קינמון – סוכרת סוג 2 ועוד

קינמון הוא הקליפה היבשה והפנימית של עצים ירוקי עד ממשפחת הדפנה.
ישנם 3 סוגים של קינמון המשווקים כתבלין לכולם טעם מתקתק, אדמתי עם חריפות קלה. תכולת השמן הנדיף היא ההבדל העיקרי בין הקינמונים השונים.

1. הקינמון שנקטף מעץ Cinnamomum zeylanicum שמקורו בסרי לנקה הוא תבלין רך ומתוק יותר עם צבע חיוור יותר. מקור השם ציילון מגיע משמה הקודם של סרילנקה.
2. קינמון מעץ Cinnamomum casia מקורו במזרח הרחוק (סין, ויטנאם).
3. קינמון מעץ Cinnamomum loureirii שמקורו באינדונזיה הם וחריפים יותר.

הדרך להבדיל – קינמון ציילון מסתלסל פנימה משני הקצוות, ויוצר מעין מקל כפול, בעוד קסיה מסתלסל רק מקצה אחד.

כמו בכל מוצר כדי להשיג את הטריות הגבוהה ביותר מומלץ לטחון את המקל במקום.

הקינמון נמצא בשימוש כבר 2800 שנים לפני הספירה כתוספת לטעם, כשמן ובמשחות למטרות רפואיות. הרומאים למשל השתמשו בו לטיפול במחלות עיכול ודרכי הנשימה.
בהשוואה של-25 תבלינים, הקינמון היה המנצח המובהק בכל הנוגע לרמות של נוגדי חמצון^[1].

קינמון גם מכיל תרכובת הנקראת קומרין (coumarin), שברמות גבוהות מאוד יכול לגרום לנזק לכבד אצל אנשים מסוימים. כמות ההצריכה שמוגדרת בטוחה היא עד 1 כפית קינמון קסיה ליום. מכיוון שהציילון מכיל כמויות נמוכות בהרבה של קומרין, ההמלצה הבטוחה בשימוש שלו היא עד 2.5 כפיות ליום.

הקשר לסוכרת:

על פי הערכות סוכרת היא מחלה הפוגעת ב-537 מיליון אנשים ברחבי העולם וצפויות לעלות לכ-783 מיליון בשנת 2045, והיא גם אחת מגורמי המוות המובילים (6.7 מיליון בשנה)^[1].
תרום סוכרת מוערך כ-298 מיליון אנשים וב-2045 צפוי להגיע ל-414 מיליון^[2].

ניסוי קליני אקראי שפורסם בג'ורנל הרפואי ביולי 2020 Journal of the Endocrine Society מבית היוצר של אוניברסיטת אוקספורד חקר את ההשפעות של תוסף קינמון בקרב 51 משתתפים עם סוכרת.
המשתתפים במחקר גויסו מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי Kyung Hee בסיאול, דרום קוריאה ומהמרכז לסוכרת Joslin בין השנים 2017-2018.
המשתתפים קיבלו כמוסה של 500 מ"ג קינמון או פלצבו שלוש פעמים ביום במשך 12 שבועות. החוקרים מצאו שתוספי קינמון הורידו את רמות הגלוקוז בצום ושיפרו את תגובתו של הגוף לאכילת ארוחה עם פחמימות, המהוות את סימני ההיכר של טרום סוכרת. הקינמון נסבל היטב ולא היה קשור לתופעות לוואי ספציפיות.

*** תוספת פברואר 24
במחקר שפורסם בינואר 24 בכתב העת The American Journal of Clinical Nutrition, שמונה עשר משתתפים עם השמנת יתר וטרום סוכרת עברו ניסוי מוצלב אקראי, מבוקר, כפול סמיות, למשך 10 שבועות. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקחת קינמון (4 גרם ליום) או פלצבו למשך 4 שבועות, לאחר מכן תקופת "שטיפה" של 2 שבועות, שלאחריה עברו להתערבות האחרת למשך 4 שבועות נוספים. שינויים בגלוקוז נמדדו עם ניטור גלוקוז רציף. בדיקת סבילות לגלוקוז דרך הפה מיד לאחר בליעת קינמון או פלצבו בוצעה ב-4 נקודות זמן כדי להעריך את ההשפעות החריפות שלהן הן בקו הבסיס והן בסוף כל שלב התערבות. יומני תסמיני עיכול התקבלו מדי יום.
בסך הכל היו 694 ימי מעקב עם 66,624 תצפיות על רמות הגלוקוז. תוצאות המחקר הראו:

• בהשוואה לפלצבו, ריכוזי הגלוקוז של 24 שעות היו נמוכים משמעותית לאחר מתן קינמון.
• ממוצע הערך הגליקמי (netAUC) עבור גלוקוז היה נמוך משמעותית (34%-) בקבוצת הקינמון.
• תוספת קינמון גם הביאה רמות נמוכות יותר של "פיקים" סוכריים.
• ריכוזי ההורמון GIP שממריץ הפרשת אינסולין, עלו (56%+) בקבוצת הקינמון.
• ריכוזי הטריגליצרידים ירדו (45%-).

החוקרים מציינים שהדבקות בטיפול הייתה מצוינת בשתי הקבוצות. לא נמצאו הבדלים בתסמיני עיכול (כאבי בטן, בורבוריגמוס, נפיחות, עודף גזים ויציאות ביום) בין קבוצות קינמון ופלסבו.
החוקרים סיכמו: "קינמון, תוסף זמין וזול, עשוי לתרום לשליטה טובה יותר בגלוקוז כאשר הוא מוסף לתזונה אצל אנשים הסובלים מקדם-סוכרת הקשור להשמנה".

*** תוספת אוקטובר 25 – אישור קליני ברמה הגבוהה ביותר
מחקר חסר תקדים ברמת הראיות שלו, שפורסם באוקטובר 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition מאשר ומחזק את כל הממצאים הקליניים הקודמים שהוצגו לעיל. מחקר זה הוא 'סקירת מטריה' (Umbrella Review) – הראיה המדעית בעלת הרמה הגבוהה ביותר, שסוקרת ומנתחת 21 מטא-אנליזות קיימות (המקיפות יחד 139 מחקרים קליניים שונים). מטרתו הייתה לפתור את המחלוקת סביב השפעת הקינמון על מדדים מטבוליים.

סקירה מקיפה זו הבהירה באופן חד משמעי כי תוספת קינמון קשורה באופן מובהק לשיפורים ב:

• גלוקוז בדם בצום (FBG).
• פרופילי שומנים (כולסטרול וטריגליצרידים).

היתרונות היו בולטים יותר בקרב מטופלים שאובחנו עם סוכרת ותסמונת מטבולית.

החוקרים סיכמו שהקינמון מחזיק בתפקיד מבטיח כטיפול משלים משמעותי במחלות מטבוליות. יחד עם זאת, הם קוראים למחקרים עתידיים עם מעקב ארוך טווח כדי לאשר סופית את המנגנונים והיעילות.

החשיבות הגדולה ביותר של סקירת המטריה הזו היא שהיא מספקת כעת חותמת אישור סופית ברמה הקלינית הגבוהה ביותר לכל המחקרים הנקודתיים שאני הצגתי. הפער שהיה קיים בספרות המדעית סביב האם קינמון עובד באופן עקבי על מדדים מטבוליים – נסגר. הראיות כעת מראות באופן גורף כי הקינמון אינו "גלולת קסם", אלא כלי רב עוצמה המסייע במקביל לשיפורים באורח החיים, במיוחד בקרב אנשים עם תסמונת מטבולית וסוכרת.

אלה כמובן לא המחקרים היחידים, שמוכיחים יעילות של קינמון בקשר לסוכרת סוג 2 וגם יותר ממטפורמין. [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22].

סוכרת – סקירה מפורטת של צמחים ורכיבים למניעה וטיפול.

דברים נוספים שקינמון נמצא תורם:

• מחלות קרדיו מטבוליות [1][2]: מוריד שומנים בדם [1]; מוריד לחץ דם [1] ואולי עם דגש אצל סוכרתיים [2][3][4][5][6][7]; ירידה במשקל – השמנת יתר [1][2][3][4].
• קינמון – זיכרון ויכולות קוגניטיביות.
  מניעה וטיפול באלצהיימר [1][2][3][4].
• אנטי דלקתי [1][2] גם בקשר לכאב [3].
• אנטיבקטריאלי [1][2].
• אנטיויראלי לרבות שפעת [1][2].
• אנטיסרטני [1][2].
  *** תוספת נובמבר 25
  סקירה שפורסה בנובמבר 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition בוחנת ומסכמת את הממצאים המעבדתיים החזקים ביותר המצביעים על תפקיד פוטנציאלי למרכיבי הקינמון הן במניעת סרטן והן בעיכוב התקדמות הגידול. סקירה זו באה לענות על הדרישה הגוברת לפתרונות טיפול חלופיים ומשלימים, על רקע העלויות והמורכבות של טיפולים קונבנציונליים.
  הכוח האנטי-סרטני של הקינמון נובע בעיקר מהמרכיב הפעיל סינאמאלדהיד ונגזרותיו, אשר משפיעים על מנגנונים מולקולריים מרובים בתוך הגידול וסביבתו. הקינמון פועל באמצעות עיכוב גורמי שעתוק מרכזיים כגון NFkB ו-AP1, המעורבים בדלקת כרונית ובהתקדמות הגידול. בנוסף, נגזרות סינאמאלדהיד נמצאו כמי שמכוונות נגד מסלול HIF1-VEGF, החיוני לאנגיוגנזה (יצירת כלי דם המזינים את הגידול), ובכך הן למעשה מונעות מהגידול לקבל את אספקת החמצן והמזון הדרושה לו.
  מעבר להשפעה על הדלקת והתרבות התאים, הקינמון נמצא גם כמעורב בהפחתת פעילות אנזימי MAPK, המהווים ווסתים קריטיים של תהליך ההתרבות של תאים סרטניים. הקינמון אף תורם למניעה רחבה יותר באמצעות הפעלת גורמי הגנה תאיים כמו Nrf2 וכן על ידי שיפור המיקרוביום במעי ועיכוב דלקת מערכתית. הסקירה מסכמת כי בעוד שקיימות ראיות מעבדתיות חזקות התומכות בפוטנציאל זה, חובה לבצע מחקרי התערבות קליניים (בבני אדם) כדי לאשש את היעילות והבטיחות של הקינמון כתוסף טיפולי.
• שחלות פוליציסטיות – גורמי סיכון ודברים למניעה וטיפול.
• תזונה מבוססת צומח – דיסמנוריאה.
• מונע פגיעה בכבד וכליות עקב שימוש בפרצטמול [1][2].
• מאמרי סקירה [1][2][3][4][5][6][7].

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים