היפותירואיד – סיבות – תרופות – דרכים למניעה וטיפול

מבוא:

מחקרים אפידמיולוגיים גדולים מצאו כי השכיחות של תת-פעילות בבלוטת התריס באוכלוסייה היא כ-5-10 אחוזים, כאשר נשים נוטות יותר לפתח את המצב מאשר גברים.
תת פעילות של בלוטת התריס, מתרחשת כאשר בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמוני בלוטת התריס (T3/T4). תפקוד לקוי של בלוטת התריס עלול לגרום לתוצאות בריאותיות שמשפיעות לרעה על איכות החיים בצורה משמעותית, כגון עלייה במשקל למרות חוסר תיאבון, חולשת שרירים, עייפות, רגישות לקור, בעיות מחזור, דיכאון ועוד.

גורמים אפשריים שלא מקבלים את החשיבות הראוייה:

• מזהמים סביבתיים שמעלים סיכון לבעיות הקשורות לתירואיד: PFAS, BPA, דיוקסין, פלואוריד (חומצה פלואורוסיליצית), קרינה אלקטרומגנטית (טלפונים סלולאריים), מאכלים ומים מזוהמים ב-PCBs, ריסוס ( (DDE, HCB) [1], עקה חמצונית [1], חומרי הדברה.
  • ראו גם: "חשיפה לביספינול איי, טריקלוזן ומתיל פרבן קשורים לסיבוכים בבלוטת התריס – פריון".
• ניהול מתחים שהרבה פעמים מהווים טריגר להפעלת יתר של הבלוטה לאחריה מגיע מצב של "נחיתה" בעקבותיה התחלה של תת פעילות של הבלוטה^{[1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11]}.
• דיסביוזיס של המיקרוביום
  מחקר שפורסם במרץ 24 בכתב העת Frontiers in Nutrition, בחן את הקשר בין הקהילה המיקרוביאלית של המעי לבין התפתחות תת פעילות של בלוטת התריס.
  הצוות ניתח נתונים סטטיסטיים שסופקו על ידי FinnGen [26,342 מקרים של תת פעילות של בלוטת התריס עם 59,827 ביקורת וממערך הנתונים MiBioGen, שנתן מידע על הרכב חיידקי המעי.
  הניתוח מצא שהמינים Akkermansia, Ruminococcaceae, מיני Butyrivibrio ומיני Holdemania הפגינו השפעות הגנה מפני תת פעילות של בלוטת התריס.
  ומנגד מיני Anaerostipes, Intestinimonas ומיני Ruminiclostridium נמצאו מורידים פעילות של הבלוטה.
  החוקרים מציינים שחיידק Akkermansia, ידוע גם שמחזק את רירית המעי ומווסת את המערכת החיסונית, לכן הוא יכול להיות טיפול פרוביוטי. כמו כן תיקון המעיים והתפקודים האימונומודולטורים שלו עשויים לספק תובנות חדשות לגבי מניעה וטיפול בתת פעילות בלוטת התריס.
  חיידקי Butyrivibrio, המפרקים סיבי צמחים ומייצרים חומצה בוטירית, יכולים ליצור SCFAs ולקדם את רווחת המעיים, שעשוי להיות גורם משמעותי בתת פעילות בלוטת התריס.
  • מחקרים נוספים הקושרים בין דיסביוזת מעי להיפותירואיד [1][2][3].

תת פעילות של בלוטת התריס מסווגת לשלוש קבוצות כאשר הראשונית היא גם הרוב המוחלט של המקרים המאובחנים (99%) וגם בתוך קבוצה זו יש גלויה (TSH גבוה וטירוזין נמוך) וסמויה (THS גבוה וטירוזין תקין) כאשר ברוב המקרים הסמוי הופך לגלוי בשלב מסוים.

הטיפול הקונבנציונלי המוצע:

לאחר האבחנה הרפואית, רוב הרופאים ממליצים למטופלים להתחיל לקחת אחת מבין תרופות רבות לבלוטת התריס בשוק כאשר הנפוצה ביותר היא Levothyroxine (יותירוקס, אלטרוקסין וסינטרואיד) וככל הנראה למשך שארית חייהם.
גישה זו עשויה להישמע סבירה אם לא היינו רואים את הרשימה הארוכה של תופעות לוואי אפשריות והשלכות בריאותיות חמורות לטווח הארוך החל מירידה במשקל, רעידות, כאבי ראש, הקאות, שלשול, נרגנות, נדודי שינה, חום, שינויים במחזור החודשי, נשירת שיער, כאב בחזה, דופק מהיר או לא סדיר.
כמו כן ייתכן שה-T4 הסינתטי חוסם את השימוש הטבעי של הגוף בתירוקסין שכן הגרסה הסינתטית מתחרה בהורמוני T4 טבעיים על אתרי קולטנים בתא. זו עשויה להיות אחת הסיבות לכך שרוב האנשים שקיבלו מרשם לתרופה יצרכו אותה כל החיים.
בנוסף, תרופות לבלוטת התריס רק מחליפות את הורמוני ה-T4. תירוקסין אינו פעיל והגוף צריך להמיר אותו לצורתו הפעילה הנקראת טריודוטירונין (T3) כך שניתן יהיה להשתמש בו על ידי איברים שונים כגון הכבד והכליות. ונתונים מראים שהגוף אינו מסוגל, או מתקשה, להמיר את הורמון ה-T4 המיוצר באופן סינתטי ל-T3. זו גם אחת הסיבות מדוע האתגר למצוא את המינון המתאים למצב.

בנוסף לכל אלה מדענים העלו שאלות בנוגע ליעילות התרופות, שכן 40% מהחולים בתרופות לבלוטת התריס ממשיכים להיות בעלי רמות TSH חריגות.

התרופות הללו מעלות סיכון לדברים מהותיים נוספים

• סרטן השד – הקשר בין תרופות לבלוטת התריס לשכיחות סרטן השד התבסס לראשונה בשנות ה-70, כאשר חוקרים מבית החולים Ferdinand-Sauerbruch שגרמניה מצאו כי לנשים שנטלו תרופות אלו במשך יותר מ-15 שנים יש סיכוי גבוה יותר ב-20% לפתח את המחלה^[1]. מאז, מספר מחקרים נוספים אישרו כי השימוש המתמשך בתרופות לבלוטת התריס מגביר את הסיכון של אישה לסרטן השד^[2] וגם לסרטנים אחרים^[3]. עם זאת, חברות התרופות עדיין מתעקשות על כך שהמוצרים שלהן בטוחים ורופאים ממשיכים להציע אותה כאילו אין מחר.
  https://www.newswithviews.com/Howenstine/james47.htm
• אובדן עצם
  מחקר שהוצג בדצמבר 24 במפגש השנתי של האגודה הרדיולוגית של צפון אמריקה (RSNA) מציין שכ-23 מיליון אמריקאים שהם כ-7% מהאוכלוסיה נוטלים לבוטירוקסין מדי יום ולמשך שנים רבות, אך לא ברור מדוע הוא נרשם בהתחלה או אם הוא עדיין נדרש.
  הנתונים מצביעים על כך שחלק ניכר מהמרשמים להורמון בלוטת התריס עשוי להינתן למבוגרים ללא תת פעילות של בלוטת התריס, מה שמעורר חששות לגבי עודף יחסי של הורמון בלוטת התריס גם כאשר הטיפול מכוון ל"יעדי הטווח". הם מוסיפים שלמרות שישנם כמה משתנים, טווח התייחסות נורמלי ל-TSH הוא בדרך כלל בסביבות 0.4-5.0 מיקרו-יחידות למיליליטר.
  המחקר הנוכחי נועד לקבוע אם שימוש בלבוטירוקסין ורמות גבוהות יותר של הורמון בלוטת התריס בטווח הייחוס, קשורים עם אובדן עצם גבוה יותר לאורך זמן אצל מבוגרים עם תפקוד תקין של בלוטת התריס.
  החוקרים השתמשו בנתונים של מחקר העוקבה BLSA הכולל משתתפים בני 65 ומעלה שעברו לפחות שני ביקורים ובדיקות תפקוד של בלוטת התריס באופן עקבי. הנתונים הללו כוללים גם מדידות DEXA חוזרות ונשנות בכל ביקור מחקר. זו הבדיקה האמינה ביותר היום למדידת מסת השומן, מסת השריר וחוזק העצם בגוף ומציעה הבנה מקיפה יותר של אוסטאופורוזיס הקשורה להזדקנות.
  קבוצת המחקר כללה 81 משתמשי לבותירוקסין (32 גברים, 49 נשים) ו-364 לא משתמשים (148 גברים, 216 נשים), עם גיל חציוני של 73 ורמות TSH של 2.35 בביקור הראשוני.
  החוקרים התייחסו גם לגורמים מבלבלים כמו גיל, מין, גובה, משקל, תרופות, היסטוריית עישון ושימוש באלכוהול.
  התוצאות הראו ששימוש בלבוטירוקסין היה קשור לאובדן גדול יותר של מסת העצם הכוללת של הגוף וצפיפות העצם – אפילו במשתתפים שרמות ה-TSH שלהם היו בטווח התקין – במהלך מעקב חציוני של 6.3 שנים.
  https://press.rsna.org/timssnet/media/pressreleases/14_pr_target.cfm?ID=2538

*** תוספת פברואר 26
מחקר רחב היקף שפורסם בפברואר 26 בכתב העת המדעי British Journal of Nutrition, ביקש לבחון האם קיים קשר בין אימוץ "חבילת הרגלים" בריאה לבין תפקוד בלוטת התריס בקרב 5,693 מבוגרים בארה"ב. החוקרים השתמשו במדד הנקרא HLS (Healthy Lifestyle Score), הכולל שישה גורמים הניתנים לשינוי: אי-עישון, צריכת אלכוהול מתונה, שמירה על משקל גוף תקין (BMI 18.5–24.9), פעילות גופנית עצימה, שינה אופטימלית של 9–7 שעות בלילה וצריכה קלורית מאוזנת. במהלך המחקר נמדדו רמות ה-TSH, הורמוני התירוקסין (T4) והטריודוטירונין (T3) ונוגדני הבלוטה (TPOAb, TgAb), מתוך מטרה להבין כיצד אורח החיים משפיע על ה"הומאוסטזיס" – יכולת הוויסות העצמי והאיזון של המערכת ההורמונלית. הממצאים הראו כי עבור כל נקודה נוספת במדד אורח החיים הבריא, נרשמה ירידה מובהקת סטטיסטית ברמות התירוקסין החופשי (FT4) והכללי (TT4). באופן ספציפי, בקרב המשתתפים שניהלו את אורח החיים הבריא ביותר, רמות ה-FT4 היו נמוכות משמעותית בהשוואה לאלו עם אורח החיים הפחות בריא. יחד עם זאת, רמות ה-TSH וה-T3 נותרו יציבות ללא שינוי, עובדה המצביעה על כך שהירידה ברמות התירוקסין אינה מעידה על כשל בייצור, אלא על הסתגלות פיזיולוגית חיובית.

מסקנת החוקרים היא שאורח חיים בריא מוביל ל"אופטימיזציה מטבולית", שבה הגוף הופך ליעיל יותר בניצול ההורמונים ולכן זקוק לכמות קטנה יותר של הורמון גלם (T4) במחזור הדם כדי לשמור על קצב חילוף חומרים תקין. בדיון המדעי צוין כי פעילות גופנית ו-BMI תקין עשויים לשפר את ההמרה הפריפריאלית של T4 לצורתו הפעילה T3, ובכך להוריד את העומס מבלוטת התריס. בנוסף, הרגלים כמו שינה מספקת והימנעות מעישון מפחיתים את רמות הלפטין (הורמון המופרש מתאי שומן) ואת העקה החמצונית, מה שמאפשר לציר ההורמונלי לעבוד ב"טורים נמוכים" אך יעילים במיוחד. משמעות הדבר היא שרמות תירוקסין שנראות כנמוכות בבדיקת דם (בתוך הטווח התקין), עשויות להיות למעשה עדות לבריאות אופטימלית ולא סיבה לטיפול תרופתי.

ממצאים אלו מעניקים אישור קליני וערך מוסף קריטי להבנת הדינמיקה ההורמונלית, ומהווים בסיס מוצק לבחינת הרכיבים הנדרשים לתפקוד התקין של הבלוטה שיוצגו בהמשך המאמר. בעוד שרבים מתמקדים ברכיב בודד, מחקר זה מאחד את כל הקצוות ומוכיח כי הסינרגיה בין היבטים גופניים לבין הזנה נכונה, יוצרת הגנה רב-שכבתית על בלוטת התריס. האינטגרציה בין הנתונים מבהירה כי הטיפול בתת-פעילות אינו יכול להסתכם בהחלפה הורמונלית סינתטית בלבד, שכן רמת ההורמונים בדם היא רק שיקוף של המאזן הפיזיולוגי הכולל. כפי שנראה מיד, כאשר אנחנו משפרים את "תנאי הסביבה" של הגוף דרך צריכה מדויקת של מינרלים וחיזוק המיקרוביום, אנחנו לא רק מונעים מחלה, אלא משנים את הסט-פוינט (נקודת האיזון) ההורמונלי שלנו למצב של יעילות אנרגטית מקסימלית המקטינה את הצורך בהתערבות חיצונית.

הדברים הנחוצים לפעילות תקינה של הבלוטה –
האם הרופא בודק את רמותיהם לפני רישום תרופה?

• יוד יש חשיבות גדולה לתפקוד התקין של הבלוטה ורבים הם האנשים שחסרים יוד בתזונה שלהם.
  למשל מחקר שפורסם ב 1989 בכתב העת European Journal of Clinical Investigation נועד לקבוע אם תוסף יוד עובד בדיוק כמו תרופה לבלוטת התריס בטיפול בזפק מוגדל. בעוד ששני הטיפולים הפחיתו באופן משמעותי את גודל הזפק, לחולים שטופלו ביוד עדיין היו בלוטות התריס בגודל נורמלי אפילו ארבעה חודשים לאחר שהפסיקו את תוספת היוד. אלו שנרשמו להם התרופה לבלוטת התריס ראו את הזפקים שלהם חוזרים לרמות שלפני הטיפול כמעט מיד לאחר שהפסיקו ליטול את התרופה. זה מצביע על כך שיוד יכול להיות טיפול אלטרנטיבי בטוח (ויעיל יותר) להיפותירואידיזם.
• סלניום [1][2][3][4]. – מרכיב תזונתי חיוני לתפקוד בלוטת התריס, מגביר גם את המרת T4 ל- T3, מגן על הבלוטה מפני נזק ומשחק תפקיד חיוני בסינתזת הורמון בלוטת התריס. למעשה מבין כל האיברים בלוטת התריס מכילה את הריכוז הגבוה ביותר של סלניום בגוף.
  למשל במחקר שפורסם ב-2016 בג'ורנל Journal of the American College of Nutrition לקחו 68 נשים עם תת פעילות בלוטת התריס והשמנת יתר וחילקו ל-4 קבוצות:
  קבוצה 1 קיבלה 30 מיליגרם של אבץ (כגלוקונאט אבץ) ו- 200 מיקרוגרם של סלניום.
  קבוצה 2 קיבלה 30 מ"ג אבץ.
  קבוצה 3 קיבלה 200 מיקרוגרם סלניום.
  קבוצה 4 קיבלה פלצבו.
  בסוף תקופת המחקר החוקרים ציינו שיפורים משמעותיים בכמה תחומים. ראשית, המשתתפים בקבוצת אבץ-סלניום ראו עלייה של 9.2 אחוזים ברמות ההורמון T3 החופשיות. בקבוצת האבץ בלבד חלה עלייה מדהימה עוד יותר, 27 אחוזים. כמו כן, רמות T4 החופשי עלו גם כן ב -12.4 אחוז בקרב חולים הנוטלים אבץ וגם סלניום. לבסוף, היחס בין Free T3 ל- Free T4 השתפר גם ב -23.8 אחוזים.
• אבץ – המרת T3 ל-T4
  Impact of zinc on thyroid metabolism.
  Zinc deficiency associated with hypothyroidism: an overlooked cause of severe alopecia.
  Effect of zinc supplementation on thyroid hormone function. A case study of two college females

אני פחות אוהב להעזר בתיסוף של מינרלים ותמיד אעדיף לעשות זאת דרך תזונה נכונה (השריה/ טרום הנבטה) של גרעינים וזרעים.
מזונות עשירים בסלניום כוללים אגוזי ברזיל (70-90 מק"ג לאגוז אחד תלוי בגודל), גרעיני חמניות, שומשום מלא, דגנים מלאים, טופו, אספרגוס ופטריות.
*** ההמלצה היומית היא סביב 55-150 מק"ג.
תוספי סלניום מכילים 200 וגם 400 מק"ג.
סימני רעילות יכולים להופיע בסביבות 800 מק"ג^[1].
מזונות עשירים באבץ כוללים אבץ (ערכים ל-100 גרם): נבט חיטה (16.7 מ"ג), זרעי דלעת (14 מ"ג), צנוברים (6.8 מ"ג), קשיו (5.6 מ"ג), גרעיני חמניות (5.3 מ"ג), אזוקי (5 מ"ג), קוואקר (4 מ"ג), כוסמת (4 מ"ג), אמרנט (2.9 מ"ג), שומשום מלא (7.7 מ"ג).

דברים חשובים אחרים שניתן לבחון בזמן תת פעילות בלוטת התריס:

• לוודא רמות נאותות של ויטמין די.
• לוודא סטטוס ברזל תקין [1].
• תזונה מבוססת צומח [1][2][3].
• אשווגנדה.
• מורינגה.
• חומצת אמינו ל- קרניטין [1].
• נוגדי חמצון כמו ויטמין סי ובטא קרוטן שיצמצמו את הנזקים של מזהמים סביבתיים ותרופות שמשפיעות לרעה על הבלוטה. מצמחים כמו בקופה, מורינגה, קצח, חומצה ונילית, וכסית האבוב [1].
• היפרתירואיד (עודף פעילות) קשור גם למאזן נוגדי חמצון-רדיקלים חופשיים [1].

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים