חומרי הדברה – פירתרואידים

פירתרואידים

חומר הדברה נפוץ מאוד, כ-30% מתכשירי ההדברה מכילים את החומר הזה (קוטלי חרקים בחקלאות בצורה נרחבת, וכן בשימושים ביתיים, בגינה, על חיות מחמד ובטיפול ביתושים וכינים).
מקורו מחומר טבעי שנקרא פירטרין הנמצא בתרמילי הזרעים של מספר מינים של חרצית.
כרגיל… לקחו משהו טבעי וסינתזו אותו לחומר דומה (סינתטי) שיעשה את אותה פעולה. היצרנים הסתמכו על ידע לגבי הסירטרין שהגוף מפרק אותו ומפריש אותו דרך השתן ושאינו עושה בעיות מיוחדות.
מויקיפדיה:
"החומר מתפרק על ידי חומצות הקיבה של יונקים ולכן נחשב לבטוח במיוחד."

ומתוך דוח של משרד הבריאות.
"זמן מחצית החיים (הזמן שחולף עד שמחצית מכמות החומר מתפרקת) של פירתרואידים הינו יום עד יומיים, ולכן עיקר החשיפה לפירתרואידים תהיה זמן קצר לאחר השימוש בהם.
ככלל פירתרואידים נחשבים לחומרים בעלי רעילות נמוכה. השפעות בריאותיות יחסית לשאר קבוצות חומרי הדברה הסינתטיים."

שימו לב שהם מציינים שמספר מחקרים מראים קשר בין החומר הזה לסרטן אבל הם מסייגים זאת בצורה מוזרה שזה קשור לאכילה מוגברת של חומרים אלה אצל כלבים.

"ישנן גם עדויות ממחקרים בבעלי החיים על כך שפירתרואידים עשויים לגרום לסרטן בבני אדם, אך הראיות מגיעות מבעלי חיים שאכלו כמויות גדולות מאוד של פירתרואידים במשך כל חייהם ולא ניתן להסיק מכך בנוגע לסיכון לגידולים סרטניים בבני אדם שנחשפים לחומרים אלו."

כזהו משרד הבריאות שלנו – עיקרון הזהירות המונעת לא קיים!!!

אז יש אישורים ויש המלצות לשימוש ואנשים קונים, כי משרד הבריאות כותב שזה נחשב לבטוח ושהגוף ידע להתמודד… מקסימום לשטוף את הפירות בסבון והכל בסדר!

"משרד הבריאות ממליץ לאכול ירקות ופירות עם קליפתם ולגוון באכילת פירות וירקות בצבעים שונים. מומלץ לשטוף את הפירות וירקות במים ובסבון לפני צריכתם.
מוגש על ידי לשכת המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה ושירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות".

עדויות (מחקרים) שמראים קשר בין פירתרואידים לבעיות רבות ומגוונות:

1. אוטיזם.
2. קשב וריכוז [1][2][3][4].
3. התפתחות שפה [1].
4. פרקינסון [1][2].
5. בעיות פריון [1].
6. סוכרת ומחלות מטבוליות [1].
7. מחלות לב [1].
8. סרטן המטולוגי [1].
9. דלקות פרקים.
10. מחלת ניוון השרירים ALS.
11. שלבקת חוגרת.
12. אולי הדבר המדאיג ביותר הוא ההשפעות על בריאות הילדים.
    פורסמו מחקרים רבים הקושרים פירתרואידים סינתטיים לבעיות התפתחותיות אצל ילדים. למשל מחקר שפורסם בספטמבר 22 בג'ורנל Neurotoxicology מגלה שאפילו תינוקות עם רמות נמוכות של חשיפה לפירתרואידים בגיל 6-8 חודשים חווים קשר עם סיכון מוגבר לעיכובים בהתפתחות השפה בגיל שנתיים. בנוסף, מחקר דני שפורסם בספטמבר 19 בכתב העת Environmental Research מצא שריכוזים גבוהים יותר של פירתרואידים תואמים לשיעורים גבוהים יותר של ADHD בילדים.
13. מוות מכל הסיבות, במקרים מסוימים גם פי 3 יותר [1].
    במדגם ארצי מייצג זה של מבוגרים [בארצות הברית], חשיפה סביבתית לקוטלי חרקים מסוג פירתרואידים נקשרה לסיכון מוגבר לתמותה מכל הסיבות וממחלות לב וכלי דם. אלו בקבוצת החשיפה הגבוהה ביותר היו בעלי סיכון גבוה פי שלושה לתמותה קרדיווסקולרית מאשר אלו בקבוצת החשיפה הנמוכה ביותר.

לצערנו, בעוד שסיכונים אלו מתועדים היטב על ידי מחקרים מדעיים עצמאיים, סקירה משנת 2019 שהוזמנה על ידי EPA, הגוף אמריקאי האמון על הגנת הסביבה האמריקאי, דוחה את החששות הללו ובמקום הגנות מוגברת מפני פירתרואידים. ה-EPA אף הרחיבה בשנים האחרונות את השימושים המותרים שלהם, ואת הכמויות שמותר ליישם, מה שמגדיל את רמות החשיפה של יומיומיים.
https://beyondpesticides.org/dailynewsblog/2022/10/exposure-to-widely-used-bug-sprays-linked-to-rheumatoid-arthritis/

האם זה ישנה משהו באזהרות של משרד הבריאות?
האם הם בכלל מתייחסים למחקרים האלה?

כנראה שלא!!!

ולכן האחריות היא עלינו ואחת הדרכים להוריד את החשיפה לחומרי הדברה היא כמובן לעבור לתזונה אורגנית ללא ריסוס [2]. אבל כאמור המזון הוא רק חלק אחד לחשיפה, כי מדובר בהדברת חרקים/ יתושות בגינות הציבוריות והביתיות וגם בתוך הבית ומאלה גם יש להמנע ולפעול כנגד ריסוס מזיק. כלומר להתרחק כמה שאפשר ולכמה שיותר זמן!

השפעות על בעלי חיים והסביבה

דגים הם חלק בלתי נפרד מהאקולוגיה וגם מהתזונה של האדם ולכן דברים שקורים להם יכולים בהחלט להשפיע גם עלינו.
מחקר, שפורסם בינואר 24 בכתב העת Environmental Science and Technology מצא כי דגים שנחשפו לחומרי הדברה מסוימים בריכוזים נמוכים במיוחד למשך פרק זמן קצר יכולים להפגין שינויים התנהגותיים מתמשכים, כשההשפעה מתרחבת לצאצאים שמעולם לא נחשפו ממקור ראשון.
הממצאים מעוררים דאגה לא רק לדגים, אלא לכל בעלי החולייתנים שנחשפים לחומרי הדברה נפוצים – כולל בני אדם, אמרה מחברת המחקר פרופ' Susanne Brander, אקוטוקסיקולוגית במרכז המדעי הימי של אוניברסיטת Oregon State.
היא מצייננת שחשיפה זו מתרחשת לא רק לדגים האלה, אלא לכל אורגניזמים מימיים באזורים שמקבלים נגר מאזורים המאוכלסים בבני אדם. "זה בטוח לומר שאנחנו רואים השפעות ברמת האוכלוסיה אם דגים שנחשפו במשך כמה ימים כעוברים מייצרים צאצאים עם עיוות התפתחותי, או זכרים שאינם מסוגלים לייצר כל כך הרבה זרע.
עוד היא מוסיפה ששינויי האקלים מרחיבים גם את הטווח הגיאוגרפי של מיני חרקים רבים, מה שמוביל לשימוש מוגבר ונרחב יותר בחומרי הדברה הן בסביבה החקלאית והן במגורים, ומגדיל את הפוטנציאל ליותר אורגניזמים להיחשף לכימיקלים מזיקים אלה.

במחקר הנוכחי החוקרים השתמש בדגים 'כסופי צד' (silversides) כדגם של מין דגים הנפוץ בשפכי צפון אמריקה ובנתיבי מים ימיים, עם התמקדות ספציפית במפרץ סן פרנסיסקו ובדלתא של סקרמנטו-חואקין. החוקרים בחרו בשלושה חומרי הדברה נפוצים ממשפחת פירתרואידים (ביפנטרין, ציפלוטרין וציהלוטרין) בשל הרעילות העצבית הגבוהה שלהם ונוכחותם העקבית במי מפרץ-דלתא (סקרמנטו). כמו כן חומרי הדברה אלו מתגלים גם בפריסה ארצית.

לצורך הניסוי, החוקרים חשפו עוברי 'כסופי צד' לחומרי ההדברה השונים במשך 96 שעות, בריכוז של 1 ננוגרם של חומר הדברה לליטר מים. שווה ערך כפית של חומר הדברה בבריכת שחייה בגודל אולימפי.
לאחר 96 שעות, זחלי הדגים הוכנסו למים נקיים וגודלו עד שהם היו חמישה שבועות לאחר הבקיעה. לאחר מכן הם הוחזקו במיכלים גדולים יותר עד שהגיעו לבגרות רבייה בגיל שמונה חודשים בערך. באותה תקופה, החוקרים הפרו את הדגים הבוגרים ואספו את צאצאיהם כדי לגדל אותם במים נקיים. תגובות התנהגותיות נמדדו בהורים בצאצאים ובשלב הפגית.
החוקרים מצאו שהדגים שנחשפו במקור לחומרי הדברה הפגינו התנהגות תת-אקטיבית (ירידה בפעילות), בשלב הפגית, מה שעלול להוביל לכך שהם לא חיפשו מזון כמו קבוצת הביקורת. לעומת זאת, הדור השני של הדגים – הדור שמעולם לא נחשף לחומרי הדברה, אלא דרך הוריהם – הפגין התנהגות היפראקטיבית, שחה יותר ופעל בגירוי יתר בהשוואה לביקורת. החוקרים משערים שזו הייתה תגובה מפצה להתנהגות ההיפואקטיבית של הדור הקודם.
הבדיקות מצאו גם שלדגים זכרים בוגרים שנחשפו לחומרי ההדברה כמו לפגיות היו גונדות (איבר שמכיל את תאי הרבייה) קטנות יותר מקבוצת הביקורת, בעוד שהדור השני הגדיל את הפוריות.

סוזן ברנדר מציינת שבעוד שמחקרים רבים מתמקדים בדג הזברה כמודל לבריאות האדם, מיני דגים רבים חולקים אחוז גדול מהגנים שלהם עם בני אדם, ולכן יכולים לשמש כמודלים כדי לחזות כיצד בני אדם עשויים להגיב לחומר כימי.
מחקר זה הוא הדגמה נוספת לאופן שבו חשיפה לכימיקלים אלו בגיל מוקדם יכולה להשפיע על דגים במשך חודשים, ובמקרה של בני אדם, במשך שנים (פוטנציאלית). "אנחנו יכולים להשתמש בזה כמודל לאופן שבו תינוקות אנושיים או עוברים ברחם יכולים להגיב לכימיקלים האלה – שכן דגים משתמשים באותם קולטני הורמונים כמונו. אז משהו שמפריע להתרבות בדגים יכול להיות בעל אותה השפעה על בני אדם".

לסיכום התוצאות הראו שהדגים הצליחו אמנם להסתגל בדרכים מסוימות לחשיפה, אבל אולי הם גם פיצו יתר על המידה, ושינויים כאלה יכולים לגבות מחיר להצלחה בתהליכים ביולוגיים אחרים כמו צמיחה או טרפה. כלומר במונחים של רגולציה סביבתית, אם נפעיל בקרות מחמירות יותר בגלל מחקרים כאלה, ייקח כמה דורות של דגים – או אורגניזמים אחרים – עד שהם יתאוששו לחלוטין.
https://today.oregonstate.edu/news/even-very-low-levels-pesticide-exposure-can-affect-fish-generations-study-finds

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים