאו קשר הפוך וברור: ככל שהציון במדד ה-DI-GM היה גבוה יותר (כלומר, תזונה שתורמת יותר למיקרוביום בריא במעיים), כך הסיכון לדלקות חניכיים ירד.
הממצאים המדויקים הראו שכל עלייה של נקודה אחת במדד ה-DI-GM הפחיתה את הסיכון לדלקת חניכיים ב-5%. יתרה מכך, אצל המשתתפים עם הציון הגבוה ביותר במדד, הסיכון לדלקת חניכיים מתונה ירד ב-19%, ולדלקת חניכיים חמורה ב-26%, בהשוואה לקבוצה עם הציון הנמוך ביותר.

המחקר הזה מדגיש שוב את החשיבות של תזונה מודעת לא רק לבריאות הכללית, אלא גם לבריאות הפה. הוא גם מספק הסבר אפשרי: החוקרים מצאו כי הקשר מתווך חלקית על ידי מדדי דלקת מערכתית, כמו חלבון CRP ותאי דם לבנים. המשמעות היא שתזונה שמשפרת את המיקרוביום של המעיים מובילה להפחתת הדלקת הכללית בגוף, והפחתה זו בתורה תורמת לבריאות טובה יותר של החניכיים.

התוצאות מצביעות על כך ששינוי תזונתי המכוון לשיפור המיקרוביום של המעיים עשוי להיות אסטרטגיה יעילה למניעת מחלות חניכיים ושבריאות הגוף היא מכלול אחד. הם גם מחזקים את המסר שהגישה למניעה וטיפול במחלות חניכיים לא יכולה להסתכם רק בניקוי מקומי, אלא חייבת להתחיל מהצלחת שלנו. על מנת ליישם את הגישה הזו, עלינו להתמקד בתזונה שמפחיתה דלקת מערכתית ותומכת באיזון מיקרוביאלי תקין בגוף כולו.

המלצות תזונתיות לחיזוק הפה:

1. תזונה מבוססת פירות וירקות
   3 מחקרים שהוצגו בכנס EuroPerio11, שאורגן על ידי הפדרציה האירופית לפריודונטולוגיה (EFP), שופכים אור על הקשרים העמוקים בין תזונה, דלקת ובריאות חניכיים.
   מחקר אורך מפינלנד^[1] בחן את הקשר בין בריאות החניכיים של אנשים, דפוסי תזונה ודלקת מערכתית לאורך תקופה של 11 שנים. החוקרים ניתחו נתונים מיותר מ-3,300 אנשים, וסיווגו אותם על סמך מצב החניכיים שלהם והיענותם לתזונה בריאה אנטי-דלקתית או תזונה פרו-דלקתית. תזונה פרו-דלקתית כוללת בדרך כלל כמויות גבוהות של מזונות מעובדים, פחמימות מזוקקות, משקאות ממותקים ושומנים לא בריאים, אשר יכולים לתרום לדלקת כרונית בגוף. המחקר מצא כי אצל אנשים עם דלקת חניכיים מתקדמת שעקבו אחר תזונה פרו-דלקתית, היו רמות גבוהות משמעותית של חלבון C-ריאקטיבי (CRP), סמן מפתח לדלקת מערכתית. החוקרים ציינו שההשפעה נמשכה לאורך זמן, ושנמצא כי השמנת יתר תיווכה חלקית את הקשר הזה, דבר המצביע על כך שגורמים תזונתיים יחד עם אורח חיים משפיעים על רמות הדלקת.
   פרופסור ליאור שפירא, היו"ר המדעי של EuroPerio11, הוסיף: "מחקר זה מראה את יחסי הגומלין המורכבים בין בריאות הפה, תזונה ומצבים מערכתיים. הוא מחזק את התפיסה שהשפעות דלקת חניכיים משתרעות מעבר לחלל הפה. לתזונה יש השפעה עמוקה על המיקרוביום של הפה והמעיים, דבר שעשוי להשפיע על בריאות האדם בדרכים שונות. השילוב של מחלת חניכיים ותזונה פרו-דלקתית עשויים להיות בעל השלכות על תוצאות בריאותיות רחבות יותר".
   המחקר השני^[2] בדק האם הרגלי תזונה משפיעים על תוצאות טיפול חניכיים שאינם ניתוח (NSPT) בחולים עם מחלת חניכיים חמורה. המחקר עקב אחר 100 מטופלים, וניתח את צריכת המזון שלהם שלושה ושישה חודשים לאחר הטיפול. המחקר מצא שצריכה גבוהה יותר של ירקות נקשרה באופן משמעותי לשיפור בריפוי החניכיים, כולל הפחתה בדימומים, ירידה בשטח הפנים הדלקתי של החניכיים (PISA) ועומק הכיסים. "ממצאים המצביעים שתזונה ממלאת תפקיד מכריע לא רק במניעה ראשונית ושניונית, אלא גם בהחלמה לאחר הטיפול. לכן יש לעודד אימוץ של הרגלי אכילה בריאים יותר, ובמיוחד הגברת צריכת ירקות"
   במחקר השלישי^[3], חוקרים גרמנים בחנו כיצד ארבעה שבועות של הימנעות מסוכר השפיעו על פרמטרים פריודונטליים, מערכתיים ופסיכולוגיים בקרב 55 סטודנטים לרפואת שיניים. המשתתפים הסירו את כל הסוכרים המעובדים ותחליפי הסוכר מהתזונה שלהם תוך מעקב אחר התסמינים והצריכה התזונתית שלהם. המחקר מצא כי הימנעות מסוכר הובילה לירידה משמעותית בדימומי החניכיים כמו גם ירידה ממוצעת במשקל של כמעט קילוגרם אחד. המשתתפים גם הגבירו את צריכת הפירות וויטמין C שלהם, מה ששיפר את פרופיל המיקרו-נוטריינטים הכללי שלהם.
   החוקרים מציינים שבעוד שהחשק לסוכר היה גבוה בהתחלה, הוא ירד בהדרגה, דבר שמצביע על כך שתוכניות מודרכות להפסקת צריכת סוכר יכולות להיות אסטרטגיה יעילה לשיפור בריאות החניכיים והבריאות הכללית.
   
2. *** תוספת יוני 25 – מדד אינדקס הדלקתי התזונתי
   מחקר שפורסם ביוני 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition ומבוסס על נתונים מקיפים של אלפי מבוגרים בארה"ב שופך אור נוסף על הקשר שבין אופי התזונה למחלות חניכיים ועל הזדקנות הביולוגית שלנו.
   כדי לכמת את ההשפעה של התזונה על דלקתיות בגוף, מדענים פיתחו כלי שנקרא מדד האינדקס הדלקתי התזונתי (Dietary Inflammatory Index – DII). המדד הזה לוקח בחשבון עד 45 רכיבי מזון שונים כולל ויטמינים, מינרלים, שומנים, חלבונים, קפאין ועוד, ומעריך את הפוטנציאל הכולל שלהם לעורר או לדכא דלקת בגוף.
   ציון DII שלילי: מעיד על תזונה בעלת השפעה אנטי-דלקתית.
   ציון DII חיובי: מעיד על תזונה בעלת השפעה פרו-דלקתית, וככל שהציון גבוה יותר, כך הפוטנציאל הדלקתי גדול יותר.
   המחקר הנוכחי ניתח נתונים של 10,096 מבוגרים אמריקאים (בגיל ממוצע של 54.3 שנים לאלו עם מחלת חניכיים), מתוך סקר בריאות ותזונה לאומי.
   ממצאי המחקר הראו קשר חיובי ומובהק בין ציון DII גבוה (תזונה פרו-דלקתית) לבין שכיחות מחלות חניכיים! ובאופן ספציפי כאשר המשתתפים חולקו לשלישונים לפי ציון ה-DII שלהם, נמצא כי בהשוואה לקבוצה עם ה-DII הנמוך ביותר (התזונה האנטי-דלקתית ביותר), המשתתפים ברבעון השלישי של ה-DII היו בסיכון גבוה פי 1.72 לפתח מחלות חניכיים. גם לאחר התאמה לגורמים מבלבלים נוספים כמו BMI, רמת השכלה, מצב משפחתי, הכנסה, עישון, צריכת אלכוהול, סוכרת, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה (מודל 2), הסיכון נשאר מוגבר פי 1.23 עבור אלו ברבעון השלישי, עם מובהקות סטטיסטית. זה מדגיש את החוזק והעצמאות של הקשר.
   אחד ההיבטים המעניינים ביותר במחקר הוא בחינת תפקידה של ההזדקנות הביולוגית כמתווכת בין התזונה הדלקתית למחלות חניכיים. המחקר הראה כי מדדי הזדקנות ביולוגית (כמו KDM) מתווכים חלקית את הקשר הזה. כלומר, תזונה פרו-דלקתית לא רק משפיעה ישירות על החניכיים, אלא גם "מזקינה" את הגוף מהר יותר, והזדקנות זו תורמת להתפתחות מחלות החניכיים דרך דלקת מוגברת ופגיעה ביכולת התיקון של הרקמות.
   החוקרים גם הציגו מי בסיכון גבוה יותר: גברים, לבנים שאינם היספנים, ואחריהם שחורים שאינם היספנים, בעלי רמות הכנסה נמוכות.
   עוד צוין במחקר שאנשים עם מחלות חניכיים הראו גם שיעורים גבוהים יותר של היפרליפידמיה וסוכרת.
   המחקר הזה מחזק עוד יותר את המסר שתזונה היא כלי עוצמתי לבריאות. תזונה עשירה במזונות פרו-דלקתיים עלולה לא רק להזיק לבריאות הלב, הסוכר ומערכות נוספות בגוף, אלא גם ל"הדליק" דלקת כרונית בפה ולהאיץ את מחלות החניכיים.
   המחקר בעצם ממליץ להתמקד במזונות אנטי-דלקתיים: פירות וירקות טריים, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, זרעים ושומנים בריאים ולהמנע ממזונות פרו-דלקתיים: סוכרים מזוקקים, מזון מעובד, שומנים רוויים וטרנס, ובשר אדום בכמויות גבוהות.
   המחקר הזה הוא תזכורת חשובה לכך שהקשר בין הגוף כולו לפה הוא בלתי נפרד, ושהפה יכול לשמש כ"חלון ראווה" לבריאות הדלקתית הכללית שלנו. אז בפעם הבאה שאתם בוחרים מה לאכול, חשבו גם על החניכיים שלכם!
   
3. *** תוספת אוקטובר 25
   המחקרים שהצגנו עד כה הדגישו את הקשר הברור בין דפוסי תזונה פרו-דלקתיים וציוני DI-GM נמוכים לסיכון מוגבר למחלות חניכיים, כאשר הדלקת המערכתית משמשת כמתווכת. כעת, מחקר עדכני פורסם באוקטובר 25 בכתב העת Nutrients ומספק אישור מכניסטי וקליני מפורט מדוע צפיפות הסיבים התזונתיים בתפריט היא גורם מגן חזק יותר מכל רכיב תזונה בודד.
   החוקרים שערכו סקירה נרטיבית מקיפה זיהו כי תזונות עשירות בסיבים, כמו הדיאטה הים-תיכונית או ה-DASH, הנעות בין 30-38 גרם סיבים ליום, קשורות להפחתה משמעותית של 20-40% בשכיחות מחלות חניכיים. הסיבה המרכזית לכך טמונה בתוצרי תסיסת הסיבים במעיים: חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs), שהן מולקולות קטנות הנוצרות על ידי חיידקי המעי הידידותיים. ה-SCFAs נספגות למחזור הדם ומגיעות לרקמות רחוקות, כולל החניכיים, שם הן פועלות כווסתים רבי עוצמה. הן מחזקות את מחסומי הרקמות (הצמתים ההדוקים), וחשוב מכך – משפרות את האיזון המטבולי על ידי העלאת רמות ה-GLP-1 (החיוני לאיזון סוכר בדם) ושיפור פרופיל השומנים. פעולה זו מסבירה את הקשר המובהק בין תזונה, סוכרת והיפרליפידמיה למחלות חניכיים.
   יתרה מכך, הסיבים מספקים הגנה כפולה – לא רק מערכתית, אלא גם מקומית בחלל הפה: סיבים בלתי-מסיסים (הנמצאים בקליפות דגנים ובירקות) מציעים פעולה מכנית שמסייעת להפחית פלאק דנטלי, להגביר את ייצור הרוק ולעכב פתוגנים, ובכך מחזקים את הממצאים על לעיסת מזון סיבי כפעולת ניקוי טבעית.
   המשמעות הפרקטית עבור הטיפול היא שהפחתת הדלקת בחניכיים לא תלויה רק בניקוי מקומי, אלא גם ביכולת של המעיים לייצר מספיק SCFAs מתוך הסיבים שצרכנו. לכן יש לכוון ליעד של 30-38 גרם סיבים ליום, ומומלץ להתחיל בהעלאה הדרגתית בצריכה ממקורות מגוונים כדי למנוע אי-סבילות. מחקר זה מחזק אפוא את המסר העקבי: מניעה וטיפול במחלות חניכיים מחייבים אסטרטגיה תזונתית יזומה, שבה צריכת סיבים גבוהה היא רכיב יסוד טיפולי הנתמך בראיות ביולוגיות וקליניות חזקות. עלינו להמשיך ולהתמקד במזונות צמחיים מלאים – דגש על קטניות, דגנים מלאים וירקות – כדי להבטיח את ייצורם של אותם SCFAs חיוניים.
4. לוודא רמות טובות של:
   • ויטמין די [1][2][3][4][5].
   • ויטמין סי [1][2][3][4][5][6].
   • ויטמין בי 3 (ניאצין) [1].
   • אומגה 3 [1].
   • מגנזיום [1][2].
5. צמחיי מרפא אפשריים
   • כורכומין [1][2][3][4].
   • קצח (Thymoquinone) [1][2][3][4][5].
   • ג'ינג'ר [1][2][3][4].
   • זעפרן [1][2][3][4].
   • אסטרגלוס [1][2].
   • גדילן [1][2].
   • קינמון [1].
   • אסאי [1].
   • תה ירוק [1][2][3][4][5][6][7][8][9].
   • פרחי סמבוק [1].
   • עלי זית [1].
   • קלנדולה [1][2].
   • קמומיל [1].
   • פרופוליס [1][2][3].
6. נוגדי חמצון אפשריים
   • רזברטרול [1][2][3][4][5][6][7][8].
   • קוורצטין [1][2][3].
   • Fisetin (תותים, תפוחים, מנגו, ענבים, קיווי) [1].
   • Kaempferol (קייל, תרד, שעועית ירקוה, ברוקולי) [1].
   • Mangiferin (מנגו ועלי מנגו) [1].
   • Myricetin (עגבניות, הדרים, פירות יער, אגוזים, תה ויין אדום) [1].
   • הספרידין (הדרים) [1][2].
   • פיקנוגנול [1].
   • אסטקסנטין [1][2].
7. תוספי תזונה אפשריים
   • תמצית זרעי ענבים [1][2].
   • ספירולינה [1][2].
   • פרוביוטיקה [1][2][3]:
     • Lactobacillus [1][2]
     • [2]Lactobacillus reuteri [1]
     • Lactobacillus brevis [1][2]
     • L. rhamnosus [1][2][3]
     • Bifidobacterium lactis [1][2]
     • Lactobacillus fermentum [1][2]
     • Lactobacillus salivarius [1]
8. שיפור איכות השינה [1].

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה