פעילות גופנית מגנה על סינפסות מזדקנות, משפרת זיכרון, מפחיתה משקעי עמילואיד וטאו ומורידה סיכון לאלצהיימר

פעילות גופנית חשובה להרבה דברים שקשורים לבריאות.
ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית על קוגניציה הוכחו עד היום בעיקר בעכברים, אך היו הרבה יותר קשים להדגמה באנשים. אני לא באמת חושב שיש צורך להוכיח זאת במחקרים, ובכל זאת כאשר מגיע מחקר כזה אני משתף.

דמנציה, היא אחד המצבים השכיחים ביותר בגיל המבוגר. על פי ההערכות, זה משפיע על כשבעה מיליון אנשים בארה"ב ועל 50 מיליון בעולם כולו. למרות שהסיכון לדמנציה עולה עם הגיל, מחקרים בשנים האחרונות העלו שדמנציה ניתנת למניעה במידה מסוימת, על ידי אורחות חיים כגון תזונה, ניהול סטרס, שינה איכותית וגם פעילות גופנית.

כמות הפעילות המינימלית הדרושה להפחתת הסיכון לדמנציה באופן משמעותי עדיין לא ברורה. עבור אנשים מבוגרים רבים, במיוחד חלשים, הכמויות הגבוהות של פעילות גופנית המומלצות בהנחיות הרשמיות אינן ניתנות להשגה ועלולות להרתיע כל פעילות גופנית בכלל.
ההמלצות של שירותי הבריאות למבוגרים בגדול הן לפחות 150 דקות של פעילות גופנית בעצימות מתונה בשבוע, שהם בממוצע של 20 דקות ביום.

במחקר שפורסם בבספטמבר 19 בכתב העת scientific reports. בחנו את השפעת פעילות גופנית אצל 1206 גרמנים צעירים ובריאים בגיל ממוצע של 28.8 על מבנה המוח ותפקודו של החומר הלבן (MRI), שאחראי על הולכה עצבית במוח ועל מגוון פעולות קוגנטיביות כמו זיכרון, הסקת מסקנות (reasoning), חדות מחשבה, שיפוט ועוד.
המשתתפים עברו מבחן של הליכה מהירה במשך 2 דקות רצופות, כאשר נמדד גם המרחק אותו הם עברו.
המחקר שלל גם ערכים נוספים שיכולים להשפיע על יכולות קוגנטיביות כמו לחץ דם, BMI, סוכר בדם, גיל, מין והשכלה.
הממצאים הראו שאלה שהיו להם תוצאות טובות יותר בהליכה, הראו גם פעילות קוגנטיבית טובה יותר בכל המשימות. עם השפעה טובה על החומר הלבן.
כמו כן ציינו החוקרים שהם הופתעו לראות שגם אצל צעירים בריאים היכולת הקוגנטיבית יורדת, כאשר רמת הפעילות הגופנית יורדת.

*** תוספת ינואר 22
מחקר מטעם אוניברסיטת סן פרנסיסקו שעקב אחר הפעילות הגופנית בסוף החיים של משתתפים קשישים, שהסכימו גם לתרום את מוחם כשמתו ופורסם בינואר 22 בג'ורנל The Journal of the Alzheimer's Association מצא שכאשר קשישים נשארים פעילים, במוחם יש יותר סוג של חלבונים שמשפרים את הקשרים ומקלים על חילופי המידע שבין הנוירונים כדי לשמור על קוגניציה בריאה. ההשפעה המגנה הזו נמצאה אפילו אצל אנשים שמוחם בנתיחה היה מלא בחלבונים רעילים הקשורים לאלצהיימר ומחלות ניווניות אחרות.
תוצאה זו השתלבה עם הממצא הקודם שלהם שפורסם ביולי 21 בכתב העת Neurology, שאנשים שהיו להם יותר מהחלבונים הללו במוחם כשמתו הצליחו לשמור על הקוגניציה שלהם בשלב מאוחר יותר בחיים.

החוקרים הופתעו לגלות שההשפעות נעות מעבר להיפוקמפוס, מושב הזיכרון של המוח, כדי להקיף אזורי מוח אחרים הקשורים לתפקוד קוגניטיבי. יכול להיות שפעילות גופנית מפעילה אפקט תומך מתמשך שמעורר תפקוד בריא של חלבונים המאפשרים העברה סינפטית בכל המוח.
החוקרים מציינים שהעבודה הזו היא הראשונה שמשתמשת בנתונים אנושיים כדי להראות שוויסות חלבון סינפטי קשור לפעילות גופנית ועשויה להניע את התוצאות הקוגניטיביות המועילות שאנו רואים.
עוד ציינו החוקרים ששמירה על שלמות הקשרים הללו בין נוירונים עשויה להיות חיונית להדוף דמנציה, מכיוון שהסינפסה היא באמת המקום שבו מתרחשת הקוגניציה. ופעילות גופנית – כלי זמין – עשויה לעזור להגביר את התפקוד הסינפטי הזה.
החוקרים מסכמים שהמוח של רוב המבוגרים צובר חלבונים רעילים, עמילואיד תחילה ואז טאו דבר הגורם לסינפסות ונוירונים להתפרק. שמירה על שלמות סינפטית מפחיתה כנראה את הקשר בין עמילואיד וטאו, ובין טאו לניוון עצבי.
אצל מבוגרים עם רמות גבוהות יותר של חלבונים הקשורים לשלמות הסינפטית, נראה שהמפל הזה של נוירוטוקסיות שמוביל למחלת אלצהיימר מוחלש.
שני המחקרים הללו יחד מראים את החשיבות הפוטנציאלית של שמירה על בריאות הסינפטית כדי לתמוך במוח נגד מחלת אלצהיימר.
https://www.ucsf.edu/news/2022/1/422086/exercise-alters-brain-chemistry-toprotect-agingsynapsesPhysical activity—a readily available tool—may help boost this synaptic functioning

מחקר אחר מאוניברסיטת ג'ורג'יה שפורסם בינואר 22 בג'ורנל Sport Sciences for Health מראה שפעילות גופנית יכולה לעזור להגן על היכולות הקוגניטיביות עם הגיל. וזה לא חייב להיות פעילות גופנית אינטנסיבית כדי להשפיע.
הממצא הזה לא אומר, 'אם אתה מבוגר, אתה צריך לצאת ולהתחיל לרוץ מרתונים'. זה אומר שאם אתה עושה יותר תנועה, אם אתה מסתובב בסביבה שלך קצת יותר, זה יכול להיות מועיל לבריאות המוח שלך ולשמור אותך עצמאי יותר ככל שאתה מזדקן.
החוקרים מסבירים שהמוח מורכב מחבורה של רשתות נפרדות. הרשתות הללו נמצאות בתקשורת מתמדת, ושולחות מידע זו לזו. אבל חלקים שונים במוח פעילים בזמנים שונים. הרשת הפעילה כאשר הגוף במנוחה, למשל, מתבטלת כאשר אדם מתחיל לנסות לבצע משימה. באותו זמן, רשת אחרת יוצאת לדרך.
בעוד שאחת מהרשתות הללו פעילה, יש לכבות את השנייה. אם זה לא קורה, אז זה סימן שהמוח של אדם אינו מתפקד כמו שצריך.
רשתות אלו הן המפתח ליכולת לבצע משימות בסיסיות בחיי היומיום, כגון זכירת מידע חשוב והפגנת שליטה עצמית. אבל ככל שאנשים מתבגרים, משימות אלה הופכות לעתים קרובות יותר לקשות.
המחקר הזה הוא הראשון לבחון כיצד רשתות אלו מתקשרות עם פעילות גופנית וכושר כדי להשפיע על אופן פעולת המוח.
החוקרים מציינים שהמאמר הזה מרגש כי הוא נותן לנו כמה ראיות לכך שכאשר אנשים שרשתות המוח שלהם לא מתפקדות בצורה מיטבית עוסקים בפעילות גופנית, אנו רואים שיפור בתפקוד הביצועי שלהם ובעצמאותם וזה לא דורש שינוי קיצוני אולי פשוט במקום מעלית לעלות במדרגות בדרך לעבודה. לקום ולהסתובב עוד קצת במהלך היום. זה לאו דווקא דורש פעילות גופנית בעצימות גבוהה.
https://news.uga.edu/physical-activity-may-protect-your-brain-as-you-age/

*** תוספת פברואר 22
מחקר שפורסם בפברואר 22 בכתב העת Communications Medicine, מראה שפעילות גופנית כשלוש פעמים בשבוע במשך ארבעה חודשים לפחות היא כמה אתה צריך כדי לקצור את היתרונות בזיכרון אפיזודי, זיכרון מהסוג שעוסק באירועים שקרו לך בעבר. זה גם אחד הראשונים לרדת עם הגיל.
הצוות בחן 1,279 מחקרים. הצוות הגביל את החיפוש שלהם לקבוצות מסוימות ולקבוצות גיל מסוימות, כמו גם סוג מסוים של מערך ניסוי קפדני. מפתח נוסף היה התמקדות ספציפית בזיכרון אפיזודי, הנתמך על ידי חלק במוח שידוע כמרוויח מפעילות גופנית. החוקרים גילו ששילוב של 36 המחקרים האלה הספיק כדי להראות שעבור מבוגרים, פעילות גופנית אכן יכולה להועיל לזיכרון שלהם.
החוקרים מציינים שמחקרים בודדים עשויים שלא למצוא דפוסים שקיימים בפועל בגלל מחסור במשאבים כדי להפעיל ניסוי גדול מספיק. המחקרים בנפרד לא הצליחו למצוא קשר בין פעילות גופנית לזיכרון – נדרשה הסתכלות על כל גוף המחקר כדי להביא את הדפוס למיקוד. עם מאגר משתתפים גדול בהרבה, הצוות הצליח להראות קשר בין פעילות גופנית לזיכרון אפיזודי, אבל גם היה מסוגל להתחיל לענות על שאלות ספציפיות יותר לגבי מי מרוויח ואיך.
החוקרים מצאו שהיו שיפורים גדולים יותר בזיכרון בקרב אלו בגילאי 55-68 שנים בהשוואה לאלו בני 69 עד 85 – כך שעדיף להתערב מוקדם יותר. הצוות גם מצא את ההשפעות הגדולות ביותר של פעילות גופנית אצל אלו שעדיין לא חוו ירידה קוגניטיבית כלשהי, ובמחקרים שבהם המשתתפים התאמנו באופן עקבי מספר פעמים בשבוע.
החוקרים מסכמים שההשלכות על בריאות הציבור ברורות: פעילות גופנית היא דרך נגישה שמבוגרים מבוגרים יכולים למנוע ירידה בזיכרון, ולהועיל לעצמם, למטפלים שלהם ולמערכת הבריאות.
https://www.pitt.edu/pittwire/features-articles/exercise-helps-older-adults-retain-memories

על פי עוד מחקר מפברואר 22 אנשים שעושים פעילות גופנית נוטים פחות לפתח מחלת אלצהיימר מאשר אנשים שלא. המחקר יוצג בכנס השנתי ה-74 של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה.
במחקר השתתפו 649,605 יוצאי צבא במאגר הנתונים של מינהל הבריאות לחיילים משוחררים, בגיל ממוצע של 61, שעקבו אחריהם במשך תשע שנים בממוצע. הם לא סבלו ממחלת אלצהיימר בתחילת המחקר.
החוקרים בחנו את כושר הלב-ריאה של המשתתפים, מדד לאופן שבו הגוף מעביר חמצן לשרירים שלך, ועד כמה השרירים מסוגלים לספוג חמצן במהלך פעילות גופנית.
המשתתפים חולקו לחמש קבוצות, של רמות הכושר. רמות הכושר נקבעו לפי מידת ההצלחה של המשתתפים במבחן הליכון. מבחן זה מודד את יכולת הפעילות הגופנית, כמות המאמץ הגופני הגבוה ביותר שאדם יכול לסבול. עבור אנשים בגיל העמידה ומעלה, ניתן להגיע לרמת הכושר הגבוהה ביותר על ידי הליכה מהירה ברוב ימות השבוע, במשך שעתיים וחצי או יותר בשבוע.
הקבוצה עם רמת הכושר הנמוכה ביותר פיתחה אלצהיימר בשיעור של 9.5 מקרים לכל 1,000 שנות אדם, לעומת 6.4 מקרים לכל 1,000 שנות אדם עבור הקבוצה בעלת הכושר הגבוה ביותר. שיעור המקרים ירד ככל שרמת הכושר עלתה, עם שיעור של 8.5 עבור הקבוצה השנייה בכושר השני, 7.4 עבור הקבוצה האמצעית ו-7.2 עבור הקבוצה השנייה בכושר.
כאשר החוקרים התאימו לגורמים אחרים שיכולים להשפיע על הסיכון למחלת אלצהיימר, הם גילו שלאנשים בקבוצה עם הכי הרבה כושר היו סיכוי נמוך ב-33% לפתח מחלת אלצהיימר מאשר אלו בקבוצה הפחות בכושר. הקבוצה השנייה בכושר הייתה נמוכה ב-26% בסיכון לפתח את המחלה, בעוד שבקבוצה האמצעית הייתה סבירות נמוכה ב-20% ואלו בקבוצה הפחות בכושר השני היו בסיכון נמוך ב-13% לפתח את המחלה מאשר בקבוצה הכי פחות בכושר.
החוקרים מסכמים שהרעיון שאתה יכול להפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר פשוט על ידי הגדלת הפעילות מבטיח מאוד, במיוחד מכיוון שאין טיפולים נאותים למנוע או לעצור את התקדמות המחלה והם מקווים לפתח קנה מידה פשוט שניתן להתאים אישית כך שאנשים יוכלו לראות את היתרונות שאפילו שיפורים מצטברים בכושר יכולים לספק.
https://www.aan.com/PressRoom/Home/PressRelease/4960

*** תוספת ינואר 23
נשים מבוגרות נטו פחות לפתח ליקוי קוגניטיבי קל או דמנציה אם הן עשו יותר הליכה יומיומית ופעילות גופנית מתונה עד נמרצת, כך עולה ממחקר חדש בראשות בית הספר לבריאות הציבור ומדעי אריכות ימים באוניברסיטת Herbert Wertheim שבסן דייגו. המחקר פורסם בינואר 23 בכתב העת Alzheimer's & Dementia.
הצוות דיווח כי בקרב נשים בנות 65 ומעלה, כל 31 דקות נוספות ביום של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת קשורה לסיכון נמוך ב-21% לפתח ליקוי קוגניטיבי קל או דמנציה. הסיכון היה גם נמוך ב-33% עם כל 1,865 צעדים יומיים נוספים.
https://today.ucsd.edu/story/more-steps-moderate-physical-activity-cuts-dementia-cognitive-impairment-risk.

*** תוספת ספטמבר 23
חוקרים מהיחידה לחקר גנטיקה והזדקנות בבית החולים MGH שבמסצ'וסטס, שפיתחו בעבר את המודלים הראשונים של תרבית תאים אנושיים תלת-ממדיים של מחלת אלצהיימר (AD), המציגים שני סימני היכר עיקריים של המצב (משקעי עמילואיד בטא ואחריהם סבך טאו) השתמשו כעת במודל שלהם כדי לחקור אם ההורמון איריסין (Irisin), המושרה על ידי שרירים בזמן פעילות גופנית, משפיע על פתולוגיה עמילואיד בטא.
החוקרים מציינים במחקר שלהם שפורסם בספטמבר 23 בכתב העת Neuron שההורמון איריסין שהתגלה לראשונה ב-2012 הוא גם פקטור ראשי בשריפת שומנים ומניעת מחלות מטבוליות. הוא מווסת את חילוף החומרים של גלוקוז ושומנים ברקמת השומן ומגביר את הוצאת האנרגיה על ידי האצת ההשחמה של רקמת השומן הלבנה.
כמו כן הם מציינים כי הוכח במחקרים קודמים שפעילות גופנית מפחיתה את משקעי עמילואיד בטא בדגמי עכברים שונים של AD. בנוסף מחקרים אחרים גילו שאיריסין קיים גם במוח של בני אדם ועכברים וכי רמותיו מופחתות בחולי AD ובמודלים של עכברים של המצב. המנגנונים המעורבים עדין לא מובנים.
במחקר הנוכחי החוקרים יישמו את ההורמון במודל התרבות התאים התלת-ממדית שלהם של AD.
ראשית, הם מצאו שטיפול באיריסין הוביל להפחתה יוצאת דופן של פתולוגיה עמילואיד בטא. שנית, הם הראו שההשפעה הזו של איריסין מיוחסת לפעילות מוגברת של נפריליזין (Neprilysin) המופרש מתאי מוח הנקראים אסטרוציטים. נפריליזין, מסבירים החוקרים, הוא אנזים מפרק עמילואיד בטא שייצורו נמצא מוגבר במוחם של עכברים עם AD שנחשפו לפעילות גופנית ובמצבים אחרים שהובילו להפחתת עמילואיד בטא.
החוקרים חשפו עוד פרטים על המנגנונים מאחורי הקשר של איריסין בהפחתת רמות עמילואיד בטא. לדוגמה, הם זיהו קולטן (integrin αV/β5) שאיריסין נקשר אליו באסטרוציטים כדי לעורר את התאים להגביר את רמות הנפריליזין.
יתר על כן, הם גילו שהקישור של איריסין לקולטן זה גורם לאיתות מופחת של מסלולים הכוללים שני חלבוני מפתח: (ERK) ו-(STAT3). איתות מופחת זה היה קריטי להגברה של נפריליזין.
https://www.massgeneral.org/news/press-release/irisin-may-reduce-alzheimers-plaque-tangles

מחקרים נוספים שמראים קשר פע"ג – איריסין – קוגניציה [1][2][3].

*** תוספת ינואר 25
מחקר שפורסם במהדורת מרץ 25 כתב העת Brain Research מדגיש כיצד פעילות גופנית לא רק מגנה על תאי מוח בריאים אלא גם משחזרת את האיזון במוח המזדקן.
המחקר התמקד בהיפוקמפוס, אזור המוח שאחראי על זיכרון ולמידה, ומדד את ההשפעה של פעילות גופנית אירובית על סמני מפתח של אלצהיימר: פלאקים עמילואידים, סבכי טאו והצטברות ברזל בתאים (אוליגודנדרוציטים) מייצרי מיאלין . סמנים אלו הם מרכזיים בפתולוגיה של אלצהיימר.
הממצאים גילו כי מכרסמים שהשלימו תוכנית אימונים אירוביים מובנית חוו:

• הפחתה משמעותית של 63% בסבכי טאו עם פעילות גופנית, כ-76% עם פלאק עמילואיד וכ- 58% הפחתה בהצטברות ברזל במוח.
• בריאות תאי מוח משופרת, כולל מספר מוגבר של אוליגודנדרוציטים מגנים.
• הפחתת דלקת המוח בקבוצת הפעילות הגופנית (בין 55-68% תלוי בסמן הביולוגי הדלקתי) ומוות תאי.
• תקשורת משופרת בין תאי המוח, ושיחזור איזון קריטי בתפקוד המוח עם הזדקנותו.

"מחקר זה מדגיש את הפוטנציאל של פעילות גופנית אירובית כאבן יסוד באסטרטגיות מניעה לאלצהיימר"

*** תוספת פברואר 25
מחקר שפורסם בינואר 25 בכתב העת JAMDA של איגוד המנהלים הרפואיים האמריקאי ניתח נתונים שכיסה כמעט 90,000 מבוגרים המתגוררים בבריטניה רובם בשנות ה-50 לחייהם ומעלה, שהשתמשו במדדי תאוצה שנלבשו בפרק כף היד כדי לעקוב אחר הפעילות הגופנית שלהם במשך השבוע בתקופה שמפברואר 13 עד דצמבר 15. המעקב אחר מצבם הבריאותי היה 4.4 שנים בממוצע (עד נובמבר 21), שבמהלכם אובחנו 735 המשתתפים עם דמנציה.
הניתוח השווה בין אנשים שהעוקבים שלהם הראו פעילות גופנית שבועית מתונה עד נמרצת לאלה שהעוקבים שלהם לא הראו שום פעילות והתייחסו לגיל ולמצבים רפואיים אחרים.
המחקר מצא שעיסוק בפעילות גופנית מתונה עד נמרצת של 35 דקות בשבוע בלבד, בהשוואה לאפס דקות בשבוע, היה קשור לסיכון נמוך ב-41% לפתח דמנציה במהלך תקופת המעקב.
החוקרים גילו שהסיכון לדמנציה ירד עם כמויות גבוהות יותר של פעילות גופנית. הסיכון לדמנציה היה נמוך ב-60% במשתתפים בקטגוריית 35-69.9 דקות של פעילות גופנית/שבוע; 63% נמוך יותר בקטגוריית 70-139.9 דקות/שבוע; ו-69% נמוך יותר בקטגוריית 140 דקות/שבוע ומעלה.
כאשר החוקרים לקחו בחשבון משתתפים שענו על ההגדרות שלהם לשבריריות או "טרום שבריריות" – אלה בסיכון מוגבר לתוצאות בריאותיות שליליות – הם גילו שהקשר בין יותר פעילות ופחות דמנציה נותר ללא שינוי. זה מצביע על כך שאפילו מבוגרים שבריריים עשויים להיות מסוגלים להפחית את הסיכון לדמנציה שלהם באמצעות פעילות גופנית במינון נמוך.

"הממצאים שלנו מצביעים על כך שהגברת הפעילות הגופנית, אפילו מעט כמו חמש דקות ביום, יכולה להפחית את הסיכון לדמנציה בקרב מבוגרים. זה מוסיף לכמות הולכת וגוברת של ראיות לכך שפעילות גופנית כלשהי עדיפה מכלום, במיוחד בהתייחס להפרעה הקשורה להזדקנות המשפיעה על המוח שכרגע אין לה תרופה."

החוקרים מציינים כי המחקר לא היה ניסוי קליני שקבע סיבתיות המעידה על כך שפעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לדמנציה, אך ממצאיו תואמים את ההשערה הזו. כדי לבדוק את האפשרות שהממצאים שלהם שיקפו דמנציה לא מאובחנת המובילה לפעילות גופנית נמוכה יותר, הם חזרו על הניתוח שלהם אך לא כללו אבחנות דמנציה בשנתיים הראשונות של המעקב. הקשר בין יותר פעילות לסיכון נמוך יותר לדמנציה נותר חזק.
https://publichealth.jhu.edu/2025/small-amounts-of-moderate-to-vigorous-physical-activity-are-associated-with-big-reductions-in-dementia-risk

*** תוספת מאי 25 – מהכיוון ההפוך – יושבנות
מחקר שפורסם במאי 25 בכתב העץ –Alzheimer's & Dementia: The Journal of the Alzheimer's Association בחן את הקשר בין התנהגות יושבנית לבין ניוון עצבי בקרב 404 מבוגרים בגיל 50 ומעלה. משתתפי המחקר ענדו שעון שמדד את פעילותם ברציפות במשך שבוע. זמן הישיבה שלהם נקשר לאחר מכן לביצועים הקוגניטיביים שלהם וסריקות מוח נערכו לאורך תקופת מעקב של שבע שנים.
המחקר מצא שמשתתפים שבילו זמן רב יותר בישיבה נטו יותר לחוות ירידה קוגניטיבית ושינויים ניווניים ללא קשר לכמות הפעילות הגופנית שלהם. מסקנות אלו היו חזקות יותר בקרב משתתפים שנשאו את האלל APOE-e4, דבר המצביע על כך שהפחתת זמן הישיבה עשויה להיות חשובה במיוחד עבור מבוגרים הנמצאים בסיכון גנטי מוגבר למחלת אלצהיימר.
"המחקר שלנו הראה כי צמצום זמן הישיבה יכול להיות אסטרטגיה מבטיחה למניעת ניוון עצבי וירידה קוגניטיבית בעקבותיו. מחקר זה מדגיש את החשיבות של צמצום זמן הישיבה, במיוחד בקרב מבוגרים מזדקנים הנמצאים בסיכון גנטי מוגבר למחלת אלצהיימר. חיוני לבריאות המוח שלנו לקחת הפסקות מישיבה לאורך היום ולנוע כדי להגדיל את זמן הפעילות שלנו". פרופ' Angela L. Jefferson

*** תוספת יוני 25
מחקר שפורסם ביוני 25 בכתב העת JAMA Network Open בחן את הקשר בין סוגי 'נסיעה פעילים' (הליכה ורכיבה על אופניים, סקייטים וכו) לבין סיכון לדמנציה ומבנה המוח.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי זה כלל נתונים ממאגר ה-UK Biobank על 479,723 משתתפים עם תקופת מעקב של למעלה מ-13 שנים.
ממצאי המחקר העיקריים:

• בהשוואה לאלו שהשתמשו באמצעי נסיעה לא פעילים (כגון רכב או תחבורה ציבורית בלבד), אלו שבחרו בסוגי נסיעה פעילים, ובפרט רכיבה על אופניים או שילוב של אופניים עם אמצעים אחרים, הראו סיכון נמוך משמעותית לפי הפירוט הבא:
  • דמנציה מכל הסיבות: ירידה של 19% בסיכון.
  • מחלת אלצהיימר (AD): ירידה של 22% בסיכון.
  • דמנציה עם הופעה מוקדמת (YOD): ירידה של 40% בסיכון.
  • דמנציה עם הופעה מאוחרת (LOD): ירידה של 17% בסיכון.
• הליכה וסיכון לדמנציה: הליכה בלבד לא הראתה הפחתה מובהקת בסיכון לדמנציה. עם זאת, הליכה משולבת (mixed-walking) נקשרה לסיכון נמוך יותר לדמנציה מכל הסיבות (6%-).
• מבנה המוח: סוגי נסיעה המשלבים רכיבה על אופניים נקשרו באופן מובהק לנפח גבוה יותר של ההיפוקמפוס (אזור מפתח במוח הקשור לזיכרון) וכן לנפח מוגבר של חומר אפור באזורי מוח נוספים.
• השפעה גנטית: נמצאה אינטראקציה משמעותית בין אופן הנסיעה לבין נשאות של הגן APOE ε4 (גורם סיכון גנטי לדמנציה). ההשפעה המגנה של רכיבה על אופניים הייתה בולטת יותר בקרב אלו שאינם נשאים של APOE ε4.
• המחקר בדק גם את ההבדלים בתוך קבוצות הנסיעה הלא פעילה, שם נמצאו קשרים סטטיסטיים מורכבים שעשויים לשקף גורמים סוציו-אקונומיים וסביבתיים נוספים, מעבר להשפעה הישירה של פעילות גופנית."

ממצאי מחקר עוקבה גדול זה מצביעים על קשר בין סוגי נסיעה פעילים, במיוחד רכיבה על אופניים, לבין סיכון מופחת לדמנציה ולשיפור מבנה המוח. הממצאים מחזקים את הרעיון שקידום נסיעה פעילה יכול להוות גישה מבטיחה לשמירה על בריאות המוח ולהפחתת הסיכון לדמנציה.

מחקרים נוספים עם אותו הקשר

The effect of physical activity on cognitive function in patients with dementia: A meta-analysis of randomized control trials. Jan 16
Physical Exercise Moderates the Relationship of Apolipoprotein E (APOE) Genotype and Dementia Risk: A Population-Based Study. Nov 16
Association Between Exercise Capacity and Late Onset of Dementia, Alzheimer Disease, and Cognitive Impairment. Feb 17
Physical exercise improves strength, balance, mobility, and endurance in people with cognitive impairment and dementia: a systematic review. Jan 18
Microglial Correlates of Late Life Physical Activity: Relationship with Synaptic and Cognitive Aging in Older Adults. Jan 22
Two weeks of exercise alters neuronal extracellular vesicle insulin signaling proteins and pro-BDNF in older adults with prediabetes. Oct 24
Cognitive impairment caused by compromised hepatic ketogenesis is prevented by indurance exercise. Jan 25
Effects of exercise on cognition and Alzheimer's biomarkers in a randomized controlled trial of adults with mild cognitive impairment: The EXERT study. April 25
Effects of exercise versus usual care on older adults with amnestic mild cognitive impairment: EXERT versus ADNI. April 25

מוזמנים לקרוא גם:
דמנציה קשה עם אגרסיות מוטבת על ידי מגע ופעילות גופנית יותר מאשר תרופות פסיכיאטריות.
המפתח לאופן שבו פעילות גופנית מגינה מפני השלכות ההזדקנות.
ריצה של עשר דקות מגבירה את יכולת העיבוד של המוח.

למידע נוסף על דרך הטבע במניעה וטיפול בבעיות קוגנטיביות היכנסו.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה