אנטיביוטיקה ותרופות נוספות בכל מקום

חשבתם על העובדה שכל מה שאנחנו משתמשים בו שאיננו טבעי מגיע בסופו של דבר למים בהם אנו רוחצים ואותם אנו גם שותים?
אז תחשבו על זה. מים זה דבר מחזורי. יש את הימים מהם נוצרים עננים מורידי גשם. יש את הנחלים והנהרות הזורמים באותו כיוון כל הזמן, יש את המים שמגיעים גם לברזים שלנו טיש את המים הנמצאים במערכת העיכול והשתן שלנו שנשטפים לביוב – מי קולחין – חקלאות או הימה. כלומר גם למה שנכנס לנו לפה השפעה על זיהום העולם. לקחנו אנטיביוטיקה, נוגדי דיכאון או ויאגרה. הם לא נשארים בגוף. הם מגיעים למי הביוב ולמחזוריות המים. פשוט תארו לכם שמאות מיליוני אנשים מזהמים את העולם עם התרופות שהם לוקחים (יחד עם כימיקלים רבים אחרים)

המים בארץ כבר מזמן לא ראויים לשתייה

מי שצריך עדיין עוד הוכחות לזיהום העולמי של אנטיביוטיקה ויתר תרופות הרי לכם הוכחה!!!
חוקרים מטעם אוניברסיטת York, בדקו 72 נהרות עיקריים בשש היבשות וחיפשו המצאות של 14 אנטיביוטיקות נפוצות בשימוש הרפואה ומצאו שב-65% מהם יש חריגות עצומות של אנטיביוטיקה.
ה"זוכה" המאושרת היא אנטיביוטיקה שניתנת לטיפול בזיהום בדרכי השתן והריאות בשם trimethoprim שהופיעה ביותר מ-40% מהנהרות שנבדקו.
"כוכבת" נוספת היא Ciproflaxacin שנמצאה בעליה הכי גדולה במספר גדול של מוקדים כשהושוו הממצאים הנוכחיים לעומת סקר אחר של גוף פרטי בשם AMR Industry Alliance שגם הוא בודק את נושא האנטיביוטיקה ועמידות החיידקים.

אמנם רוב המוקדים הבעייתיים נמצאו באפריקה ובאסיה, אבל נרשמו חריגות גדולות גם במדינות מערביות באירופה וצפון אמריקה.

מחקר חדש שבחן את נוכחותם של תרופות ב-258 נהרות בעולם מצא ריכוזים ברמות רעילות ביותר מרבע מהמקומות שנחקרו.

החוקרים חקרו נהרות בלמעלה ממחצית ממדינות העולם – כאשר נהרות ב-36 מהמדינות הללו מעולם לא היו במעקב אחר תרופות.
המחקר מהווה המשך למפרויקט הניטור העולמי של תרופות בהובלת אוניברסיטת יורק, שהתרחב משמעותית במהלך השנתיים האחרונות, כאשר המחקר החדש הפך לחקירה הראשונה באמת בקנה מידה עולמי של זיהום תרופתי בסביבה.
המחקר כלל נהרות ראויים לציון כמו האמזונס, מיסיסיפי, התמזה והמקונג.
דגימות מים התקבלו מאתרים המשתרעים מכפר יאנומאמי בוונצואלה, שבו לא נעשה שימוש בתרופות מודרניות, לכמה מהערים המאוכלסות ביותר כמו דלהי, לונדון, ניו יורק, לאגוס, לאס וגאס וגואנגז'ו.
נכללו גם אזורים של חוסר יציבות פוליטית כמו בגדד, הגדה המערבית הפלסטינית ויאונדה בקמרון.
התקבלו דגימות גם מטונדרה אלפינית בגובה רב, בקולורדו, בקטבים, ועד למדבריות תוניסיה.
בעוד שמחקרים קודמים עקבו אחר מרכיבי תרופות פעילים (APIs) בנהרות, אלה התעלמו רבות ממדינות העולם, בדרך כלל מדדו רק מעט מזהמים נבחרים והשתמשו בשיטות אנליטיות שונות. במצטבר, הדבר הקשה על כימות היקף הבעיה מנקודת מבט גלובלית.
החוקרים פרסמו את הממצאים שלהם בפברואר 22 בכתב העת PNAS:

• זיהום פרמצבטי מזהם מים בכל יבשת.
• מתאמים חזקים בין המעמד הסוציו-אקונומי של מדינה לבין זיהום גבוה יותר של תרופות בנהרותיה (עם מדינות ההכנסה הבינונית הנמוכה המזוהמות ביותר).
• רמות גבוהות של זיהום פרמצבטי היו קשורות בצורה חיובית ביותר לאזורים עם גיל חציוני גבוה כמו גם שיעורי אבטלה ועוני מקומיים גבוהים.
• המדינות והאזורים המזוהמים ביותר בעולם הם אלו שנחקרו הכי פחות (כלומר אפריקה שמדרום לסהרה, דרום אמריקה וחלקים מדרום אסיה).
• הפעילויות הקשורות ביותר לרמות הגבוהות ביותר של זיהום פרמצבטי כללו השלכת אשפה לאורך גדות הנהר, תשתית לקויה של שפכים וייצור תרופות, והשלכת תכולת שאריות של בורות ספיגה לנהרות.
• המחקר גילה שרבע מהאתרים הכילו מזהמים (כגון sulfamethoxazole, propranolol, ciprofloxacin ו-loratadine) בריכוזים שעלולים להזיק.

החוקרים מציינים שיודעים כבר יותר משני עשורים שתרופות עושות את דרכן לסביבה המימית שבה הן עשויות להשפיע על הביולוגיה של אורגניזמים חיים. אבל אחד החסרונות העיקריים היו שכל הנתונים התמקדו בכמה אזורים נבחרים בצפון אמריקה, מערב אירופה וסין. באמצעות הפרויקט הזה, הידע על ההפצה העולמית של תרופות בסביבה המימית השתפר כעת באופן ניכר.
המחקר השתמש בטכניקת Predicted no-effect concentration כדי לקבוע היכן עשוי להיות סיכון להשפעות שליליות (כגון רעילות). ככל שהריכוז גבוה יותר אז עולה הפוטנציאל שאורגניזמים החיים שם יושפעו לרעה מהתרופות. זה יכול להתבטא בדרכים רבות התלויות באופי התרופה, איזה אורגניזם נחשף ובאיזה ריכוז. דוגמאות יכולות לכלול שיבושים ביכולות הרבייה, שינוי בהתנהגות או בפיזיולוגיה ואפילו שינויים בקצב הלב.

4 תרופות "כיכבו" בבדיקות הללו ברמות של רעילות: פרופרנולול (חוסם בטא למחלות לב ולחץ דם גבוה), 2 סוגים של אנטיביוטיקה sulfamethoxazole, ציפרלקס ולורטדין (אנטיהיסטמין לאלרגיות).

מים זה דבר מחזורי ולכן כל מה שיוצא דרך ההפרשות שלנו לביוב מוצא את עצמו בנחלים, נהרות ומי התהום ולים.

*** תוספת ינואר 23
שאריות אנטיביוטיקה במפעלי שפכים וטיהור שפכים באזורים ברחבי סין והודו עלולים לתרום לעמידות לאנטיביוטיקה, ומי השתייה עלולים להוות איום על בריאות האדם, על פי ניתוח של מכון קרולינסקה שפורסם בינואר 23 בג'ורנל The Lancet Planetary Health. החוקרים קבעו גם את התרומה היחסית של מקורות שונים של זיהום אנטיביוטי בנתיבי מים, כגון בתי חולים, עיריות, בעלי חיים וייצור תרופות.
החוקרים מציינים כי חיידקים שהופכים עמידים לאנטיביוטיקה הם איום עולמי שעלול להוביל לזיהומים חיידקיים בלתי ניתנים לטיפול בבעלי חיים ובני אדם.
אנטיביוטיקה יכולה לחדור לסביבה במהלך הייצור, הצריכה והסילוק שלה. שאריות אנטיביוטיקה בסביבה, כמו בשפכים ובמי שתייה, יכולים לתרום להתפשטות העמידות.
החוקרים בדקו את רמות שאריות האנטיביוטיקה שעשויות לתרום לעמידות לאנטיביוטיקה ממקורות מימיים שונים באזורים המערביים של האוקיינוס השקט (WPR) ואזור דרום מזרח אסיה (SEAR). אזורים אלה כוללים את סין והודו, שהן בין היצרניות והצרכניות הגדולות בעולם של אנטיביוטיקה.
זה נעשה על ידי סקירה שיטתית של הספרות שפורסמה בין השנים 2006-2019, כולל 218 דוחות רלוונטיים מה-WPR ו-22 מה-SEAR.
החוקרים השתמשו גם בשיטה הנקראת הערכת סכנה סביבתית הסתברותית כדי לקבוע היכן ריכוז האנטיביוטיקה גבוה מספיק כדי לתרום ככל הנראה לעמידות לאנטיביוטיקה.
92 סוגי אנטיביוטיקה זוהו ב-WPR, וארבעים וחמש ב-SEAR. ריכוזי אנטיביוטיקה העולים על הרמה הנחשבת בטוחה לפיתוח עמידות (Predicted No Effect Concentrations, PNECs) נצפו בשפכים, במי הקולחין של מתקני טיהור שפכים ובסביבות האוגרות מים. הסיכון הגבוה ביותר נצפה בשפכים ובהשפעה של מתקני טיהור שפכים המיועדים כאמוק לחקלאות קונבנציונלית והמגיעים למי הבארות והברזים בבית.
בקבלת סביבות מימיות, נצפתה הסבירות הגבוהה ביותר של הרמות החורגות ביותר נצפתה עם האנטיביוטיקה ciprofloxacin.
https://news.ki.se/antibiotic-residues-in-water-a-threat-to-human-health

נמצא קשר בין שימוש מוקדם של אנטיביוטיקה למחלות אקוטיות וכרוניות רבות.

*** תוספת ספטמבר 24
מחקר חדש של אוניברסיטת YORK וה-Rivers Trust חשף זיהום נרחב של נהרות בפארקים, עם גילוי תרופות נוגדות דיכאון, נוגדי פרכוסים, חומרים אנטי-מיקרוביאליים, חומרים אנטי דלקתיים, אנטי היטמינים (היסטזין, טלפסט, פקסופנדין), תרופות להורדת שומנים, תרופות לסוכרת (מטפורמין) ותרופות לפרכוסים (קארבאמזפין). גם קפאין (קפה, תה ומשקאות אנרגיה) נכלל ברשימת החומרים האקטיביים בתדירות גבוהה.
ממצאי המחקר פורסמו באוגוסט 24 בכתב העת Environmental Toxicology and Chemistry.

המחקר התמקד בעשרה פארקים לאומיים, המכסים כמעט עשרה אחוזים משטח הקרקע באנגליה. עם אוכלוסיה אנושית של כ-320,000 תושבי קבע, מקומות אלו מספקים מוקד לבילוי ותיירות לכ-90 מיליון מבקרים מדי שנה. דגימות נאספו פעמים מכל מקום דגימה בחורף ובקיץ 2022.

המחקר מצא תרופות במי הנהר ב-52 מתוך 54 מקומות שנבדקו בכל עשרת הפארקים הלאומיים באנגליה. כמה תרופות נמצאו ברמות של דאגה לבריאותם של אורגניזמים מים מתוקים ולבני אדם הבאים במגע עם המים, מה שמדגיש את הצורך ברגולציה הדוקה יותר ובניטור גדול יותר של כמה מהנופים היקרים ביותר של אנגליה.
החוקרים מציינים שלמרות שמצאו כי רמות הזיהום הפרמצבטי היו בדרך כלל נמוכות יותר בפארקים הלאומיים מאשר בנהרות בערים בבריטניה (כלומר עוד יותר זיהום פרמצבטי בנהרות), הם זיהו חריגים מדאיגים. בחלק מהנהרות למשל ב-Peak District וב-Exmoor נמצאו ריכוזים גבוהים יותר של תרופות מאשר בערים מרכזיות כמו לונדון.

"רוב העבודה על זיהום פרמצבטי בבריטניה התמקדה בנהרות עירוניים. מחקר זה ייחודי מכיוון שהוא חוקר אזורים שבהם אנו עשויים לצפות לרמות נמוכות של זיהום והראינו שזה לא המקרה. פרופ Alistair Boxall

הוא הוסיף: "בהתחשב בערך האקולוגי הייחודי של אזורים מוגנים אלה, המחקר שלנו מדגיש שהנוכחות של תרופות אלה מדאיגה. הפארקים הלאומיים שלנו הם נקודות חמות אמיתיות למגוון ביולוגי וחיוניים לבריאות הפיזית ולרווחה הנפשית שלנו – לכן עלינו לפעול במהירות כדי להגן על הסביבות הבלתי ניתנות להחלפה ולהבטיח את בריאותם של חיות הבר והמבקרים כאחד". הוא גם מבקש מהממשלה, הרשויות המקומיות ותעשיית המים לעבוד יחד לשיפור הניטור בפארקים הלאומיים, להשקעה נוספת בטכנולוגיות טיפול להגנה על נהרות בגנים הלאומיים, וחקירה נוספת של ההשפעה הפוטנציאלית של תרופות על הבריאות. של מערכות אקולוגיות בפארק.
על פי המחקר, חומרים פרמצבטיים משתחררים לרוב לסביבה הטבעית לאחר שאדם השתמש בתרופה (דרך השתן שלו), אך עלולים להגיע לשם גם עקב סילוק לא נכון של תרופות שאינן בשימוש או שימוש בתרופות בבעלי חיים. כמו כן בפארקים הלאומיים ניצפו גם תנודות עונתיות עצומות במספר האוכלוסייה, למשל כמויות גבוהות של תיירים בעונות השיא. זה מעמיס על תשתית הטיפול בשפכים, מה שעלול להוביל לרמות מוגברות של הפרשות תרופות.

"הפארקים הלאומיים צריכים להיות מלאים בנתיבי מים בתוליים שופעי חיות בר, אבל האמת המכוערת היא שכל נהר ואגם מזוהמים". ד"ר Rose O'Neill, מנכ"לית הקמפיין למען הגנים הלאומיים

היא מסיימת שהממשלה חייבת להבטיח שהסטנדרטים הגבוהים ביותר מתקיימים ולהבטיח שחברות ורגולטורים ייקחו דין וחשבון להחזיר את נתיבי המים של הפארק הלאומי, מהם ונהנים מיליונים מדי שנה, לבריאות מלאה.
https://www.york.ac.uk/news-and-events/news/2024/research/pharmaceuticals-polluting-parks/

*** תוספת אפריל 25
מחקר שפורסם באפריל 25 בכתב העת PNAS Nexus מדגיש את האיום הפוטנציאלי ששימוש אנושי באנטיביוטיקה עלול להוות על נתיבי המים העולמיים.

באמצעות מודל שפותח לחיזוי התפלגות וגורלם של מזהמים כימיים ממפעלי טיהור שפכים ושפכים לא מטופלים לסביבה המימית, צוות חוקרים מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול ומקרן One Health Trust חישב כמה מהצריכה האנושית השנתית המשוערת של 40 האנטיביוטיקות הנפוצות ביותר מגיעה לנהרות ולאוקיינוסים.
החוקרים מציינים כי חיוני להעריך את שכיחותם של תרכובות אלו בשפכים ובמקורות מים ברחבי העולם. בהיעדר תוכניות ניטור בקנה מידה גדול מספיק, גישות מידול יכולות לספק תחזית עולמית ראשונית על הסיכונים האפשריים הנגרמים על ידי מגוון רחב של חומרים כימיים, כולל אנטיביוטיקה.

בהתבסס על נתוני מכירות אנטיביוטיקה עולמיות לשנים 2012-2015, החוקרים העריכו כי אנשים צורכים כ-32,187 טון מ-40 האנטיביוטיקות הנפוצות ביותר מדי שנה ומפרישים 22,597 טון לאחר חילוף החומרים. מתוך כמות זו 9,370 טון _29%) מוזרמים למים עיליים לאחר טיפול או דילול טבעי בקרקע, ו-3,638 טון (11%) מגיעים לאוקיינוסים בעולם או לאגמים ומאגרי מים אחרים דרך נהרות.

המחברים אומרים שהממצאים מצביעים על "צורך דחוף" במחקר נוסף על גורלם הסביבתי והשפעתם של האנטיביוטיקה, שלפי המודל שלהם הם נפוצים ביותר במים עיליים, במיוחד אלו המהווים סיכון פוטנציאלי גבוה למערכות אקולוגיות מימיות ולבריאות האדם. והם מציינים כי הבעיה כנראה חמורה בהרבה, מכיוון שהמודל שלהם אינו מתחשב בשאריות מאנטיביוטיקה הנצרכות על ידי בעלי חיים מתעשיית המזון. החוקרים מוסיפים שבעוד שרצוי להתחשב במקורות אחרים אלה של זיהום אנטיביוטי, מידול של מקורות כאלה אינו אפשרי כיום עקב היעדר נתונים הן ברמה הגלובלית והן ברמה האזורית בנוגע לשיטות ייצור וגידול בעלי חיים מקומיות, שיטות ניהול פסולת ומאפיינים השולטים בהובלה, פירוק ופליטת שאריות אנטיביוטיקה למים עיליים.
יחד עם זאת, על ידי קביעת רמת בסיס של זיהום הנובעת מצריכה אנושית, הם שואפים לסלול את הדרך למחקרים מקיפים יותר בעתיד, כולל מידול של מקורות אנטיביוטיקה אחרים.

בינתיים, הממצאים מדגישים את הצורך לפתח וליישם תוכניות מתאימות לניהול שפכים, במיוחד באזורים בעולם שבהם נמצאו רמות החשיפה הגבוהות ביותר. הם גם קוראים לשימוש מתאים יותר באנטיביוטיקה.

אני חושב שתם עידן!!!
לי אין ספק שלטבע יש את האפשרות לתקן את העיוותים של בני האדם. אינני יודע כמה זמן ייקח לו, אבל כל זמן שאנחנו הלקוחות, אנחנו גם יכולים להשפיע. ואם יש משהו שאנחנו משתמשים בו והוא מזהם סביבתי ומסוכן לבריאות – האחריות היא שלנו להפסיק להשתמש בו ולהפסיק לעודד את התעשיות שמשמתמשות בו והגדולות שבהן: פארמה ותעשיית המזון מהחי.
אני יכול להבטיח שלכל דבר יש פתרונות.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים