אנטיביוטיקה – מיקרוביום – בריאות העצם

יותר ויותר ברור שהמיקרוביום האנושי – אוסף החיידקים, הווירוסים והפטריות שחיים עלינו ובתוכנו – תורם באופן משמעותי לבריאותנו. ואכן, מספר מחקרים עדכניים הוכיחו את תרומתו של המיקרוביום לוויסות תאי מערכת החיסון המשפיעים על בריאות העצם.

השימוש באנטיביוטיקה גם אם הכרחי וגם אם ניתן שלא לצורך (דבר שקורה המון אצל רופאים באופן כללי ואצל רופאי שיניים גם)… פוגע בהרכב ובאיכות המיקרוביום, דבר שמוביל להמון בעיות אותן הזכרתי לא מעט ומי שרוצה מוזמן להכנס ללינק הבא ולקרוא על נזקי האנטיביוטיקה ובהקשר של המיקרוביום (GBA)

• חשיפה בשנה הראשונה נקשרת לרגישות לגלוטן (צליאק) ובאופן כללי מעלה רגישות למזונות.
• העלאת סיכון לסרטן גרורתי.
• העלאת סיכון ללחץ דם גבוה.
• העלאת סיכון למחלות אוטואימוניות של המעיים (קרוהן וקוליטיס).
• העלאת סיכון לסרטן מסוג מלנומה
• העלאת חשיפה של מזהמים עמידים (חיידקים, טפילים).
• השפעה על המוח שלנו דרך מנגנון GBA gut-brain-axis (קוגנטיבי, רגשי, הורמונלי).

לא הייתי כותב את הפוסט הזה רק לשם התזכורת… היום נחשפתי לעוד סוגיה שנבדקה לגבי אנטיביוטיקה והשפעתה על התפתחות תקינה של בריאות העצם בתקופת ההתבגרות.
ידוע שלמיקורביום יש תפקיד ביצירת רכיבים שמשפיעים גם בהטמעת ויטמינים ומינרלים לעצמות כמו ויטמין קיי וגם למשל הוא אחראי על פירוק חומצה אוקסלית, שיש לה נטייה לספוח מינרלים בין היתר סידן. אבל לא זו הסיבה היחידה…
במחקר הספציפי הזה שפורסם בפברואר 2019 בג'ורנל הרפואי The American Journal of Pathology, החוקרים מצאו שאנטיביוטיקה משפיעה בצורה משמעותית על רקמת העצם הטרבקולרית (הספוגית), שהיא אחד משני מרכיבים גרמיים הבונים את העצם כאיבר. ותקופת ההתבגרות מהווה כ-40% מבניית המסה של העצם.
בעצמות שלנו יש 2 תאים שמשפיעים על רקמת העצם האחד אוסטאובלאסט (בונה עצם) והשני אוסטאוקלאסט (מפרק עצם). ובמחקר שעשו לא נצפה שינוי באלה שבונים את העצם, אבל כן נצפה ריבוי של אוסטאוקלאסט כמותית ופעילותית! הסיבה לכך היא השפעה של אנטיביוטיקה על היווצרות מולקולות שמאותתות למערכת החיסון להעלות את רמות האוסטאוקלסטים.

*** תוספת נובמבר 22
במהלך גיל ההתבגרות, הורמוני המין מניעים שינויים פיזיולוגיים משמעותיים. אחת החוויות האוניברסאליות, ולעיתים מדאיגות ביותר, בגיל ההתבגרות היא התפתחות אקנה – מצב עור הנובע מהסתימה של זקיקי שיער עם שמן ותאי עור מתים. עבור אנשים מסוימים שהאקנה שלהם עמיד לטיפולים מקומיים, אנטיביוטיקה מערכתית משמשת כדי להקל על הסימפטומים ולנקות את העור.
טיפול באקנה באנטיביוטיקה סיסטמית, כמו מינוציקלין, מצריך לרוב שימוש ארוך טווח – לפעמים עד שנתיים; עם זאת, ההשפעות של שימוש ארוך טווח כזה באנטיביוטיקה אינן ידועות.
חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית של דרום קרוליינה (MUSC) מראים בעבודה שפורסמה בנובמבר 22 בכתב העת Journal of Clinical Investigation (JCI) Insight שיש קשר חזק בין ההרכב של מיקרוביום המעי והתבגרות שלד בריאה ושלשימוש ארוך טווח באנטיביוטיקה מערכתית, כגון מינוציקלין, עלולות להיות השלכות לא מכוונות בשלב הקריטי של התפתחות העצם של מתבגרים.
החוקרים מציינים שמנקודת מבט קלינית, לא רק שטיפול במינוציקלין גורם לשינויים בשלד המתבגר, המיקרוביום והשלד אינם מסוגלים להתאושש לחלוטין לאחר טיפול אנטיביוטי.
עבודה זו מתבססת על עבודה קודמת ממעבדת Novince שהראתה שקוקטייל אנטיביוטי במינון גבוה הפעיל תגובה חיסונית פרו-דלקתית שהגבירה את הפעילות של אוסטאוקלסטים אוכלי עצם ופגיעה בהבשלת העצם. ממצאים ממחקר זה הובילו את צוות Novince לשאול האם ישנם תרחישים קליניים שבהם אנטיביוטיקה מערכתית עשויה להשפיע על השלד המתבגר.
הם למדו שרופאים רושמים מינוציקלין כטיפול אנטיביוטי מערכתי לטיפול באקנה של מתבגרים. מינוציקלין הוא חבר בקבוצת האנטיביוטיקה של טטרציקלין, הכוללת גם דוקסיציקלין וסרציקלין. אנטיביוטיקה זו פועלת על ידי מניעת גדילה והתפשטות של חיידקים; באקנה, הם הורגים את החיידקים שמדביקים את הנקבוביות ומפחיתים חומרים שומניים מסוימים הגורמים לאקנה.
כדי לקבוע אם לטיפול במינוציקלין סיסטמי יהיו השפעות דומות על השלד כמו שהיו לטיפולים אנטיביוטיים קודמים,החוקרים נתנו מינוציקלין לעכברים במהלך גדילת ההתבגרות/ אחרי ההתבגרות – הגיל המקביל של גיל ההתבגרות בבני אדם. הם מצאו שטיפול במינוציקלין גורם לשינויים בהרכב המיקרוביום של המעי שגרמו לירידה בצבירת מסת העצם ולפגיעה בהבשלה של השלד.
החוקרים מסבירים שבגיל ההתבגרות, אנו צוברים עד 40% ממסת העצם שלנו, מה שנמצא בקורולציה עם הבשלת המיקרוביום שלנו. לכן שיבוש המערכת במהלך חלון הגדילה הקריטי הזה והפחתת שיא מסת העצם שלנו, ייתכן שלא נוכל עוד לעמוד בסערה של אובדן עצם טבעי כתוצאה מהזדקנות. כלומר שיבוש של המיקרוביום במהלך ההתבגרות יכול להיות בעל השפעה ארוכת טווח על בריאות השלד ועל הסיכון לשברים.
עוד הצוות מצא ששינוי המיקרוביום של המעי באמצעות מינוציקלין שיבש את התקשורת הנורמלית בין הכבד למעי הדק דרך חומצות מרה.
בדרך כלל, חומצות מרה עוברות מהכבד למעי הדק כדי לסייע בעיכול ולסייע בפירוק שומנים, אך ההשקפה הזו על חומצות מרה הולכת ומתרחבת. חומצות מרה לא נחשבו בעבר כמולקולות תקשורת חשובות בין המעי והשלד, אבל על ידי שינוי המיקרוביום של המעי, ההרכב של חומצות המרה גם משתנה, מה שמשפיע על הפיזיולוגיה של המארח, כולל התבגרות השלד.
המיקרוביום של המעי משנה ללא הרף את מאגר חומצות המרה במעי הדק. לאחר מכן, חומצות המרה פועלות כמולקולות שליח ומתקשרות עם תאי מארח במעי ובאתרים אנטומיים מרוחקים. לדוגמה, חומצות מרה יכולות לעורר יצירת עצם כשהן מדברות עם אוסטאובלסטים.
גם במחקר הנוכחי מיקרוביום המעי השתנה כתוצאה מטיפול במינוציקלין ויצר מאגר שונה של חומצות מרה. פרופיל שונה זה של חומצות מרה לא הצליח להפעיל אוסטאובלסטים יוצרי עצם וגרם לירידה משמעותית של יותר מ-30% ביצירת עצם ובמינרליזציה.
החוקרים מסכמים שעבודה זו מחזקת את חשיבותה של רשת התקשורת מעי-כבד-עצם.
https://web.musc.edu/about/news-center/2022/11/22/antibiotics-influence-bone-maturation

מאמרים נוספים הקושרים בין מיקרוביום/ פרוביוטיקה לבריאות העצם:
https://www.jci.org/articles/view/128521
https://www.nature.com/articles/s41522-022-00348-2
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29926979/
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5710820/

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים