תרופות נוגדות בחילה נפוצות יכולות לשלש את הסיכון לשבץ מוחי – מה יש לג'ינג'ר להציע?

תרופות הידועות כתרופות אנטי-דופמינרגיות (ADAs) שנמצאות בשימוש נרחב להקלה על בחילות והקאות הנגרמות, למשל, על ידי מיגרנה, כימותרפיה או הקרנות, ולאחר ניתוח קשורות לסיכון מוגבר לשבץ איסכמי, מגלה מחקר שפורסם בפברואר 22 בג'ורנל BMJ.

שבץ איסכמי הוא הסוג הנפוץ ביותר ומתרחש כאשר קריש דם חוסם את זרימת הדם והחמצן למוח. שבץ איסכמי מהווה 80 אחוז מהמקרים והשאר הם דימומים.
בצרפת כל שנה יש 140,000 אירועים של שבץ מוחי.
יותר מ-100,000 שבץ מוחי מתרחשים מדי שנה בבריטניה, בערך אחד כל חמש דקות. מדי שנה מתים כ-35,000 בריטים משבץ מוחי.
בארה"ב, כ-795,000 אנשים עוברים שבץ מוחי מדי שנה וכ-140,000 מהם מתים – אחד מכל 20 מקרי מוות כתוצאה משבץ מוחי.

תרופות אנטי-דופמינרגיות פועלות על ידי חסימת דופמין, המעורב גם בתחושת בחילה, מלהיות פעיל במוח.
צוות חוקרים צרפתיים מסבירים שמאז תחילת שנות ה-2000, השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות נקשרו לסיכון מוגבר לשבץ איסכמי^[1]. סיכון זה, אשר הוכח עבור כל התרופות הללו בעלות תכונות אנטי-דופמינרגיות, עולה עם הגיל ועם קיומה של דמנציה וזו הסיבה שגם ה-FDA הרחיב את אזהרת "קופסא השחורה" בתרופות אלה^[2]. בהתחשב בכך שהמנגנונים מאחורי תופעה זו לא הובהרו, השערה אפשרית אחת היא הפעולה האנטי-דופמינרגית של תרופות אלו.
תרופות המשמשות לטיפול סימפטומטי בבחילות והקאות (domperidone, metoclopramide, metopimazine) עקב דלקת קיבה (אנטריטיס חריפה), מיגרנות, כימותרפיה, הקרנות או בעקבות ניתוח) הן תרופות אחרות בעלות תכונה זו.
צוות החוקרים יצא להעריך את הסיכון לשבץ איסכמי הקשור לשימוש ב-ADA.
החוקרים מסבירים שעד כה לא פורסמו מחקרים שהעריכו את הסיכון לשבץ מוחי איסכמי הקשור לחשיפה לאנטי-דופמינרגיים. עם זאת, מדובר בתרופות נפוצות מאוד: בשנת 2017, למעלה מ-4 מיליון אנשים בצרפת קיבלו את התרופה נגד הקאות.
לכן הם החליטו לבחון מקרוב את הסיכון הזה. הם ערכו מחקר "case-time-control" תוך שימוש בנתוני החזרי ביטוח בריאות לאומי צרפתי ונתוני אשפוז בבתי חולים. במחקר מסוג זה, השימוש הפוטנציאלי של התרופה בתקופה שקדמה לשבץ המוחי (14 יום לפני) מושווה לאותו שימוש בתקופה מוקדמת יותר (חודש לפני השבץ) שבה לא יכול היה להיות הגורם לאירוע.

שיטה זו לוקחת גם בחשבון באופן אוטומטי גורמי סיכון אישיים לשבץ איסכמי, כגון עישון, מדד מסת הגוף, פעילות גופנית והרגלי תזונה. גורמים אחרים שעשויים להשתנות לאורך תקופת המעקב הקצרה אצל אדם נתון נשקלו גם כן לרבות שימוש בתרופות המהוות סיכון לשבץ מוחי (כגון מכווצי כלי דם) או כאלה שמצד שני אמורים למנוע סיכון זה (נוגדי קרישה).

החוקרים החלו בניתוח הנתונים של 2,612 מבוגרים שאושפזו בשבץ איסכמי ראשון והחלו בטיפול נוגד הקאות ב-70 הימים שקדמו לו.
בנבדקים אלו מצאו כי השימוש בתרופות נוגדות הקאה היה נרחב יותר בימים שקדמו לשבץ, עם פיק בהתחלות הטיפול בתקופה זו. ממצא זה מצביע על סיכון מוגבר לשבץ איסכמי בימים הראשונים לשימוש בתרופות אלו.

כדי למנוע הטיה בתוצאות שעלולות להתרחש אם השימוש בתרופות ישתנה מאוד לאורך זמן באוכלוסיה הכללית (לדוגמה במהלך התפרצות של דלקת גסטרו-אנטריטיס חריפה).
החוקרים השוו תדירות של שימוש ב- ADA בין תקופת סיכון (14 ימים עד יום 1 לפני שבץ מוחי) לבין שלוש תקופות התייחסות מותאמות (70 יום עד 57, 56 יום עד 43 ו-42 יום עד 29 לפני שבץ).
לאחר מכן, חולים עם שבץ מוחי הותאמו לפי גיל, מין וגורמי סיכון לשבץ אל מול קבוצת ביקורת בריאה של 21,859 אנשים שנבחרו באקראי שקיבלו גם ADA באותה תקופה.
בקבוצה זו לא נמצא פיק או שימוש מוגזם בתרופות נוגדות הקאה השווה לזה שנראה בקרב חולים שעברו שבץ מוחי.

בקרב חולים עם שבץ מוחי, 1,250 קיבלו ADA לפחות פעם אחת בתקופת הסיכון ו-1,060 בתקופות הייחוס. מקבוצת הביקורת, 5,128 ו-13,165 קיבלו ADA לפחות פעם אחת בתקופות הסיכון ובתקופות הייחוס, בהתאמה.
לאחר שלקחו החוקרים בחשבון גורמים בעלי השפעה פוטנציאלית, הם מצאו שמשתמשים חדשים ב-ADA עשויים להיות בסיכון מוגבר פי 3 לשבץ זמן קצר של 14 ימים מנטילת התרופה.

בניתוח נוסף לפי גיל, מין והיסטוריה של דמנציה הראו תוצאות דומות, עם גברים בסיכון הגבוה ביותר (פי 3.59). כמו כן נראה היה שהסיכון גדל עבור כל ה-ADA, והעלייה הגבוהה ביותר נמצאה עבור מטופימזין (עלייה של פי 3.62) ופרמין (עלייה של פי 3.53), שתיהן תרופות החוצות את מחסום הדם-מוח. דומפרידון, הייתה בעלת הסיכון הנמוך ביותר של פי 2.5.

זהו מחקר תצפיתי, וככזה, אינו יכול לקבוע סיבה. עם זאת, הם אומרים שהתוצאות שלהם מראות שנראה שהסיכון לשבץ איסכמי קשור לשימוש ב-ADA. ולמרות שדרוש מחקר מסקנות סיבתי נוסף כדי לאשר את הקשר הזה במסגרות אחרות, הם מסכמים שהסיכון הגבוה יותר שנמצא לתרופות חוצות את מחסום הדם-מוח מצביע על השפעה מרכזית פוטנציאלית, אולי דרך פעולה על זרימת הדם המוחית.
https://presse.inserm.fr/en/increased-ischemic-stroke-risk-associated-with-certain-medications-for-nausea-and-vomiting/45007/#_bookmark0

אז מה יש לג'ינג'ר להציע?

בחילות והקאות הן תגובה של מערכת העיכול לחשיפה למזהם או רעל בפה או בקיבה.
ישנם מצבים שתוארו למעלה שיש גם בחילות כתוצאה מטיפולים כימותרפיים והקרנות או כתופעה נלווית לדלקות בקיבה ומיגרנות.
כל זמן שמדובר במשהו אקוטי ההתערבות צריכה ליהיות מינימלית כדי להוציא את המזהם.
התזונה צריכה להיות מבוססת נוזלים (מרקים ושייקים) גם כי קלים יותר לעיכול וגם כי מונעים התייבשות.
הצמח הכי יעיל בנושא בחילות והקאות על רקע קיבתי הוא הג'ינג'ר [1][2][3][4][5][6][7][8] לרבות אחרי כימותרפיה [9][10][11][12][13][14] ואחרי ניתוחים [15][16][17][18][19] ובזמן הריון [20] אם בחליטה, אבקה או שמן אתרי.
לג'ינג'ר גם תכונות אנטיסרטניות.
ג'ינג'ר נמצא מועיל גם למצבים של מיגרנות [21][22][23][24][25][26].
הג'ינג'ר גם נמצא כשומר על כלי דם בריאים ומוח בין היתר על ידי מניעת חמצון שומנים בדם, הורדת רמות דלקת, איזון לחץ דם ומניעת קרישיות יתר[27].

ובקיצור. הג'ינג'ר יודע לעשות גם את מה שהתרופות הללו אמורות לעשות (נגד בחילות) ומכל הסיבות שבוחרים לתת אותן (מיגרנות, כימותרפיה והתערבויות רפואיות אחרות וגם למנוע את תופעות הלוואי והסיכונים שלהן (שבץ).

שבץ מוחי – הדרכים להוריד את הסיכון בצורה משמעותית.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה