מחלות כליה ודיאליזה – נקודה למחשבה

כליות: מבוא:

הכליות הן איברים חיוניים (דמויי שעועית), שגודלם כאגרוף, הממוקמים במרכז הגב התחתון. הן פועלות כמכונות סינון משוכללות, המנקות מדי יום כ-200 ליטר דם ומפרישות פסולת ועודפים של מינרלים כמו נתרן, אשלגן, סידן וזרחן. בנוסף, הכליות אחראיות על ויסות לחץ הדם (רנין), ייצור כדוריות דם אדומות (אריתרופויאטין) וויסות רמות הסידן בגוף (קלציטריול = ויטמין די פעיל). כלומר, ללא תפקוד כליות תקין, מערכות הגוף כולן פועלות בצורה פחות טובה.

גורמים המזיקים לבריאות הכליות:

• תזונה מערבית ומעובדת [1] רוויה בסוכר [1][2] ותחליפי סוכר [3].
  • צריכה גבוהה של בשר אדום ומעובד הייתה קשורה לרעה עם מחלת כליות וצריכה גבוהה של אגוזים, קטניות ומוצרי חלב דלי שומן הייתה קשורה לסיכון מופחת למחלת כליות [1].
• ייצור מוגבר של TMAO.
• חשיפה למזהמים סביבתיים
  • חומרי הדברה [1], אורגנופוספאטים, גלייפוסט.
  • ביספינול איי [1][2][3][4] ופתלטים [5].
  • זיהום אוויר [1][2].
• שימוש בתרופות
  • מחקר שפורסם ביוני 2017 בג'ורנל הרפואי Kidney International מראה שתרופות לחומציות יתר כמו אומפרדקס פוגעות בתפקודי הכליות ומעלות סיכון משמעותי לאי ספיקת כליות כרונית. אבל בעיה נוספת שמדגיש המחקר הוא שבמחצית המקרים, אין סימנים שהכלייה נפגעת. לא רואים את זה (בבדיקות מעבדה) ולא מרגישים את זה. כלומר זה מגיע "פתאום". זה כמובן לא היחיד שמראה זאת [1][2][3][4][5][6]
  • תרופות שמעלות הומוציסטאין [1][2][3]; סטטינים [1][2], מטפורמין ומתוטרקסט [3].
  • אנטי דלקתיות שאינן סטרואידים [1][2][3] (NSAIDS).
  • מסלזין [1] לטיפול בקרוהן ודלקות.
  • גלודיניום [1] שמשתמשים בבדיקות MRI.
• מחליקי שיער.
• המעטה של תנועה.

תפקיד התזונה במניעה וטיפול במחלות כליה:

רפואה מונעת, ובפרט תזונה נכונה, היא קו ההגנה הטוב ביותר שלנו. במקום להתמקד ברשימת המזונות שיש להימנע מהם, כדאי לשים את הדגש על מה כדאי לאכול:

• תזונה מבוססת צומח [1][2], עשירה בפירות וירקות [3].
• *** תוספת פברואר 23
  מחקר שפורסם בפברואר 23 בג'ורנל Journal of Renal Nutrition מצא כי צריכה יומית של פירות וירקות עשויה להפחית את התמותה מכל הסיבות בחולים עם מחלת כליות כרונית, כולל אלו המטופלים בהמודיאליזה.
  מהניתוחים גילו עליה בסיכון למוות ככל שצרכו פחות ירקות ופירות 1.25 בקבוצת "כל יום" ו-1.6 בקבוצות של "לפעמים" ו"אף פעם או לעתים רחוקות".
• *** תוספת יולי 23
  מחקר שפורסם ביולי 23 בכתב העת American Journal of Kidney Diseases בראשות Ga Young Heo בחן את הקשר בין צריכת חלבון צמחי והתפתחות מחלת כליות כרונית (CKD). באמצעות נתונים ממאגר הביובנק הבריטי, החוקרים מצאו כי למשתתפים עם צריכת חלבון צמחית גבוהה יותר היה סיכון נמוך יותר (10-18%) לפתח CKD. ממצא זה מצביע על כך שצריכה תזונתית גבוהה יותר של חלבון מהצומח עשויה להועיל לבריאות הכליות ולספק תובנות לגבי התערבויות תזונתיות למניעת CKD במסגרות טיפול ראשוני.
• *** תוספת דצמבר 23
  מאמר סקירה מדצמבר 23 על תזונה מבוססת צומח ומחלות כליה כרונית.
  שילוב תזונה מבוססת צומח מותאמת אישית מספק יתרונות בריאותיים לאנשים עם מחלת כליות, וגם בעל פוטנציאל לשמור על מצבם התזונתי ברמות אופטימליות תוך הימנעות מהסיכון לאובדן חלבון ואנרגיה PEW שמבטא דילול שריר.
• *** תוספת אפריל 24
  מחקר סקירה שפורסם באפריל 24 בכתב העת Nutrients מסכם שמגוון דיאטות מבוססות צומח (MedDiet, DASH, HEI, New Nordic Renal Diet, vegetarian SVLPD) עשירות בפירות וירקות, סויה (אורגנית) או חלבונים אחרים על בסיס צמחי, דגנים מלאים, סיבים, אגוזים וקטניות, כולן משפרות את בריאותם של חולים עם CKD. החוקרים הזכירו גם רכיבים ספציפיים: לוטאין/זאקסנטין, אליצין, קוורצטין, כורכומין וחומצה רוזמרינית עם השפעות מיטיבות.
• *** תוספת אוגוסט 25
  מחקר מטה-אנליזה שפורסם באוגוסט 25 בכתב העת British Journal of Nutrition בהובלת חוקרים מבית הספר למדעי התזונה והדיאטטיקה באירן ומהמחלקה לבריאות מאוניברסיטת מרימאונט שבארה"ב ניתח נתונים על צריכת מזון (בשר עוף, דגים, ביצים, בשר אדום, דגנים, ירקות, פירות, אגוזים וקטניות) והשפעתם על סיכון ל-CKD. החוקרים השתמשו בניתוחי תגובה-מינון ליניאריים ולא-ליניאריים כדי לקבוע את ההשפעה של צריכה יומית מצטברת על הסיכון במטרה לספק תובנות מדויקות יותר לתזונה.
  המחקר מצא
  • בשר אדום ובשר בכלל: קשר חיובי מובהק סטטיסטית בין עלייה בצריכת בשר אדום לבין סיכון מוגבר ל-CKD. עלייה של 100 גרם ביום בצריכת בשר אדום או בשר באופן כללי הייתה קשורה לעלייה משמעותית (2%+) בסיכון ל-CKD.
  • דגים, קטניות ודגנים: נצפה קשר הפוך ומשמעותי בין צריכתם לבין הסיכון ל-CKD. כל 15 גרם נוספים של דגים ביום הפחיתו את הסיכון ב-6%, וכל 50 גרם נוספים של קטניות הפחיתו את הסיכון ב-17%.
  • אגוזים: ניתוח מטה-אנליזה של שני מחקרי עוקבה בחן את הקשר בין צריכת אגוזים לסיכון ל-CKD. ניתוח תגובה-מינון ליניארי הראה שכל תוספת של 28 גרם אגוזים ביום יכולה להפחית את הסיכון ב-21%. עם זאת, ניתוח לא-ליניארי חשף קשר מורכב יותר בצורת עקומת U, שמצביעה על כך שההפחתה המשמעותית ביותר בסיכון מתרחשת בטווח צריכה של 20–10 גרם ביום. כלומר, למרות שצריכה גבוהה יותר עדיין מועילה, היתרון המקסימלי מתקבל בטווח זה.
  • דגנים: המחקר מצא כי צריכה גבוהה של דגנים הייתה קשורה לסיכון מופחת של 13% לפתח CKD .
  • קטניות: צריכת קטניות נמצאה כמפחיתה את הסיכון ל-CKD ב-17%.
  • בשר עוף, ביצים, ירקות ופירות: לא נמצא קשר מובהק וברור בין צריכתם לבין הסיכון ל-CKD.
  • חלב דל שומן: נמצא קשר שלילי בין צריכה מתונה של 500-1000 גרם ליום לבין סיכון מופחת ל-CKD, אך הקשר הזה אינו ליניארי ודורש מחקר נוסף.
• אגוזים [1]
  • סקירה שיטתית שכללה ארבעה מחקרים (1,270 מטופלים) בחנה את השפעת צריכת אגוזים על מדדי בריאות בחולי מחלת כליות כרונית (CKD), ומצאה יתרונות פוטנציאליים משמעותיים ללא השפעה שלילית על מאזן האלקטרוליטים. בנוסף, נמצא קשר בין צריכת אגוזים כוללת להפחתה בתמותה מכל הסיבות, מה שמצביע על תועלת אפשרית לשילוב אגוזים בתזונת מטופלי מחלות כליה כרוניות [2].
• שיבולת שועל [1].
• רימונים [1].
• כורכום [1][2][3][4][5] יחד עם בוסווליה [6].
• זעפרן [1][2][3][4][5][6].
• שום [1].
• חמוציות [1].
• נוגדי חמצון
  • סקירה של נוגדי חמצון (קוורצטין, אמודין, רזברטרול, כורכומין, סילימרין) [1].
    סקירה של נוגדי חמצון (כורכומין, פרופוליס, סולפוראפן, ביטליינים, קטכינים ועוד) [1].
  • רזברטרול [1][2].
  • העלאת רמות קיו 10 [1].
  • מנגיפרין (מנגו) [1].
• צמחי מרפא
  • אסטרגלוס [1][2][3][4][5][6] לרבות נפרופתיה סוכרתית.
  • עלי זית (Oleuropein) [1].
  • מרווה סינית [1].
  • סטיביה [1].
• ריישי [1].
• ויטמינים, מינרלים ורכיבי תזונה
  • העלאת רמות של ויטמין די [1][2][3][4][5][6][7][8].
  • לוודא ויטמין סי בתזונה [1][2][3][4].
  • לוודא בי 6 בתזונה להורדת רמות הומוציסטאין [1].
  • העלאת רמות מגנזיום [1][2][3].
  • לוודא סידן בתזונה [1].
  • לוודא רמות סלניום [1][2].
  • העלאת רמות של אומגה 3 [1][2][3][4][5].
• שמן קצח [1].
• שמן זית [1].

הקשר בין המעיים לכליות: ציר הכליה-מעי:

מחקרים חדשניים מדגישים את הקשר המורכב בין בריאות המעיים (המיקרוביום) לבין תפקוד הכליות. כאשר תפקוד הכליות יורד, מצטברים בגוף רעלנים שמקורם בחיידקי המעי. זהו מעגל קסמים מזיק. לכן, התערבויות תזונתיות המכוונות למיקרוביום, כמו צריכת סיבים תזונתיים ושימוש בפרוביוטיקה, יכולות להאט את התקדמות המחלה.

• סקירה כללית של תפקיד דיסביוזיס במעיים בפתוגנזה של הגורמים השכיחים ל-CKD כולל יתר לחץ דם, סוכרת ופרוטאינוריה (חלבון רב בשתן), כמו גם התקדמות המחלה [1]. לכן כדאי לשלב התערבויות המנסות לווסת את המיקרוביום של המעי כאסטרטגיות חדשות לשיפור התוצאות הקליניות בחולי כליות [2][3][4]. לרבות פרוביוטיקה ותזונה פרהביוטית [5][6].
• צריכה גבוהה של סיבים תזונתיים קשורה לסיכון נמוך יותר לדלקת ולתמותה במחלת כליות [7]. סיבים תזונתיים יכולים לווסת את פעילות המיקרוביום של חולי CKD ובכך להאט את התקדמות CKD, להוריד את רמות הרעלנים הקשורים לדיאליזה ולשפר מחלות נלוות [8]. השלמת סיבים בתזונה של חולי CKD עשויה להיות טיפול תזונתי להפחתת p-cresol (מטבוליט רעיל של חיידקים פתוגניים) ולשיפור תדירות הצואה [9][10][11][12]. כמו גם השפעות מועילות פוטנציאליות של הפחתה באוריאה בסרום וקריאטינין [13].
• תזונה דלה בחלבון (LPD) בשילוב עם אינולין דרך הפה שיפר את חילוף החומרים הגליקמי והשומנים וכן את המצב הדלקתי הסיסטמי, ככל הנראה מפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי בחולי כליות וזה עשוי לייצג אפשרות טיפולית מבטיחה לשיפור איכות החיים ומצב הרוח [14].
• מחקר, שפורסם ביוני 25 בכתב העת Nutrients, בוחן לעומק את מערכת היחסים המורכבת בין הכליות למעיים, המכונה "ציר הכליה-מעי", ואת חשיבותה במחלת כליות כרונית (CKD). המאמר סוקר את הפתופיזיולוגיה של ציר זה, וכן מציג אסטרטגיות טיפוליות, הן תרופתיות והן תזונתיות, המכוונות לוויסות המיקרוביום ושיפור תפקוד הכליות.
  החוקרים מציגים את הפגיעה בציר הכליה-מעי ב-CKD: עם הירידה בתפקוד הכליות, מצטברים בגוף רעלנים אורמיים שמקורם בחיידקי המעי, כגון p-cresyl sulfate (pCS), indoxyl sulfate (IS) ו-TMAO. רעלנים אלו נקשרו לאירועים קרדיווסקולריים ונזק לרקמות. הם מסבירים ששינויים בהרכב המיקרוביום (דיסביוזיס) וחדירות מוגברת של דופן המעי הם גורמים מרכזיים בתרומה של ציר הכליה-מעי להתקדמות CKD.
  החוקרים מצביעים על מספר מנגנונים פוטנציאליים לדיסביוזיס, כולל ריכוזים גבוהים של שתנן (אוריאה) וחומצת שתן (אוריק אסיד) בדם, המובילים לשגשוג יתר של חיידקים המייצרים אוראז ואנזימים מזיקים אחרים.
  הם מציינים שהמיקרוביום ממלא תפקיד מגן באמצעות ייצור מטבוליטים כמו חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) – אצטט, בוטיראט ופרופיונאט. SCFAs משמשות כמקור אנרגיה לתאי המעי, שומרות על מחסום המעי, מקדמות תאי T רגולטוריים ומפחיתות דלקת. כמו כן הם מוסיפים שב-CKD, יורד שפע החיידקים המייצרים SCFAs (כמו לקטובצילוס וביפידובקטריום) עקב: מגבלות תזונתיות שכוללות בדרך כלל הנחיות להוריד את רמות האשלגן ואז נוצר מצב של פחות סיבים; חמצת מטבולית, תפקוד לקוי של המעי הנגרם מאיסכמיה, זמן מעבר מעי ממושך עקב צריכת סיבים לא מספקת (עצירות) וחומרים קלאטים שקושרים זרחן בגלל שבחולי CKD, הכליות מתקשות להפריש זרחן מהגוף ועודף שלו (היפרפוספטמיה) מסוכן לגוף (עצמות ולב).
  החוקרים מציגים את האסטרטגיות המכוונות לציר הכליה-מעי ב-CKD:
  • פרה-ביוטיקה, פרוביוטיקה וסינביוטיקה: טיפולים אלו נועדו לשפר את הדיסביוזיס ולהפחית רעלנים אורמיים. למרות שהם מפחיתים רמות רעלנים בדם (כמו IS ו-pCS), העדויות לגבי שיפור משמעותי בתפקודי כליות או שרידות עדיין מוגבלות ומעורבות. חלק מהמחקרים הראו שיפור בפרמטרים דלקתיים או במצב תזונתי סובייקטיבי, אך ללא שינוי מהותי בקצב הסינון הגלומרולרי (eGFR).
  • דיאטה דלת חלבון: תזונה מוגבלת בחלבון נחקרת בהקשר של השפעתה על המיקרוביוטה. היא קשורה לעלייה בחיידקים מועילים המייצרים SCFAs (כמו Lactobacillaceae ו-Bacteroidaceae) ולירידה בחיידקים המייצרים רעלנים אורמיים. למרות שיש חששות מתת-תזונה בדיאטות כאלה, מחקרים קליניים תומכים בבטיחותן בקרב חולים יציבים מבחינה מטבולית, במיוחד בשילוב עם תוספי קטו-אנלוגים.
  • דיאטה עשירה בסיבים תזונתיים: סיבים תזונתיים, המוגדרים כפחמימות בלתי ניתנות לעיכול, מועילים לבריאות המעיים ולתפקוד הכליות. הם משמשים כמקור אנרגיה לחיידקים סכרווליטיים המייצרים SCFAs, ומדכאים את שגשוגם של חיידקים פרוטאוליטיים המייצרים רעלנים. מחקרים אפידמיולוגיים מראים קשר הפוך בין צריכת סיבים גבוהה לבין היארעות CKD.
    • עמילן עמיד (Resistant Starch – RS): סוג של סיבים המגיע למעי הגס ומותסס על ידי חיידקים (ביפידובקטריה ולקטובצילים), מגביר ייצור SCFAs והפחית יצירת רעלנים אורמיים.
    • צריכת פירות וירקות: למרות הגבלה נפוצה של פירות וירקות בדיאטות כליה (בשל פוטסיום), המאמר מציין שמחקרים חדשים מראים שצריכה מבוקרת אינה מעלה בהכרח רמות אשלגן בדם וקשורה לתמותה נמוכה יותר בחולי דיאליזה.
    • דגנים מלאים: עשירים בסיבים תזונתיים, פיטוכימיקלים, מינרלים וויטמינים, משפיעים לחיוב על הרכב המיקרוביום ומפחיתים סיכון למחלות כמו סוכרת וטרשת עורקים. צריכה נמוכה של דגנים מלאים נקשרה לסיכון מוגבר ל-CKD.
    • דיאטה ים תיכונית ותבניות תזונה בריאות אחרות: עשירה בפחמימות ניתנות לתסיסה, חלבונים צמחיים ושמן זית, מקדמת שגשוג של חיידקים. ומחקרים מראים קשר בין דיאטה ים תיכונית לרמות נמוכות יותר של רעלנים אורמיים במעי.
  • המלצות עתידיות כוללות פיתוח פרוביוטיקה יעילה יותר, הרחבת משך הניסויים הקליניים והתאמה אישית של טיפולים תזונתיים.

התמודדות עם מחלת כליות מתקדמת (דיאליזה):

ווהיה ולא מנענו ומתחילה בעיה כלייתית, נצטרך יותר לשים לב לרמות המלחים של נתרן ואשלגן ולהפחית ממוצרים העשירים בזרחן וסידן (בעיקר מוצרי חלב). אשלגן, שנמצא כמעט בכל פרי וירק, הוא מינרל חיוני לתפקוד תקין של מערכת העצבים והשרירים. מאחר שגם איברים פנימיים כמו לב וכליות הם שרירים, יש לפנות לפירות וירקות שאינם מכילים רמות גבוהות של אשלגן, כמו תפוחים, חמוציות, תותים, אוכמניות, פטל, שזיפים, אננס, אפרסק, כרוב, כרובית מבושלת, אספרגוס, שעועית, סלרי ומלפפון.

אף שחולי דיאליזה מוגבלים יותר בתזונתם, עדיין יש דרכים לשפר את איכות חייהם. יש לשים לב במיוחד לרמות מלחים ומינרלים כמו נתרן, אשלגן וזרחן, אך יחד עם זאת, חשוב לא להזניח צריכה של ויטמינים, מינרלים ורכיבים מועילים. מחקרים הראו יתרונות למגוון רכיבים טבעיים אצל חולי דיאליזה, כגון…

למול ההנחיות המקובלות, שמציגות תפריט כמו זה שבתמונה, עולה השאלה: האם זו הדרך היחידה? אני לא חושב שניתן לומר מראש מה כן ומה לא, אבל אני כן חושב שחולה דיאליזה צריך לעקוב אחר שינויים באלקטרוליטים כל יום. ועדיין, להגיד שהוא לא יכול לאכול כלום מלבד פחמימות פשוטות וחלבונים ולהימנע מכל מה שנחוץ לגוף כמו ויטמינים? מאיפה יקבל אותם? מהשלווה? מהבפלות? מהפרכיות?

גם במצב זה, ייתכן ויש מה לעשות. לצד המגבלות, מחקרים מראים כי ישנם רכיבים תזונתיים טבעיים שיכולים לסייע לחולים במצב מתקדם (המחקרים הבאים מתמקדים בחולי דיאליזה/המוליזה) :

• צמחי מרפא ותבלין
  • כורכום [1][2].
  • ג'ינג'ר [1].
  • צמח סיני שנקרא רהמניה [1].
  • ליקוריץ למניעת היפרקלמיה (עודף אשלגן) [1].
  • תה ירוק [1]
• פירות וירקות
  • רימונים [1][2][3][4].
  • תפוחים [1].
  • ארוניה לחיזוק אנמיה [1].
• שמני מאכל
  • שמן קצח להורדת רמות דלקת ואיזון גליקמי [1].
  • שמן פשתן לחיזוק העצמות והורדת רמות דלקת [1][2].
• קטניות
  • מוצרי סויה מסורתיים (אורגני) [1][2].
• אגוזי ברזיל (סלניום) לחיזוק בלוטת התריס ופעילות גלוטתיון [1][2][3].
• ויטמינים, מינרלים ורכיבי תזונה
  • ויטמין די [1][2][3][4][5]
  • פולאט ובי 12 להורדת רמות הומוציסטאין [1][2].
  • ויטמין בי 3 (ניאצין) – הורדת רמות פוספאט ואיזון פרופיל שומני [1][2][3][4].
  • ויטמין סי להטמעת ברזל [1][2][3][4].
  • ויטמין אי לאיזון רמות שומנים [1][2].
  • מגנזיום [1][2][3].
  • אבץ.
  • אומגה 3 [1][2][3][4].
  • חומצת אמינו ל-קרניטין לחיזוק שרירים ומניעת קרישיות יתר [1][2][3][4][5].
• נוגדי חמצון
  • רזברטרול [1].
  • פוליפנולים (פרואנתוציאנינים) הקיימים בזרעי ענבים וחמוציות [1].
  • חומצה אלפא ליפואית [1].
• פטרית קורדיספס [1].
• שמן נר הלילה [1].
• ארומה תרפיה [1].
  • עיסוי עם לבנדר [1].
    עיסוי לבנדר ותפוז להרגעה ולאנרגיה [1].
    שמן לבנדר להרגעת כאב המחט [1].
• פעילות גופנית/ אופניים [1][2][3][4][5][6].
• אקופקסורה [1][2][3][4][5].

לא מאחל לאף אדם להגיע למצב של אי ספיקת כליות, דיאליזה וצורך בכליה כדי לחיות באיכות חיים טובה.
אבל תלמדו… קחו אחריות על הבריאות שלכם!!!

כדי להתעדכן ראשונים מוזמנים להזין דוא"ל למטה