תחליפי סוכר אספרטם, סכרין, אצסולפאם-K עשויים לפגוע בקוגניציה ובבריאות הנפש

הוכח כי דיאטה עתירת סוכר בשלב מוקדם בחיים פוגעת בתפקוד המוח במגוון מנגנונים. כעת אנו מבינים שתחליפי סוכר אינם ידידותיים לגופנו יותר מסוכר, והם עשויים לתרום לבעיות דומות – כמו מחלות מטבוליות, מחלות לב וכלי דם וסרטן. למרות שההנחיות האחרונות של ארגון הבריאות העולמי מצביעות על קשרים אלו, הן לא התייחסו להשפעות אפשריות של ממתיקים מלאכותיים על היכולות הקוגניטיביות. מחקרים חדשים שופכים אור על נושא זה ומגלים קשר בין צריכת ממתיקים אלו לבין פגיעה קוגניטיבית, פגיעה בזיכרון ואף חרדה, ממצאים שהופכים את הבעיה לרלוונטית בכל שלב בחיים.

סוכר מול תחליפי סוכר ומחלות מטבוליות – האם קיים הבדל?
האם תחליפי סוכר מונעים מחלות מטבוליות, כלי דם ולב?
מחקר מצביע על קשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לבין סיכון מוגבר לסרטן.
תחליפי סוכר (ממתיקים מלאכותיים) משבשים את ניקוי הרעלים בכבד.
ממתיקים מלאכותיים משנים לרעה את המיקרוביום והופכים חיידקים רגילים למזיקים.

השפעה בגיל ההתבגרות:

מחקר שפורסם בספטמבר 22 בכתב העת JCI Insight מגלה שצריכת הממתיקים שנבדקו (סכרין, אצסולפאם-K וסטביה) בשלבי ההתבגרות, עלולה לגבות מחיר כבד מהמוח והמעיים המתפתחים.

מדענים ממכללת USC Dornsife מצאו שחולדות מתבגרות שצרכו ממתיקים דלי קלוריות אלה הציגו השלכות ארוכות טווח על ויסות ועיבוד סוכרים, התנהלות מול סוכר ועל הזיכרון. החוקרים מציינים שהממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים, שבהם הראו שחולדות מתבגרות שצורכות סוכר סובלות מפגיעה מתמשכת בזיכרון.

צריכת הממתיקים השפיעה גם על האיתות המטבולי בגוף, מה שעלול להוביל לסוכרת ולמחלות אחרות הקשורות לחילוף החומרים. החולדות שצרכו ממתיקים בהיותן מתבגרות היו פחות מוכנות לעבוד עבור סוכר כמבוגרות, אך צרכו יותר סוכר אם הוא היה זמין באופן חופשי – גורם שעשוי להשפיע על הסבירות לפתח מחלה מטבולית.

החוקרים מדגישים כי המידע הזה חיוני לצרכנים ולרופאים, כדי שיוכלו לעשות בחירות בריאות יותר לאורך כל החיים. התפיסה ש"במתוק אין קלוריות" עלולה להוביל לחשיבה מוטעית שהוא אינו מזיק, מה שמקל על ההרגל היומיומי של צריכת ממתיקים לאורך החיים, עם השפעות לא רצויות וארוכות טווח.

בניגוד למחקרים אחרים, החוקרים כאן דאגו שהניסוי יהיה תואם את תנאי החיים האמיתיים. הם שמרו על רמות הצריכה בתוך ההנחיות המאושרות על ידי ה-FDA לבני אדם (ADI) והשתמשו במספר ממתיקים שונים כדי לוודא שההשפעות אינן ספציפיות לממתיק בודד.

כדי לבחון את הזיכרון, החוקרים השתמשו בשיטות של זיהוי עצמים וזיהוי מרחבי במבוך. חולדות שצרכו ממתיק נטו פחות לזכור חפץ או את הדרך במבוך מאשר אלו ששתו מים רגילים.

המדענים מצאו גם שינויים ביולוגיים בקרב החולדות:

• המוח שלהן השתנה, במיוחד באזורים הקשורים לשליטה בזיכרון ובהתנהגות המונעת על ידי תגמול.
• היו להם פחות קולטנים לטעם מתוק על הלשון.
• המנגנון במעיים שמעביר גלוקוז לדם השתנה.

בשלב הבא החוקרים מעוניינים לבחון כיצד תחליפי ממתיקים גורמים להפחתה בקולטני הטעם המתוק וכיצד זה משפיע על התנהגות תזונתית מאוחרת יותר? מה המשמעות של השינוי בהובלת חומרי הזנה במעיים לבריאות? ואילו מנגנונים ביולוגיים קושרים בין צריכת ממתיקים לשינויים במוח?
https://dornsife.usc.edu/news/stories/3766/sugar-substitute-impair-memory-later/

השפעה תורשתית: אספרטם ופגיעה חוצה-דורות:

*** תוספת ספטמבר 23
מחקר בראשות חוקרים מאוניברסיטת Florida State, שפורסם בספטמבר 23 בכתב העת Scientific Reports, מצא שצאצאיהם של עכברים זכרים שצרכו אספרטיים ברמות שוות ערך למינונים נמוכים בהרבה מאלו שנחשבו בטוחים על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), הפגינו ליקויי למידה מרחבית וליקוי זיכרון במהלך חשיפה מבוקרת של 16 שבועות.
המחקר הנוכחי הוא הרחבה של העבודה של מעבדת Bhide שפורסמה בדצמבר 22 בכתב העת PNAS, שקישר בין צריכת אספרטיים לחרדה בעכברים, עם השפעות שנמשכות עד שני דורות.
החוקרים מסבירים שפעילות קוגניטיבית היא פונקציה שונה מחרדה, כך שההשפעות של אספרטיים נפוצות הרבה יותר מכפי שהמאמר הקודם הציע. אמנם יש חפיפה מסוימת מבחינת למידה, זיכרון וחרדה, במובן זה שלעתים קרובות יש מרכיב רגשי בלמידה שלנו. כשיש השפעה רגשית, אדם זוכר טוב יותר. ועדין מדובר בשתי פונקיות נבדלות בצורה ברורה.
דבר נוסף שהחוקרים שמו לב כאן, בניגוד לחרדה, זה עבר רק דור אחד. זה לא נראה אצל הנכדים, רק בילדים [של העכברים הזכרים]. דבר התומך בכך שסוגים כאלה של העברות בין דורות מתרחשים עקב שינויים אפיגנטיים בזרע.

החוקרים חילקו את העכברים ל-3 קבוצות: קבוצת ביקורת שצרכה רק מים; קבוצה שצרכה 7% מהצריכה המקסימלית המומלצת של ה-FDA של אספרטיים במים שלהם וקבוצה שצרכה 15% מהצריכה המקסימלית של אספרטיים במים שלהם.

אלו הן אותן רמות של חשיפה לאספרטיים שמעבדת Bhide השתמשה במחקר החרדה.

כל דגמי העכברים נבדקו במרווחים של ארבעה, שמונה ו-12 שבועות במבוך Y, ושוב ב-12 שבועות במבוך בארנס. באחרון, העכברים לומדים למצוא תיבת מילוט "בטוחה" מתוך 40 אפשרויות אפשריות המסודרות בזירה מעגלית.
העכברים בקבוצת הביקורת ללא אספרטיים מצאו את הקופסה ה"בטוחה" במהירות. אלה שבלעו אספרטיים לקח הרבה יותר זמן ללמוד את המשימה. אמנם החוקרים ראו שהם השתמשו באסטרטגיה אחרת, ולבסוף גם הצליחו למצוא את תיבת הבריחה. כלומר הם פיצו בדרך כלשהי על הליקוי שנוצר ועדיין הם זקוקים לזמן ארוך יותר, או עשויים להזדקק לעזרה נוספת.

החוקרים מסכמים שבאופן מסורתי, חשיפות סביבתיות מזיקות של נשים הרות ומניקות נתפסות כגורמי סיכון לבריאות הדורות הבאים. הממצאים כאן מצביעים על כך שחשיפות סביבתיות של גברים עשויות גם הן להשפיע לרעה על התפקוד הקוגניטיבי בדורות הבאים ולכן על ה-FDA לקחת גם את נקודת המבט הזו של השפעה רב דורית של האספרטיים בהערכותיהם המחודשות.
אבל באמת צריך אותם כדי להפסיק להשתמש ברעלים תעשייתיים?

הוכחה חותכת: ממצאים מבני אדם במחקר שנמשך 8 שנים:

*** תוספת ספטמבר 25
הממצאים המטרידים ממחקרי בעלי החיים מקבלים כעת אישוש משמעותי במחקר פרוספקטיבי ארוך טווח על בני אדם. מחקר שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Neurology, בחן את הקשר בין צריכת ממתיקים מלאכותיים (LNCSs) לבין ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בקרב 12,772 מבוגרים בגיל ממוצע 52, לאורך 8 שנים. הממתיקים שנבחנו במחקר נמצאים בעיקר במזון אולטרה-מעובד, כמו משקאות ממותקים, מיצים בטעמים, יוגורט וקינוחים דלי קלוריות.

המחקר מצא כי אנשים שצרכו את הכמות הגבוהה ביותר של ממתיקים (בממוצע 191 מ"ג ליום) חוו ירידה מהירה יותר ב-62% בתפקוד הקוגניטיבי הכללי וכישורי הזיכרון, בהשוואה לאלו שצרכו את הכמות הנמוכה ביותר (20 מ"ג ליום). ירידה זו שווה ערך ל**-1.6 שנות הזדקנות** מוקדמת. קבוצת הביניים חוותה ירידה מהירה ב-35%, השווה ל-1.3 שנות הזדקנות.

המחקר מצא כי צריכת ממתיקים מלאכותיים, ובפרט אספרטם, סכרין, אצסולפאם-K, אריתריטול וקסילטול, קשורה באופן ישיר לירידה מואצת בתפקוד הקוגניטיבי הכללי, ובמיוחד בתחומי הזיכרון ושטף הדיבור. בקרב משתתפים מתחת לגיל 60, צריכה גבוהה של ממתיקים אלו הראתה ירידה מהירה יותר הן בשטף הדיבור והן בתפקוד הקוגניטיבי הגלובלי. בעוד שלא נמצא קשר בקרב משתתפים מעל גיל 60. הוא גם מצא שהקשר לפגיעה קוגניטיבית היה חזק יותר במיוחד בקרב משתתפים עם סוכרת.

הסבר אפשרי לכך, המבוסס על מחקרים אחרים, הוא שמצבים פיזיולוגיים כגון סוכרת הופכים אנשים אלו לפגיעים יותר דרך שיבוש ציר המעי-מוח, מה שיכול להשפיע לרעה על המטבוליזם ועל התקשורת החיונית בין המעיים למוח. אצל אנשים עם סוכרת, התקשורת הזו כבר פגועה, והממתיקים עלולים להגביר את הנזק הקיים. ודרך פגיעה בכלי הדם במוח שכן סוכרת עלולה לפגוע בכלי הדם, וצריכת ממתיקים מלאכותיים עלולה להחמיר נזק זה. מחקרים מצביעים על כך שממתיקים אלו קשורים לעקה חמצוני ודלקתיות שעלולים להוביל לשיבושים באספקת הדם למוח [1][2].

ממצאי המחקר הזה, לצד המחקרים הקודמים, מחזקים את האפשרות לפגיעה ארוכת טווח של צריכה קבועה של ממתיקים מלאכותיים על התפקוד הקוגניטיבי לאורך החיים.
https://www.aan.com/PressRoom/Home/PressRelease/5281

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה