כימיקלים סביבתיים (הדברה) מגדילים את הסיכון למחלות מעי דלקתיות

מחלת מעי דלקתית (IBD), מצב המאופיין בדלקת כרונית במערכת העיכול, הופכת שכיחה יותר ויותר במדינות מתועשות. בעוד שחוקרים זיהו כ-200 תגים גנטיים הקשורים למחלה, ישנה הבנה מוגבלת של הגורמים הסביבתיים הספציפיים המשפיעים על הסיכון והחומרה של IBD.

למה יש עליה בילדים החולים בקרוהן וקוליטיס

מחקר חדש על ידי חוקרים מבית החולים Brigham and Women's, ממנף פלטפורמות מחקר מרובות כדי לזהות באופן שיטתי חומרים כימיים סביבתיים המשפיעים על דלקת במערכת העיכול.
צוות החוקרים שבחן בעבר גורמים סביבתיים של ניוון עצבי, מציינים שידוע כי גורמים סביבתיים חשובים לא פחות מגורמים גנטיים בהשפעה על מחלות אוטואימוניות ודלקתיות, אולם חסרה השיטה/ פלטפורמה לזהות באופן שיטתי את ההשפעה של מועמדים כימיים על דלקת. כמו כן שהמתודולוגיה שלהם מאפשרת לזהות כימיקל שמשבש את אחד מה'בלמים' הטבעיים של הגוף בדלקת. שיטה זו יכולה לזהות מועמדים כימיים חדשים למחקרים אפידמיולוגיים, כמו גם מנגנונים חדשים המווסתים תגובות אוטואימוניות. בנוסף, פלטפורמה זו יכולה לשמש גם לסינון ועיצוב תרופות אנטי דלקתיות טיפוליות.

החוקרים ערכו את עבודתם על ידי שילוב מסדי נתונים גנטיים של IBD עם מסד נתונים גדול של הסוכנות להגנת הסביבה, ToxCast, הכולל נתונים ביוכימיים על מוצרי צריכה, תעשייה וחקלאות. הם זיהו כימיקלים שצפויים לווסת מסלולים דלקתיים ולאחר מכן השתמשו במודל IBD חדש של דג זברה כדי לבדוק את התרכובות הללו ולקבוע אם הן משפרות, מחמירות או לא משפיעות על דלקת המעיים.
לאחר מכן, החוקרים השתמשו באלגוריתם 'למידת מכונה' שהוכשר על התרכובות שנחקרו כדי לזהות כימיקלים נוספים במסד הנתונים של ToxCast העלולים לקדם דלקת. מתוך 20 המועמדים המובילים, ש-11 מהם נמצאים בשימוש בחקלאות, בחרו החוקרים לבחון עוד יותר את הפרופיזמיד, אשר נהוג ליישם אותו במגרשי ספורט ובגידולי פירות וירקות להדברת עשבים שוטים.

הממצאים שלהם, שפורסמו באוקטובר 22 בג'ורנל Nature, מצאו שקוטל העשבים פרופיזמיד, עשוי להגביר את הדלקת במעי הדק והגס.

במחקרי תרבות תאים, דגי זברה ועכברים החוקרים הדגימו כי פרופיזמיד מפריע לקולטן (AHR), שדווח לראשונה ב-2008 כמעורב בוויסות החיסון^[1][2][3]. במחקר זה, החוקרים מצאו כי AHR שומר על הומאוסטזיס במעיים על ידי דיכוי מסלול פרו-דלקתי (NF-κB-C/EBPβ). C/EBPβ הוכח בעבר שקשור גנטית ל-IBD, אך מחקר זה מתאר את המנגנון הספציפי שבאמצעותו הסמן הביולוגי הגנטי מוביל להגברת דלקת המעיים.

החוקרים עובדים כעת על תרופות ננו-חלקיקים ופרוביוטיקה שיכולים לכוון למסלול הדלקתי שזיהו.
לדעת החוקרים ההפעלה של מסלול AHR עשויה להיות רלוונטית גם לטיפול במחלות אוטואימוניות אחרות כמו טרשת נפוצה וסוכרת מסוג 1, המתווכות על ידי תאי חיסון.

החוקרים מסכמים שהמסלול האנטי דלקתי של AHR שזיהו יכול להתחזק כדי לשפר את המחלה, ובהמשך הדרך, יוכלו גם לחקור דרכים נוספות לנטרל את התגובה הפרו-דלקתית NF-κB-C/EBPβ. ככל שאנו לומדים יותר על הגורמים הסביבתיים שעשויים לתרום למחלות, אנו יכולים לפתח אסטרטגיות ברמת המדינה להגבלת החשיפה. נראה כי חלק מהכימיקלים אינם רעילים כאשר נבדקים בתנאים בסיסיים, אך איננו יודעים עדיין על ההשפעה של חשיפות כרוניות, ברמה נמוכה לאורך עשרות שנים, או בשלב מוקדם בפיתוח.
https://www.brighamandwomens.org/about-bwh/newsroom/research-briefs-detail?id=4277

דרך אגב סוגים שונים של נוגדי חמצון הנמצאים בצומח נמצאו מווסתים את המסלול AHR המדובר כאן במאמר^[4][5][6].

*** תוספת מאי 24
מחקר שפורסם במאי 24 בכתב העת Environmental Research מצא מתאם משמעותי בין חשיפה לחומרי הדברה מסוימים לבין סיכון מוגבר למחלת מעי דלקתית (IBD). המחקר העריך נתונים מדווחים עצמיים של שימוש בתכשירי הדברה מורשים במשך למעלה מ-20 שנה. חלק מהכימיקלים שנמצאו קשורים באופן הדוק ביותר למקרים של IBD הם "כימיקלים נצחיים" שנאסרו לשימוש, אך נמצאים בסביבה במשך דורות. ממצאים אלה מדגימים (שוב) את הכשלים של הרגולציה לזיהוי סכנות לפני הכנסתם לסביבה.
המחקר מצא ראיות לכך שחשיפה למספר קוטלי חרקים אורגנוכלורין (dieldrin, DDT ו- Toxaphene), כמו גם קוטלי חרקים אורגנופוספטים (parathion, terbufos ו-phorate) וקוטלי עשבים (metolachlor), היו קשורים לסיכון מוגבר ל-IBD.

בנוסף למידע החשיפה הכללי לכל חומרי ההדברה, נאסף מידע עבור כל אחד מ-50 חומרי ההדברה הספציפיים, כולל משך ותדירות השימוש. נתונים אלה שימשו לקביעת ציון אינטנסיביות שהסביר את משך ותדירות השימוש בחומרי ההדברה, כמו גם שינויים בחשיפה עקב שיטות עבודה במקום העבודה (למשל, שימוש בציוד מגן אישי). ציון האינטנסיביות הוכפל בימי החיים של השימוש כדי לשקלל את חשיפת העוצמה המצטברת (IWLD). מתודולוגיה זו אפשרה לחוקרים להשוות את ההשפעות של חשיפה חוזרת לחומרי הדברה או שילובים של חומרי הדברה.
לצורך המחקר, הנתונים נאספו מסדרת שאלונים שהושלמו על ידי למעלה מ-52,000 מורשי הדברה פרטיים (בעיקר חקלאים) ולמעלה מ-32,000 בני זוג של מפעילים בצפון קרוליינה ובאיווה בין השנים 1999-2003 ו-2019-2021. השאלון אסף מידע על משך ותדירות השימוש בכל חומר הדברה חקלאי, עם שאלות המשך לגבי 50 כימיקלים ספציפיים.
מקרים של IBD אובחנו על ידי רופא או שדיווחו בעצמם על המצב לאחר תאריך ההרשמה למחקר. כמו כן נאסף מידע אישי עבור כל משיב, כולל מין, גיל ורמת השכלה.
החוקרים זיהו 454 מקרי IBD.. בניתוחים נמצאו קשרים חיוביים אצל אלה המשתמשים באופן קבוע לעומת לעומת אלה שאף פעם לא השתמשו ב-5 קוטלי חרקים אורגנוכלוריים, 3 קוטלי חרקים אורגנופוספטים, קוטל פטריות אחד ו-5 קוטלי עשבים. סהכ 14 סוגים כאשר הגבוהים ביותר היו: dieldrin (+159%), toxaphene (+161%), parathion (+142%) ו-terbufos (+153%).

היבט אחד של חשיפה לחומרי הדברה שהמחקר לא העריך הוא המתאם של IBD וחשיפה לשילובים ספציפיים של חומרי הדברה, נקודה עיוורת בולטת ומתמשכת שניתוחי הסיכונים של הסוכנות להגנת הסביבה לא מתייחסים אליה: השפעות סינרגטיות של חומרי הדברה.
מחקר שפורסם באפריל 24 בכתב העת Chemosphere זיהה השפעות סינרגטיות בשילובים כימיים ספציפיים, וקורא תיגר על ההנחה המסורתית ומצביע על כך שתערובות סביבתיות של כימיקלים עלולות להוביל לתרכובות מסוכנות עוד יותר.
ממצאים אלה, יחד עם מחקרים דומים הנמשכים עשרות שנים אחורה, מדגישים את החולשה הקריטית והמתמשכת ברגולציה של חומרי הדברה של EPA של תערובות כימיות של חומרי הדברה, מה שהופך את הסוכנות ללא יעילה בפיתוח תקנות בטיחות חומרי הדברה.
https://beyondpesticides.org/dailynewsblog/2024/05/pesticide-use-again-linked-to-inflammatory-bowel-disease-this-time-among-applicators-and-their-spouses/

*** תוספת מרץ 25
תוצאות מחקר שפורסמו במהדורת אפריל 25 בכתב העת –Pesticide Biochemistry and Physiology מרמזות שחשיפה משולבת לחומרי הדברה עשויה להגביר עוד יותר את הרעילות ולסכן את מחסום המעי.
החוקרים חקרו את ההשפעות הרעילות של קוטלי החרקים abamectin ו-spirodiclofen, כמו גם את קוטל הפטריות fluazinam, בנפרד ובשילו – ריכוזים המייצגים ערכי צריכה יומית – הן על עכברים והן תאי Caco-2 [שורת תאים אנושית, המופקת מרקמת חולה סרטן המעי הגס המחקים את המעי הדק. תאים אלו חיוניים במחקר כמודל של מחסום האפיתל של המעי].
לאחר 28 ימים, הוערכו שינויים היסטופתולוגיים במעי הגס של העכברים. ובתרביות תאי Caco-2, בוצעו מבחנים וניתוחים של ביטוי גנים.
התוצאות הראו הפרעה בתפקודי המעיים המדגישות את הצורך להעריך השפעות סינרגטיות פוטנציאליות של תערובות חומרי הדברה כחלק מתהליך הסקירה הרגולטורית. כשל נפוץ אם מחוסר משאבים או מחוסר רצון. שכן מדענים רבים ביקשו לעשות כן, משום שאדם לא נחשף רק למזהם סביבתי אחד.
החוקרים כתבו: "הממצאים מרמזים שחשיפה לחומרי הדברה בודדים וגם לחומרי הדברה משולבים עלולה לגרום לנזק מבני למעי הגס של העכבר, כאשר חשיפה ל-fluazinam ול-spirodiclofen מחמירה עוד יותר את הנזק הזה".

החוקרים ציינו: "השפעות על מחסומי המעיים של עכברים מייצגות איום על קו ההגנה הראשון מפני הסביבה החיצונית ולמבנה האפיתל של רירית המעי תפקיד חשוב במניעת כניסת חומרים מזיקים למעיים וגרימת נזק לתאים". כמו כן נכתב: "בין דגמי העכברים ומבחני התאים, הטיפול בתערובות חומרי ההדברה מראה פגיעה בשלמות המעי וכן שינויים בהובלה ובספיגה של הכימיקלים". כלומר תוצאות אלו מדגישות כיצד קליטת כימיקלים לתאים יכולה להיות שונה לא רק בין חומרי הדברה בודדים אלא גם כאשר החשיפה מתרחשת בשילוב. "ממצאים המחזקים את ההבנה שלנו לגבי האינטראקציות בין שאריות חומרי הדברה מרובות ומבהירים עוד יותר את המורכבות של אינטראקציות אלה והשפעתן על חשיפה אנושית.

החוקרים שיתפו מחקרים תומכים נוספים שהציגו פגיעה במעיים מחשיפה לחומרי הדברה נוספים:

• קוטל החרקים imidacloprid, שגורם להפרעה של מחסום האפיתל של המעי, במיוחד באמצעות וויסות של ​​קומפלקס חלבוני שנקרא Tight junction proteins ויש לו רעילות מוגברת כנגד מיקרוביוום המעי.
• קוטל החרקים chlorpyrifos, אשר נצפה משבש את שלמות מחסום המעי בעכברים.
• קוטל הפטריות Carbendazim

שוב ושוב אנחנו רואים מזהמים סביבתיים שמשנים לרעה את הרכב המיקרוביום ובכך, בין היתר, תורמים לדלקת במעי.

למידע המלא לגבי מחלות דלקות מעים, ממה להמנע ודרכים להיטיב עם המצב היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה