סינדמיה – קוביד 19

המונח סינדמיה הוטבע בשנת 1990 והוא מסביר מצב כש- 2 סיטואציות בודדות שליליות מתאחדות.
כל אחת מהן בעייתית בנפרד אך ביחד הן מזיקות הרבה יותר משתיהן בנפרד. ובפשטות 1+1 גדול מ-2.

ביולי 20 כתבתי מאמר שהראה דוגמה לכך: מדיניות קורונה מעלה סיכון לתסמינים קיצוניים לאחר חשיפה לנגיפים לרבות קורונה, כלומר המפגש בין המצב של המדיניות עם הנגיף מעצים את התסמינים.
בדצמבר הוספתי מאמר: "אי אפשר להתעלם יותר – מדיניות הקורונה (סגרים וריחוק חברתי) מכלה את הנפש, הורגת ותהרוג"

בפנדמיה הנוכחית, לכל אורך הדרך רואים שאלה הסובלים במיוחד מתסמינים קשים ויותר אשפוזים, הם בעלי מחלות רקע (סוכרת, השמנה, יתר לחץ דם, מחלות ריאה וסרטן).
מחלות הרקע האלה נפוצות במיוחד במקומות עם זיהום אוויר, מים ומזון מוגבר, תזונה דלה (אם במגוון ואם באיכות), ורמות סטרס גבוהות שקשורות בקיום יומיומי (מחסור באמצעים, מלחמות/פליטים וכו).
כלומר אלה הסובלים במהלך כל השנה, סובלים יותר כאשר נחשפים לעוד אתגרים. והאתגרים האלה כוללים, מן הסתם ובצורה מאוד נראית לעין, את המדיניות המותווית ברוב המוחלט של המדינות – ריחוק חברתי, סגרים, בידוד וכו' וזה משפיע במיוחד על מבוגרים, מהגרים, פועלים, פליטים, אנשים עם מחלות כרוניות ועל אוכלוסיות שוליות ופגיעות וזה מוחמר בגלל בעיות כלכליות, חוסר וודאות, תזונה לקויה וחוסר גישה לשירותי בריאות וכתוצאה מכך, דיכאון, התאבדות, אלימות במשפחה ושאר מחלות פסיכיאטריות. כלומר זה מחליש את החלש! אנשים שגם ככה נמצאים במתח יומיומי קיומי זה מוגבר אצלם עוד יותר!
לקוח ממאמר שפורסם בספטמבר 20 בג'ורנל Frontiers

המדיניות הזו מגבירה את החשיפה לגורמי הסיכון של גורמי הסיכון לסיבוכים, אשפוזים ומוות לדוגמא: שימוש מוגבר במוצרי טבק ואלכוהול כאסטרטגיות התמודדות, הגדלת הסתמכות על מזון מעובד לא בריא וחסמים לפעילות גופנית , המובילים לעלייה במשקל. יתר על כן, משברים פיננסיים והיעדר קשר חברתי עשויים להגביר את נטל החרדה והדיכאון. ההאטה הכלכלית מביאה אנשים לתזונה לקויה, מה שמגדיל עוד יותר את הסיכון למחלות זיהומיות

נראה כי האינטראקציה של קוביד-19 עם גורמים ביולוגיים וחברתיים מגדילה את הסיכון לסיבוכים, מחמירה את תוצאות הבריאות ומעצימה את העומס על אנשי מקצוע בתחום הבריאות ומערכות הבריאות.

כמובן שבמאמר יש גם התייחסות לאנשים שמהפחד לא ניגשים לקבל טיפול רפואי ואבחונים במרפאות ובתי חולים ושזה גם גורם להחרפת התסמינים וגם למוות.

אני באופן אישי לחלק הזה פחות מתחבר, אבל מודע שזה עדיין הכיוון העיקרי שפונים אליו כאשר יש בעיה אקוטית וכרונית.
אני בכל אופן תמיד מציע לעשות סוויץ בראש ולפנות לשם רק אחרי שמוצו כל האפשרויות הטבעיות (ולא להיפך), גם אם העלות גבוהה מזו המסובסדת על ידי המדינה.

וכמו אצל מרבית אנשי המדע כשמגיעים לשלב ההמלצות מפספסים את כל מה שנכתב ונאמר קודם לכן! וחלק מההמלצות יהיו אלה שדווקא מחמירים את הבעיה.
לפחות דיברו גם על תזונה מזינה והגבלת מכירה של מזונות מעובדים, מוצרי טבק ואלכוהול. והגברת פעילות גופנית ולאפשר גישה למרחבים פתוחים.

מדובר אם כן בכדור שלג שמנוהל על ידי אנשים מומחים בתאוריה ושלא מוכנים להוריד את הרגל מהגז וחלילה לשנות כיוון.

בין ה-19-21 לנובמבר 20 נערכה ועידה אינטרנטית (SAC 2020) מטעם האגודה האירופאית לקרדיולוגיה (ESC) ובו הציגו מחקר שנערך במחלקת החירום בבית החולים האוניברסיטאי של קרן פבלורו. ובו בדקו לחץ הדם באופן תדיר בקרב חולים בני 21 ומעלה במהלך הבידוד החברתי לשלושה חודשים (20 במרץ עד 25 ביוני 2020) ובדיקה זו הושוותה לשני פרקי זמן קודמים: אותם שלושה חודשים בשנת 2019 (21 במרץ עד 27 ביוני 2019) ו שלושת החודשים מיד לפני הבידוד החברתי (13 בדצמבר 2019 עד 19 במרץ 2020)
המחקר כלל 12,241 חולים. הגיל הממוצע היה 57 שנים ו -45.6% היו נשים. במהלך תקופת הבידוד של שלושה חודשים התקבלו 1,643 חולים למיון. זה היה 56.9% פחות משלושת החודשים המקבילים בשנת 2019 (3,810 חולים) ו -53.9% נמוך יותר משלושת החודשים שמיד לפני הבידוד החברתי (3,563 חולים).
בתקופת הבידוד החברתי, 391 (23.8%) חולים שהתקבלו במצב חירום סבלו מלחץ דם גבוה. שיעור זה היה גבוה משמעותית בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2019, אז הוא היה 17.5%, ובהשוואה לשלושת החודשים שקדמו לבידוד החברתי, אז הוא היה 15.4%.
ובמספרים מדובר על עליה של 37% במקרים של לחץ דם גבוה וזה כתוצאה מהלחץ/פחד/חרדה שאנשים נמצאים בגלל התעמולה וההפחדה הקשורה לקורונה, הסגרים והריחוק החברתי.

המצב מוחמר ויוצר כדור שלג!
יתר לחץ דם = סיכון מוגבר לפגיעה + מדיניות והפחדה => יתר לחץ דם וסיכון מוגבר לפגיעה… וכל זמן שהמדיניות לא תהיה מבוססת על הרגעה והפסקת כל ההגבלות המצב רק יחמיר!

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים