תזונה פרו דלקתית ומה הסיכון שבה

דלקת חריפה היא תהליך פיזיולוגי הנובע מהפעלת מערכת החיסון לאחר טראומה או זיהום, ומהווה הגנה חשובה לשיקום הגוף. דלקת לטווח קצר עוזרת לנו לרפא פצעים ולהילחם בזיהומים, אבל דלקת כרונית, הנגרמת על ידי גורמים כמו תזונה לקויה, השמנת יתר, מתח ולחץ דם גבוה, משבשת את יכולות הריפוי.

מן הסתם מערכת העיכול היא הראשונה שבאה במגע עם מה שאנחנו אוכלים. והיא בהבנתי גם המקור הראשוני לאותה דלקת כרונית. וככל שהחשיפה היא מרובת שנים האפשרות לפגיעה במחסום המעי היא זו שמאפשרת לגורמים הדלקתיים להגיע גם לכלי הדם ובסופו של דבר גם לאיברים אחרים.
הדימוי הטוב ביותר שממחיש זאת הוא שמערכת העיכול היא האדמה והשורשים. כלי הדם הם הענפים והפירות הם האיברים.

מזונות שנקשרו למדדים פרו דלקתיים^[1][2][3]:
פחמימות מזוקקות (סוכר), משקאות ממותקים, מטוגנים, בשר מעובד, בשר אדום/ חלקי פנים.
מזונות שמורידים מדדי דלקת:
עלים ירוקים (קייל, תרד, כרוב, ארוגולה ועוד), מגוון פירות וירקות, קטניות, דגנים מלאים (אורגניים).

הקשר עם מחלות לב וכלי דם:

דלקת כרונית היא גורם קריטי בהתפתחות והתקדמות של טרשת עורקים, שהיא הצטברות רובד או "התקשות" של העורקים, הגורם העיקרי להתקפי לב ושבץ מוחי. לכן, חומרת טרשת העורקים תלויה מאוד בדלקת כרונית, ושינויים בתזונה ובאורח החיים הם המפתח להפחתת תהליך זה.

חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור Harvard T.H. Chan, בחנו תזונה של גברים ונשים ממחקרי בריאות האחיות I ו- II החל משנת 1986 וכללו עד 32 שנות מעקב. לאחר הסרת משתתפים ללא מידע על תזונה או מחלת לב שאובחנה בעבר, שבץ מוחי או סרטן. בסך הכל נכללו במחקר 210 אלף משתתפים. המשתתפים השלימו סקר אחת לארבע שנים לבירור צריכת התזונה.
את הממצאים פירסמו בנובמבר 20 בג'ורנל Journal of the American College of Cardiology

בעזרת אינדקס תזונתי מבוסס פיתוח אמפירי בשם EDIP (Empirical Dietary Inflammatory Pattern), שהותאם במיוחד למטרות מחקר זה, וסינון גורמי סיכון אחרים כמו BMI, פעילות גופנית, היסטוריה משפחתית של מחלות לב ושימוש במולטי ויטמין, נמצא כי המשתתפים שצרכו דיאטות דלקתיות היו בסיכון גבוה יותר ב-46% למחלות לב ו-28% בסיכון לשבץ מוחי, בהשוואה לאלו שצרכו דיאטות אנטי-דלקתיות. החוקרים ציינו כי מדד זה שימש ככלי חזק יותר עבור מחקרם הספציפי בהשוואה למדד ה-DII (Dietary Inflammatory Index) המוכר המשמש במחקרים אחרים).

דלקת כרונית היא גורם קריטי בהתפתחות והתקדמות של טרשת עורקים. לפיכך, המענה לסיכון זה טמון בשינוי התזונה ובבחירת מזונות עם פוטנציאל אנטי-דלקתי מוכח. מאמר מערכת באותו כתב עת שכותרתו "Ideal Dietary Patterns and Foods to Prevent Cardiovascular Disease: Beware of Their Anti-Inflammatory Potential" הדגיש כי "דפוסי תזונה אידיאליים" למניעת מחלות לב וכלי דם חייבים לקחת בחשבון את היכולת האנטי-דלקתית של המזונות הנבחרים.
המאמר מציין כי מזונות המכילים רכיבים ביו-אקטיביים אנטי-דלקתיים כגון ויטמינים, קרוטנואידים, פוליפנולים, סיבים וחומצות שומן אומגה 3 (הנמצאים למשל באגוזי מלך), מספקים הסבר מכניסטי להגנה על הלב מעבר להשפעה על כולסטרול. ידע זה על המנגנונים הוא שצריך לספק את הבסיס לבחירת מזון בריא יותר כחלק מאסטרטגיה למניעת מחלות כרוניות רבות, כולל סוכרת, סרטן וירידה קוגניטיבית.

*** תוספת ינואר 26
*** מחקר שפורסם בינואר 26 בכתב העת Nutrients מעמיק את ההבנה המכניסטית בנוגע לקשר שבין תזונה פרו-דלקתית לסיבוכים מטבוליים, תוך התמקדות במושג "דלקת סטרילית" – מצב שבו השמנה ולחץ מטבולי מעוררים תגובה חיסונית מזיקה גם ללא נוכחות זיהום חיצוני. המחקר, שכלל אינטגרציה של נתוני אוכלוסייה רחבים לצד מודלים ביולוגיים במעבדה, העלה את הממצאים הבאים:

• השפעת ההשמנה וערכי ויטמין D: נמצא קשר מובהק בין השמנה לעלייה בלחץ הדם, בגלוקוז ובליפופרוטאינים (non-HDL) – מדדים המעידים על עקה מטבולית גבוהה. בקרב נשים, זוהה מתאם שלילי חזק בין רמות ויטמין D לבין נוכחות הציטוקין TNF-α (סמן דלקתי מרכזי במערכת), בעוד שבקרב גברים מחסור בוויטמין זה הוביל לירידה מובהקת בכוח השריר וביכולת הביצוע הפיזית.
• פגיעה במחסום המעי (Leaky Gut): המחקר הוכיח כי רעלן ה-LPS, חומר דלקתי המופרש מחיידקי גראם שלילי במעי, פוגע ישירות בגנים האחראים על ה-Tight Junctions (הקשרים ההדוקים המהווים את ה"דבק" האוטם את מחסום המעי). פגיעה זו מאפשרת זליגה של גורמים דלקתיים למערכת הדם וגרימת נזק לאיברים פנימיים כמו הכבד.
• המנגנון המתקן של פלבנואידים: החוקרים מצאו כי רכיבים ביו-אקטיביים מסוימים מסוגלים לבלום את התהליך הדלקתי. בולט במיוחד הוא האפיגנין (הנמצא בפטרוזיליה ובקמומיל), שהוכח כבעל יכולת ייחודית לעכב בניית כולסטרול ולהעלות באופן אקטיבי את רמות ה-EPA (חומצת שומן אומגה 3 אנטי-דלקתית) בתוך התאים. במקביל, הקוורצטין (המצוי בבצל) נמצא כמפעיל של חלבון ה-AMPK, המשמש כמתג אנרגטי מרכזי המכבה את גורם השעתוק הדלקתי NF-κB ובכך משקם את אטימות המעי שנפגעה.

ממצאי ינואר 26 מהווים אישור קליני וחיזוק משמעותי לראיות שהוצגו לעיל, בכך שהם מגשרים על הפער שבין הנתונים הסטטיסטיים על סיכון למחלות לב לבין המנגנון הביולוגי המדויק המתרחש ברמה התאית. בעוד שהמחקרים המוקדמים יותר הדגישו את עוצמתו של מדד ה-DII בניבוי תחלואה לבבית ושבץ, המחקר הנוכחי מספק את ה"איך" – הוא מציג כיצד פלבנואידים ספציפיים משמשים כסוכנים אנטי-דלקתיים אנדוגניים (פנימיים) המפעילים מחדש את אנזימי ההמרה של אומגה 3 ומתקנים את מחסום המעי. אינטגרציה זו מדגישה כי הטיפול בדלקת כרונית אינו מסתכם רק בהימנעות ממזונות מעובדים, אלא דורש אסטרטגיה פעילה של צריכת רכיבים ביו-אקטיביים המפעילים את הבלמים הטבעיים של הגוף כנגד הנזק המטבולי לכלי הדם ולאיברים הפנימיים.

הקשר לדלקות מעי וסרטן המעי:

*** תוספת פברואר 25
צוות של חוקרים מאירן בחן את ההשפעה של תזונה פרו דלקתית על מיאעת העיכול ועל סרטן המעי הגס (CRC). המחקר שלהם פורסם בפברואר 25 בכתב העת British Journal of Nutrition.
החוקרים מציינים שבעשורים האחרונים, ידוע היטב כי דלקת בדרגה נמוכה משחקת תפקיד פוטנציאלי בפתוגנזה של סוגי סרטן שונים. לכן הם יצאו לסקירה שיטתית ומטה-אנליזה כדי להעריך את הקשר בין הפוטנציאל הדלקתי של התזונה הנמדד באמצעות האינדקסים (DII) ו-(E-DII) לבין הסיכון לסרטן המעי הגס. סך של 28 מחקרים שכללו 2,287,836 משתתפים נבחרו.
התוצאות הראו קשר מובהק בין דבקות גבוהה יותר בתזונה פרו-דלקתית לבין סיכון מוגבר ל-CRC שנע בין 128-150% תוספת סיכון, תלוי אזורים כאשר החלק של המעי הגס היורד (distal) היה עם הסיכון הגבוה ביותר ואחרי הרקטום. הסיכון ל-CRC נותר ללא שינוי לאחר ניתוח תת-קבוצות בהתבסס על אזור, מין, משך מעקב וגישות של פוטנציאל דלקתי אחרות. יחד עם זאת הקשר היה חזק יותר בקרב אוכלוסיות באסיה ובגברים. מספר גורמים עשויים לתרום לסיכון הזה: 1. מסורת הרגלי תזונה בחלק מהאוכלוסיות האסיאתיות מאופיינת במזון מעובד גבוה יותר ובשר אדום; 2. האסיאתים מוכרים כבעלי נטייה ל-CRC ותזונה עם ציון דלקתי גבוה יותר עשויה להגביר את הרגישות שלהם; 3. אוכלוסיית אסיה, עוסקת פחות בפעילות גופנית, משתמשת יותר בטבק ואלכוהול.
** החוקרים מציינים שמידת ההוכחות של רוב המחקרים הכלולים הייתה גבוהה**
הסקירה הזו הראתה שסגנון תזונה בריא מכיל צריכת מזון גבוהה יותר מהצומח, פירות, ירקות במיוחד צהובים ועליים, אגוזים, קטניות, חומרי תזונה העשירים בחומצות שומן אומגה 3, ויטמין A, ויטמין B, ויטמין C, ויטמין E, בטאקרוטן ומינרלים כמו מגנזיום וסילניום. כמו כן היא הראתה שתזונה פרו-דלקתית המאופיינת בצריכה גבוהה של חומצות שומן רוויות, דגנים מזוקקים, משקאות קלים, בשר מעובד, חלקי פנים ובשרים אדומים הגבירו את הסיכון ל-CRC בשל השפעותיהם על פגיעה מטבולית.
החוקרים מציעים מנגנונים אפשריים: למשל שהיפראינסולינמיה ידועה כמשפיעה באופן ישיר ועקיף באמצעות גירוי IGF-1 על התקדמות סרטן המעי הגס. כמו כן, רמות הדם של סמנים דלקתיים כגון (IL-6, TNF-α, CRP) לאורך זמן תורמים להתפתחות גידולים דרך שינוי תגובות חיסוניות.

*** תוספת ספטמבר 25
מחקר שפורסם בספטמבר 25 בכתב העת Nutrients , התמקד באופן ספציפי בקשר שבין הפוטנציאל הפרו-דלקתי של התזונה (כפי שנמדד באמצעות מדד DII) לבין חומרת ופעילות מחלות מעי דלקתיות (IBD), הכוללות קרוהן (CD) וקוליטיס כיבית (UC). המחקר, שכלל 90 מטופלים שאובחנו כבר עם IBD, ביקש להבין האם דפוסי תזונה דלקתיים משפיעים על מצב המחלה שלהם, ובכך להציע כלים לניהולה.

ממצאי המחקר המרכזיים:

• ציון DII ופעילות מחלה: נמצא כי ציון DII ממוצע היה גבוה משמעותית בקרב מטופלים עם מחלה פעילה, בהשוואה למטופלים שהיו בהפוגה או עם מחלה קלה.
• סיכון לחומרה: ניתוח רגרסיה לוגיסטית הראה כי ההסתברות למחלה חמורה הייתה גבוהה פי 3.13 במטופלים שצרכו תזונה פרו-דלקתית, לעומת אלה שצרכו תזונה אנטי-דלקתית.
• היעדר קשר ישיר לסמני דלקת מסוימים: באופן מעניין, במחקר זה, לא נמצא קשר מובהק בין ציון ה-DII לבין רמות ספציפיות של ציטוקינים דלקתיים כמו IL-6 ו-IL-1β בדם. החוקרים עצמם מציעים לכך מספר הסברים מרכזיים: מגבלת מחקר חתך: דגימות הדם נלקחו בנקודת זמן אחת בלבד, ולא התאפשר מעקב אחר שינויים תזונתיים ארוכי טווח או השפעתם על סמני הדלקת לאורך זמן. אף שקיימים נתונים על התזונה הנוכחית של המשתתפים, שינויים תזונתיים שעשו חולי IBD באופן מודע על מנת לנהל את מחלתם, ייתכן שהשפיעו על התוצאות הנקודתיות ולא איפשרו ללכוד קשר מובהק; מספר סמני דלקת שנבדקו: מדד ה-DII תוכנן במקור תוך התבססות על שישה סמני דלקת מרכזיים. במחקר הנוכחי, נבדקו רק שלושה ציטוקינים דלקתיים (IL-6, IL-1β, IL-10), והחוקרים מציינים כי צמצום זה עשוי להסביר את העדר הקשר המובהק שנצפה בממצא זה.
• בחירת מזונות ספציפיים: המחקר מציין כי DII מבוסס על עשרות רכיבי מזון בעלי השפעות פרו- ואנטי-דלקתיות, ומזהה כי רכיבים כמו חומצות שומן רוויות, פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה ויחס גבוה של אומגה 6 לאומגה 3 בתזונה קשורים לרמות דלקת מוגברות. מנגד, צריכת פירות, ירקות, סיבים, מגנזיום, חומצות שומן חד ורב בלתי רוויות ואומגה 3, פלבנואידים וקרוטנואידים קשורה להפחתת דלקת.

מדד הדלקתיות התזונתי (Dietary Inflammation Index – DII) הוא כלי שפותח על ידי חוקרים באוניברסיטת דרום קרוליינה במטרה לכמת את הפוטנציאל הדלקתי של התזונה הכוללת של אדם. המדד מבוסס על סקירה נרחבת של הספרות המדעית (אלפי מאמרים) שבחנה את הקשר בין מרכיבי תזונה שונים לבין סמני דלקת בדם (כמו CRP, IL-6, TNF-α ועוד).
הציון נקבע על ידי שקלול של 45 רכיבי תזונה, כאשר לכל רכיב יש ציון שנקבע על בסיס השפעתו על סמני דלקת במחקרים שונים.

רכיבים פרו-דלקתיים:
שומנים לא בריאים: שומני טראנס (שומן מוקשה, מצוי במזונות מעובדים, מטוגנים, מאפים תעשייתיים), שומן רווי (בשר אדום מעובד, מוצרי חלב עתירי שומן, שומן מן החי).
פחמימות מזוקקות וסוכר: משקאות ממותקים, סוכר מעובד וסירופ תירס עשיר בפרוקטוז, לחם לבן, אורז לבן, פסטה לבנה, ודגנים מעובדים.
בשר אדום ובשר מעובד: נקניקים, בייקון, נקניקיות, בשר בקר, כבש.
מזון מטוגן ומעובד במיוחד: חטיפים מלוחים, ארוחות מוכנות וקפואות, ג'אנק פוד.
אלכוהול (צריכה מופרזת): צריכה מוגזמת עלולה להגביר דלקת.

רכיבים אנטי-דלקתיים
פירות וירקות: במגוון צבעים ובשפע (מכילים ויטמינים, מינרלים, פיטוכימיקלים ונוגדי חמצון). במיוחד ירקות עלים ירוקים כהים, פירות יער.
דגנים מלאים: שיבולת שועל, אורז מלא, קינואה, כוסמת, לחם מחיטה מלאה (מקור לסיבים).
קטניות: עדשים, שעועית, חומוס (מקור לחלבון, סיבים, ויטמינים ומינרלים).
מקורות שומן בריאים: חומצות שומן אומגה 3 (דגי ים שמנים כמו סלמון, מקרל, סרדינים; זרעי פשתן, זרעי צ'יה, אגוזי מלך), שמן זית כתית מעולה, אבוקדו, אגוזים וזרעים (מקור לשומנים חד בלתי רוויים ורב בלתי רוויים).
תבלינים וצמחי מרפא: כורכום, ג'ינג'ר, שום, בצל, רוזמרין, אורגנו (בעלי תכונות אנטי-דלקתיות) ותה ירוק: מכיל פוליפנולים בעלי תכונות אנטי-דלקתיות.

למרות מגבלות המחקר (מחקר חתך, קבוצת מטופלים קטנה ומרכז יחיד), המחקר מדגיש קשר מובהק בין תזונה פרו-דלקתית לבין חומרת מחלת ה-IBD. הממצאים מצביעים על הצורך בניסוח תזונה אנטי-דלקתית מותאמת אישית כאסטרטגיה אפשרית להפחתת חומרת המחלה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית. החוקרים קוראים למחקרים נוספים כדי לאשש את ההשערה שדלקת שמקורה בתזונה משפיעה על פעילות המחלה ב-IBD.

הקשר לכבד שומני:

מחקר אורך בהובלת חוקרים מאירן שפורסם בינואר 25 בכתב העת Nutrition & Metabolism בחן את הקשרים של דלקת הנגרמת על ידי דיאטה עם שיפור או החמרה של סטאטוזיס (שומן) ופיברוזיס הצטלקויות) בכבד (MASLD).
המחקר כלל 2,537 משתתפים מקבוצת המחקר RaNCD שנערך בין השנים 2023–2015 . הצריכה התזונתית הוערכה באמצעות שאלון תדירות מזון שכלל 118 פריטים.
דלקת הנגרמת על ידי דיאטה נקבעה באמצעות אינדקס דלקת תזונתי (DII).
מדדי APRI, FIB-4 ומדד (HSI) שימשו כאינדיקטורים לפיברוזיס וסטאטוזיס בהתאמה.
המחקר מצא שדיאטות דלקתיות העלו את הסיכון להחמרת סטאטוזיס ב-39% והורידו את הסיכון לשיפור סטאטוזיס בכבד ב-34% בהשוואה לדיאטות אנטי דלקתיות.

ממצאים אלה, מציינים החוקרים, נתמכים על ידי סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מיולי 24, שהראה כי אנשים שצורכים דיאטות עם ציוני DII גבוהים נמצאים בסיכון גבוה יותר (40%+) לפתח סטאטוזיס בכבד. ועוד מחקרים אחרים.
החוקרים מסבירים שדלקת מתמשכת ממלאת תפקיד בהתפתחות של כבד שומני, מה שמוביל לעמידות לאינסולין, עקה חמצונית, חמצון שומנים והפעלת יתר של תאי חיסון. כמו כן ידוע כי תזונה יכולה להחמיר או להפחית דלקת בכבד והם מציעים חלק מהמנגנונים האפשריים:

• צריכת אנרגיה מופרזת ביחס להוצאה אנרגטית גורמת להתרחבות רקמת השומן, אשר מפעילה ייצור ושחרור של ציטוקינים דלקתיים כגון: TNF-α ואינטרלוקין-6.
• דלקת רקמת השומן תורמת לתנגודת לאינסולין, מקדמת הצפת חומצות שומן חופשיות ומתווכים דלקתיים לתוך תאי הכבד.
• חשיפה של תאי הכבד לחומצות השומן החופשיות יכולה להפעיל את מסלול גורם השעתוק הדלקתי NF-κB בכבד שבתורו גורם לעמידות לאינסולין ולהפחתת המטבוליזם של שומן בכבד. בנוסף, הצטברות של FFAs רוויים בתוך תאי הכבד מובילה לחוסר תפקוד מיטוכונדריאלי.
• דיסביוזה של המיקרוביום ​​המעי מגבירה את הייצור של אלכוהול אנדוגני ומגבירה את חדירות המעיים לאנדוטוקסינים, מה שמוביל להצפה מערכתית של חומרים דלקתיים המשפיעים.
• דלקת בכבד גורמת גם לשינוי בהתמיינות תאים מסויימים בכבד המכונים HSCs שמטרתם היא לתקן נזקים בכבד פגוע.

החוקרים מסכמים שהתוצאות מדגישות את החשיבות של ההרכב התזונתי בניהול סטאטוזיס בכבד ושיש עוד דרך בהבנת המנגנונים העומדים בבסיס הקשרים הללו.

הקשר לשבריריות:

דלקת כרונית בדרגה נמוכה (low-grade chronic inflammation) היא סימן היכר של תהליכי הזדקנות ותשישות פיזיולוגית (frailty). מצב זה קשור לעיתים קרובות לחוסר איזון במערכות פרו-דלקתיות ואנטי-דלקתיות בגוף, המתווך על ידי גורמים שונים, ובמיוחד על ידי מרכיבי תזונה המייצרים מגוון רחב של חומרים פעילים ביולוגית המשפיעים על דלקת.

*** תוספת פברואר 22
מחקר פרוספקטיבי ארוך טווח, שפורסם בפברואר 22 בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition ועקב אחר נתונים מ-"Framingham Heart Study" (FHS) במשך כ-12 שנים, בחן את הקשר בין צריכת תזונה פרו-דלקתית לבין התפתחות שבריריות.
התזונה של 1,701 מבוגרים ללא שבריריות בתחילת המחקר (גיל ממוצע 58) הוערכה בהסתמך על מדד הדלקתיות התזונתי (Dietary Inflammatory Index – E-DII®), עליו דנו לעיל. ציון גבוה יותר במדד זה מצביע על תזונה פרו-דלקתית יותר.

במהלך 12 שנות המעקב, 224 מתוך 1,701 המשתתפים (13% מהאוכלוסייה) פיתחו שבריריות.
ממצאי המחקר המרכזיים:

• עבור כל עלייה של יחידה אחת במדד ה-E-DII (כלומר, תזונה פרו-דלקתית יותר), נמצא סיכון מוגבר ב-16% להתפתחות שבריריות.
• כשחילקו את המשתתפים לקבוצות לפי רמות צריכת התזונה הפרו-דלקתית, אלו שהיו ברבעון הגבוה ביותר של תזונה פרו-דלקתית (בהשוואה לרבעון הנמוך ביותר – תזונה אנטי-דלקתית) היו בסיכון גבוה פי 2.22 (222%) לפתח שבריריות.
• תפקיד דלקת ספציפית: בניגוד להשערת החוקרים, חומרים מתווכים דלקתיים ספציפיים בדם כמו IL-6 ו-CRP (חלבון מגיב C) לא נמצאו כגורמים תורמים משמעותיים בדרך שבה התזונה משפיעה על שבריריות במחקר זה.

המחקר מספק ראיות חזקות לכך שתזונה פרו-דלקתית קשורה באופן משמעותי לסיכון מוגבר לשבריריות בקרב מבוגרים בגיל העמידה לאורך שנים רבות של מעקב. ממצאים אלו מחזקים את הקריאה לנסות ולפתח אסטרטגיות תזונתיות המתמקדות בהפחתת מזונות פרו-דלקתיים (כמו פחמימות פשוטות ומזונות עתירי שומן מעובד) והגברת צריכת מזונות אנטי-דלקתיים (כגון סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון) ככלי מניעה פוטנציאלי לשבריריות. נדרשים מחקרים קליניים נוספים כדי לבחון התערבויות תזונתיות אלו.

*** תוספת יוני 25
מחקר מסוג מטא-אנליזה שפורסם ביוני 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition שכללה 15 מחקרים עם סך כולל של 42,130 משתתפים. בחן גם הוא את הקשר בין תזונה לשבריריות.
התוצאות המשולבות הראו כי לאנשים שהיו בקטגוריית ה-DII הגבוהה ביותר (כלומר, צרכו תזונה פרו-דלקתית יותר) היה סיכון מוגבר הן לתשישות [47%+] והן לקדם-תשישות [54%+] בהשוואה לאלו בקטגוריית ה-DII הנמוכה ביותר.
ניתוחי תת-קבוצות איששו כי DII היה קשור באופן חיובי ומשמעותי לסיכון מוגבר לתשישות בכל תת-הקבוצות שנבדקו – אזורים גיאוגרפיים, סוגי מחקרים, גודל מדגם וכלי הערכה תזונתיים שונים.

עדויות אלה מראות כי תזונה בעלת פוטנציאל פרו-דלקתי גבוה עשויה להיות קשורה לסיכון מוגבר לתשישות. מכך, המחקר מצביע על כך שאסטרטגיות תזונתיות המפחיתות את מדד ה-DII יכולות למלא תפקיד חשוב בהפחתת שכיחות התשישות בקרב קבוצות גיל מבוגרות וגם בגילאי הביניים.

הקשר לבעיות פריון:

*** תוספת אוגוסט 25
במחקר שפורסם באוגוסט 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition, צוות חוקרים מאוניברסיטת סאו פאולו בברזיל ערך סקירה שיטתית ומטה-אנליזה על הקשר בין פוטנציאל דלקתי של תזונה (כפי שנמדד באמצעות מדד DII) לבין פוריות. הסקירה כללה 30 מחקרים תצפיתיים שבחנו את הרגלי התזונה של 8,765 גברים ו-12,311 נשים.

הממצאים העיקריים של הסקירה היו:

• השוואה בין רבעונים: החוקרים מצאו שקיימת "מדרגת סיכון" (dose-response) בין רמות הדלקתיות בתזונה לבין סיכון מוגבר לבעיות פוריות. כאשר השוו את המשתתפים שהיו ברבעון הגבוה ביותר של תזונה פרו-דלקתית (הציון הגבוה ביותר במדד DII) לאלו שהיו ברבעון הנמוך ביותר, נמצא סיכון מוגבר של 25% לבעיות פוריות.
• הבדלים בין גברים לנשים: ההשפעה הייתה בולטת יותר בקרב נשים, שם נמצא סיכון מוגבר של 31% לבעיות פוריות. בקרב גברים, הקשר היה פחות מובהק, אך עדיין נצפה סיכון מוגבר של 16%.
• ממצא חריג בקרב גברים: המחקר מצא כי גברים שהיו ברבעון השני (שאופיין בתזונה בעלת פוטנציאל אנטי-דלקתי יותר בהשוואה לרבעון הראשון) היו בסיכון גבוה משמעותית (פי 4.17) לחוות אי-פוריות. החוקרים עצמם מסבירים מדוע יש להתייחס לממצא זה בזהירות, שכן הוא מבוסס על שני מחקרים בלבד מתוך כלל המחקרים בסקירה. מספר מחקרים כה קטן אינו מספיק כדי להגיע למסקנה חותכת, ומחקרים קטנים נוטים יותר להציג תוצאות חריגות בשל השפעות של מקריות או גורמים ספציפיים לאותם מחקרים שלא ניתנים להכללה.

החוקרים מציינים כי דלקת כרונית בדרגה נמוכה עלולה לפגוע בפוריות באמצעות מספר מנגנונים:

• פגיעה בביוץ: בקרב נשים, דלקת כרונית עלולה לשבש את תהליך הביוץ.
• פגיעה בתאי הזרע: בקרב גברים, דלקת כרונית נקשרה לירידה באיכות הזרע.
• שינויים במטבוליזם: דלקת יכולה לגרום לתנגודת לאינסולין, מצב המקושר באופן ישיר לבעיות פוריות אצל שני המינים.
• עקה חמצונית: חשיפה מתמשכת לרכיבים פרו-דלקתיים בתזונה גורמת לעקה חמצונית, הפוגעת בתאים, כולל תאי ביצית וזרע.

לסיכום, ממצאי המחקר מצטרפים לגוף ידע הולך וגדל שמצביע על כך שתזונה היא גורם מפתח בבריאות הכללית ובפוריות בפרט. בחירות תזונתיות שיפחיתו את מדדי הדלקת בגוף יכולות לתרום לשיפור הפוריות אצל גברים ונשים כאחד.

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה