אפילו חשיפה קלה לאור לפני השינה עלולה לשבש את שנתו של ילד בגיל הגן

שינה זה דבר חשוב לבריאות כל חי ובמיוחד בגילאים של התפתחות גוף, שלד, מוח וכו'. כלומר יש חשיבות גדולה לשינה איכותית ומספקת ובמיוחד בילדים.

האור הוא סימן הזמן העיקרי של הגוף, המשפיע על מקצבי היממה המווסתים הכל מרגע שאנו מרגישים עייפים או רעבים ועד לחום הגוף שלנו במהלך היום.
כאשר האור פוגע ברשתית, אות מועבר לחלק במוח הנקרא הגרעין העל-תצלובתי, אשר מתאם מקצבים בכל הגוף, כולל ייצור לילי של מלטונין. אם חשיפה זו מתרחשת בערב כאשר המלטונין עולה באופן טבעי, היא עלולה להאט או לעצור אותה, ולעכב את יכולת המעבר של הגוף לשעות לילה ביולוגיות.
מכיוון שלעיני ילדים יש אישונים גדולים יותר ועדשות שקופות יותר מאשר למבוגרים, האור זורם לתוכם בחופשיות רבה יותר. (מחקר אחד אחרון הראה שהעברת אור כחול דרך עין של ילד בן 9 גבוהה פי 1.2 מזו של מבוגר).
החוקרים מציינים שילדים הם לא רק מבוגרים קטנים. רגישות מוגברת זו לאור עשויה להפוך אותם לרגישים עוד יותר לחוסר ויסות של השינה ושל המערכת הצירקדית.

עבודה קודמת של החוקרים הראתה שעוצמה אחת די גבוהה של אור בהיר לפני השינה, מפחיתה את רמות המלטונין בכ-90% בילדים צעירים, במחקר שפורסם בינואר 22 בג'ורנל Journal of Pineal Research הם הופתעו מאוד לגלות דיכוי מלטונין גבוה בכל עוצמות האור, אפילו עמומות. כלומר אפילו חשיפה קלה לאור יכולה לגרום להורמון מעודד השינה הקריטי לצנוח בילדים בגיל הגן בשעה שלפני השינה, ועלולה לשבש את התרדמה הרבה לאחר כיבוי האור. זה מצביע על כך שילדים בגיל הגן רגישים מאוד להשפעות הפיזיולוגיות של האור בלילה, וחלק מהילדים עשויים להיות אפילו רגישים יותר מאחרים.

כדי לכמת עד כמה הם רגישים, החוקרים שיתפו פעולה עם המתמטיקאית, Cecilia Diniz Behn, מבית הספר Colorado School of Mines.
החוקרים גייסו 36 ילדים בריאים, בגילאי 3 עד 5 שנים, לפרוטוקול בן תשעה ימים שבו הם ענדו מוניטור בשורש כף היד שעוקב אחר השינה והחשיפה שלהם לאור. במשך שבעה ימים, ההורים שמרו על הילדים בלוח זמנים יציב לשינה כדי לנרמל את שעוני הגוף שלהם ולהתאים אותם לדפוס שבו רמות המלטונין שלהם עלו בערך באותה שעה בכל ערב.
ביום השמיני, החוקרים הפכו את בית הילדים למה שהם תיארו כ"מערה" – עם פלסטיק שחור על החלונות והאורות מעומעמים – ולקחו דגימות רוק כל חצי שעה החל משעות אחר הצהריים המוקדמות עד לאחר השינה. זה אפשר למדענים לקבל קו בסיס של מתי התחיל הלילה הביולוגי של הילדים באופן טבעי ומה היו רמות המלטונין שלהם.
ביום האחרון של המחקר, נבדקי המחקר הצעירים התבקשו לשחק משחקים על שולחן אור בשעה שלפני השינה, יציבה הדומה לאדם שמביט בטלפון או בטאבלט זוהרים. עוצמת האור השתנתה בין ילדים בודדים ונעה בין 5 לוקס ל-5,000 לוקס.
(לצורך המחשת עוצמת האור, 1 לוקס מוגדר כאור של נר ממרחק מטר אחד).
בהשוואה ללילה הקודם עם אור מינימלי, המלטונין דוכא בין 70% ל-99% לאחר חשיפה לאור. באופן מפתיע, החוקרים מצאו קשר מועט עד שאין לו קשר בין מידת הבהירות של האור לבין כמה הורמון השינה המרכזי נפל.
אפילו בתגובה לאור שנמדד בין 5-40 לוקס, שהוא עמום הרבה יותר מאור חדר טיפוסי, המלטונין ירד בממוצע של 78%. ואפילו 50 דקות לאחר כיבוי האור, המלטונין לא התאושש ביותר ממחצית מהילדים שנבדקו.
יחד, הממצאים מצביעים על כך שאצל ילדים בגיל הגן, חשיפה לאור לפני השינה, אפילו בעצימות נמוכה, גורמת לדיכוי מלטונין חזק ומתמשך.
https://www.colorado.edu/today/2022/01/25/even-minor-exposure-light-bedtime-may-disrupt-preschoolers-sleep

זה לא אומר בהכרח שהורים חייבים לזרוק את מנורת הלילה ולשמור ילדים בחושך מוחלט לפני השינה. אבל בתקופה שבה מחצית מהילדים משתמשים במסכים שונים לפני השינה, המחקר משמש תזכורת לכל ההורים לכבות את הגאדג'טים ולשמור על אור למינימום כדי לטפח הרגלי שינה טובים אצל ילדיהם.
*** יש לציין כי טאבלט בבהירות מלאה שהוחזק במרחק של מטר מהעיניים בחדר חשוך מגיע ל-100 לוקס.

נכון. יש היום אתגרים גדולים בפני ילדים קטנים החל מפחד לישון לבד בחושך ועד המכשירים החכמים שמגיעים לילדים כבר בגיל קטן שממכרים אותם.
אבל יש חשיבות רבה לחשוף אותם כמה שפחות למכשירים הללו, להציב להם יותר גבולות בטח שבשעות שמיועדים להרדם, גם אם יש התנגדויות ולעמעם את האורות כמה שניתן שעה לפני ההשכבה. גם להורים לא יזיק להיות קצת יותר בחושך ואולי לשים איזו מנורה אדומה (פחם) ליצירת תחושה של שקיעה עם מעט אור.

למאמר המרכז על שינה היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה